(לג) וַיְדַבֵּ֣ר יְהֹוָ֔ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה וְאֶֽל־אַהֲרֹ֖ן לֵאמֹֽר׃ (לד) כִּ֤י תָבֹ֙אוּ֙ אֶל־אֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֛י נֹתֵ֥ן לָכֶ֖ם לַאֲחֻזָּ֑ה וְנָתַתִּי֙ נֶ֣גַע צָרַ֔עַת בְּבֵ֖ית אֶ֥רֶץ אֲחֻזַּתְכֶֽם׃ (לה) וּבָא֙ אֲשֶׁר־ל֣וֹ הַבַּ֔יִת וְהִגִּ֥יד לַכֹּהֵ֖ן לֵאמֹ֑ר כְּנֶ֕גַע נִרְאָ֥ה לִ֖י בַּבָּֽיִת׃ (לו) וְצִוָּ֨ה הַכֹּהֵ֜ן וּפִנּ֣וּ אֶת־הַבַּ֗יִת בְּטֶ֨רֶם יָבֹ֤א הַכֹּהֵן֙ לִרְא֣וֹת אֶת־הַנֶּ֔גַע וְלֹ֥א יִטְמָ֖א כׇּל־אֲשֶׁ֣ר בַּבָּ֑יִת וְאַ֥חַר כֵּ֛ן יָבֹ֥א הַכֹּהֵ֖ן לִרְא֥וֹת אֶת־הַבָּֽיִת׃
(33) יהוה spoke to Moses and Aaron, saying: (34) When you enter the land of Canaan that I give you as a possession, and I inflict an eruptive plague upon a house in the land you possess, (35) the owner of the house shall come and tell the priest, saying, “Something like a plague has appeared upon my house.” (36) The priest shall order the house cleared before the priest enters to examine the plague, so that nothing in the house may become impure; after that the priest shall enter to examine the house.
The Five Books of Moses, by Everett Fox, Leviticus, Part II; Ritual Pollution and Purification 2-20
AS I HAVE PREVIOUSLY NOTED, LEVITICUS IS LARGELY ABOUT HOW TO KEEP GOD’S earthly realm, and hence his relationship with the people of Israel, viable and “pure” (cf. Greenstein 1985a). Once the book of Exodus ends, with the erection of the Tabernacle—a symbolic reflection of the cosmos in which God “takes up dwelling” among the Israelites—we are left with a structure that must be carefully guarded and its ritual purity maintained. To this end, Leviticus now turns to the issue of pollutants, largely of the body, that arise from what we might call territorial problems: the border of what goes into the body, expressed through animals permitted and forbidden for food; the border between life and death, as expressed through sexual functions and discharges; and the border of outer surfaces, as expressed through skin disease (tzaraat), mildew on clothing, and mold on houses. The system of avoidance and purification that is presented in Chapters 11–15 ensures that the “Holy-Area” will either not become polluted or, should that prove to be unavoidable, will be properly decontaminated, for such contamination has the potential of leading to God’s withdrawal from dwelling “in the midst” of the people of Israel.
ונתתי נגע צרעת. בְּשׂוֹרָה הִיא לָהֶם שֶׁהַנְּגָעִים בָּאִים עֲלֵיהֶם; לְפִי שֶׁהִטְמִינוּ אֱמוֹרִיִּים מַטְמוֹנִיּוֹת שֶׁל זָהָב בְּקִירוֹת בָּתֵּיהֶם כָּל אַרְבָּעִים שָׁנָה שֶׁהָיוּ יִשְֹרָאֵל בַּמִּדְבָּר, וְעַל יְדֵי הַנֶּגַע נוֹתֵץ הַבַּיִת וּמוֹצְאָן (ויקרא רבה י"ז):
ונתתי נגע צרעת [WHEN YOU COME TO THE LAND …]I WILL PUT THE PLAGUE OF THE LEPROSY — This was an announcement to them that these plagues would come upon them (Sifra, Metzora, Section 5 4; Horayot 10a), because the Amorites concealed treasures of gold in the walls of their houses during the whole 40 years the Israelites were in the wilderness (in order that these might not possess them when they conquered Palestine,) and in consequence of the plague they would pull down the house and discover them (Leviticus Rabbah 17:6).
and I put the plague of tzoraat on a house in the land of your inheritance.” According to some commentators, reading the plain text, this line has to be understood in conjunction with Deuteronomy 12,2: אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם הגוים, “you must destroy utterly every place where the gentiles have worshipped (idols).” How are we to know in which locations the Canaanites once worshipped idols? Answer: the plague that shows up on your house is an indication that this was a house which served such a purpose. It alerts us to the need to fulfill that commandment. (Chizkuni)
וטעם כי תבאו אל ארץ כנען. כי זה נוהג בארץ לבדה בעבור גודל מעלת הארץ כי המקדש בתוכם והכבוד בתוך המקדש:
[WHEN YE ARE COME INTO THE LAND OF CANAAN.] Scripture reads thus because this law applies only in the Land of Israel because of the great status of the land; for the temple was among them, and the Glory was in the midst of the temple.
כי תבואו אל ארץ כנען אשר אני נותן לכם לאחוזה. ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם. ובא אשר לו הבית והגיד לכהן לאמר כנגע נראה לי בבית וגו׳. מה שאמר אל ארץ כנען. דרשו במדרש מה חם חטא וכנען לקה. אף כאן ישראל חוטאין והארץ היא מתקללת. כלומר שצריך שיתנו אל לבם שבעונם לקתה ארצם וישובו להשי״ת ולא יתלו הדבר במקרה. ויש לפרש עוד שכוונת הכתוב לומר שלא יתלו הענין בכנען ויאמרו שנגעים אלו שנראו בבתיהם אינם כי אם מסבת הכנענים שהיו בתוכה והיו עושין תועבות אשר שנא השי״ת. לז״א דעו שארץ כנען באמת היתה. אמנם מעתה אני נותנה לכם לאחוזה. והיא ארץ אחוזתכם ובעונכם היא לוקה. ולזה אמר ונתתי שאני הוא המלקה אותה
The reason for the tza'ra'at: "So too here Israel sins and the land is polluted. That is to say, it's needed that they focus their attention that due to their sins the land was polluted, and they should return to God and not attribute this occurrence to chance/coincidence.
Ba'lei Brit Avram
והקרוב אלי לומר בזה שעיקר הטעם בעבור צרות העין, כמ"ש רז"ל (ערכין טז) מן פסוק ובא אשר לו הבית זה שייחד ביתו לו לעצמו ולא היה מהנה ממנו אחרים, כי לבעבור זה נתן ה' לו לאחזה בית מלא כל טוב לנסותו אם ייטיב מביתו גם לאחרים כי לי הכסף והזהב אמר ה' (חגי ב ח) וכל מה שהאדם נותן לאחרים לא משלו הוא נותן כ"א משלחן גבוה קא זכי ליה לכך נאמר כי תבואו אל ארץ כנען אשר אני נותן לכם לאחזה כי לא בחרבם ירשו ארץ וזרועם לא הושיעה (תהלים מד ד) כ"א ימין ה' רוממה, לתת להם נחלת גוים. ואין מקום לצרי עין לומר כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה. שהרי ה' הוא הנותן לך כח ואחזה, וא"כ דין הוא שתתנו משלו לעניי עמו ואם לא תשמעו בקול דברו ותהיו מן צרי העין המיחסים האחוזה אל עצמם אז ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחזתכם. ר"ל במקום שאתם מיחסים האחזה לכם כאילו אתם האוחזים בה בכח ידכם, לכך נאמר מיד ובא אשר לו הבית. זה שייחד ביתו לו לעצמו לומר שבכחו ועוצם ידו בנה ביתו. או יאמר אחזתכם זה שייחד ביתו לו ואינו מהנה ממנו לאחרים ובא אשר לו הבית זה שייחד ביתו לו כפשוטו ממש כי שניהם מדברים מענין זה או ממי שתולה האחזה בעצמו וממנו נמשך צרות עין, או שניהם מדברים מצרות העין הנמשך ממה שתולה האחזה בעצמו.
The answer that seems closest to the truth to me is because the main reason [for tzora’as in houses] is stinginess, as the Sages said (Erachin 16a) based on (v. 35), “Whoever’s house it is, shall come” — “This is one who made the house exclusively for himself.” The reason Hashem gave him a house filled with all good things as an inheritance was to test him — would he give from the possessions of his house to others or not? For, “The silver is Mine, and the gold is Mine, says Hashem” (Chaggai 2:8). Anything that a man gives to others is not his own; in actuality, he is giving from the Divine Table. Therefore it says, “When you will come into the land of Canaan that I will give to you for a possession.” It is not by the power of their sword that they will inherit the Land, but rather: “The right hand of Hashem is exalted” — and that is what will give them the inheritance from the nations. There is no place for stinginess, to think that “My strength and the might of my hand that has accumulated this wealth for me” … Therefore, it is only logical that he should give of his possessions to the poor of his people, and if he does not, “I shall put the eruption of tzora’as in the house of the land of your possession.” This means to say, in the house that you consider to be your possession, as if you acquired it with the might of your hand.
Rabbi Levy explains in that same Midrash that when G'd wishes to reprove us He does not immediately inflict pain on our bodies, but He first afflicts our houses, and in the event this does not help He afflicts our clothing. Only if we fail to respond to these two warnings does G'd inflict the plague on our bodies, i.e. our skin. When viewed in this light the affliction on the house is indeed a "gift" i.e. a demonstration of G'd's loving concern for us.(Or Ha'Chaim)
When…I inflict an eruptive plague upon a house. This is the only case in Leviticus claiming that God causes a form of tzaraat. Even here, the text does not present illness and disease as being divine retribution. Leviticus offers no explanation for the cause of disease. Instead, it focuses only on protecting persons and the sanctuary from contamination once the disease appears.(The Torah: A Women's Commentary)
(יא) והוא אשר כוונוהו חז"ל במאמר שזכרנו ראשונה (ויקרא רבות פ' י"ט) קווצותיו תלתלים שחורות כעורב (שיר השירים ה׳:י״א). ר"ש בר יצחק פתר קרא בפרשיותיה של תורה שאף על פי שהן נראות כאלו הם שחורות וכעורות לאמרם ברבים וכו'. וזה כי שחרותן וכיעורם הוא מבואר מצד שהם פחיתיות נמצאות בטבע האנשים לחרפה ובוז לכל הנפגעים בם ויותר הוא הכיעור והפחיתיות הנפשיי שהוא נמצא בהם אשר ממנו יצאו אלו הרשמים החיצוניים מהנגעים עצמן. ולז"א שהם כעורות לאמרם ברבים ולפרסם להם הפנימי והנסתר מהם מפני שיתבאר מזה היות האנשים נפסדי הטבעים ורעי התכונות יותר רעים ויותר מזיקים מהב"ח הרעים והמזיקים כמו שביאר החכם בסוף המדות וכדי בזיון וחלי רע. אמנם אמר הקב"ה הרי הן ערבות עלי כמה דאת אמר (מלאכי ג') וערבה ליי' וגו'. יאמר שאחר שהיתה הכוונה להעיר על תקונם ולגלות אוזן אנשים על רפואתם הנה הן יהיו ערבות לפניו יתעלה ולפני כל בעל שכל כי רפאות החולי היותר. מגונה והיותר מכוער היא יותר נכבדת ויותר יקרה ולא עוד אלא שהצמיח עוד בכללינו נגעים אשר לא כתובים בכל ספרי הרופאים ולא שערום חכמי האומות בשום פנים כמו שאמר (ויקרא י"ד) ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם וכל זה כדי להודיעם רפואתה ולהישירם בה לא עשה כן לכל גוי וגו' (תהילים קמ״ז:כ׳). ובבחינה זאת אמרו ז"ל (ויקרא רבות פ' י"ז) שמאמר ונתתי נגע צרעת וגו' אינו נמשך למאמר כי תבואו אל שיהיה דבור תנאיי אבל שהוא מאמר בפני עצמו והוא אל בשורה טובה יבא ואם שנראה שהם תלו הענין בגלוי מטמוניות העושר שהיו להם, הנה באמת יותר יצדק זה במטמוניות הפחותות הטמונות בחובם והחרושות על לוח לבם כי יחפשום ויגרשום ממקומם ויבואו תחתם מטמונות החמדה והן הדעות האמתיות והמוסרים השלמים היקרים מכל כלי חמדה באשר יחיו את נפשם כאשר ישמעו וירפאו את עצמם איש איש אשר ידע נגע לבבו. ובמדרש (ויקרא רבות פ' ט"ו) אמר ר' אבין למטרונה שנכנסה לתוך פלטין של מלך כיון דחמת מלגביא דילה דחלת אמר לה המלך אל תתיראי אלו לעבדים ולשפחות ואת לאכול ולשתות כך כששמעו ישראל פרשת נגעים נתיראו. אמר להם משה אלו לעכו"ם אבל אתם לאכול ולשמוח הדא הוא דכתיב (משלי י״ט:כ״ט) נכונו ללצים שפטים וכתיב (תהילים ל״ב:י׳) רבים מכאובים לרשע והבוטח בה' חסד יסובבנהו. ולכאורה המציאות יכחיש דבריהם אלו כי הנה כל הנגעים כלם נמצאו באישי האומה הזאת כמו שימצאו בזולתה ונוסף עליהם נגעי בגדים ובתים שלא נזכרו רק בישראל כמו שאמרנו אלא שהכוונה מה שזכרנוהו כי הנה הם בתחילה יראו מפחיתות הנגעים האלו המתרגשות לבא עליהם כמו שיראה המטרונה מהרודים המכים במקל ורצועה שראתה אותם עולים לפניה בפלטין. אמנם אמר משה להם אל תתיראו מהם כי אלה הנגעים הם ודאי מכות ופצעים אצל העכ"ום שיבואו עליהם ולא נתיישרו בם לשום הישרה ותוכחת מוסר והנה באמת נכונים ללצים שפטים אשר לא הגיע להם מהם רק צער ובשת וחרפה רצופה. אמנם אתם שתקבלו בהם ההישרות והמוסרים הנאותים לחיים אינם אצליכם נגעים כי אם דרך חיים ותוכחות מוסר לאכל לשבעה ולמכסה עתיק שע"י חולאים אלו שבגופים או בנכסים ירפאו הנפשות. וכמו שאמר (שמות ט"ו) אם שמוע תשמע וגו' כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך ירצה אע"פ שנראה שתשתתף בענין הנגעים והמחלות עם מצרים או עם זולתה מהאומות אינו כן על דרך האמת כי לגבי דידך אינה מחלה אבל היא רפאות תעלה. ושיעורו כל המחלה אשר שמתי במצרים לכוונת הפליאם והכאותם לא אשים עליך כי אני ה' רופאיך וגו' ומכוין לרפואתך ולא לחלייך. ועל זה נשארו לרשעים לנחלה והבוטח בה' וסומך על הישרתו נהפך לו החולי לחסד שיסובב אותו מכל עבריו ועל כל אלה העניינים אמר שהם פרשיות ערבות לפני המקום כענין שנאמר וערבה לה' מנחת ירושלם וגו'. שהרי יועילו אלו הענינים אל הנפשות תועלת הקרבנות והמנחות על האופן היותר משובח שנתיחסו אל הכתוב הזה כמו שכתבנו בשער ל"א. ואמר (ויקרא רבות פ'י"ט) תדע לך שהוא כן שהרי פרשת זב וזבה לא נאמרו בבת אחת אלא זו בפני עצמה וזו בפני עצמה ואיש כי יהיה זב ואשה כי תזוב כל זה ממין זאת הכוונה להישיר אל רפואות החולאים הנפשיים על צד היותר שלם שאיפשר כי בזה יפקח הרואה את עינו בהבדלים אשר ביניהם בחלייהם מצד חומריהם ויראה כי זבות האדם הוא יותר חמור ויותר מגונה מזבות האשה מאחר שזה יצא מדרכו וטבעו וזאת אינה יוצא' מטבעה ויכיר שהוא פחיתות עצומה בו מבאשה ויזדרז אל ההשתדלות העצום על טהרתו. והנה אם כן נתבארה הכוונה האלדית בכל זה כמו שבארה הוא בעצמו בסוף הפרשיות האלו אמר (ויקרא ט״ו:ל״א) והזרתם את בני ישראל מטומאתם ולא ימותו בטומאתם בטמאם את משכני אשר בתוכם זאת תורת הזב וגו' והדוה בנידתה הורה כי הם צריכים הזהרה וזירוז בעניינם לפי שהם חולאים מסוכנים מאד ממיתים הנפשות בטמאם משכן השכל אשר בתוכם כמו שנתברר שפחיתות המשכן וטומאתו יטה ושוכן בו אל פחיתותו וקלקולו ויפסדו שניהם יחד ואיפשר כי על הנדות וארבעה מיני צרעת העור אמר והזרתם את בני ישראל מטומאתם ועל צרעת הראש והבגד אמר ולא ימותו בטומאתם כי הם חלאים יותר קרובים אל הסכנה אם בדעות ואם במעשים. ועל צרעת הבית אמר בטמאם את משכני אשר בתוכם. ועל דרך שאמרו במדרש (ויקרא רבות פ' י"ז) ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם זה בית המקדש דכתיב (יחזקאל כ״ד:כ״א) הנני מחלל את מקדשי גאון עוזכם. ובא אשר לו הבית זה הקב"ה שנאמר (חגי א׳:ט׳) יען ביתי אשר הוא חרב. והגיד לכהן זה ירמיהו שנאמר (ירמיהו א׳:א׳) מן הכהנים אשר בענתות. כנגע נראה לי בבית זה טנופת עבודת אלילים ויש אומרים צלמו של מנשה הדא הוא דכתיב (יחזקאל ח׳:ה׳) והנה מצפון לשער המזבח סמל הקנאה הזה בביאה, וצוה הכהן ופנו את הבית ויקח את אוצרות בית ה' (מלכים א י״ד:כ״ו) ונתץ את הבית ביתא דנא סתריה (עזרא ה׳:י״ב). והוציא אל מחוץ לעיר ועמיה הגלי לבבל (שם). יכול לעולם ת"ל ולקחו אבנים אחרות ונאמר (ישעיהו כ״ח:ט״ז) לכן כה אמר אדני ה' הנני יסד בציון אבן אבן בחן פנת יקרת מוסד מוסד הנה שטומאת וטהרת בית המקדש תלוי בזה בפנותם אחר שרירות לבם וקבל עליהם עבודת הככבים והמזלות ויתר העבודות הזרות המכעיסים בהם את יוצרם אשר לזה נתן את הבית והסיר אותו ואת עמו מעל פניו. אמנם בבית השני הנה לא פשה הנגע הזה בבית שלא חטאו בעכ"ום כראשונה וגם שהבנין ההוא לאו חזרה הוא כמו שכתבנו בשער ג' ולזה אנחנו מובטחים במאמר הנני יסד בציון אבן וגו'. ומ"מ נראה שיפה נאמר על זה בטמאם את משכני אשר בתוכם. והנה על שאר הטומאות שנבדל בהם הזכר מן הנקבה אמר (ויקרא ט״ו:ל״ג) זאת תורת הזבה וגו' והדוה בנדתה והזב את זובו לזכר ולנקבה. זה שיעור מה שרצינו אליו באלו העניינים החמורים אשר באו לרגלם ההערות האלהיות בעניינים הנדרשים להציל נפשות מצודות מפח יוקשים ועל כלן אנו חייבים להודות ולברך לאלוה עושם כמו שברך המשורר באומרו (תהילים קכ״ד:ו׳) ברוך ה' שלא נתננו טרף לשניהם כאשר נתבאר כמו כן מפי חכמינו זכרם לברכה (ברכות י'.) שדר בחמשה עולמות ואמר על כל אחד מהם (תהלים ק"ג ק"ד) ברכי נפשי את ה' שהם היו הישרות נכונות כמו אלה עצמן וכמספרם כמו שכתבנו בשער הנפש הוא השער הששי ת"ל:
(11) Our opening Midrash can therefore be understood thus. The portions that are dealing with these unpleasant blemishes are dear to G'd because of the fact that by heeding symptoms of imperfections in their respective characters, those afflicted can rehabilitate themselves. Others, noting what has happened are forewarned to reach their respective goals in life without becoming victims of the yetzer hara. The negative aspect of these portions is, of course, that inasmuch as these physical blemishes reflect defects of character and soul, man is revealed as morally inferior to the animals. But, since, as in the case of the verse quoted from Maleachi, the offerings brought by those afflicted with skin troubles when cured testifed to their moral rehabilitation, the whole subject matter is beloved by G'd. Leviticus 14,34, is not to be understood "as a result of when you come to the land of Canaan," but rather ,-as the Midrash Rabbah Leviticus 15, relates- the Jews who saw the houses with the stains were afraid of the nature of such a country. They were reassured by G'd that these phenomena were outgrowths of the former inhabitants' character defects who had been possessed of excessive greed for material possessions. In the case of the Jews, these stains would pinpoint hidden treasures for the benefit of the new owners. The meaning is similar to the verse in Exodus 15,26 "when you listen to My commandments, all the afflictions which I have visited upon Egypt, I will not afflict you with, I am the Lord your Healer." The proof that this is so, is in the separate treatment of Zav and Zavah. This draws our attention to the fact that each reflects different aberrations, and therefore requires individual methods of character rehabilitation. A male's state of seminal discharge is more serious than that of the female, since in the case of the female, a flux, though occurring at the wrong time of her menstrual cycle is a relatively minor departure from the norm. A male's flux reveals a more serious imbalance, and therefore requires more in the way of rehabilitation, such as immersion in mayim chayim, water from a well, not water stored in a pool. There is also a broader range of impurities which are communicated by a male afflicted with zav. All who contact him or what is his, become affected. The touch of an earthen vessel by a male zav communicates impurity to the entire earthen vessel, not merely to its external walls. Verse thirty one, at the conclusion of the whole legislation, clearly spells out that the objective is to stave off impurity which would endanger and jeopardise our national existence of holy soil.
Our opening Midrash can therefore be understood thus. The portions that are dealing with these unpleasant blemishes are dear to G'd because of the fact that by heeding symptoms of imperfections in their respective characters, those afflicted can rehabilitate themselves. Others, noting what has happened are forewarned to reach their respective goals in life without becoming victims of the yetzer hara. The negative aspect of these portions is, of course, that inasmuch as these physical blemishes reflect defects of character and soul, man is revealed as morally inferior to the animals. But, since, as in the case of the verse quoted from Maleachi, the offerings brought by those afflicted with skin troubles when cured testifed to their moral rehabilitation, the whole subject matter is beloved by G'd. Leviticus 14,34, is not to be understood "as a result of when you come to the land of Canaan," but rather ,-as the Midrash Rabbah Leviticus 15, relates- the Jews who saw the houses with the stains were afraid of the nature of such a country. They were reassured by G'd that these phenomena were outgrowths of the former inhabitants' character defects who had been possessed of excessive greed for material possessions. In the case of the Jews, these stains would pinpoint hidden treasures for the benefit of the new owners. The meaning is similar to the verse in Exodus 15,26 "when you listen to My commandments, all the afflictions which I have visited upon Egypt, I will not afflict you with, I am the Lord your Healer." The proof that this is so, is in the separate treatment of Zav and Zavah. This draws our attention to the fact that each reflects different aberrations, and therefore requires individual methods of character rehabilitation.
Midrash gives us the reasons for Tza'ra'at 'infection': [Midrash Tanchuma, Metzora 4:1]
(Lev. 14:2:) “This shall be the law of the leper.” Let our master instruct us: For how many things does leprosy come? Thus have our masters taught: The affliction comes [upon one] for eleven things: (1) For idolatry, (2) for desecration of the name [of God], (3) for unchastity, (4) for theft, (5) for slander, (6) for false witness, (7) upon the judge who perverts justice, (8) for swearing in vain, (9) upon one who enters a domain which is not his, (10) upon one who thinks false thoughts, and (11) upon one who instigates quarrels among brothers. And some also say, “for the evil eye (i.e., for being miserly).”
(לה) וּבָא֙ אֲשֶׁר־ל֣וֹ הַבַּ֔יִת וְהִגִּ֥יד לַכֹּהֵ֖ן לֵאמֹ֑ר כְּנֶ֕גַע נִרְאָ֥ה לִ֖י בַּבָּֽיִת׃
(35) the owner of the house shall come and tell the priest, saying, “Something like a plague has appeared upon my house.”
Even if he (the owner of the house) be a learned man and knows for sure that it is a plague he shall not decide the matter as a certainty saying, "a plague hath shown itself to me" but, “something like a plague hath shown itself to me" (Mishnah Negaim 12:5; Sifra, Metzora, Section 5 10).--Rashi