(יד) וַיֹּ֨אמֶר יי אֶל־מֹשֶׁ֗ה וְאָבִ֙יהָ֙ יָרֹ֤ק יָרַק֙ בְּפָנֶ֔יהָ הֲלֹ֥א תִכָּלֵ֖ם שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים תִּסָּגֵ֞ר שִׁבְעַ֤ת יָמִים֙ מִח֣וּץ לַֽמַּחֲנֶ֔ה וְאַחַ֖ר תֵּאָסֵֽף׃
(יד) וַאֲמַר יי לְמשֶׁה וְאִלּוּ אָבוּהַהּ מִנְזַף נְזִיף בַּהּ הֲלָא תִתְכְּלֵם שַׁבְעָא יוֹמִין תִּסְתְּגַר שַׁבְעָא יוֹמִין מִבָּרָא לְמַשְׁרִיתָא וּבָתַר כֵּן תִּתְכְּנֵשׁ:
(14) The LORD said to Moshe: “If her father were to strongly chastise her would she not be in shame for seven days? She shall be closed off for seven days, beyond the encampment, and after that, she may join again.”
וַאֲמַר יי לְמשֶׁה וְאָבִיהָ אִילוּ מַנְזִיף נְזַף בְּאַנְפָּהּ הֲלָא הֲוָה מִכְסְפָה וּמִיטַרְדָא שִׁבְעָתֵי יוֹמִין וּכְדֵין דְנַזְפָה בָּהּ מִן דִינָא דְתִכְסוֹף אַרְבֵּיסַר יוֹמִין אֱלָקֵן מִסְתְּיָה דְתִטְרַד שִׁבְעָתֵי יוֹמִין מִבָּרָא לְמַשְׁרִיתָא וַאֲנָא מְעַכֵּב בְּגִין זְכוּתָךְ עֲנָנֵי יְקָרִי וּמַשְׁכְּנָא וַאֲרוֹנָא וְכָל יִשְרָאֵל עַד זְמַן דְתִיתְּסֵי וּמִבָּתַר כְּדֵין תִּתְכְּנַשׁ
And the Lord said to Moshe, If her father had chastised her, would she not have been disgraced, and secluded seven days? But today, when I correct her, much more right is it that she should be dishonoured fourteen days: yet shall it suffice to seclude her seven days without the camp; and for thy righteousness will I make the Cloud of My Glory, the tabernacle, the ark, and all Israel, tarry until the time that she is healed, and then re-admitted.
תָּנוּ רַבָּנַן: אֵין נִידּוּי פָּחוֹת מִשְּׁלֹשִׁים יוֹם, וְאֵין נְזִיפָה פָּחוֹת מִשִּׁבְעָה יָמִים. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָיָה לַדָּבָר, זֵכֶר לַדָּבָר, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאָבִיהָ יָרֹק יָרַק בְּפָנֶיהָ הֲלֹא תִכָּלֵם שִׁבְעַת יָמִים״.
§ The Sages taught: Ostracism [separation] does not apply for less than thirty days, and chastisement does not apply for less than a period of seven days. And although there is no proof, there is an allusion to the matter, as it is stated: “If her father had but spit in her face, should she not be shamed for seven days?” (Numbers 12:14).
וענין זה של מרים נקרא אצל רז"ל נזיפה, ושלשה נזיפות הן, יש נזיפה שהיא יום אחד, ויש נזיפה שהיא שבעה, ויש שהיא שלשים יום. מי שפוקר בתלמיד חכם שמדבר בו או עושה דבר כדי לצערו ולהקניטו, והוא יודע באותו תלמיד חכם דנקיט ליה בלביה צריך לנהוג בעצמו נזיפה יום אחד, ואינו צריך היתר אחר שאין דבר זה אלא להפיס דעתו של תלמיד חכם, ויום אחד זה צריך שיהיה כלו שלם ואין אומרים בו מקצת היום ככולו. מי שמדבר בנביא או באחד מן החכמים הגדולים צריך שינהוג נזיפה שבעת ימים, ולמדנו זה ממרים שדברה בנביא, והצריכה תורה שתנהוג נזיפה שבעה, ואין אומרים בשבעה ימים אלו מקצת היום ככולו. מי שמדבר בנשיא צריך לנהוג נזיפה שלשים יום, ואין אומרים בו מקצת היום ככולו, וסימנך לשלשה מיני נזיפה הללו, האבן האז"ל, ואמרו בירושלמי אין נזיפה פחותה משבעה שנאמר תסגר שבעת ימים, ואין נדוי פחות משלשים יום שנאמר (במדבר י״א:כ׳) עד חדש ימים עד אשר יצא מאפכם.
(1) ואביה ירק ירק בפניה, Our sages (Moed Katan 16) describe the incident with Miriam as one called נזיפה, “rebuke.” There are three degrees of such rebukes. The mildest form of such rebuke results in one’s being an outcast for a single day; a more severe case of such a ”rebuke” involves in one being an outcast for seven days. The most severe case of such a “rebuke” involves that the guilty party is an outcast for 30 days. The Talmud reports that two students who had discussed matters which should have been treated as confidential in public incurred the anger of their teacher and were banned from his presence for a day. When someone has caused grief to a Torah scholar and he knows that the Torah scholar is aware of this he has to impose such a “rebuke” upon himself for a full 24 hour period. Having done so he does not need a “release” from another rabbi or tribunal to readmit him to the presence of that scholar. The self-inflicted rebuke only served to assuage the hurt feelings of the injured party. If someone spoke out against a prophet or a leading personality of his generation he must inflict seven days of such “rebuke” upon himself. This is based on what happened to Miriam...Finally, if someone speaks out against the president or head of the Jewish community he deserves to be ostracized in this manner for 30 days.
(ז) וַיִּסְפְּדוּ שָׁם וגו' (בראשית נ, י), וּמִנַּיִן לְאֵבֶל שֶׁהוּא שִׁבְעָה, רַבִּי אַבָּא מַיְתֵי לָהּ מֵהָכָא, וַיַּעַשׂ לְאָבִיו אֵבֶל שִׁבְעַת יָמִים, וּלְמֵדִין דָּבָר קֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה. רֵישׁ לָקִישׁ בְּשֵׁם בַּר קַפָּרָא מַיְתֵי לָהּ מֵהָכָא (ויקרא ח, לג): וּמִפֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא תֵצְאוּ שִׁבְעַת יָמִים וגו', מָה אַתֶּם נִמְשַׁחְתֶּם בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה שִׁבְעָה יָמִים, אַף אַתֶּם שִׁמְרוּ לַאֲחֵיכֶם שִׁבְעָה יָמִים. רַבִּי הוֹשַׁעְיָא מַיְתֵי לָהּ מֵהָכָא (ויקרא ח, לה): וּפֶתַח אֹהֶל מוֹעֵד תֵּשְׁבוּ יוֹמָם וָלַיְלָה שִׁבְעַת יָמִים, מָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שִׁמֵּר לְעוֹלָמוֹ שִׁבְעָה יָמִים, אַף אַתֶּם שִׁמְּרוּ לַאֲחֵיכֶם שִׁבְעָה יָמִים, דְּאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי שִׁבְעָה יָמִים נִתְאַבֵּל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל עוֹלָמוֹ. רַבִּי יוֹחָנָן מַיְתֵי לָהּ מֵהָכָא (במדבר יב, יב): אַל נָא תְהִי כַּמֵּת, אֶלָּא (במדבר יב, יד): תִּסָּגֵר, מַה יְּמֵי הֶסְגֵּר שִׁבְעָה אַף יְמֵי אֵבֶל שִׁבְעָה. חַד בְּרַבִּי אֲמַר הֲדָא דְרַבִּי יוֹחָנָן קוֹמֵי רֵישׁ לָקִישׁ וְלֹא קִבְּלָהּ, וְלָמָּה לֹא קִבְּלָהּ, אֲמַר תַּמָּן הוּא עָבֵד לָהּ הֶסְגֵּר וְהָכָא הוּא עָבֵד לָהּ הֶחְלֵט, דַּאֲתָא רַבִּי אַבָּהוּ בְּשֵׁם, רַבִּי יוֹחָנָן וְאָמַר אַל נָא תְהִי כַּמֵּת, מַה יְּמֵי הַמֵּת שִׁבְעָה אַף יְמֵי הֶחְלֵט שִׁבְעָה. רַבִּי יִרְמְיָה וְרַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא בְּשֵׁם רֵישׁ לָקִישׁ (עמוס ח, י): וְהָפַכְתִּי חַגֵּיכֶם לְאֵבֶל, מַה יְּמֵי הַחַג שִׁבְעָה אַף יְמֵי הָאֵבֶל שִׁבְעָה.
(7) “They lamented…there…” – from where is it derived that mourning is seven days? Rabbi Abba cites it from here: “He…observed mourning for his father for seven days” (Genesis 50:10), and we derive a matter [of halakha] from before the giving of the Torah. Reish Lakish in the name of bar Kappara cites it from here: “From the entrance of the Tent of Meeting you shall not emerge seven days…” (Leviticus 8:33) – just as you were anointed with the anointing oil for seven days, you, too, observe for your brothers seven days. Rabbi Hoshaya cites it from here: “At the entrance of the Tent of Meeting you shall remain day and night, seven days…” (Leviticus 8:35) – just as the Holy One blessed be He observed seven days [of mourning] for His world, you, too, observe seven days [of mourning] for your brothers, as Rabbi Yehoshua ben Levi said: The Holy One blessed be He mourned for His world for seven days. Rabbi Yoḥanan cites it from here: “Please let her not be like a corpse” (Numbers 12:12); rather, “she shall be quarantined for seven days” (Numbers 12:14). Just as the days of quarantine are seven, so the days of mourning are seven. One of the Sages said this [statement] of Rabbi Yoḥanan before Reish Lakish, but he did not accept it. Why did he not accept it? He said: ‘There he treats it as quarantine and here he treats it as confirmed leprosy, as Rabbi Abahu came in the name of Rabbi Yoḥanan and said: “Please let her not be like a corpse” – just as the days of a corpse are seven, so the days of a confirmed leper are seven.’ Rabbi Yirmeya and Rabbi Ḥiyya bar Abba in the name of Reish Lakish: “I will transform your festivals into mourning” (Amos 8:10) – just as the days of the festival are seven, so the days of mourning are seven.
(א) תסגר. כמו המצורעים שלא יזיקו אחרים:
(1) SHUT OUT. As lepers are, so that they do not harm others.
ואחר תאסף. אוֹמֵר אֲנִי, כָּל הָאֲסִיפוֹת הָאֲמוּרוֹת בִּמְצֹרָעִים עַל שֵׁם שֶׁהוּא מְשֻׁלָּח מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, וּכְשֶׁהוּא נִרְפָּא נֶאֱסָף אֶל הַמַּחֲנֶה, לְכָךְ כָּתוּב בּוֹ אֲסִיפָה, לְשׁוֹן הַכְנָסָה:
ואחר תאסף AND AFTER THAT LET HER BE GATHERED IN AGAIN — I say that all the different forms of the root אסף which are employed in reference to lepers are used because he is sent forth from the camp and when he becomes healed he is taken again into the camp; — on this account it uses of him the term אסיפה, which has the meaning of “taking in” something that was outside.
ואחר תאסף. תחשב מהיישוב וכן ואספתו מצרעתו ואחר שבאה אל המחנה נסעו העם מחצרות:
AND AFTER THAT SHE SHALL BE BROUGHT IN AGAIN. Ve-acher te’asef (and after that she shall be brought in again) means she shall once again be considered as a member of the community. Va-asafto (and you shall bring him in) in and you shall bring him in from his leprosy (II Kings 5:3) is similar. After Miriam returned to the camp, the people journeyed from Hazeroth.