What makes you unconfortable with our text?
What other Jewish values this rule seems to pass over?
Why would this be the case in the Temple?
כל איש אשר בו מום NO MAN THAT HAS A BLEMISH… [SHALL COME NEAR] — This is intended to include in the prohibition (besides the blemishes expressly mentioned in vv, 18—20) also other bodily blemishes.
מום בו HE HAS A BLEMISH — These apparently redundant words imply: so long as he has the bodily blemish he is unfit for priestly service; (the translation is: מום בו while the blemish is in him, 'לא יגש וכו he shall not approach to offer); consequently, if his blemish disappears, he becomes again fit for it (Sifra).
אשר בו מום אפילו נולד בעל מום ממעי אמו.
Even if he was born with a blemish from his mother's womb.
(כו) וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹקִ֔ים נַֽעֲשֶׂ֥ה אָדָ֛ם בְּצַלְמֵ֖נוּ כִּדְמוּתֵ֑נוּ וְיִרְדּוּ֩ ... (כז) וַיִּבְרָ֨א אֱלֹקִ֤ים ׀ אֶת־הָֽאָדָם֙ בְּצַלְמ֔וֹ בְּצֶ֥לֶם אֱלֹקִ֖ים בָּרָ֣א אֹת֑וֹ זָכָ֥ר וּנְקֵבָ֖ה בָּרָ֥א אֹתָֽם׃
(26) And God said: ‘Let us make man in our image, after our likeness....' (27) And God created man in His own image, in the image of God created He him; male and female created He them.
(יד) הוּא הָיָה אוֹמֵר, חָבִיב אָדָם שֶׁנִּבְרָא בְצֶלֶם. חִבָּה יְתֵרָה נוֹדַעַת לוֹ שֶׁנִּבְרָא בְצֶלֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ט) כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹקִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם. חֲבִיבִין יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּקְרְאוּ בָנִים לַמָּקוֹם. חִבָּה יְתֵרָה נוֹדַעַת לָהֶם שֶׁנִּקְרְאוּ בָנִים לַמָּקוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יד) בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹקֵיכֶם. חֲבִיבִין יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּתַּן לָהֶם כְּלִי חֶמְדָּה. חִבָּה יְתֵרָה נוֹדַעַת לָהֶם שֶׁנִּתַּן לָהֶם כְּלִי חֶמְדָּה שֶׁבּוֹ נִבְרָא הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ד) כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם, תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹבוּ:
(14) He would say: Beloved is man, since he is created in the image [of God]. A deeper love - it is revealed to him that he is created in the image, as it says (Genesis 9:6): "for in God's image He made man." Beloved are Israel, since they are called children of the Omnipresent. A deeper love - it is revealed to them that they are called children to God, as it says (Deuteronomy 14:1): "You are children of the Lord, your God." Beloved are Israel, since a precious instrument has been given to them. A deeper love - it is revealed to them that the precious instrument with which the world was created has been given to them, as it says (Proverbs 4:2): "For a good lesson I have given to you; do not forsake my teaching."
(10) But Moses said to the LORD, “Please, O Lord, I have never been a man of words, either in times past or now that You have spoken to Your servant; I am slow of speech and slow of tongue.”
(14) Do not curse a person who is deaf and do not place a stumbling block in front of a person who is blind.
(יב) הרואה את ... ואת המשונין בצורת פניהן או באיבריהם מברך ברוך אתה ה'' אלקינו מלך העולם משנה את הבריות הרואה סומא או קיטע ומוכה שחין ובוהקנין וכיוצא בהן מברך ברוך אתה ה'' אלקינו מלך העולם דיין האמת ואם נולדו כן ממעי אמן מברך משנה את הבריות הרואה את הפיל ואת הקוף ואת הקיפוף אומר ברוך משנה את הבריות.
One who sees…people with disfigured faces or limbs, recites the blessing, ‘Blessed are You, Lord our God, Sovereign of the universe, who makes people different.’ One who sees a person who is blind or lame, or who is covered with sores and white pustules (or similar ailment), recites the blessing, ‘Blessed are You, Lord our God, Sovereign of the universe, who is a righteous judge.’
But if they were born that way (with the disability), one says, ‘...who makes people different.’
"This might sound slightly pejorative, but can also be interpreted as an acknowledgement that what appears at first as a disability can also be seen as a sort of blessing, as it may provide those who have a nominal disability with insight and skill levels that they might otherwise never have attained. According to the midrash preserved in Midrash T'hillim 34:1, for example, David who initially questioned the purpose of madness in the world, ultimately prays to God to grant him at least the appearance of madness in order to save his life from a hostile Philistine king. Thus we are taught that all sorts of disabilities exist in the world, physical and psychological, and they all provide us with opportunities to look for God and experience divine reality in unexpected ways."
(ג) הוא היה אומר, אל תהי בז לכל אדם, ואל תהי מפליג לכל דבר, שאין לך אדם שאין לו שעה ואין לך דבר שאין לו מקום.
(3) Ben Azzai taught: Do not disdain any person. Do not underrate the importance of anything for there is no person who does not have his hour, and there is no thing without its place in the sun.
(ז) כִּי יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן מֵאַחַד אַחֶיךָ בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ בְּאַרְצְךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ לֹא תְאַמֵּץ אֶת לְבָבְךָ וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת יָדְךָ מֵאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן.
(7) If there is among you one of your brethren with needs, within any of your gates, in your land which ADONAI your God has given you, you shall not harden your heart, nor shut your hand from your needy brother.
ועדיין לא שמענו אם נולד במומו אם המום מעכב או לא, כי יש מקום לומר שמא דווקא זה שתרווייהו איתנהו ביה שיש לו פגם בנשמתו ובגופו ראוי שיתגאל מן הכהונה לבלתי הקריב את קרבן ה', אבל הנולד במומו שאין בו פגם בנשמתו זולת בגופו לבד שמא תאמר שאינו מעכב קמ"ל למטה מום בו את לחם אלקיו וגו' וזה מדבר במי שקדמה מציאת המום למציאתו לאויר העולם, וזה ביאורו כל איש אשר בו מום מזרע אהרן הכהן לא יגש להקריב את אשי ה'. ואע"פ שכבר הזכיר למעלה אשר יהיה בו מום וגו' מ"מ לא הזכיר שם כ"א לחם אלקיו. וסד"א דווקא לחם אלקיו כמנחות, ולחם הפנים, אבל שאר אשי ה' מותר להקריב קמ"ל לא יגש להקריב את אשי ה' להשוות כל האישים במי שבו מום וסד"א דווקא במי שבו מום אבל לא במי שמום בו קמ"ל מום בו את לחם אלקיו לא יגש להקריב. ונקט לחם אלקיו לא שבא למעט האישים שהרי כבר הושוו כל האישים במי שבו מום והוא הדין במי שמום בו ולא נקט לחם אלקיו כ"א בעבור שר"ל אח"כ שאפילו לחם אלקיו שיש בהם קדושה יתירה יותר מן העולים לאישים מ"מ מותר לאכול מהם, כמ"ש מיד לחם אלקיו מקדשי הקדשים יאכל, וכ"ש מן האישים. ומ"ש ומן הקדשים יאכל אלו קדשים קלים לפי שיש מקום לומר שאחר שלא הותרו לזר, כמו מנחות של קדשי קדשים שאכל משה וכן משמע בילקוט סוף פר' צו (ח.תקיח). ובדרך זה מיושב מה שנאמר גם בבהמות פעם מום בו ופעם בו מום, לפי שכל מומים פוסלים בבהמה בין שנולדה במומה בין שנולד מומה בה.
....that he has a blemish on his soul ... but the one who is born with a blemish does not have defect on his soul, jut on his body....[and he is only prohibited from offering certain sacrifices, and is able to conduct other sacrifices].....[and there is a difference between mum bo and bo mum - a blemish on him, and in him a blemish....]
"Rabbi Abraham Isaac Kook wrote more than seventy years ago (Ezrat Kohein, responsum 68, ed. Jerusalem, 1969, pp. 278-282) that expert professional advice is needed before anyone may be absolved from the obligation to perform the mitzvot on the basis of mental disability. Today, the assumption should always be that a person is competent and responsible, unless it is plainly obvious that the case is otherwise. Also, people without psychiatric training should always avoid applying psychiatric labels to others; we should always make every effort to include all Jews in the performance of mitzvot."
אמר רב יהודה אמר רב כל המונע הלכה מפי תלמיד כאילו גוזלו מנחלת אבותיו שנאמר (דברים לג, ד) תורה צוה לנו משה מורשה קהילת יעקב מורשה היא לכל ישראל מששת ימי בראשית
Rav Yehudah said in the name of Rav whomsoever withholds a halacha from his/hers disciple, it is as if s/he has robbed him of his/her inheritance, for as it is written, "Moses charged us with the Torah as the heritage of the Congregation of Jacob," (Deut. 33:4). It is an inheritance for all of Israel since the six days of creation.
(י) כָּל אֵלּוּ הַדְּבָרִים לְפִי מַה שֶּׁיִּרְאֶה הַדַּיָּן שֶׁזֶּה רָאוּי לְכָךְ וְשֶׁהַשָּׁעָה צְרִיכָה. וּבַכּל יִהְיוּ מַעֲשָׂיו לְשֵׁם שָׁמַיִם וְאַל יִהְיֶה כְּבוֹד הַבְּרִיּוֹת קַל בְּעֵינָיו שֶׁהֲרֵי הוּא דּוֹחֶה אֶת לֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁל דִּבְרֵיהֶם וְכָל שֶׁכֵּן כְּבוֹד בְּנֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב הַמַּחֲזִיקִין בְּתוֹרַת הָאֱמֶת שֶׁיִּהְיֶה זָהִיר שֶׁלֹּא יַהֲרֹס כְּבוֹדָם אֶלָּא לְהוֹסִיף בִּכְבוֹד הַמָּקוֹם בִּלְבַד שֶׁכָּל הַמְבַזֶּה אֶת הַתּוֹרָה גּוּפוֹ מְחֻלָּל עַל הַבְּרִיּוֹת וְהַמְכַבֵּד אֶת הַתּוֹרָה גּוּפוֹ מְכֻבָּד עַל הַבְּרִיּוֹת. וְאֵין כְּבוֹד הַתּוֹרָה אֶלָּא לַעֲשׂוֹת עַל פִּי חֻקֶּיהָ וּמִשְׁפָּטֶיהָ:
Let not human dignity be light in [your] eyes, for the respect due a person supersedes a negative rabbinic commandment....A judge must be careful not to do anything calculated to destroy someone's self-respect. The sole concern [in the administration of justice] should be the enhancement of the glory of God, for whosoever dishonors the Torah will be dishonored by other people, and whosoever honors the Torah will honored by others. To honor the Torah means to follow its statutes and laws.