פרקי אבות שיעור 14 רבן יוחנן בן זכאי ותלמידיו
(ח) רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי קִבֵּל מֵהִלֵּל וּמִשַּׁמָּאי. הוּא הָיָה אוֹמֵר, אִם לָמַדְתָּ תוֹרָה הַרְבֵּה, אַל תַּחֲזִיק טוֹבָה לְעַצְמְךָ, כִּי לְכָךְ נוֹצָרְתָּ. חֲמִשָּׁה תַלְמִידִים הָיוּ לוֹ לְרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, וְאֵלּוּ הֵן, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן הוֹרְקְנוֹס, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה, וְרַבִּי יוֹסֵי הַכֹּהֵן, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן נְתַנְאֵל, וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ. הוּא הָיָה מוֹנֶה שִׁבְחָן. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן הוֹרְקְנוֹס, בּוֹר סוּד שֶׁאֵינוֹ מְאַבֵּד טִפָּה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה, אַשְׁרֵי יוֹלַדְתּוֹ. רַבִּי יוֹסֵי הַכֹּהֵן, חָסִיד. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן נְתַנְאֵל, יְרֵא חֵטְא. וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ, מַעְיָן הַמִּתְגַּבֵּר. הוּא הָיָה אוֹמֵר, אִם יִהְיוּ כָל חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל בְּכַף מֹאזְנַיִם, וֶאֱלִיעֶזֶר בֶּן הוֹרְקְנוֹס בְּכַף שְׁנִיָּה, מַכְרִיעַ אֶת כֻּלָּם. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר מִשְּׁמוֹ, אִם יִהְיוּ כָל חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל בְּכַף מֹאזְנַיִם וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן הוֹרְקְנוֹס אַף עִמָּהֶם, וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ בְּכַף שְׁנִיָּה, מַכְרִיעַ אֶת כֻּלָּם: (ט) אָמַר לָהֶם, צְאוּ וּרְאוּ אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיִּדְבַּק בָּהּ הָאָדָם. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, עַיִן טוֹבָה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, חָבֵר טוֹב. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, שָׁכֵן טוֹב. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, הָרוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר, לֵב טוֹב. אָמַר לָהֶם, רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ מִדִּבְרֵיכֶם, שֶׁבִּכְלָל דְּבָרָיו דִּבְרֵיכֶם. אָמַר לָהֶם צְאוּ וּרְאוּ אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ רָעָה שֶׁיִּתְרַחֵק מִמֶּנָּה הָאָדָם. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, עַיִן רָעָה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, חָבֵר רָע. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, שָׁכֵן רָע. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, הַלֹּוֶה וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם. אֶחָד הַלֹּוֶה מִן הָאָדָם, כְּלֹוֶה מִן הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים לז) לֹוֶה רָשָׁע וְלֹא יְשַׁלֵּם, וְצַדִּיק חוֹנֵן וְנוֹתֵן. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר, לֵב רָע. אָמַר לָהֶם, רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ מִדִּבְרֵיכֶם, שֶׁבִּכְלָל דְּבָרָיו דִּבְרֵיכֶם: (י) הֵם אָמְרוּ שְׁלשָׁה דְבָרִים. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, יְהִי כְבוֹד חֲבֵרְךָ חָבִיב עָלֶיךָ כְּשֶׁלָּךְ, וְאַל תְּהִי נוֹחַ לִכְעֹס. וְשׁוּב יוֹם אֶחָד לִפְנֵי מִיתָתְךָ. וֶהֱוֵי מִתְחַמֵּם כְּנֶגֶד אוּרָן שֶׁל חֲכָמִים, וֶהֱוֵי זָהִיר בְּגַחַלְתָּן שֶׁלֹּא תִכָּוֶה, שֶׁנְּשִׁיכָתָן נְשִׁיכַת שׁוּעָל, וַעֲקִיצָתָן עֲקִיצַת עַקְרָב, וּלְחִישָׁתָן לְחִישַׁת שָׂרָף, וְכָל דִּבְרֵיהֶם כְּגַחֲלֵי אֵשׁ: (יא) רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, עַיִן הָרָע, וְיֵצֶר הָרָע, וְשִׂנְאַת הַבְּרִיּוֹת, מוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם: (יב) רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, יְהִי מָמוֹן חֲבֵרְךָ חָבִיב עָלֶיךָ כְּשֶׁלָּךְ, וְהַתְקֵן עַצְמְךָ לִלְמֹד תּוֹרָה, שֶׁאֵינָהּ יְרֻשָּׁה לָךְ. וְכָל מַעֲשֶׂיךָ יִהְיוּ לְשֵׁם שָׁמָיִם: (יג) רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, הֱוֵי זָהִיר בִּקְרִיאַת שְׁמַע וּבַתְּפִלָּה. וּכְשֶׁאַתָּה מִתְפַּלֵּל, אַל תַּעַשׂ תְּפִלָּתְךָ קֶבַע, אֶלָּא רַחֲמִים וְתַחֲנוּנִים לִפְנֵי הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (יואל ב) כִּי חַנּוּן וְרַחוּם הוּא אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וְנִחָם עַל הָרָעָה. וְאַל תְּהִי רָשָׁע בִּפְנֵי עַצְמְךָ: (יד) רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר, הֱוֵי שָׁקוּד לִלְמֹד תּוֹרָה, וְדַע מַה שֶּׁתָּשִׁיב לְאֶפִּיקוֹרוֹס. וְדַע לִפְנֵי מִי אַתָּה עָמֵל. וְנֶאֱמָן הוּא בַעַל מְלַאכְתְּךָ שֶׁיְּשַׁלֶּם לָךְ שְׂכַר פְּעֻלָּתֶךְ:...
Rabban Yohanan ben Zakkai received [the oral tradition] from Hillel and Shammai. He used to say: if you have learned much Torah, do not claim credit for yourself, because for such a purpose were you created. Rabban Yohanan ben Zakkai had five disciples and they were these: Rabbi Eliezer ben Hyrcanus, Rabbi Joshua ben Hananiah, Rabbi Yose, the priest, Rabbi Shimon ben Nethaneel and Rabbi Eleazar ben Arach. He [Rabbi Johanan] used to list their outstanding virtues: Rabbi Eliezer ben Hyrcanus is a plastered cistern which loses not a drop; Rabbi Joshua ben Hananiah happy is the woman that gave birth to him; Rabbi Yose, the priest, is a pious man; Rabbi Simeon ben Nethaneel is one that fears sin, And Rabbi Eleazar ben Arach is like a spring that [ever] gathers force. He [Rabbi Yohanan] used to say: if all the sages of Israel were on one scale of the balance and Rabbi Eliezer ben Hyrcanus on the other scale, he would outweigh them all. Abba Shaul said in his name: if all the sages of Israel were on one scale of the balance, and Rabbi Eliezer ben Hyrcanus also with them, and Rabbi Eleazar ben Arach on the other scale, he would outweigh them all. He [Rabban Yohanan] said unto them: go forth and observe which is the right way to which a man should cleave? Rabbi Eliezer said, a good eye; Rabbi Joshua said, a good companion; Rabbi Yose said, a good neighbor; Rabbi Shimon said, foresight. Rabbi Elazar said, a good heart. He [Rabban Yohanan] said to them: I prefer the words of Elazar ben Arach, for in his words your words are included. He [Rabban Yohanan] said unto them: go forth and observe which is the evil way which a man should shun? Rabbi Eliezer said, an evil eye; Rabbi Joshua said, an evil companion; Rabbi Yose said, an evil neighbor; Rabbi Shimon said, one who borrows and does not repay for he that borrows from man is as one who borrows from God, blessed be He, as it is said, “the wicked borrow and do not repay, but the righteous deal graciously and give” (Psalms 37:21). Rabbi Elazar said, an evil heart. He [Rabban Yohanan] said to them: I prefer the words of Elazar ben Arach, for in his words your words are included. They [each] said three things: Rabbi Eliezer said: Let the honor of your friend be as dear to you as your own; And be not easily provoked to anger; And repent one day before your death. And [he also said:] warm yourself before the fire of the wise, but beware of being singed by their glowing coals, for their bite is the bite of a fox, and their sting is the sting of a scorpion, and their hiss is the hiss of a serpent, and all their words are like coals of fire. Rabbi Joshua said: an evil eye, the evil inclination, and hatred for humankind put a person out of the world. Rabbi Yose said: Let the property of your fellow be as precious unto you as your own; Make yourself fit to study Torah for it will not be yours by inheritance; And let all your actions be for [the sake of] the name of heaven. Rabbi Shimon said: Be careful with the reading of Shema and the prayer, And when you pray, do not make your prayer something automatic, but a plea for compassion before God, for it is said: “for He is gracious and compassionate, slow to anger, abounding in kindness, and renouncing punishment” (Joel 2:13); And be not wicked in your own esteem. Rabbi Elazar said: Be diligent in the study of the Torah; And know how to answer an epicuros, And know before whom you toil, and that your employer is faithful, for He will pay you the reward of your labor.

(א) כשהולכים אחרי ההרגשה העליונה של הופעת רוח הקודש, ושל כל חכמה והופעה שבעולם, בלא התקשרות אל התורה ומעשיה בפרטיות, ובמדידת המדות הטובות, המשוערות על פיה, הרי זה חטא נדב ואביהו, הפרדת יסוד אבא מאימא עלאה. חושבים המתנהגים ככה שמתקרבים אל הקודש, מיחדים הם ממרחקים, מקריבים אפילו אש זרה, ובאים אל הקודש, שתויי יין, בלא אימתא דשמיא, הנובעת ממקור עליון, הבאה על ידי כיסוי הראש, אלא פרועי ראש, ומתיחדים כל אחד בהשגתו המיוחדת בלא איגוד עליון של תורת משה מורשה, ולא נטלו עצה זה מזה, ומורים הלכה בפני רבם, מתוך הכרה של גדלות פנימית. ועומק גדול של קדושה זו צריכה להתבטל בפני מקור התורה. ונקדש בכבודי. והם מיודעיו של מקום, אינם יכולים להתגבל בגבולים גדולים ממשה ואהרן, בהתפשטותם, נדחים מן העולם, ואינם באים בבנין של משפחה, ובנים לא היו להם. וחוזרים בהולדה שניה, בפינחס זה אליהו, המלא רוח ד' וקנאת הברית. המסורת והעבודה המקודשת על פי הנבואה והתורה המנוחלת, וההתעלות העליונה, המכבדת את הקדושה, ומגבלת את תנאי החיים הרוחניים, ועם זה מנשאת עצמה מכל הערכים העולמיים, נמזגו בישראל, לשאת בכחה העז את משא הגלות וכל עמלו, ולחדור דרך כל עמקי תהומות אור ישועה וגאולה. זכרו תורת משה עבדי אשר צויתי אותו בחורב על כל ישראל חקים ומשפטים, הנה אנכי שלח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ד' הגדול והנורא, והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם. רוח הנעורים הסוער, המתעורר בעז ובגבורה, עם רוח הזקנה המסודר, המלא כובד ראש וזהירות, יחד מתאגדים לאגודה לפעול פעולתם בחיים, הרוחניים והגשמיים, להחיש ישועה, ולהעשות בסיס לצמח ד', עריכת נר לבן ישי משיח ד', רוח אפינו, אשר בא יבואו אלינו שניהם יחד, אליהו הנביא עם משיח בן דוד.

אריה בסוגר / הרב קוק

א.

וְשָׁבוּר הוּא הָאַרְיֵה הַשָּׂב

וְעָיֵף הוּא מֵרוֹדְפָיו הָרַבִּים.

וְנָתוּן הוּא בְּסוּגַר צַר

וְזִכְרוֹנוֹת יַלְדוּת עוֹלִים עַל לִבּוֹ.

זִכְרוֹנוֹת שֶׁל חֹפֶשׁ,

שֶׁל גְּבוּרַת יַעַר.

וְגוּרָיו יְלִידֵי שְׁבִי,

לֹא עָיְפָה נַפְשָׁם

גַּם לֹא גָּדְלָה

לֹא נִמְחֲצוּ מַחַץ אוֹיֵב

כִּי לֹא רָאוּ קְרָב,

וּגְבוּרַת הַיַּעַר לֹא יָדְעוּ.

אָמְנָם הַסּוּגַר הַצַּר

מֵעִיק לָהֶם מְעַט,

מוֹנֵעַ הוּא אֶת שׁוֹבְבוּת יַלְדוּתָם.

אֲבָל לֹא יֵאָנְחוּ גּוּרִים

עֲבוּר דָּבָר זֶה הַקַּל,

וּבְרַק עֵינֵיהֶם הַנּוֹצֵץ

בִּגְלַל זֶה לֹא יוּעַם.

מִתְרַעֲמִים הֵם עַל הַזָּקֵן הָאָב,

לָמָּה זֶה יַעֲמִיק בְּמַחֲשָׁבוֹת,

וְיִשְׁכַּח בִּגְלָלָן אֶת הַחַיִּים.

עוֹד יֵשׁ מָקוֹם לִרְקֹד מְעַט

גַּם בְּסוּגַר זֶה הַצַּר.

תְּמֵהִים הֵם הַיְּלָדִים

בִּרְאוֹתָם אֶת הָאַרְיֵה הַזָּקֵן

כָּכָה שָׂח וּמִתְאַנֵּחַ.

ב.

הִתְנַעֵר פַּעַם הַיָּשִׁישׁ

וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ לְגוּרָיו הַשּׁוֹבָבִים:

יֵשׁ עוֹלָם מָלֵא אוֹר,

שָׁם שׂוֹרֵר אַךְ חֹפֶשׁ וּדְרוֹר,

יֵשׁ יַעַר רְחַב יָדַיִם,

וַעֲבֻתִּים שָׁם גְּבוֹהִים מְאוֹד

וְנָאִים הֵם אַרְזֵי אֵ-ל הָהֵמָּה.

וּמֵשִׁיב נֶפֶשׁ הוּא רֵיחַ הַיַּעַר

וְנֶפֶשׁ חַיָּה לְמַכְבִּיר בְּקִרְבּוֹ,

וְהַכֹּל חַי וּמִתְעַנֵּג בְּחֵרוּת.

וּכְשֶׁהָיִיתִי בְּגִילְכֶם יְלָדִים,

שָׁמָה מָלַכְתִּי בְּגָאוֹן וְעֹז,

כָּל חֵיל הַיַּעַר מִפָּנַי שָׁחוּ,

וְלוּלֵא רוֹדְפַי שֶׁשָּׁבְרוּ גְּרָמַי,

וְלוּלֵא סוּגַר זֶה הַצַּר,

אָז מָלַכְתִּי גַּם עַתָּה בַּיַּעַר,

וְחֹפֶשׁ וְגָאוֹן מְלֵאתֶם גַּם אַתֶּם.

הַדְּבָרִים יָצְאוּ מִפִּי הַשָּׂב,

וְהַנְּעָרִים רְקֹד חָדְלוּ,

וְתַחַת עֵינֵי שָׂשׂוֹן

עֵינֵי נָקָם בָּמוֹ נִרְאוּ,

עֵינַיִם מְלֵאֵי אֵשׁ וָדָם,

וּבְקֶצֶף נִסְתָּר וּבְרוּחַ מַר

הִתְאַמְּצוּ לִשְׁבֹּר

אֶת הַסּוּגַר הַצַּר.

ג.

נִשְׁמַת הַכְּפִירִים בַּגּוּרִים קָדְחָה,

וּכְמוֹ בְּעֵינֵיהֶם רָאוּ

אֶת כָּל תֹּקֶף

אֲשֶׁר לִמְלוּכַת הַיַּעַר.

חָזְקוּ עֲלֵיהֶם הַגַּעְגּוּעִים

לָצֵאת לַמֶּרְחָב,

לַמָּקוֹם שָׁם מָלַךְ הָאָב הַשָּׂב.

לֹא יָכְלוּ לִשְׁקֹט עוֹד בַּסּוּגַר,

רֵיחַ אַלּוֹנֵי הַיַּעַר

כְּמוֹ עָלָה תָּמִיד בְּאַפָּם,

וּשְׁלַל צִבְעֵי נִצָּנָיו

לָקַח לִבָּם שְׁבִי.

רוּחָם לֹא שָׁחָה,

וְלֹא נֶאֶנְחוּ

כְּמַעֲשֵׂה הַזָּקֵן

שֶׁגְּרָמָיו נִשְׁבְּרוּ

וְאוֹר חַיָּיו קָדְרוּ

מִפְּנֵי עָקַת אוֹיֵב

שֶׁהָפַךְ אֶת עוֹלָמוֹ.

וּבְגַעְגּוּעִים שֶׁל רוּחַ

שַׁלְהֶבֶת יוֹקֶדֶת

לְבָבָם עוֹרֵג אֶל הַיַּעַר.

ד.

אִם בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים

אוֹהֲבִים אַתֶּם אֶת הַיַּעַר,

אָמַר פַּעַם הַיָּשִׁישׁ הַשָּׁבוּר,

אָז נִשְׁמַת כְּפִירִים

עוֹדֶנָּה חַיָּה בִּלְבַבְכֶם.

זֶה הַסּוּגַר הַצַּר מְעוֹנְכֶם בַּל יְהִי,

כִּי לָכֶם יָאָתָה מְלוּכַת הַיַּעַר.

דִּבְרֵי הַיָּשִׁישׁ

לֵב הַיְּלָדִים אִמְּצוּ,

וּבָרוּחַ אֲרָיוֹת וְעֹז כְּפִירִים

הֵחֵלּוּ לִנְקֹשׁ עַל הַסּוּגַר הַצַּר.

בְּפַרְסוֹת וּמְתַלְּעוֹת וְשַׁאֲגַת לְבָאִים

הֶחְרִידוּ אֶת הָעַלִּיזִים

שׁוֹבֵיהֶם הַשַּׁאֲנַנִּים.

וּבְרוּחַ עֹז מָלֵא חֶמְדַּת הַיַּעַר

שָׁבְרוּ נִפְּצוּ קִירוֹת הַסּוּגַר הַצַּר.

ה.

לְמַרְאֵה גְּבוּרַת הַגּוּרִים

נִמְלָא אֹמֶץ גַּם הַזָּקֵן הַשָּׁבוּר,

וְזִיק נִשְׁמַת הָאַרְיֵה בּוֹ הִתְלַקֵּחַ,

וּבְרֹאשׁ יְלָדָיו גִּבּוֹרֵי הַחַיִל,

הִתְיַצֵּב וְדָרַךְ עֹז,

וְיַחַד כֻּלָּם בְּרוּחַ דְּרוֹר

הָלְכוּ לַמָּקוֹם שָׁם הַחֹפֶשׁ וְהָאוֹר.

וּבְשַׁאֲגַת אֲרָיוֹת שׁוֹבֵיהֶם הֶחְרִידוּ,

וּבְגָאוֹן רוּחַ יַחַד הָלְכוּ,

עַד אֲשֶׁר בָּאוּ

אֶל מְקוֹם הָאַלּוֹנִים,

אֶל מְעוֹנוֹת הָאֲרָיוֹת

מִקֶּדֶם קַדְמָתָהּ.

וְהַזָּקֵן כְּמוֹ חִדֵּשׁ נְעוּרָיו,

וַעֲצָמָיו הַשְּׁבוּרִים

מֵרֹב גִּיל הִתְלַכְּדוּ,

וְיַחַד עִם גּוּרָיו

דִּבֵּר אֶת אוֹיְבָיו בַּשַּׁעַר,

וְכֻלָּם יַחַד שָׁבוּ

וַיכוֹנְנוּ אֶת מְלוּכַת הַיַּעַר.

(כד) וַתֵּ֤צֵא אֵשׁ֙ מִלִּפְנֵ֣י יְהֹוָ֔ה וַתֹּ֙אכַל֙ עַל־הַמִּזְבֵּ֔חַ אֶת־הָעֹלָ֖ה וְאֶת־הַחֲלָבִ֑ים וַיַּ֤רְא כׇּל־הָעָם֙ וַיָּרֹ֔נּוּ וַֽיִּפְּל֖וּ עַל־פְּנֵיהֶֽם׃ (א) וַיִּקְח֣וּ בְנֵֽי־אַ֠הֲרֹ֠ן נָדָ֨ב וַאֲבִיה֜וּא אִ֣ישׁ מַחְתָּת֗וֹ וַיִּתְּנ֤וּ בָהֵן֙ אֵ֔שׁ וַיָּשִׂ֥ימוּ עָלֶ֖יהָ קְטֹ֑רֶת וַיַּקְרִ֜יבוּ לִפְנֵ֤י יְהֹוָה֙ אֵ֣שׁ זָרָ֔ה אֲשֶׁ֧ר לֹ֦א צִוָּ֖ה אֹתָֽם׃ (ב) וַתֵּ֥צֵא אֵ֛שׁ מִלִּפְנֵ֥י יְהֹוָ֖ה וַתֹּ֣אכַל אוֹתָ֑ם וַיָּמֻ֖תוּ לִפְנֵ֥י יְהֹוָֽה׃ (ג) וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֶֽל־אַהֲרֹ֗ן הוּא֩ אֲשֶׁר־דִּבֶּ֨ר יְהֹוָ֤ה ׀ לֵאמֹר֙ בִּקְרֹבַ֣י אֶקָּדֵ֔שׁ וְעַל־פְּנֵ֥י כׇל־הָעָ֖ם אֶכָּבֵ֑ד וַיִּדֹּ֖ם אַהֲרֹֽן׃...
Fire came forth from before יהוה and consumed the burnt offering and the fat parts on the altar. And all the people saw, and shouted, and fell on their faces. Now Aaron’s sons Nadab and Abihu each took his fire pan, put fire in it, and laid incense on it; and they offered before יהוה alien fire, which had not been enjoined upon them. And fire came forth from יהוה and consumed them; thus they died at the instance of יהוה. Then Moses said to Aaron, “This is what יהוה meant by saying:
Through those near to Me I show Myself holy,
And gain glory before all the people.”
And Aaron was silent.