לעניות דעתי (להבנתי כרגע) אנחנו נבראים בעולם הזה אם "חֵלֶק אֱלוֹהַּ מִמָּעַל", איוב פרק ל"א פסוק ב, (ובכך יש בנו חלק ניצחי) ואנו צריכים לעמול בעולם בעשיית המצוות בתורה שהם הדבר הכי טוב לאדם בעולם הזה וגם לעולם הבא (צריך גם להזכיר שהמטרה שלנו בעולם הזה אינה 'עולם הבא' אלא להידבק בקודשא בריך הוא (מסילת ישרים פרק א), להבנתי אנו רוצים לעשות זאת בעולם הזה וגם בעולם הבא). ובסוף העולם הזה יחרב, אברבנאל על תורה ויקרא פרק כ״ה פסוק א, (מתי זה יקרה לא כול כך משנה) בגלל שאחרת לא היה לנו רגש של דחיפות לפעול, ולכן בכך שהעולם מוגבל בזמנו יש לנו דחיפות לפעול ולעמול בעולם הזה (לעשות את רצון הבורא יתברך שמו, את המצוות). ולבסוף (לאחר חורבן העולם הזה או מתי שנגיע לעולם הבא) אנו נתענג על הקב"ה ונהנה מִזִּיו שְׁכִינָתוֹ (להבנתי זה יהיה לנצח שהרי יש לנו "חֵלֶק אֱלוֹהַּ מִמָּעַל" שהוא ניצחי). ובפשטות הקב"ה ברא את העולם באופן הזה שאנו צריכים לעמול בעולם הזה (ולא מקבלים שכר ישירות) היא כדי שנהנה יותר מהשכר (אדם שעמל בשביל משהו יותר נהנה מאשר אדם שלא עמל וקיבל את הדבר, לדעתי אנו לא יכולים להבין למה הקב"ה ברא את העולם שככך זה צריך להיות והסיבה לכך היא שאנו לא מבינים את דרכי הקב"ה שהרי אנו רק בשר ודם). ולבסוף הקב"ה בראה אותנו כדי שיהיה לו למי להטיב כי תכלית הטוב הוא להטיב, דרך יהוה חלק ראשון פרק ב, (ולכן אפשר גם לטעון שאם התכלית שלנו היא להתקרב אל הקב"ה כדי לעשות זאת אנו צריכים להידמות לו ולכן אנו צריכים להטיב כמה שיותר לאחר באופן טוב שמשמעותו היא לא להטיב עד כדי גרימת נזק לאחר (לדוגמא אם ניתן למישהו המון ממאכל בריא זה בסוף יזיק לו) וגם לא לרצות משהו בשביל כך שהטבנו לאחר, הסרת האגואיזם השלילי). ובפשטות מגיעים להבנה של דברים אלא לאחר שאנו מאמינין שעם ישראל הגיע לדרגת נבואה ונתנבאו בעצמם שהגיע משה רבנו "למעלה העליונה על כל הנביאים" והקב"ה מדבר עמו פנים אל פנים. ועל ידי כך האמינו בו לעולם ולא היה ספק אצלם שהוא מתנבא (רמב"ן על התורה במספר מקומות). ועם ישראל העביר את אמונה זו מדור לדור (וכמובן גם את התורה שבכתב ואת התורה שבעל פה) עד אלינו (ולדעתי אפשר גם להגיע לידיעת הקב"ה דרך ההתבוננות בבריאה, ניראה שכך אברהם אבינו הגיע לידיעת הקב"ה, ראה משנה תורה בהלכות עבודה זרה א - ג).