ארמי אבד אבי Deut 26:5 Textual Ambiguity

SOURCES USED:
Class notes, R. Steiner, "Syntactic Ambiguity and Biblical Exegesis," Yeshiva University (1987?; S. (Goldsmith) Tzoref)

Joseph Tabory, The JPS Commentary on the Haggadah: Historical Introduction, Translation,

and Commentary, 2008, pp. 32-36.

David Henshke, “Midrash Arami Oved Avi,” Sidra 4 (1988): 33–52 (Hebrew)

דברים כ״ו:ה׳

(ה) וְעָנִ֨יתָ וְאָמַרְתָּ֜ לִפְנֵ֣י ׀ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ אֲרַמִּי֙ אֹבֵ֣ד אָבִ֔י וַיֵּ֣רֶד מִצְרַ֔יְמָה וַיָּ֥גָר שָׁ֖ם בִּמְתֵ֣י מְעָ֑ט וַֽיְהִי־שָׁ֕ם לְג֥וֹי גָּד֖וֹל עָצ֥וּם וָרָֽב׃

דברים כ״ו:ה׳

Deuteronomy 26:5

(5) You shall then recite as follows before the LORD your God: “My father was a fugitive Aramean. He went down to Egypt with meager numbers and sojourned there; but there he became a great and very populous nation.

אֲרַמִּי֙ אֹבֵ֣ד אָבִ֔י

Cantillation

תרגום אונקלוס על דברים כ״ו:ה׳

(ה) וְתָתֵיב וְתֵימַר קֳדָם יְיָ אֱלָהָךְ לָבָן אֲרָמָאָה בָּעָא לְאוֹבָדָא יָת אַבָּא וּנְחַת לְמִצְרַיִם וְדָר תַּמָן בְּעַם זְעֵר וַהֲוָה תַמָן לְעַם רַב תַּקִיף וְסַגִי

Onkelos Deuteronomy 26:5

...

רש"י על דברים כ״ו:ה׳:ב׳

(ה) ארמי אבד אבי. מַזְכִּיר חַסְדֵּי הַמָּקוֹם, אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי — לָבָן בִּקֵּשׁ לַעֲקוֹר אֶת הַכֹּל כְּשֶׁרָדַף אַחַר יַעֲקֹב, וּבִשְׁבִיל שֶׁחָשַׁב לַעֲשׂוֹת חָשַׁב לוֹ הַמָּקוֹם כְּאִלּוּ עָשָׂה, שֶׁאֻמּוֹת הָעוֹלָם חוֹשֵׁב לָהֶם הַקָּבָּ"ה מַחֲשָׁבָה כְּמַעֲשֶׂה (עי' ספרי):

Rashi on Deuteronomy 26:5:2

(5) ארמי אבד אבי — He mentions the loving kindness of the Omnipresent saying, ארמי אבד אבי, a Syrian destroyed my father, which means: “Laban wished to exterminate the whole nation” (cf. the Haggadah for Passover) when he pursued Jacob. Because he intended to do it the Omnipresent accounted it unto him as though he had actually done it (and therefore the expression אבד which refers to the past is used), for as far as the nations of the world are concerned the Holy One, blessed be He, accounts unto them intention as an actual deed (cf. Sifrei Devarim 301:3; Onkelos).

פסחים קט״ז א:ה׳-י״א

מתני׳ ... ולפי דעתו של בן אביו מלמדו מתחיל בגנות ומסיים בשבח ודורש (דברים כו, ה) מארמי אובד אבי עד שיגמור כל הפרשה כולה:

גמ׳: מתחיל בגנות ומסיים בשבח: מאי בגנות רב אמר מתחלה עובדי עבודת גלולים היו אבותינו [ושמואל] אמר עבדים היינו

Pesachim 116a:5-11

MISHNA: ... And according to the intelligence and the ability of the son, his father teaches him all or part of these questions. When teaching his son about the Exodus, he begins with the Jewish people’s disgrace and concludes with their glory. And he expounds from the passage: “ארמי אבד אבי” (Deuteronomy 26:5), the declaration one recites when presenting his first fruits at the Temple, until he concludes explaining the entire section.

GEMARA:

The Gemara asks: What is the meaning of the term: With disgrace? Rav said that one should begin by saying: At first our forefathers were idol worshippers, before concluding with words of glory. And Shmuel said: The disgrace with which one should begin his answer is: We were slaves.

ספרי דברים ש״א:ג׳

(ג) ואמרת לפני ה' א', ארמי אובד אבי. מלמד שלא ירד יעקב לארם, אלא (לאובד) [להאבד]. ומעלה על לבן הארמי, כאלו איבדו.

Sifrei Devarim 301:3

(3) "and you shall say before the L-rd your G-d: 'An Aramean would destroy my father'": We are hereby apprised that Jacob went down to Aram to his own destruction, and Scripture accounts it to Lavan the Aramite as if he had destroyed him, (this having been his intention).

תרגום יונתן על דברים כ״ו:ה׳

(ה) וְתָתִיבוּן וְתֵימְרוּן קֳדָם יְיָ אֱלָהָכוֹן לַאֲרַם נַהֲרַיָא נַחֲתַת אָבוּנָן יַעֲקב מִן שֵׁירוּיָא וּבְעָא לְאוֹבְדוֹתֵיהּ וְשֵׁזְבֵיהּ מֵימְרָא דַיְיָ מִן יְדוֹי וּמִבָּתַר כְּדֵין נָחַת לְמִצְרַיִם וְאִיתוֹתַב תַּמָן לְעַם קָלִיל וַהֲוָה תַמָן לְאוּמָא רַבָּא וְתַקִיפָא וּמְסַגְיָא

Targum Jonathan on Deuteronomy 26:5

(5) And you shall respond, and say before the Lord your God: Our father Jakob went down into Aram Naharia at the beginning, and (Laban) sought to destroy him; but the Word of the Lord saved him out of his hands. And afterwards went he down into Mizraim and sojourned there, a few people; but there did he become a great people, and mighty and many.

אבן עזרא על דברים כ״ו:ה׳:א׳-ג׳

(ה) וענית. יתכן שישאלו הכהנים לאמר מה זה שהבאת על כן וענית או כדמות תחלה וכן ויען איוב הראשון: (ו) אובד אבי. מלת אובד מהפעלים שאינם יוצאים ואילו היה ארמי על לבן היה הכתוב אומר מאביד או מאבד ועוד מה טעם לאמר לבן בקש להאביד אבי וירד מצרימה ולבן לא סבב לרדת אל מצרים והקרוב שארמי הוא יעקב כאלו אמר הכ' כאשר היה אבי בארם היה אובד והטעם עני בלא ממון וכן תנו שכר לאובד והעד ישתה וישכח רישו והנה הוא ארמי אובד היה אבי והטעם כי לא ירשתי הארץ מאבי כי עני היה כאשר בא אל ארם גם גר היה במצרים והוא היה במתי מעט ואחר כן שב לגוי גדול ואתה ה' הוצאתנו מעבדות ותתן לנו ארץ טובה ואל יטעון טוען איך יקרא יעקב ארמי והנה כמוהו יתרא הישמעאלי והוא ישראלי כי כן כתוב: (ז) במתי. סמוך כי לא נמצא לשון יחיד. ומתים לשון רבים ורבי יונה דקדק אותה כולה באר היטב בערך מתה:

Ibn Ezra on Deuteronomy 26:5:1-3

(5) you shall reply Apparently the kohanim say something to the effect of, “What is this that you have brought?” — consequently, you shall reply. But the verb can also denote initiating a conversation, as in the first appearance of “Job declared” [Job 3: 2] [cf. comment on Exodus 15: 21]. (6) lost is an intransitive verb. If the Aramean referred to Lavan, then the verb would be in the transitive hif‘il or pi‘el form. Besides, what sense is there to say, “Lavan tried to destroy my forefather, and he went down to Egypt”? Lavan never considered going down to Egypt! The plausible interpretation is that the Aramean refers to Yaaqov, as if Scripture had said, “When my forefather was in Aramea, he was lost” — meaning, he was a pauper, without property. Compare, “give strong drink to him who is lost” [Proverbs 31: 6], where it is immediately followed by, “let him drink, and forget his poverty” [Proverbs 31: 7]. Thus the lost Aramean was my forefather. The intent of this passage is: I did not inherit this land from my forefather, for he was a pauper when he came to Aramea, and he was a stranger in Egypt, where he was few in number. Afterwards, he became a great nation; and you, God , brought us out of slavery, and gave us the good land. Do not object to Yaaqov’s being called an Aramean, since similar apellations can be found. Consider “Yeter the Ishmaelite” [I Chronicles 2: 17], even though he was really an Israelite (for so it is written [II Samuel 17: 25]). (7) The word folk must be in the construct case, because it never appears in the singular form. In its normal form (e.g., “menfolk” [Deuteronomy 2: 34]) it is a plural noun.

ספורנו על דברים כ״ו:ה׳:א׳

(ה) ארמי אובד אבי הנה אבי שהיה יעקב היה זמן מה ארמי אובד שלא הי' לו בית מושב ובכן לא היה מוכן להעמיד גוי ראוי לרשת ארץ:

Sforno on Deuteronomy 26:5:1

(5) ארמי אובד אבי, my father, i.e. Yaakov, who was for a while a wandering lost person without a home of his own, was not at the time able to establish a nation deserving or fit to inherit this land.

חזקוני, דברים כ״ו:ה׳:א׳-ב׳

(ה) ארמי אבד אבי סרסהו יעקב אבי הארמי כשהיה הוא בארם היה אובד פי׳‎ עני בלא ממון שלא היה מוחזק בארץ. (ו) אבד לשון עני כמו תנו שכר לאובד ישתה וישכח רישו, ואין לתמוה איך נקרא יעקב ארמי שהרי דוגמתו מצינו יתרא הישמעאלי והוא היה ישראלי.

Chizkuni, Deuteronomy 26:5:1-2

(5) ארמי אובד אבי, “my forefather used to be a wandering Aramean;” this verse has been abbreviated. In full, it should have read: “Yaakov my forefather was a wandering Aramean.” While he was serving Lavan in Aram he was no better than a wandering Aramean, he had no house or land of his own; he was not even a resident in that country.” (6) אובד, “poor,” compare Proverbs 31,6, תנו שכר לאובד, “give liquor to the one who is perishing.”It is not astounding to find Yaakov referred to as Arami, as in Chronicles I 2,17 (יתר(ו is called Ishmaelite, although in Samuel II 17,24, he is clearly called Israelite.

רשב"ם על דברים כ״ו:ה׳:א׳

(ה) ארמי אובד אבי - אבי אברהם ארמי היה, אובד וגולה מארץ ארם. כדכתיב: לך לך מארצך. וכדכתיב ויהי כאשר התעו אותי אלהים מבית אבי - לשון אובד ותועה אחד הם באדם הגולה, כדכתיב: תעיתי כשה אובד בקש עבדך. צאן אובדות היו עמי. רועיהם התעום, כלומר מארץ נכריה באו אבותינו לארץ הזאת ונתנה הקב"ה לנו.

Rashbam on Deuteronomy 26:5:1

(5) ארמי אובד אבי, as if the Torah had written” my father Avraham was an Aramite, lost, and exiled from his birthplace Aram.” G’d had told him in Genesis 12,1 “go forth for yourself from your homeland, etc.” Later on, Avraham himself relates to Avimelech the king of the Philistines, (Genesis 20,13) that G’d had made him wander, away from his father’s house, etc. The meaning of the word אובד here is similar to תועה, the root Avraham used to describe wandering without specific objective, almost like walking because one is lost. The word occurs clearly in that sense in Psalms 119,176 תעיתי כשה אובד בקש עבדך, “I have strayed like a lost sheep; search for Your servant, etc.!” We also find the word in this connotation in Jeremiah 50,6 עמי רועיהם התעום, “My people were lost sheep; their shepherd led them astray.” In other words, the recital by the farmer goes back to the Jewish people’s origin, the farmer saying: ‘our forefathers came to this land from an alien country and now G’d has given it to us.

שד"ל על דברים כ״ו:ה׳:א׳

(ה) אבי: כולל כל האבות כאחד שהיו תועים מגוי אל גוי, והראשון בא מארם, וקרובין לזה דברי רשב"ם.

Shadal on Deuteronomy 26:5:1

...

הגדה של פסח, מגיד, ארמי אבד אבי א׳-ג׳

יניח הכוס מידו ויגלה אֶת הַמצות.

צֵא וּלְמַד מַה בִּקֵּשׁ לָבָן הָאֲרַמִּי לַעֲשׂוֹת לְיַעֲקֹב אָבִינוּ: שֶׁפַּרְעֹה לֹא גָזַר אֶלָּא עַל הַזְּכָרִים, וְלָבָן בִּקֵּשׁ לַעֲקֹר אֶת-הַכֹּל. שֶׁנֶּאֱמַר: אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי, וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט, וַיְהִי שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל, עָצוּם וָרָב.

וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה - אָנוּס עַל פִּי הַדִּבּוּר. וַיָּגָר שָׁם. מְלַמֵּד שֶׁלֹא יָרַד יַעֲקֹב אָבִינוּ לְהִשְׁתַּקֵּעַ בְּמִצְרַיִם אֶלָּא לָגוּר שָׁם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאמְרוּ אֶל-פַּרְעֹה...

Pesach Haggadah, Magid, First Fruits Declaration 1-3

He puts down the cup from his hand and uncovers the matsa.

Go out and learn what what Lavan the Aramean sought to do to Ya'akov, our father; since Pharaoh only decreed [the death sentence] on the males but Lavan sought to uproot the whole [people]. As it is stated (Deuteronomy 26:5), "An Aramean was destroying my father and he went down to Egypt, and he resided there with a small number and he became there a nation, great, powerful and numerous."

"And he went down to Egypt" - helpless on account of the word [in which God told Avraham that his descendants would have to go into exile]. "And he resided there" - [this] teaches that Ya'akov, our father, didn't go down to settle in Egypt, but rather [only] to reside there, as it is stated (Genesis 47:4), ...

סוטה ל״ב ב:י׳

שבחו בקול נמוך מן וידוי המעשר גנותו בקול רם ממקרא ביכורים

Sotah 32b:10

That one should say his praise in a soft voice is derived from the portion of the declaration of tithes, where one declares that he has acted appropriately, and the verse does not state: And you shall speak. That one should say that which is to his discredit in a loud voice is derived from the recitation of the first fruits, concerning which the verse states: “And you shall speak and say” (Deuteronomy 26:5), i.e., it should be recited loudly.