Save "Kinot of Tisha bAv  #14 & #24"
Kinot of Tisha bAv #14 & #24
אֵיכָה אֵת אֲשֶׁר כְּבָר עָשׂוּהוּ. תָּבַע מֶנִּי לִגְבּוֹת נִשְׁיֵהוּ. אֲשֶׁר עַד לֹא שְׁחָקִים נִמְתָּחוּ. בְּשֶׁלִּי רָמַז וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ:
בִּלַּע בְּאוֹת עַרְבִית וְשַׁחֲרִית. גֵּאֶה מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית. בָּנוּי וְחָרֵב וּבָנוּי בְּאַחֲרִית. וּמֵחוֹבִי קַלְקָלָתוֹ הֶחֱרִית:
הֶחֱרִית אִישׁוֹן וְחֹשֶׁך מְיֻדַּע. וְקַדמוֹנִים חָזוּהוּ מְגֻדָּע. אָז לְרָאשֵׁי דוֹרוֹת נִתּוּצוֹ נוֹדַע. עַד לֹא עָשׂוּי קַרְנוֹתָיו גָּדַע:
גָּדַע גֹּבַהּ קוֹמַת יְצִיר צָר. זֶה סֵפֶר לְפָנָיו הֻבְצַר. גָּלְמִי רָאוּ עֵינֶיךָ הָפְצַר. כְּהֶעֱבִיר לְפָנָיו כָּל נֶעֱצָר:
דָּרַך דֻּחַף מִבֵּית הָאוֹצָר. וְהֶרְאָהוּ כִּי הַמַּצָּע קָצָר. דָּוֶה לִבּוֹ כְּבָט בּיאַת בָּנָיו בְּיַד צָר. וַיְקוֹנֵן עָלָיו אֵיכָה בְּאַיֶּכָּה בְּעֵת צָר:
(ו) צוּר הֶרְאָה לוֹ מַה שֶּׁהָיָה. נֻתַּץ קִיר נָטוּי וְגָדֵר הַדְּחוּיָה. לַדּוֹרוֹת לִמֵּד נְהוֹת נְהִי וְנִהְיָה. עַל שֶׁבֶר אֲשֶׁר הָיָה:
(ז)הָיָה הַנּוֹעַר מִמִּזְרָח. בֵּין בְּתָרִים אוֹרוֹ כְּזָרַח. וְהֶרְאָהוּ אַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת בְּרֶדֶם וְצָרַח. כִּי טָבַע שַׁעַר הַמִּזְרָח:
וַיַּחְמֹס וַיְנַצֵל זֵרָהּ. וַיַּרְא הַשְׁלָכַת נִזְרָהּ. וְאֵימָה נֹפֶלֶת עָלָיו כְּבִזְּרָהּ. וְצִדֵּק מִדַּת הַדִּין כְּאָז רָאָהּ:
רָאָה עֵרֹם וְעֶרְיָה וְנֶאֱנַח. וְלַעֲקוּדוֹ סוֹד זֶה פִּעֲנַח. עָשְׁשָׁה מִכַּעַס עֵינוֹ וְלֹא נָח. מֵרְאוֹת גִּזְעוֹ טוֹב זָנַח:
(י) זָנַח זֹהַר תָּם בַּמַּחֲזֶה. כִּי לֹא הֶאֱמִין בִּנְאֻם זֶה. זָן עֵינוֹ בַּמָּקוֹם הַזֶּה. וְשָׁר שִׁמּוּמוֹ וַיְקוֹנֵן אֵין זֶה:
חָשַׁב חֲשֹׁשׁ בְּעוֹלִים וְיוֹרְדִים. וַיָּבֶן כִּי בוֹ יְהוּ רוֹדִים. חֲנִיכָיו עַל מֶה בְּדִינוֹ חֲרֵדִים. וּמֵהֶם תָּבַע זְבוּל מוֹרְדִים:
מוֹרְדִים זְבוּל וּמַצְפּוּנָיו נִבָעוּ. וּמַסְמְרוֹת נְעָלֵימוֹ בְּקַרְקָעִיתוֹ קָבָעוּ. זִיו שְׁעָרָיו מֶנִּי מַה נִּתְבָּעוּ. וְהִנָּם טְמוּנִים בָּאָרֶץ כִּי טָבָעוּ:
טָבְעוּ טוֹרְדִים לֵידַע זְמָן. כִּי לְגַלּוֹת קֵץ אָב זֻמָּן. טוֹב מִשֶּׁגִּלָּה לוֹ קֵץ מְזֻמָּן. הָשַׁע וְהִבְלִיג וְקֵץ כָּמָן:
יָשְׁבוּ וְשָׁאֲלוּ לְאָב לֵידַע. קֵץ הַפְּלָאוֹת מָתַי יִתְוַדַּע. יְקַוּוּ לְיוֹם יְשׁוּעָה וְלֹא נוֹדַע. עַד כִּי בְעִתּוֹ יוּחַשׁ וְיִתְוַדַּע:
יִתְוַדַּע רָז לְעָם בְּךָ נִסְתַּכָּלוּ. וְנִכְסָה מֵהֶם וְלֹא יוּכָלוּ. רֵעֶיךָ מִקִּנְאַת בֵּיתְךָ נֶאֱכָלוּ. וּבְיָגוֹן חַיֵּימוֹ כָּלוּ:
כָּלוּ כִּסְלֵי צִיר כְּשֻׁלָּח. וְנָם שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח. כִּי מַה בֶּצַע לִי לְהִשְׁתַּלָּח. וְאַחֲרַי גִּלְעָדִי יְשֻׁלָּח:
לְאִמֹּתָם לִבְּבוּ עוֹלְלֵי סוּף. אֵי זֶה יוֹם הַכָּסוּף. לִבָּם הֵכִין לְשׁוֹרֵר מִסּוּף. ה׳ יִמְלֹךְ בִּזְרוֹעַ חָשׂוּף:
חָשׂוּף זְרוֹעוֹ בְּיָד רָמָה. נִגְלָה בִּימִין רוֹמֵמָה. בָּנִים כְּשָׁרוּ חֵמָה זְרוּמָה. קָצְרָה נַפְשָׁם בְּגֵיא אֱדוֹם לָדַעַת עַל מָה:
מַה מָּצָאתָ עַוְלָתָה בִּי. כִּי בָגוֹד בָּגַדְתָּ בִּי. מִמִּדְבָּר הֵמַרְתָּ בִּי. וְעַד עַתָּה לֹא הֶאֱמַנְתָּ בִּי:
נְבִיאַיִךְ נִטְעֵי אֲבִיגְדוֹר. נִשְׁתַּבְּרוּ פְּרָצוֹת לִגְדוֹר. נִגְלֵיתִי בְיוֹם נָקָם לִסְדּוֹר. וְלֹא קֻדְּשׁוּ פְּרִיצֵי הַדּוֹר:
הַדּוֹר יָזְמוּ דַּעַת סוֹד וְדָפָקוּ. הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם שָׁמְעוּ וּפָקָקוּ. יַעַן כְּשָׁמְעָם זֹאת נִתְמַקְמָקוּ. וְעַל כַּפַּיִם סָפָקוּ:
סָפְקוּ שָׂשׂוּ בָּאֵי הָאָרֶץ. כְּנָפְלוּ בְּיָדָם מַלְכֵי אָרֶץ. סִבְּרוּ כִּי יִשְׁעָם יִרֶץ. וְעַל יָדָם יִתְכּוֹנֵן מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ:
פָּצוּ פִיהֶם חַג לַייָ בְּשִׁילֹה. דִמּוּ כִּי לָעַד יִהְיֶה שָׁם מוֹשְׁלוֹ. פָּעֲלוּ שֶׁקֶר וְהֵשִׁילוֹ. עַד כִּי יָבֹא שִׁילֹה:
שִׁילֹה רִצָּה כְּחַלָּה מֵעִסָּה. וְנִמְאַס כַּאֲשֶׁר בּוֹ נַעֲשָׂה. רְאוּ מָה עֲבֵרָה עוֹשָׂה. לְכֹל אֲשֶׁר חָפֵץ עָשָׂה:
עָשָׂה עִמִּי אוֹת בְּצִבְיוֹן. וּלְעִתּוֹ חָשׁ עֲלֵי קִשְׁיוֹן. עֻלַּפְתִּי כְּחֹרֶב בְּצָיוֹן. עַד אֲשֶׁר יוֹפִיעַ אֱלֹקִים מִצִּיּוֹן:
צִיּוֹן צָעַק אֵיךְ נָתַן. לָשׂוּם עָלַי גּוֹי אֵיתָן. צָהַל וְרָקַע עַל הַמִּפְתָּן. וּבַחֲמָתוֹ חִתִּיתוֹ נָתָן:
נָתַן בִּעֲתוּתוֹ עֵת הוֹבִילַנִי רוֹקְמִי. תַּרְתִּי לָעַד בָּהּ לְקוֹמְמִי. בֹּשְׁתִּי וְגַם נִכְלַמְתִּי בֵּל בַּהֲקִימִי. וּבַחֲרוֹן אַף נָם לִי קוּמִי:
קוּמִי קָשַׁבְתִּי בְּהַזְנָחָה. קוּמִי וּלְכִי כִּי לֹא זֹאת הַמְּנוּחָה. קַצְתִּי בְחַיַּי מֵאֲנָחָה. וְהִגַּשְׁתִּי וְלֹא עָרְבָה מִנְחָה:
רְאֵה רוֹעַ נַפְשִׁי זְנוּחָה. מִשָּׁלוֹם וּמִשַּׁלְוָה וּמֵהֲנָחָה. רְטוּשָׁה בְּהָרֵי נֶשֶׁף אֲנוּחָה. גַּם שָׁם לֹא נָחָה:
נָחָה יָדוֹ בָּם וּבָהּ נִכְווּ. אֱנוֹשִׁים עַל רֹאשָׁם כְּרָכְבוּ. יָגְעוּ עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל כְּנִתְעַכְּבוּ. וּכְעוֹלְלוּ עוֹלָלוּ חוּצָה שָׁכְבוּ:
שָׁכְבוּ שׁוֹבִים גֶּוְיָם מַדְקִירִים. מִתְעוֹלְלִים בָּמוֹ כְּמוֹ בְקָרִים. שֶׁהֵם יָזֻבוּ מְדֻקָּרִים. וּמֵי פְרָת קְרָבֵימוֹ דוֹקְרִים:
תִּקְרָא תֹּקֶף טֶבַח וּמֶסֶךְ לְמַבְקִירִים. קִיר עֵרָה מְקַרְקְרִים. וְכָל עָם וְלָשׁוֹן בָּם סוֹקְרִים. וַעֲלֵיהֶם מְקוֹנְנִים בְּנֵי צִיּוֹן הַיְקָרִים:
הַיְקָרִים קוֹל בְּרָמָה הִשְׁמִיעוּ לִבְכֹּה. לָמָּה זֶה וְעַל מַה זֶּה הִקְרָנוּ כֹּה. יַחַד זֶה אוֹמֵר בְּכֹה וְזֶה אוֹמֵר בְּכֹה. רָגְנוּ לְהָמִיר לְשׁוֹן אֵיכָה בִּלְשׁוֹן אֵי כֹּה:
Yismach Moshe
ChasidutAuthor: RabbMoshe Teitelbaum of Ujhel
Insights on the weekly Torah portion by the Hungarian Chassidic master, R' Moshe Teitelbaum of Ujhely.
Composed: (c.1790 – c.1840 CE)
כתית למאור להעלות נר תמיד (שמות כז כ). הנה הבעל הטורים כתב דכתית רומז לשני המקדשים, מקדש ראשון ת"י, ומקדש הב' ת"כ, לומר שמצוה זו של הדלקת נרות במקדש יהיה נוהג כל כך שנים, עד כאן דבריו. ועל זה קשה מאד דהעיקר חסר, דהיינו הדלקה בבית השלישי שיבנה במהרה בימינו.
* והנ"ל בזה על פי מה שכתבתי לפרש מה שאמר יעקב אבינו אין זה כי אם בית אלקים בדרך שלילה (בראשית כח יז),
ופירשתי פירוש אחד על פי התוספת במסכת ע"א (ע"ז מ"ה ע"א, ד"ה כל) בשם הירושלמי (ע"ז פ"ג ה"ה) (תמצאנו בפרשת העקדה בפסוק (בראשית כב ב) והעלהו לי לעולה על אחד ההרים).
ופירוש הב' לפרש בזה גם מה שנאמר בקינות לתשעה באב זן עינו במקום הזה שר שמומו ויקונן אין זה. על פי מ"ש בשירת הים (שמות טו יז) תביאמו ותטעמו בהר נחלתך מכון לשבתך וגו'. והפסוק (מלכים א' ח' יג) בנה בניתי בית זבול לך מכון לשבתך וגו'. והפסוק בתלים (תהלים קכז א) אם ה׳ לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו.
ולהבין כל זה, נקדים מה דעמדו הקדמונים הכי השני מקדשים שחרבו, הם פועל ריק ח"ו והיו כלא היו, חלילה מלומר כן.
** אמנם הענין הוא יובן על פי משל לאחד שהביא זרע אילן טוב ממרחק, ונטעו עד שצץ ופרח ועשה פרי, ואחר כך עקרו והביא זרע אילן אחר ונטעו וגם עשה פרי, ועקרו וחזר והביא זרע אילן דוגמתו מן המובחר, ונטעו והכניסו לקיום להיות דבר המתקיים לעד.
והנה בעת עקירת השני אילנות הראשונים, כל הרואה משתומם ומתפלא על מה עשה ככה לארץ הזאת לנטוע אילן טוב ויפה ולעקור אותו זה פעמיים ומה טעם יש בדבר.
אמנם האיש הנוטע אף הוא השיב אמריו להם כי הכל בחכמה ובהשכל, וכי גם נטיעת ב' האילנות הראשונים ועקירתם, הכל היה צורך קיום אילן השלישי, לאשר כי הארץ הלזו אינה מסוגלת לגדל אילן כזה בטבעה ולא תוכל שאיתו, לזאת הקדים לנטוע נטע נעמן בארץ עדי תקבל קצת איכות וטבע עפר הארץ המגדלת אילנות כאלו, ואחר זה עקרו לנטוע אחר תחתיו, וכן בפעם הב', ואז כשקבלה הארץ כח שיש בו די לקיים האילן קיום נצחי, ונעשה קרן בן שמן משמני הארץ הרחוקה, ואז נטע אילן השלישי אשר לזה היה מגמתו גם מאז, ועתה לא יבצר ממנו אשר זמם לעשות ואחרית דבר טוב מראשיתו כאמור, עד כאן המשל.
והנמשל הוא כשראתה חכמתו יתברך אשר אין בכח הארץ הגשומה הלזו לקבל ולסבול נוגה אור קדושת בית המקדש השלישי שיבנה במהרה בימינו, אשר כוננה היוצר בגבהי מרומים ליסדו על מכון הר ציון, אשר עליו נאמר (תהלים כד ג) מי יעלה בהר ה׳ ומי יקום במקום קדשו וגו', לולי הב' מקדשות הראשונות אשר על ידם ובכח קדושת העבודה מעשה הקרבנות זבח ונסכים ויתר עבודת הקדש אשר היה שם כמה מאות שנה, קנתה הארץ גם היא כח רוחני ואיכות קדושה נפלאה, עדי תוכל מעתה לסבול קדושת הבית השלישי מעשה ידי יוצר בית המקדש שלמעלה המכיוון כנגד בית המקדש של מטה, וגדול יהיה כבוד הבית האחרון קיום נצחי ובית עולמים יקרא, עד כאן דבריהם בשינוי לשון.
שׁור ᴵ to look, behold, regard.
— Qal - שָׁר1 he looked, beheld, regarded; 2 he watched, lay in wait.
— Pol. - שׁוֹרֵר he watched (insidiously). [Perhaps related to Akka. mushirtu (= window).] Derivative: שׁוּר ᴵᴵ.
כִּֽי־מֵרֹ֤אשׁ צֻרִים֙ אֶרְאֶ֔נּוּ וּמִגְּבָע֖וֹת אֲשׁוּרֶ֑נּוּ הֶן־עָם֙ לְבָדָ֣ד יִשְׁכֹּ֔ן וּבַגּוֹיִ֖ם לֹ֥א יִתְחַשָּֽׁב׃
For from the top of the rocks I see him, and from the hills I behold him: it is a people that shall dwell alone, and shall not be reckoned among the nations.
מִי יִתֵּן רֹאשִׁי מַיִם וְעֵינִי מְקוֹר נוֹזְלַי, וְאֶבְכֶּה כָּל יְמוֹתַי וְלֵילַי, עַל חַלְלַי טַפַּי וְעוֹלָלַי, וִישִׁישֵׁי קְהָלַי, וְאַתֶּם עֲנוּ אֲבוֹי וְאוֹי וְאַלְלַי, וּבְכֵן בָּכֹה בֶכֶה רַב וְהֶרֶב.
Would that my head were water, and my eyes a fountain of tears, / and I would cry all my days and nights / for the corpses of my babes and infants, and the aged of my community. / I ask you to respond, "Oh! Woe! Alas!" / And weep a weeping, much weeping.
עַל בֵּית יִשְׂרָאֵל וְעַל עַם ה׳ כִּי נָפְלוּ בֶּחָרֶב:
For the house of Israel and the people of the LORD who have fallen by sword.
וְדָמוֹעַ תִּדְמַע עֵינִי וְאֵלְכָה לִי שְׂדֵה בוֹכִים, וַאֲבַכֶּה עִמִּי מָרֵי לֵבָב הַנְּבוֹכִים, עַל בְּתוּלוֹת הַיָּפוֹת וִילָדִים הָרַכִּים בְּסִפְרֵיהֶם נִכְרָכִים, וְלַטֶּבַח נִמְשָׁכִים, אָדְמוּ עֶצֶם מִפְּנִינִים סַפִּירִים וְנוֹפְכִים, כְּמוֹ טִיט חוּצוֹת נִדָּשִׁים וְנִשְׁלָכִים, סוּרוּ טָמֵא קָרְאוּ לָמוֹ מִלְּקָרֵב.
My eyes flow with tears, and I will betake myself to the fields to weep, / and ask others stunned and embittered to join in my wailing / for the beautiful maidens and delicate lads, / wrapped in their schoolbooks and led to slaughter. / Their bodies, rosier than rubies, sapphire, or turquoise, / were slung and trampled like mud in the streets. / "Stay away! They are unclean," shouted the enemy about them.
עַל בֵּית יִשְׂרָאֵל וְעַל עַם ה׳ כִּי נָפְלוּ בֶּחָרֶב:
For the house of Israel and the people of the LORD who have fallen by sword.
וְתֵרַד עֵינִי דִּמְעָה וְאֵילִילָה וְאָנוּדָה, וְלִבְכִי וְלַחֲגֹר שַׂק אֶקְרָא לְהַסְפִּידָה, מִפָּז יְקָרָה וְזָהָב חֲמוּדָה, פְּנִימָה כְּבוּדָהּ כְּבוֹד כָּל כְּלִי חֶמְדָּה, רָאוּהָ קְרוּעָה שְׁכוּלָה וְגַלְמוּדָה, הַתּוֹרָה הַמִּקְרָא הַמִּשְׁנָה וְהָאַגָּדָה, עֲנוּ וְקוֹנְנוּ זֹאת לְהַגִּידָה, אֵי תוֹרָה תַּלְמִיד וְהַלוֹמְדָהּ, הֲלֹא מָקוֹם מֵאֵין יוֹשֵׁב חָרֵב.
Let my eyes flow with tears, I will wail and shake my head. / I will eulogize [the Torah] with weeping and with sackcloth. / She is more dear than fine gold, more precious than gold, / her glory inward, the glory of all precious vessels. / I have seen her torn, bereaved, and desolate. / Torah, Scripture, Mishna, and Aggada: / raise your voice, lament, and tell this tale. / Where are Torah, Talmud, and students? / The place is in ruin, no one there!
עַל בֵּית יִשְׂרָאֵל וְעַל עַם ה׳ כִּי נָפְלוּ בֶּחָרֶב:
For the house of Israel and the people of the LORD who have fallen by sword.
וְעַפְעַפַּי יִזְּלוּ מַיִם דֶּמַע לְהַגִירָה, וַאֲקוֹנֵן מַר עֲלֵי הֲרוּגֵי אַשְׁפִּירָה, בַּשֵּׁנִי בִּשְׁמוֹנָה בוֹ בְּיוֹם מַרְגּוֹעַ הוּקְרָה, מַרְגּוֹעַ לִרְגּוֹעַ נֶחְלְפוּ לְהַבְעִירָה, נֶהֶרְגוּ בַּחוּרֵי חֶמֶד וִישִׁישֵׁי הַדָּרָה, נֶאֶסְפוּ יַחַד נַפְשָׁם הִשְׁלִימוּ בְּמוֹרָא, עַל יִחוּד שֵׁם מְיֻחָד יִחֲדוּ שֵׁם בִּגְבוּרָה, גִּבּוֹרֵי כֹּחַ עוֹשֵׂי דְּבָרוֹ לְמַהֲרָה, וְכֹהֲנֵי וַעֲלָמַי נִגְוְעוּ כֻּלְּהֶם עֲשָׂרָה, וּבְמַר יְגוֹנִי וְעָצְבִי יֶלֶל אַחְבִּירָה, קְהִלּוֹת הַקֹּדֶשׁ הֲרִיגָתָם הַיּוֹם בְּזָכְרָה, קְהַל וָרְמַיְזָא בְּחוּנָה וּבְחוּרָה, גְּאוֹנֵי אֶרֶץ וּנְקִיֵּי טָהֳרָה, פַּעֲמַיִם קִדְּשׁוּ שֵׁם הַמְּיֻחָד בְּמוֹרָא, וּבְעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה בְּחֹדֶשׁ זִיו לְטָהֳרָה, וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי בִּקְרִיאַת הַלֵּל לְשׁוֹרְרָה, הִשְׁלִימוּ נַפְשָׁם בְּאַהֲבָה קְשׁוּרָה, אָהִימָה עֲלֵיהֶם בִּבְכִי יֶלֶל לְחַשְּׁרָה, כְּלוּלֵי כֶתֶר עַל רֹאשָׁם לַעֲטָרָה, וְעַל אַדִּירֵי קְהַל מַגֶּנְצָא הַהֲדוּרָה. מִנְּשָׁרִים קַלּוּ מֵאֲרָיוֹת לְהִתְגַּבְּרָה, הִשְׁלִימוּ נַפְשָׁם עַל יִחוּד שֵׁם הַנּוֹרָא, וַעֲלֵיהֶם זַעֲקַת שֶׁבֶר אֶשְׂעָרָה, עַל שְׁנֵי מִקְדָּשַׁי יְסוֹדָם כְּהַיּוֹם עֻרְעֲרָה, וְעַל חָרְבוֹת מְעַט מִקְדָּשַׁי וּמִדְרְשֵׁי הַתּוֹרָה, בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי בַּשְּׁלִישִׁי נוֹסַף לְדַאֲבוֹן וּמְאִירָה, הַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לְיָגוֹן וְצָרָה, בְּיוֹם מַתַּן דָּת סָבַרְתִּי לְהִתְאַשְּׁרָה, וּבְיוֹם נְתִינָתָהּ כְּמוֹ כֵּן אָז חָזְרָה, עָלְתָה לָהּ לַמָּרוֹם לִמְקוֹם מְדוֹרָהּ, עִם תִּיקָהּ וְנַרְתִּיקָהּ וְהַדוֹרְשָׁהּ וְחוֹקְרָהּ, לוֹמְדֶיהָ וְשׁוֹנֶיהָ בְּאִישׁוֹן כְּמוֹ בָאוֹרָה, שִׂימוּ נָא עַל לְבַבְכֶם מִסְפֵּד מַר לְקָשְׁרָה, כִּי שְׁקוּלָה הֲרִיגָתָם לְהִתְאַבֵּל וּלְהִתְעַפְרָה, כִּשְׂרֵפַת בֵּית אֱלֹקֵינוּ האולם וְהַבִּירָה, וְכִי אֵין לְהוֹסִיף מוֹעֵד שֶׁבֶר וְתַבְעֵרָה, וְאֵין לְהַקְדִּים זוּלָתִי לְאַחֲרָהּ, תַּחַת כֵּן הַיּוֹם לִוְיָתִי אֲעוֹרְרָה, וְאֶסְפְּדָה וְאֵילִילָה וְאֶבְכֶּה בְּנֶפֶשׁ מָרָה, וְאַנְחָתִי כָּבְדָה מִבֹּקֶר עַד עָרֶב.
My eyelids flow with water, dripping tears. / I weep bitterly for the murdered of Speyer. / It happened on the eighth day of the second month [Iyar] on the day of rest. / "Rest" was transposed to "tempest" destructive. / Handsome youths and dignified elders were killed. / They assembled, all agreeing to be martyred, / testifying to the unity of God's name, courageously. / Mighty men, who do His bidding speedily. / My priests and my young men, all ten expired. In my bitter agony and grief, I will compose a dirge. / Holy congregations! Their massacre I remember today. / The community of Worms, special and unique. / Giants of the earth, innocent and pure! / Twice, they sanctified the One Name in awe, / cleansed once on the twenty-third of the month Ziv [Iyar], / And on [the first day of) the third month [Sivan], as they chanted Hallel, / they made a pact to be martyred for the love [of God]. / I will moan for them with a torrent of tears of woe, / all deserving to be endowed with majestic crowns! And upon the great of the wonderful community of Mainz, / swifter than eagles and stronger than lions, / they too consented in unison to sanctify the awesome One Name. / For them, I will scream a piercing scream with bitter soul, / as if for the destruction of both Temples, razed today, / and for the destruction of minor temples [synagogues] and study halls of Torah! On the third day of the third month [Sivan], these were added to my sorrow and curse. / That month was transformed into one of agony and trouble / on the day the Law was given, when I hoped to be spared in her merit. / On the very day she was given, she departed. / Gone back on high to her original home, / with her "containers" and her "pouches," those who searched her and studied her. / Her disciples and her students in darkness as in light! Take this to heart, and compose a bitter eulogy. / Their murder is worthy of mourning and placing ash, / equal to the burning of the House of our God, the porch and the Palace, / because it is improper to add a day of breach and conflagration, / and wrong to advance the date; rather, to postpone it. / Therefore, today [Tisha B'Av], I will arouse my grief / and lament, and wail, and cry with bitter soul, / with sighs weighing heavily from dawn to dusk,
עַל בֵּית יִשְׂרָאֵל וְעַל עַם ה׳ כִּי נָפְלוּ בֶּחָרֶב:
For the house of Israel and the people of the LORD who have fallen by sword.
וְעַל אֵלֶּה אֲנִי בוֹכִיָּה וְלִבִּי נֹהֵם נְהִימוֹת, וְאֶקְרָא לַמְקוֹנְנוֹת וְאֶל הַחֲכָמוֹת, אֱלִי וְאֶלְיָה כֻּלָּם הוֹמוֹת, הֲיֵשׁ מַכְאוֹב לְמַכְאוֹבִי לְדַמּוֹת, מִחוּץ תְּשַׁכֶּל חֶרֶב וּמֵחֲדָרִים אֵימוֹת, חֲלָלַי חַלְלֵי חֶרֶב מֻטָּלִים עֲרֻמִּים וְעֲרֻמּוֹת, נִבְלָתָם כְּסוּחָה לְחַיַּת אֶרֶץ וּבְהֵמוֹת, יוֹנֵק עִם אִישׁ שֵׂיבָה עֲלָמִים וַעֲלָמוֹת, מְתַעְתְּעִים בָּמוֹ מוֹנַי וּמַרְבִּים כְּלִמּוֹת, אַיֵּה אֱלֹהֵימוֹ אָמְרוּ צוּר חָסָיוּ בוֹ עַד מוֹת, יָבֹא וְיוֹשִׁיעַ וְיַחֲזִיר נְשָׁמוֹת, חֲסִין יָהּ מִי כָמוֹךָ נוֹשֵׂא אֲלֻמּוֹת, תֶּחֱשֶׁה וְתִתְאַפַּק וְלֹא תַּחְגֹּר חֵמוֹת, בֶּאֱמוֹר אֵלַי מַלְעִיגַי וְאִם אֱלֹקִים הוּא יָרֶב.
For these, I cry and moan moans, / and summon the lamenters and wise women. / "Alas," and "Alack," they all murmur. / Does any wound compare to my wound? / Outside, the sword murders, and indoors, there is terror! / My corpses, killed by the sword, lie strewn, nude and naked. / Bodies lying like refuse for wild beasts and animals. / Nursing child and aged man, lads and lasses / were teased by my oppressors and endured great shame. / "Where is their God? The Rock they trusted in" until death? / Let Him come and rescue and resurrect their souls! / Mighty God, who like You forgives bundles of sins? / You are silent and restrained; why do You not gird Yourself with fury? / When my mockers say to me, "If He is a God, let Him do battle
עַל בֵּית יִשְׂרָאֵל וְעַל עַם ה׳ כִּי נָפְלוּ בֶּחָרֶב:
For the house of Israel and the people of the LORD who have fallen by sword.
וְעֵינִי עֵינִי יוֹרְדָה מַיִם כִּי נֶהְפַּךְ לְאֵבֶל מְשׁוֹרֵר, וְעֻגָבִי לְקֹל בּוֹכִים לַהֲפֹךְ וּלְקָרֵר מִי יָנוּד לִי וּמִי מַחֲזִיק לְהִתְעוֹרֵר, חֵמָה בִי יָצְאָה וְסַעַר מִתְגּוֹרֵר, אֲכָלַנִי הֲמָמַנִי הַצַּר הַצּוֹרֵר, שִׁבַּר עַצְמוֹתַי זוֹרֵר וּמְפֹרֵר, סִלָּה כָּל אַבִּירַי הַטַּבּוּר וְהַשָׁרֵר, רְטִיָּה וּמָזוֹן אֵין לְבָרֵר, מַכָּתִי אֲנוּשָׁה בְּאֵין מַתְעִיל וּמְזוֹרֵר, עַל כֵּן אָמַרְתִּי שְׁעוּ מֶנִּי אֲמָרֵר, בִּבְכִי דִמְעָתִי עַל לֶחֱיִי לְצָרֵב.
My eyes, my eyes, flow with tears. Our singing has turned into mourning. / My flute accompanies mourners, without respite and never abating. / Who will approach me consolingly, and who will encourage me to awaken? / Wrath issues forth, and a tempest arrives. / The attacking foe devours me and panics me, / breaks my bones, strews them and scatters them. / He has hacked down my great ones, the navel and nucleus. / My wound is fatal, none to heal or cure. / That is why I say, "Let me be, I will weep bitterly." / Shedding tears until my cheeks shrivel,
עַל בֵּית יִשְׂרָאֵל וְעַל עַם ה׳ כִּי נָפְלוּ בֶּחָרֶב:
For the house of Israel and the people of the LORD who have fallen by sword.
וְעַל-כֵּן צְרִיכִין לִבְכּוֹת מְאֹד בֵּין הַמְצָרִים וּבִפְרָט בְּתִשְׁעָה בְּאָב עַל חֻרְבַּן בֵּית-הַמִּקְדָּשׁ, עֵינִי עֵינִי יֹרְדָה מָיִם. כְּדֵי לְהַכְנִיעַ עַל-יְדֵי הַדְּמָעוֹת שֶׁל הָעֵינַיִם אֶת אֶרֶס הָרַע עַיִן. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּדָוִד כְּשֶׁבָּא עָלָיו הָרַע עַיִן שֶׁל אַבְשָׁלוֹם שֶׁאָמַר אָז אוּלַי יִרְאֶה ה׳ בְּעֵינִי. (כַּמּוּבָא זֶה הַפָּסוּק שָׁם בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל עַיֵּן שָׁם). וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י דִּמְעַת עֵינִי (שְׁמוּאֵל ב טז) וְכֵן כְּתִיב שָׁם וְדָוִד וְכוּ' עֹלֶה וּבוֹכֶה וְכוּ' וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ וְכוּ' וְעָלוּ עָלֹה וּבָכֹה (שָׁם טו). וְכָל זֶה כְּדֵי לְהִנָּצֵל מֵהָרַע עַיִן עַל-יְדֵי הַבְּכִיָּה בָּעֵינַיִם כַּנַּ"ל.
וְזֶה בְּחִינַת הָיְתָה לִי דִמְעָתִי לֶחֶם וְכוּ' אֵלֶּה אֶזְכְּרָה וְכוּ'. כִּי עַל-יְדֵי הַדְּמָעוֹת מַכְנִיעִין הָרַע עַיִן שֶׁמִּמֶּנּוּ הַשִּׁכְחָה, וְאָז זוֹכִין לְזִכָּרוֹן בְּחִינַת אֵלֶּה אֶזְכְּרָה וְכוּ'. וּכְלַל עִקַּר הַקִּינוֹת בְּתִשְׁעָה בְּאָב וּבֵין הַמְצָרִים הֵם בִּשְׁבִיל תִּקּוּן כְּדֵי לִזְכּוֹת לִתְשׁוּבָה, כְּמוֹ שֶׁמְּסַיְּמִין בְּסוֹף אֵיכוֹת שֶׁהוּא כָּלוּל מִכָּל הַקִּינוֹת שֶׁמְּסַיְּמִין בַּסּוֹף הֲשִׁיבֵנוּ ה׳ אֵלֶיךָ וְכוּ', כִּי עִקַּר כַּוָּנָתֵנוּ בִבְכִיָּתֵנוּ בְּהַקִּינוֹת כְּדֵי לְעוֹרֵר רַחֲמָיו יִתְבָּרַךְ שֶׁיְּשִׁיבֵנוּ אֵלָיו בֶּאֱמֶת דְּהַיְנוּ שֶׁנִּזְכֶּה עַל-יְדֵי הַדְּמָעוֹת לְהַכְנִיעַ הָרַע עַיִן וּלְבַטֵּל הַשִּׁכְחָה עַד שֶׁנִּזְכֶּה לַזִּכָּרוֹן הַנַּ"ל. דְּהַיְנוּ לִזְכֹּר הֵיטֵב בְּעָלְמָא דְּאָתֵי בְּכָל יוֹם בִּכְלָלִיּוּת וּבִפְרָטִיּוּת שֶׁעַל-יְדֵי זֶה נָשׁוּב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ. וְזֶהוּ בְּחִינַת שָׁלֹשׁ פְּעָמִים אֵיכָה שֶׁאוֹמְרִים כְּנֶגֶד שָׁלֹשׁ בְּחִינוֹת הַנַּ"ל, שֶׁהֵם אָדָם וּמָקוֹם וּזְמַן שֶׁהָיָה בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת בְּבֵית-הַמִּקְדָּשׁ שֶׁעַל-יְדֵי זֶה נִמְשָׁךְ הַזִּכָּרוֹן לְכָל הָעוֹלָם כַּנַּ"ל, שֶׁנֶּחְרְבוּ בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ. וְכֻלָּם כָּלַל בְּפָסוּק אֶחָד, שֶׁהוּא וַיַּחֲמֹס כַּגַּן סֻכּוֹ שִׁחֵת מוֹעֲדוֹ שֶׁהוּא הַבֵּית-הַמִּקְדָּשׁ, הַיְנוּ בְּחִינַת קְדֻשַּׁת הַמָּקוֹם. שִׁכַּח ה׳ בְּצִיּוֹן מוֹעֵד וְשַׁבָּת, הַיְנוּ קְדֻשַּׁת הַזְּמַן. כִּי כָּל מַה שֶּׁהַזְּמַן מְקֻדָּשׁ יוֹתֵר כְּמוֹ מוֹעֲדִים וְשַׁבָּתִים, בָּהֶם מְאִירִין הָרְמָזִים בְּיוֹתֵר עַד אֲשֶׁר בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים אָז הוּא עִקַּר הַזִּכָּרוֹן בָּעוֹלָם הַבָּא. כִּי יוֹם כִּפּוּר בְּחִינַת עוֹלָם הַבָּא כַּיָּדוּעַ, כִּי אָז יוֹם הַמֻּבְחָר מִכָּל הַשָּׁנָה שֶׁבּוֹ מְאִירִין הָרְמָזִים בְּהִתְגַּלּוּת גָּדוֹל יוֹתֵר וְיוֹתֵר. וְאַחַר כָּךְ אָמַר וַיִּנְאַץ בְּזַעַם אַפּוֹ מֶלֶךְ וְכֹהֵן, זֶה בְּחִינַת קְדֻשַּׁת הָאָדָם הַיְנוּ קְדֻשַּׁת הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל שֶׁהוּא בְּחִינַת קְדֻשַּׁת הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת שֶׁנִּקְרָאִים מְלָכִים שֶׁעִקַּר הַמְשָׁכַת הַזִּכָּרוֹן עַל יָדָם. וְזֶה בְּחִינַת שָׁלֹשׁ פְּעָמִים אֵיכָה, כְּנֶגֶד שָׁלֹשׁ בְּחִינוֹת אֵלּוּ. אֵיכָה יָשְׁבָה בָּדָד הָעִיר וְכוּ', זֶהוּ קִינָה עַל בְּחִינַת קְדֻשַּׁת הַמָּקוֹם. אֵיכָה יָעִיב וְכוּ', הַיְנוּ שֶׁנֶּחֱשַׁךְ מְאוֹר הַיּוֹם עַל-יְדֵי עָבִים וַעֲנָנִים, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה אֵינָם מְבִינִים הָרְמָזִים כְּפִי הַיּוֹם, זֶהוּ בְּחִינַת קִינָה עַל בְּחִינַת קְדֻשַּׁת הַיּוֹם, וּכְמוֹ שֶׁסִּיֵּם וְלֹא זָכַר הֲדֹם רַגְלָיו בְּיוֹם אַפּוֹ. הֲדֹם רַגְלָיו זֶה בְּחִינַת רַגְלֵי הַקְּדֻשָּׁה שֶׁהֵם בְּחִינַת הָרְמָזִים הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל כְּפִי הַיּוֹם וְכוּ' כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ בְּיוֹם אַפּוֹ,
שֶׁעַל-יְדֵי תֹּקֶף הַחֲרוֹן-אַף שֶׁל אוֹתוֹ הַיּוֹם נֶחֱשַׁךְ הַיּוֹם עַד שֶׁנִּמְשָׁךְ שִׁכְחָה שֶׁאֵין מְשִׂימִין לֵב לְהָרְמָזִים שֶׁה׳ יִתְבָּרַךְ מְרַמֵּז בְּכָל יוֹם לָשׁוּב אֵלָיו שֶׁעַל-יְדֵי זֶה עִקַּר הַחֻרְבָּן כַּנַּ"ל:
וְאֵיכָה יוּעַם נֶאֱמַר עַל הִסְתַּלְּקוּת הַצַּדִּיק. כִּי כָּל אֵיכָה יוּעַם נֶאֱמַר עַל הִסְתַּלְּקוּת הַצַּדִּיק יֹאשִׁיָּהוּ וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. הַיְנוּ בְּחִינַת קְדֻשַּׁת הָאָדָם כַּנַּ"ל. כִּי גַּם אַחַר הַחֻרְבָּן שֶׁנֶּחֱרַב הַבֵּית-הַמִּקְדָּשׁ וְאֵין לָנוּ כֹּהֵן גָּדוֹל וְלֹא בֵּית-הַמִּקְדָּשׁ שֶׁעַל-יְדֵי זֶה נֶחֱשַׁךְ גַּם מְאוֹר הַיּוֹם. וְעַל-יְדֵי זֶה נִתְעַלֵּם הַזִּכָּרוֹן שֶׁהוּא כְּפִי הַיּוֹם וְהָאָדָם וְהַמָּקוֹם כַּנַּ"ל. אַף-עַל-פִּי-כֵן יֵשׁ לָנוּ תִּקְוָה בְּכָל דּוֹר עַל-יְדֵי הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת שֶׁמְּאִירִין לָנוּ הַזִּכָּרוֹן הַנַּ"ל בְּכָל עֵת. כִּי הַצַּדִּיק יָקָר מֵהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל שֶׁנִּכְנַס לִפְנַי וְלִפְנִים. כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים מִכֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁנִּכְנַס לִפְנַי וְלִפְנִים וְכוּ'. כִּי הַצַּדִּיקִים כָּל עִסְקָם לְהַזְכִּיר אוֹתָנוּ זִכְרוֹן הָעוֹלָם הַבָּא בְּכָל יוֹם כְּדֵי לַהֲשִׁיבֵנוּ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה. כִּי זֶה כָּל יִשְׁעָם וְכָל חֶפְצָם בְּעָסְקָם עִמָּנוּ, שֶׁהַכֹּל הוּא כְּדֵי לְהַזְכִּירֵנוּ בְּחִינַת זִכָּרוֹן הַנַּ"ל בִּכְלָלִיּוּת וּבִפְרָטִיּוּת בְּכַמָּה וְכַמָּה תַּחְבּוּלוֹת נִפְלָאוֹת וְנוֹרָאוֹת. אֲבָל בַּעֲווֹנוֹתֵנוּ הָרַבִּים גַּם הַצַּדִּיקִים הָאֵלּוּ נִסְתַּלְּקוּ בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ. וְעַל-כֵּן בֶּאֱמֶת קָשָׁה סִלּוּקָן כִּפְלַיִם כְּחֻרְבַּן בֵּית-הַמִּקְדָּשׁ כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. וְעַל זֶה קוֹנֵן כָּל אֵיכָה יוּעַם וְכוּ' וְכַנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת אֲנִי הַגֶּבֶר שֶׁשָּׁם מְדַבֵּר הַרְבֵּה בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ לְנַפְשׁוֹ בִּשְׁבִיל כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל. אֵיךְ צָרִיךְ כָּל אֶחָד לְדַבֵּר לְנַפְשׁוֹ אוּלַי יוּכַל לְהַזְכִּיר אֶת עַצְמוֹ אַף-עַל-פִּי-כֵן עַד שֶׁיָּשׁוּב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ. כִּי סוֹף כָּל סוֹף סוֹף כָּל סוֹף מַה יִּהְיֶה מֵאִתָּנוּ וּמַה נַעֲשֶׂה בְּאַחֲרִיתֵנוּ. וְזֶה שֶׁמְּדַבֵּר יִרְמְיָה בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ כְּאִלּוּ כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל אוֹמֵר עַל עַצְמוֹ כְּשֶׁמַּתְחִיל לְהַרְגִּישׁ כְּאֵב עֲווֹנוֹתָיו שֶׁגָּרְמוּ הַחֻרְבָּן וְעִכּוּב הַבִּנְיָן וַאֲרִיכַת הַגָּלוּת. וְצָרִיךְ כָּל אֶחָד לִתְלוֹת הַחִסָּרוֹן בְּעַצְמוֹ, כִּי הוּא יוֹדֵעַ בְּנַפְשׁוֹ מַה שֶּׁעָשָׂה וּמַה שֶּׁנַּעֲשֶׂה עִמּוֹ בַּעֲווֹנוֹתָיו. וְעַל זֶה יִדְווּ כָּל הַדְּווּיִים. וְצָרִיךְ כָּל אֶחָד שֶׁרוֹצֶה לְרַחֵם עַל עַצְמוֹ לוֹמַר בְּמַר נַפְשׁוֹ אֲנִי הַגֶּבֶר רָאָה עֳנִי וְכוּ' אוֹתִי נָהַג וַיֹּלַךְ וְכוּ' אַךְ בִּי יָשֻׁב יַהֲפֹךְ יָדוֹ כָּל הַיּוֹם וְכוּ'. 'אֲנִי' דַּיְקָא 'אוֹתִי' דַּיְקָא 'אַךְ בִּי' דַּיְקָא, עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב עַמְקוּת מְרִירַת הַדִּבּוּרִים הָהֵם. וְעִקַּר מְרִירוּת הַקִּינָה עַל עֹצֶם רִחוּקוֹ שֶׁל כָּל אֶחָד מֵאָבִיו שֶׁבַּשָּׁמַיִם, עַד אֲשֶׁר כִּמְעַט אָפַס תִּקְוָה חַס וְשָׁלוֹם. שִׂים לִבְּךָ לְכָל דִּבּוּר וּלְכָל פָּסוּק וְתוּכַל לִמְצֹא אֶת עַצְמְךָ שָׁם בְּכָל מָקוֹם שֶׁאַתָּה שָׁם. אֲבָל אַף-עַל-פִּי-כֵן, אַף-עַל-פִּי שֶׁמְּסַפֵּר מְרִירוּת צָרוֹתָיו כָּל כָּךְ עַד אֵין תַּכְלִית, אַף-עַל-פִּי-כֵן אֵינוֹ מְיָאֵשׁ אֶת עַצְמוֹ לְגַמְרֵי חַס וְשָׁלוֹם בְּשׁוּם אֹפֶן. וְזֶהוּ שֶׁאוֹמֵר בְּתוֹךְ מְרִירוּת לְבָבוֹ, וָאֹמַר אָבַד נִצְחִי, נִצְחִי דַּיְקָא כְּאִלּוּ אָבַד הַנִּצָּחוֹן שֶׁלּוֹ לְגַמְרֵי חַס וְשָׁלוֹם, מֵאַחַר שֶׁרוֹאֶה רִחוּקוֹ וְחֻרְבָּנוֹ כָּל כָּךְ. אֲבָל אַף-עַל-פִּי-כֵן זָכוֹר תִּזְכּוֹר וְכוּ' זֹאת אָשִׁיב אֶל לִבִּי עַל-כֵּן אוֹחִיל וְכוּ', הַיְנוּ כַּנַּ"ל שֶׁעַל-יְדֵי הַקִּינוֹת וְהַבְּכִיּוֹת עַל גֹּדֶל חֻרְבָּנוֹ עַל-יְדֵי זֶה ה׳ יִתְבָּרַךְ מְרַחֵם עָלָיו וּמַכְנִיעַ הָרַע עַיִן, עַד שֶׁנִּמְשָׁךְ עָלָיו זִכָּרוֹן בְּחִינַת זָכוֹר תִּזְכּוֹר וְתָשׁוֹחַ עָלַי נַפְשִׁי, וּכְמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י שָׁם יָדַעְתִּי כִּי יֵשׁ לְךָ לִזְכֹּר, אֲבָל תָּשׁוֹחַ עָלַי נַפְשִׁי עַד שֶׁתִּזְכֹּר. וּכְמוֹ כֵן הוּא אֵצֶל הָאָדָם בְּעַצְמוֹ שֶׁצְּרִיכִין לְהִסְתַּכֵּל עַל הַזִּכָּרוֹן הַזֶּה בְּכָל יוֹם כִּי סוֹף כָּל סוֹף בְּוַדַּאי נִזְכֶּה לַזִּכָּרוֹן הַזֶּה בַּחֲסָדָיו הַמְרֻבִּים, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר שָׁם זֹאת אָשִׁיב אֶל לִבִּי עַל-כֵּן אוֹחִיל, חַסְדֵי ה׳ כִּי לֹא תָמְנוּ כִּי לֹא כָלוּ רַחֲמָיו וְכוּ', חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים כוּ', הַיְנוּ שֶׁחֲסָדָיו יִתְבָּרַךְ אֵינָם תַּמִּים וְאֵינָם כָּלִים לְעוֹלָם. וְעַל-יְדֵי זֶה חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ שֶׁהוּא בְּחִינַת מַה שֶּׁה׳ יִתְבָּרַךְ מְחַדֵּשׁ בְּטוּבוֹ בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית, וּמְצַמְצֵם אֶת עַצְמוֹ בְּכָל יוֹם מֵאֵין סוֹף עַד אֵין תַּכְלִית לְרַמֵּז רְמָזִים לְכָל אֶחָד שֶׁיַּזְכִּיר אֶת עַצְמוֹ בְּהַתַּכְלִית הַנִּצְחִי לָשׁוּב אֵלָיו שֶׁזֶּהוּ עִקַּר בְּחִינַת חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים וְכוּ' שֶׁנֶּאֱמַר עַל הִתְחַדְּשׁוּת הַמֹּחִין בְּכָל יוֹם אֵצֶל כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל כַּיָּדוּעַ בַּכְּתָבִים. כִּי עִקַּר הִתְחַדְּשׁוּת הַמֹּחִין בְּכָל יוֹם שֶׁהֵם בְּחִינַת תְּפִלִּין, הֵם בְּחִינַת הָרְמָזִים הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל. כִּי עִקַּר הַמֹּחַ וְהַדַּעַת הוּא הַזִּכָּרוֹן הַנַּ"ל לִזְכֹּר בְּעָלְמָא דְּאָתֵי וְלָשׁוּב אֵלָיו. כִּי רַק זֶה עִקַּר הַדַּעַת כַּמּוּבָא בִּדְבָרֵינוּ כַּמָּה פְּעָמִים, וּכְמוֹ שֶׁמְּסַיְּמִין בְּהַפְטָרַת תִּשְׁעָה בְּאָב אַל יִתְהַלֵּל חָכָם בְּחָכְמָתוֹ, כִּי אִם בְּזֹאת יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל הַשְֹכֵּל וְיָדֹעַ אֹתִי וְכוּ'. נִמְצָא שֶׁעִקַּר נֶחָמָתוֹ הוּא מַה שֶׁהוּא מְצַפֶּה עֲדַיִן לְחַסְדֵי ה׳ שֶׁאֵינָם כֵּלִים וְהֵם מִתְחַדְּשִׁים בְּכָל יוֹם, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה עֲדַיִן יִזְכֶּה שֶׁיַּגִּיעַ אֵלָיו דַּעַת אֲמִתִּי עַד שֶׁיַּזְכִּיר אֶת עַצְמוֹ הֵיטֵב בָּעוֹלָם הַבָּא וְיָשׁוּב אֵלָיו כִּי זֶה עִקַּר תִּקְוָתֵנוּ וְנֶחָמָתֵנוּ:
In the book this chapter, 5/2/3. is before before the previous two
וְכֵן מְבֹאָר בְּהָא"ב בְּאוֹת מְרִיבָה (סִימָן יג) וְזֶה לְשׁוֹנוֹ מִי שֶׁהוּא נַצְחָן בָּא לִידֵי שִׁכְחָה עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ. הָיִינוּ כַּנַּ"ל,
כִּי נִצָּחוֹן שֶׁל זֶה הָעוֹלָם הוּא בְּחִינַת רַע עַיִן שֶׁעַל-יְדֵי זֶה בָּא שִׁכְחָה כַּנַּ"ל, דְּהַיְנוּ שֶׁשּׁוֹכֵחַ בְּעָלְמָא דְּאָתֵי וְכַנַּ"ל.
אֲבָל מֵרִבּוּי עֲווֹנוֹתֵינוּ הִתְגַּבֵּר הָרַע עַיִן כָּל כָּךְ עַד אֲשֶׁר רוֹצֶה לְסַמּוֹת עֵינֵי יִשְׂרָאֵל חַס וְשָׁלוֹם לִבְלִי לְהִסְתַּכֵּל עַל הָאֱמֶת. וְעַל-יְדֵי זֶה נֶחֱרַב הַבֵּית-הַמִּקְדָּשׁ וְהַגָּלוּת מִתְאָרֵךְ עֲדַיִן עַל-יְדֵי זֶה, עַל-יְדֵי שֶׁמְּשַׁכֵּחַ מִלֵּב זִכְרוֹן הָעוֹלָם הַבָּא, וְעַל-יְדֵי זֶה אֵין שָׁבִים לַה׳ יִתְבָּרַךְ בְּכָל לֵב.
וְעַל-כֵּן הִתְחִיל הַחֻרְבָּן בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז, כִּי אָז הִתְחִיל הַשִּׁכְחָה, כִּי בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז נִשְׁתַּבְּרוּ הַלּוּחוֹת שֶׁעַל יָדָם בָּא שִׁכְחָה לָעוֹלָם כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה וּמוּבָא בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל.
הַיְנוּ כַּנַּ"ל, שֶׁעִקַּר הַחֻרְבָּן עַל-יְדֵי הַשִּׁכְחָה שֶׁבָּא עַל-יְדֵי הָרַע עַיִן שֶׁהִתְקַנֵּא בְּיִשְׂרָאֵל עַד שֶׁהֱסִיתָם לַעֲשׂוֹת הָעֵגֶל, וְעַל-יְדֵי זֶה נִשְׁתַּבְּרוּ הַלּוּחוֹת בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז וְנִמְשַׁךְ שִׁכְחָה שֶׁעַל-יְדֵי זֶה בָּאוּ כָּל הַחֻרְבָּנוֹת כַּנַּ"ל:
Introduce this Kina with Rabbi Tradbruks story of the tehwriter for kikar hashabat. Look, see, acknowledge the other. One at a time. Also look for groups and orgnizatons and forums that bring us together. A twin congregation? Remember . Not such a crazy idea from my past. !!!!!
קינה על חורבן עם ישראל בשנות הזעם ת"ש-תש"ה. מאת הרב שלמה הלברשטם זצ"ל, האדמו"ר מבובוב.
A Kinnah in memory of the Holocaust martyrs, by Rabbi Shlomo Halberstam, the Bobover Rav
זִכְרוּ נָא וְקוֹנְנוּ כׇּל יִשְׂרָאֵל, קוֹלְכֶם יִשָּׁמַע בָּרָמָה.
Remember and may all Israel grieve. Your voice will be heard on high
כִּי הִשְׁמִֽידָה גֶּרְמַנְיָא אֶת עַמֵּֽנוּ בִּימֵי זַֽעַם הַמִּלְחָמָה.
For Germany has destroyed our people in the terrible days of the war’s wrath,
בְּמִיתוֹת מְשֻׁנּוֹת אַכְזָריּוֹת, בָּרָעָב וּבַצָּמָא.
with cruel and terrible deaths, by starvation and thirst.
אַל תִּשְׁכְּחוּ בְּכׇל הַדּוֹרוֹת, עֲֵדי תִּזְכּוּ לִרְאוֹת בַּנֶּחָמָה.
Do not forget for all generations,until we merit consolation.
צַעֲקָתָם וּבְכִיּוֹתֵיהֶם, צְפוּפִים וּסְגוּרִים בַּקְּרוֹנִים.
Their shouts and their weeping, crowded and shut into cattle wagons
כְּצֹאן לַטֶּֽבַח יוּבָֽלוּ לִשְׂרֵפָה בַּכִּבְשׁוֹנִים.
Being led as sheep to the slaughter, into the crematoria.
קוֹל שַׁוְעָם יִזָּכֵר תָּמִיד לִפְנֵי שׁוֹכֵן מְעוֹנִים.
Let the sound of their pleas always be remembered before the One who dwells on High.
בְּקׇרְאָם שְׁמַע יְשְׂרָאֵל, מָסְרוּ נַפְשָׁם לַאֲדוֹנֵי הָאֲדוֹנִים.
As they cry out “Hear O Israel”, as they deliver their souls unto the Lord of Lords.
רָאשֵׁי יְשִׁיבוֹת וְתַלְמִידֵיהֶם, וַהֲמוֹנֵי עַמְּךָ שָֽׁמָּה.
The heads of Yeshivot and their students, and the multitude of people there
הֶעֱבִידוּם בְּעִנּוּיִים קָשִׁים, וַהֲרָגוּם בְּיָד רָמָה.
were enslaved with horrendous torture and murdered without any remorse,
דְּמֵי יְלָדִים רַבִּים צוֹעֲקִים אֵלֶֽיךָ מִן הָאֲדָמָה.
The blood of gentle children cries out to you from the earth
נְקוֹם נִקְמַת טַף וְנָשִׁים, לֹא תְחַיֶּה כׇּל נְשָׁמָה.
Avenge the small children and the women, spare no one amongst the living.
עַל שְׂרֵפַת אַלְפֵי מִדְרָשׁוֹת וּבָתֵּי כְנֵסִיוֹת.
For the burning of thousands of midrashot and synagogues,
רִבְבוֹת סִפְרֵי תּוֹרָה וְלוֹמְדֶֽיהָ, נְקוֹנֵן בִּשְׁאִיּוֹת.
Tens of thousands Torah scrolls and its students we will lament in desolation
שִׁלְּחוּ בָאֵשׁ מִקְדְּשֵׁי אֵל, הִצִּיתוּ וְעֵינֵינוּ צוֹפִיּוֹת.
They will be set fire to God’s sanctuary, our eyes as we look on
יְשַׁלֵּם הַמַּבְעִיר אֶת הַבְּעֵרָה, יָדִין בַּגּוֹיִם מָלֵא גְּוִיּוֹת.
The arsonists will pay for the fire will ignite the burning, He will judge the nation full of corpses.
זָעֲקוּ שָׁמַֽיִם וַאֲדָמָה, עַל אַלְפֵי עֲיָרוֹת מִבְצְרֵי תוֹרָה.
The heavens and the earth cried out, on thousands of towns and strongholds of Torah,
אַרְצוֹת אֵירוֹפָּא וּקְהִילּוֹתֶֽיהָ, נוֹחֲלֵי וּמְקַיְּמֵי מְסוֹרָה.
European countries and their communities, appreciate and follow our traditions,
צַדִּיקִים זְקֵנִים וַחֲסִידִים, דְּבֵקֵי אֱמוּנָה טְהוֹרָה.
The righteous, the elders and the pious, cling to their pure faith,
מִיּוֹם גָּלִֽינוּ מֵאַרְצֵנוּ לֹא הָיָה כָזֶּה כִּלָּיוֹן נוֹרָא.
From the days of our exile from our land there has not been such a terrible destruction.
רַחֵם עַל שְׁאֵרִיתֵנוּ, הַבֶּט נָא מִשָּׁמַֽיִם.
Have mercy on the remnants of our people, Look down from heaven,
לְמַחֲנוֹת הַקְּדוֹשִׁים, פִּי עֶֽשֶׂר כְּיוֹצְאֵי מִצְרַֽיִם.
Upon the holy camps ten times the number that emerged from Egypt,
קוֹמֵם בֵּית קׇדְשֵׁנוּ, וְנַחֲמֵֽנוּ בְּכִפְלַיִם.
Let us raise our Holy Sanctuary and redouble our solace,
רוֹמְמֵֽנוּ, וַהֲבִיאֵנוּ לְצִיּוֹן וִירוּשָׁלָיִם.
Raise us and bring us to Zion and Jerusalem!