(ז) וְלָקַ֖ח אֶת־שְׁנֵ֣י הַשְּׂעִירִ֑ם וְהֶעֱמִ֤יד אֹתָם֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃
(7) Aaron shall take the two he-goats and let them stand before the LORD at the entrance of the Tent of Meeting;
(ח) וְנָתַ֧ן אַהֲרֹ֛ן עַל־שְׁנֵ֥י הַשְּׂעִירִ֖ם גּוֹרָל֑וֹת גּוֹרָ֤ל אֶחָד֙ לַיהוָ֔ה וְגוֹרָ֥ל אֶחָ֖ד לַעֲזָאזֵֽל׃
(8) and he shall place lots upon the two goats, one marked for the LORD and the other marked for Azazel.
(ח) ונתן אהרן על שני השעירם גרלות. מַעֲמִיד אֶחָד לְיָמִין וְאֶחָד לִשְׂמֹאל, וְנוֹתֵן שְׁתֵּי יָדָיו בְּקַלְפִּי, וְנוֹטֵל גּוֹרָל בַּיָּמִין וַחֲבֵרוֹ בַּשְּׂמֹאל וְנוֹתֵן עֲלֵיהֶם, אֶת שֶׁכָּתוּב בּוֹ "לַשֵּׁם" הוּא לַשֵּׁם, וְאֶת שֶׁכָּתוּב בּוֹ "לַעֲזָאזֵל" מִשְׁתַּלֵּחַ לַעֲזָאזֵל (יומא ל"ט):
(8) השעירים גרלותשני על אהרן ונתן AND AARON SHALL CAST LOTS UPON THE TWO GOATS — He places one goat at his right and the other at his left. He then puts both his hands into an urn and takes one lot in his right hand and the other in his left. These he places upon them (the goats; i.e. one upon each of them). The goat upon which there fell that lot bearing the inscription 'לה, "For the Lord" was destined for the Lord, and that upon which there fell that lot bearing the inscription "For Azazel" was afterwards sent forth to the Azazel (Yoma 39a).
(ח) עזאזל הוּא. הַר עַז וְקָשֶׁה, צוּק גָּבוֹהַּ, שֶׁנֶּאֱמַר אֶרֶץ גְזֵרָה — חֲתוּכָה:
(8) עזאזל AZAZEL — (The word is taken to be a compound of עזז "to be strong" and אל "mighty"). It was a precipitous and flinty rock — a towering peak, for it is said (v. 22) "[and the goat shall bear upon it their iniquities into] an גזר) "ארץ גזרה means to cut) — into a craggy land (Yoma 67b).
(ח) גרלות. ידועים מדברי קבלת אבותינו. אמר הגאון כי עזאזל שם הר ונקרא כן בעבור שהוא תקיף כי טעם זכר השם כטעם הררי אל יקותיאל והגאון הלוי תפשו כי האל״ף במלת עזאזל הוא בין זי״ן לזי״ן ויש אומרים שהוא הר סמוך אל הר סיני והשם צוה להוליך השעיר ולהעלותו שם עד שישחט ואחר כן היו מוליכים אותו בבית המקדש להר אחר והעד שאמר ויעש אהרן וכן בחג שבועות לפי דעתי כאשר אפרש במקומו ויש אומרים כי עבודת בית שני לא היתה כראשון כי היה הכהן מחוסר בגדים ואין כפרת וזה המפרש אמר כי השעיר ישלח במדבר כי כן כתוב ושלח את השעיר במדבר וטעמו כטעם צפור המטהר מהצרעת שהוא על פני השדה מקום שאין שם ישוב והעד אל ארץ גזרה ואנחנו השיבונו כי השעיר ישלחו במדבר כאשר הוא כתוב וירדוף אחריו עד שיברח ויעל אל הצור על כן אמרו חז״ל ודוחפו ואמר רב שמואל אף על פי שכתוב בשעיר החטאת שהוא לשם גם השעיר המשתלח הוא לשם ואין צריך כי המשלח איננו קרבן כי לא ישחט ואם יכולת להבין הסוד שהוא אחר מלת עזאזל תדע סודו וסוד שמו כי יש לו חברים במקרא ואני אגלה לך קצת הסוד ברמז בהיותך בן שלשים ושלש תדענו:
(8) lots These objects are known to us through the tradition which we have received from our ancestors. Sa‘adya Gaon said that ‘Azazel is the name of a mountain, so called because it is mighty [Hebrew: ‘az]. A divine name [Hebrew: ’el , powerful] appears as a suffix, in the sense of “the great mountains” [Psalms 36:7] and “Yequti’el” [literally, “hope in the Mighty One”] [I Chronicles 4:18]. The Gaon Halevy held that the word ‘Azazel does not contain such a suffix, because its ’alef appears between two zayin’s . Some say that this mountain is near Mount Sinai, and that God commanded us to lead the goat up the mountain and to slaughter it there. Afterward, during the time of the Second Temple, the goat used to be led to a different mountain. The evidence that the particulars were reinterpreted is the otherwise superfluous verse “Aaron did everything…” [8:36]. In my opinion the festival of Shavu‘ot was treated similarly, as I shall explain in its place [comment on 23:11]. One commentator has pointed out that the service in the Second Temple differed from the service in the First Temple: the High Priest lacked certain garments, and there was no ark-cover. He suggested that, originally, the scapegoat was sent into the wilderness , for so it is written: “he will send the goat into the desert” [:22]. The purpose is the same as that of the bird send “into the fields” [14:7] — an uninhabited place — in the case of someone purifying himself from ṣara‘at . As conclusive evidence, he cites the phrase “to a barren region” [:22]. We may rebut this argument thus: The goat is first sent into the wilderness, as it is written. It is then pursued until it flees atop a high rock — at which point, in the words of our Sages, “he pushes it from behind” [Yoma 67a]. Gaon Shmu’el ben Ḥofni HaKohen has said that, although the sin-offering goat is marked for God, the scapegoat is also for God. Scripture does not require his explanation, though, because the scapegoat is not a sacrifice , since it is not slaughtered.
(ט) וְהִקְרִ֤יב אַהֲרֹן֙ אֶת־הַשָּׂעִ֔יר אֲשֶׁ֨ר עָלָ֥ה עָלָ֛יו הַגּוֹרָ֖ל לַיהוָ֑ה וְעָשָׂ֖הוּ חַטָּֽאת׃
(9) Aaron shall bring forward the goat designated by lot for the LORD, which he is to offer as a sin offering;
(ט) ועשהו חטאת. כְּשֶׁמַּנִיחַ הַגּוֹרָל עָלָיו קוֹרֵא לוֹ שֵׁם וְאוֹמֵר "לַה' חַטָּאת!":
(9) ועשהו חטאת means, when putting the lot upon it he names it (i.e. designates its purpose), using the words: "to the Lord as a sin offering״ (Yoma 39a).
(י) וְהַשָּׂעִ֗יר אֲשֶׁר֩ עָלָ֨ה עָלָ֤יו הַגּוֹרָל֙ לַעֲזָאזֵ֔ל יָֽעֳמַד־חַ֛י לִפְנֵ֥י יְהוָ֖ה לְכַפֵּ֣ר עָלָ֑יו לְשַׁלַּ֥ח אֹת֛וֹ לַעֲזָאזֵ֖ל הַמִּדְבָּֽרָה׃
(10) while the goat designated by lot for Azazel shall be left standing alive before the LORD, to make expiation with it and to send it off to the wilderness for Azazel.
(י) יעמד חי. כְּמוֹ יוּעֲמַד חַי, — עַל יְדֵי אֲחֵרִים, וְתַרְגּוּמוֹ יִתָּקַם כַּד חַי; מַה תַּ"ל? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר לְשַׁלַּח אֹתוֹ לַעֲזָאזֵל וְאֵינִי יוֹדֵעַ שִׁלּוּחוֹ אִם לְמִיתָה אִם לְחַיִּים, לָכַךְ נֶאֱמַר יֳעָמַד חַי, עֲמִידָתוֹ חַי עַד שֶׁיִּשְׁתַּלַּח, מִכַּאן שֶׁשִּׁלּוּחוֹ לְמִיתָה (ספרא):
(10) חי יעמד SHALL BE PRESENTED ALIVE — חי יָעֳמַד is the same as חי יוּעֲמַד (i. e. יָעֳמַד is a regular Hophal-form) — it shall be made to stand by others (i. e. it shall be placed). The Targum also renders it by: יתקם כד חי, “it shall be made to stand in a live state". — Why is it stated that it shall be presented alive; this is already implied in the word יעמד. it shall be made to stand!? But because it continues “to send it forth unto Azazel" and I would not know whether this “sending forth” means to death or to life (in the latter case it would mean “to let it go”; cf. Leviticus 14:7 where ושלח has this meaning), therefore Scripture states “it shall be presented alive” — its presentation must be made whilst it is alive ana the animal remains so up to the time when it is being sent forth; it follows therefore that it shall be sent forth to death (Sifra, Acharei Mot, Chapter 2 6).
(י) לכפר עליו. שֶׁיִּתְוַדֶּה עָלָיו, כְּדִכְתִיב "וְהִתְוַדָּה עָלָיו" וְגוֹ':
(10) לכפר עליו THAT HE MAY MAKE AN EXPIATION WITH IT — i. e. that he (the High-Priest) shall confess upon it (upon its head) Israel’s sins, as it is said (v. 21) “And Aaron shall confess upon it [the iniquities of the children of Israel]” (cf. Yoma 40b).