Science & Jewish Thought

אָמַר רַב זוּטְרָא בַּר טוֹבִיָּה אָמַר רַב: הַמּוֹתֵחַ חוּט שֶׁל תְּפִירָה בְּשַׁבָּת — חַיָּיב חַטָּאת, וְהַלּוֹמֵד דָּבָר אֶחָד מִן הַמָּגוֹשׁ — חַיָּיב מִיתָה, וְהַיּוֹדֵעַ לְחַשֵּׁב תְּקוּפוֹת וּמַזָּלוֹת וְאֵינוֹ מְחַשֵּׁב — אָסוּר לְסַפֵּר הֵימֶנּוּ. אַמְגּוּשְׁתָּא — רַב וּשְׁמוּאֵל, חַד אָמַר: חָרָשֵׁי, וְחַד אָמַר: גָּדוֹפֵי. תִּסְתַּיֵּים דְּרַב דְּאָמַר גָּדוֹפֵי, דְּאָמַר רַב זוּטְרָא בַּר טוֹבִיָּה אָמַר רַב: הַלּוֹמֵד דָּבָר אֶחָד מִן הַמָּגוֹשׁ חַיָּיב מִיתָה. דְּאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ חָרָשֵׁי: הָכְתִיב ״לֹא תִלְמַד לַעֲשׂוֹת״ — אֲבָל אַתָּה לָמֵד לְהָבִין וּלְהוֹרוֹת — תִּסְתַּיֵּים. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פַּזִּי, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מִשּׁוּם בַּר קַפָּרָא: כָּל הַיּוֹדֵעַ לְחַשֵּׁב בִּתְקוּפוֹת וּמַזָּלוֹת וְאֵינוֹ מְחַשֵּׁב, עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר: ״וְאֵת פֹּעַל ה׳ לֹא יַבִּיטוּ וּמַעֲשֵׂה יָדָיו לֹא רָאוּ״. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מִנַּיִן שֶׁמִּצְוָה עַל הָאָדָם לְחַשֵּׁב תְּקוּפוֹת וּמַזָּלוֹת — שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם כִּי הִיא חׇכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים״, אֵיזוֹ חָכְמָה וּבִינָה שֶׁהִיא לְעֵינֵי הָעַמִּים — הֱוֵי אוֹמֵר: זֶה חִישּׁוּב תְּקוּפוֹת וּמַזָּלוֹת.

Shabbat 75a:2-4

Rav Zutra bar Toviya said that Rav said: One who tightens the thread of a stitch on Shabbat is liable to bring a sin-offering. If two parts of a garment that were sewn together begin to separate, and one pulls the thread to reattach them, it is tantamount to having sewn them. The Gemara cites additional halakhot cited by Rav Zutra in the name of Rav. And one who learns even one matter from a magosh, a Persian priest, is liable to receive the death penalty. And one who knows how to calculate astronomical seasons and the movement of constellations, and does not do so, one may not speak with him because his actions are improper. The Gemara proceeds to discuss the additional halakhot cited by Rav Zutra bar Toviya. With regard to the magosh, Rav and Shmuel disagreed. One said that they are sorcerers, while the other said they are heretics. The Gemara adds: Conclude that Rav is the one who said that they are heretics, as Rav Zutra bar Toviya said that Rav said: One who learns one matter from the magosh is liable to receive the death penalty. As, if it should enter your mind that they are sorcerers, wasn’t it written: “When you come into the land which the Lord your God gives you, you shall not learn to do after the abominations of those nations. There shall not be found among you any one that makes his son or his daughter to pass through the fire, one that uses divination, a soothsayer, or an enchanter, or a sorcerer” (Deuteronomy 18:9–10)? And the Sages inferred: You shall not learn to do, but you may learn to understand and to teach the topic of sorcery. Apparently, merely learning about sorcery does not violate a prohibition. Only acting upon that learning is prohibited. Rav, who prohibited learning even a single matter from a magosh, must hold that they are heretics, not merely sorcerers. The Gemara states: Indeed, conclude that Rav is the one who said that they are heretics. Rabbi Shimon ben Pazi said that Rabbi Yehoshua ben Levi said in the name of bar Kappara: Anyone who knows how to calculate astronomical seasons and the movement of constellations and does not do so, the verse says about him: “They do not take notice of the work of God, and they do not see His handiwork” (Isaiah 5:12). And Rabbi Shmuel bar Naḥmani said that Rabbi Yoḥanan said: From where is it derived that there is a mitzva incumbent upon a person to calculate astronomical seasons and the movement of constellations? As it was stated: “And you shall guard and perform, for it is your wisdom and understanding in the eyes of the nations” (Deuteronomy 4:6). What wisdom and understanding is there in the Torah that is in the eyes of the nations, i.e., appreciated and recognized by all? You must say: This is the calculation of astronomical seasons and the movement of constellations, as the calculation of experts is witnessed by all.

דברי שלום ואמת א׳:ב׳:א׳-ג׳

(א) מראש מקדם היתה תורת האדם שומה בלב האנשים הגדולים, ועל פיה התקיים הקבוץ המדיני ונוסדו הממלכות ונחלקו יושבי כל ממלכה וממלכה למחלקות רבות, אלה נעשו שרי ארץ ושופטיה, ואלה גבורי חיל להיות מגיניה, ואלה חכמיה שקבעו מדרשות ללמד את העם דעת ועניני החכמות, ואלה אנשי מלאכה, ואלה עובדי האדמה וכורמים ויוגבים, וכל מחלקה ומחלקה קבעו מנהגים ידועים ביניהם איך ינהגו עם אישי מחלקותם, ואיך ינהגו עם בעלי המחלקות האחרות, וכן הסכימו על משפטי העמים (פעלקער רעכט) להיות לחוק בין ממלכה לממלכה אחרת, וע״י כן התיסד השלום ביניהן, גם ממלכה אחת נעזרת על ידי חברתה, הן בחכמה הן בגבורה, או במיני המלאכות, גם במקנה וקנין וכל מיני מסחר המחולקין ביניהן, ועי״כ התקשרו חלקי העולם זו בזו, ויבקשו אלה שלום זולתם, כי יודעים שבשלומם יהיה גם להם טובה, וברעתם ימר גם להם, ועל דרך זה כל איש פרטי יוכל להיות עזר רב או מעט אל הכלל כלו.

(ב) וכן היתה תורת האדם ליסוד מוסד בלב ראשי אלפי ישראל, המלכים והנביאים שרי קדש ושרי אלהים, שאף כי נחה עליהם רוח אלהים, וביותר משה רבינו ע״ה שקבל גם החקים והתורות בנבואתו, לא הגיעה אליהם על דרך זה תורת האדם, אלא דברים הנעלים ממנה, כי עניני דרך ארץ כבר הכין היוצר ב״ה ביצירת נפש האדם, שנטע בה דעה והשכל לעמוד על עניניה, להבין רבות מפרטי המציאות הנראה לעיניהם, ולהוציא מדעתם מנהגים טובים שעל ידיהן תתקיים הכנסיה בכל מדינה ובכל מקום.

(ג) וטרם נגלה הענין האלהי על אנשי השם, כבר היו שלמים בכל מיני דרך ארץ, הן בנמוסיות והנהגת העם, והן בחכמות טבעיות ולמודיות, ואחרי חול עליהם האור האלהי, לא סרו מהן, שהם צריכין להם בכל עת, הן בדברם עם יחידים או עם הקהל כלו שיכלכלו דבריהם בחן ובהשכל, והן בענינים שהיו להם עם עמים אחרים ועם שריהם ומלכיהם, ואי אפשר שיהיה איש נוהג אומה גדולה ויתוך השלום ביניהם, מבלי שידע תכלית הנמוסיות והחכמות הנ״ל.

Words of Peace and Truth 1:2:1-3

(1) Long ago, great men were imbued with secular knowledge, and a political compact was established based upon it, states were founded, and the inhabitants of each country were divided into classes. Some became diplomats and judges, others became soldiers to defend their land, and others became scholars to establish schools to teach people knowledge and wisdom. Others became laborers, farmers, vintners and plowmen, and each class established its own customs for interacting with persons of their own class and other classes. They agreed upon international law to govern relations between states. On this basis, international peace was established as well as international cooperation in science, military matters, commerce and trade. Thus, different parts of the world became interrelated and they sought mutual peace. They knew that when others have peace, they would all prosper, and when others have difficult times, all would suffer. In the same manner, a private individual can be of greater or lesser assistance to the entire community.

(2) Thus, secular knowledge was fundamental to the kings, prophets and religious leaders of the Jewish people. When God’s spirit rested upon them, especially on Moses who receive the laws in his visions, they received divine matters, but secular knowledge did not reach them this way. For secular matters were already prepared by the Creator when He created man’s soul, in which he implanted knowledge and discernment for its own self-interest, enabling man to understand many of the details of perceptible reality and to derive good practices whereby a community can be established in every location.

(3) Prior to the revelation of divine matters to these leaders, they were already endowed with secular knowledge, in both interpersonal and political matters, in natural science and in other disciplines. After being imbued with the light of God, they did not discard secular knowledge. They needed it constantly whether talking to individuals or the entire people. They enhanced their statements with eloquence and discernment, including discourse with other nations and their ministers and kings. It would be impossible to lead a great nation and preserve peace without knowing the first thing about proper behavior and the other disciplines listed above.

מורה נבוכים, חלק ג' נ״א:ט׳

⁹ ^{קבוצה ד)} דע, בני, שכל זמן שאתה מתעסק במדעי המתמטיקה ובתורת הלוגיקה – הרי אתה מן הסובבים סביב הבית ומחפשים את שערו, כמו שאמרו (חכמינו) ז"ל על דרך המשל: "עדיין בן זומא מבחוץ" (בבלי חגיגה טו,א).
^{קבוצה ה)} כשתבין את מדעי הטבע – הרי שנכנסת לבית ואתה מהלך במסדרונותיו.
^{קבוצה ו)} וכשתשלים את מדעי הטבע ותבין את העניינים האלוהיים – הרי נכנסת אל המלך אל החצר הפנימית, ואתה נמצא אתו בבית אחד. זוהי דרגת החכמים, ולהם רמות שלמוּת שונות.
¹⁰ ^{קבוצה ז)} ואולם מי שלאחר שהגיעו לשלמות בעניינים האלוהיים מעסיקים את מחשבתם ונוטים כל־כולם אל ה' יתהדר ויתרומם, ונמנעים מכל דבר זולתו, ומקדישים את כל פעולות שכלם להתבונן בנמצאים כדי ללמוד מהם עליו יתעלה, לדעת כיצד תיתכן הנהגתו אותם – הרי אלה הם הניצבים במושב המלך, וזוהי דרגת הנביאים.
^{שיא הנביאים)} מהם, מי שהגיע מגודל השגתו והימנעותו מכל דבר זולת ה' יתעלה לכך שנאמר עליו "וַיְהִי שָׁם עִם ה'" (שמות לד,כח): שואל ונענה, מדבר ומדובר אליו באותו מעמד מקודש, ומגודל שמחתו במה שהשיג "לֶחֶם לֹא אָכַל וּמַיִם לֹא שָׁתָה" (שם) משום שהשכל התחזק עד שהושבת כל כוח גס שבגוף, כלומר מיני חוש המישוש.
^{שאר הנביאים)} ויש מן הנביאים שראו בלבד: מהם שראו מקרוב ומהם שראו מרחוק, כמו שנאמר: "מֵרָחוֹק ה' נִרְאָה לִי" (ירמיהו לא,ב), וכבר דיברנו על דרגות הנבואה (ב,מה).

Guide for the Perplexed, Part 3 51:9

My son, so long as you are engaged in studying the Mathematical Sciences and Logic, you belong to those who go round about the palace in search of the gate. Thus our Sages figuratively use the phrase: “Ben-zoma is still outside.” When you understand Physics, you have entered the hall; and when, after completing the study of Natural Philosophy, you master Metaphysics, you have entered the innermost court, and are with the king in the same palace. You have attained the degree of the wise men, who include men of different grades of perfection. There are some who direct all their mind toward the attainment of perfection in Metaphysics, devote themselves entirely to God, exclude from their thought every other thing, and employ all their intellectual faculties in the study of the Universe, in order to derive therefrom a proof for the existence of God, and to learn in every possible way how God rules all things; they form the class of those who have entered the palace, namely, the class of prophets. One of these has attained so much knowledge, and has concentrated his thoughts to such an extent in the idea of God, that it could be said of him, “And he was with the Lord forty days,” etc. (Exod. 34:28); during that holy communion he could ask Him, answer Him, speak to Him, and be addressed by Him, enjoying beatitude in that which he had obtained to such a degree that “he did neither eat bread nor drink water” (ibid.); his intellectual energy was so predominant that all coarser functions of the body, especially those connected with the sense of touch, were in abeyance. Some prophets are only able to see, and of these some approach near and see, whilst others see from a distance: comp. “The Lord hath appeared from far unto me” (Jer. 31:3). We have already spoken of the various degrees of prophets;

מורה נבוכים, חלק ב' כ״ט:כ״ב

תפיסת הנס לדעת הרמב"ם
²⁸ אמרתי שלא ישתנה דבר מטבעו כך שהוא יתמיד בשינוי הזה, רק כהישמרות מן הניסים. כי אף על פי שהמטה נהפך לנחש והמים נהפכו לדם והיד הטהורה הנכבדת נהפכה לבנה מבלי שהיתה סיבה טבעית שגרמה לכך, הרי הדברים האלה והדומה להם לא נמשכו ולא הפכו לטבע אחר, אלא כמו שאמרו (החכמים) ז"ל: "עולם כמנהגו הולך" (בבלי עבודה זרה נד,ב).
תפיסת הנס לדעת חז"ל
²⁹ זו דעתי, וזה מה שראוי להאמין בו, אף על פי שהחכמים ז"ל אמרו לגבי הניסים דברים מופלאים מאוד שתמצא את לשונם בבראשית רבה (ה,ד) ובמדרש קהלת (לא ידוע מקומו). עניינם הוא שהם סבורים שהניסים גם הם במובן מסוים חלק מהטבע: הם אמרו שכאשר ה' ברא את המציאות הזו וטבע בה את חוקי הטבע האלה, הוא קבע בחוקי הטבע הללו שיארעו בהם כל הניסים בזמן שיארעו, והאות של הנביא הוא שה' הודיע לו את הזמן שבו יאמר מה שיאמר ואז יקרה הדבר הזה כמו שנטבע בו בעיקר הטבע.
³⁰ אם הדבר הוא כמו שתראה, הרי הוא מורה על גדולתו של האומר, ושקשה מאוד בעיניו שישתנה טבע אחרי מעשה בראשית או שיתחדש חפץ אחר לאחַר שהתייצב כפי שהוא. הוא כאילו סבור, לדוגמה, שהושם בטבע המים שהם יהיו רציפים וניגרים ממעלה למטה תמיד, מלבד באותו זמן שטבעו בהם המצרים, והמים האלה בלבד הם שייחלקו.

Guide for the Perplexed, Part 2 29:22

When I, however, said that no prophet ever announced “a permanent change of any of its properties,” I intended to except miracles. For although the rod was turned into a serpent, the water into blood, the pure and noble hand into a leprous one, without the existence of any natural cause that could effect these or similar phenomena, these changes were not permanent, they have not become a physical property. On the contrary, the Universe since continues its regular course. This is my opinion; this should be our belief. Our Sages, however, said very strange things as regards miracles: they are found in Bereshit Rabba, and in Midrash Koheleth, namely, that the miracles are to some extent also natural: for they say, when God created the Universe with its present physical properties, He made it part of these properties, that they should produce certain miracles at certain times, and the sign of a prophet consisted in the fact that God told him to declare when a certain thing will take place, but the thing itself was effected according to the fixed laws of Nature. If this is really the meaning of the passage referred to, it testifies to the greatness of the author, and shows that he held it to be impossible that there should be a change in the laws of Nature, or a change in the will of God [as regards the physical properties of things] after they have once been established. He therefore assumes, e.g., that God gave the waters the property of joining together, and of flowing in a downward direction, and of separating only at the time when the Egyptians were drowned, and only in a particular place.

מורה נבוכים, חלק ב' כ״ט:כ״ז

הקדמה א: יש דרך ללמוד וללמד את "מעשה בראשית"
³³ ההקדמה הראשונה היא זו: כל מה שנזכר במעשה בראשית בתורה אין הוא כולו כפשוטו ("כחיצוניותו") כמו שמדמיין המון העם. כי אילו היה הדבר כך, לא היו מקדישים לו אנשי החכמה מחשבות ולא היו החכמים מפליגים להסתירו ולאסור לדרוש בו בציבור. כי פשטי הדברים האלה מביאים או
^א) לשיבוש גדול של הדמיון וסוללים את הדרך לדעות רעות לגבי האלוה, או
^ב) לביטול גמור ולכפירה ביסודות התורה. על כן הנכון הוא להימנע מלהתבונן בהם בדמיון בלבד בלא (ידיעת) המדעים – ולא כמו שעושים הדרשנים והמפרשים הפתאים, שחשבו שהחכמה היא ידיעת הסבר המילים, והרחבת דברים והארכה בהם היא לדעתם תוספת בשלמות – אלא יש להתבונן בהם (=בפסוקי מעשה בראשית) בשכל על אמיתו אחרי השגת שלמות במדעים המוכחים וידיעת הסודות הנבואיים. אבל כל מי שיודע דבר מזה אין ראוי שיגלהו ברבים, כמו שביארתי כמה פעמים בפירושנו למשנה (הקדמה למשנה; חגיגה ב,א; הקדמה לפרק חלק). ובפירוש אמרו (חז"ל): "מתחִלת הספר ועד כאן – 'כְּבֹד אֱלֹהִים הַסְתֵּר דָּבָר' (משלי כה,ב)" (בראשית רבה ט,א). הם אמרו זאת בסוף מה שנזכר ביוֹם הַשִּׁשִּׁי (בראשית א,לא), ואם כן הובהר מה שאמרנו.

Guide for the Perplexed, Part 2 29:27

(27) First, the account given in Scripture of the Creation is not, as is generally believed, intended to be in all its parts literal. For if this were the case, wise men would not have kept its explanation secret, and our Sages would not have employed figurative speech [in treating of the Creation] in order to hide its true meaning, nor would they have objected to discuss it in the presence of the common people. The literal meaning of the words might lead us to conceive corrupt ideas and to form false opinions about God, or even entirely to abandon and reject the principles of our Faith. It is therefore right to abstain and refrain from examining this subject superficially and unscientifically. We must blame the practice of some ignorant preachers and expounders of the Bible, who think that wisdom consists in knowing the explanation of words, and that greater perfection is attained by employing more words and longer speech. It is, however, right that we should examine the Scriptural texts by the intellect, after having acquired a knowledge of demonstrative science, and of the true hidden meaning of prophecies. But if one has obtained some knowledge in this matter he must not preach on it, as I stated in my Commentary on the Mishnah (Ḥagigah, 2:7), and our Sages said distinctly: From the beginning of the book to this place—after the account of the sixth day of the Creation—it is “the glory of God to conceal a thing” (Prov. 25:2).

מורה נבוכים, חלק ב' ל׳:ג׳

חכמים הסוברים שהיה זמן קודם לעולם
³ אך מה שתמצא בדבריהם של כמה מהחכמים, שהם קובעים את קיומו של זמן לפני בריאת העולם, הרי זה קשה מאוד, כי זוהי דעת אריסטו שביארתי לך (ב,הנחות26; ב,יג,הדעה השלישית), שלדעתו אין להעלות על הדעת התחלה לזמן – וזה מגונה. מה שהביא את האומרים לאמירה זו הוא שהם מצאו "יוֹם אֶחָד" (בראשית א,ה) ו"יוֹם שֵׁנִי" (שם,ח), ובעל האמירה הבין את הדבר כפשוטו ("כחיצוניותו"), וטען: כיוון שלא היה גלגל סובב ולא שמש, על ידי מה נמדד יום ראשון? הם אמרו בלשון זה: "יום ראשון – אמר רבי יהודה בר' סימון: מיכן שהיה סדר זמנים קודם לכאן. אמר ר' אבהו: מיכן שהיה הקב"ה בורא עולמות ומחריבן" (בראשית רבה ג,ז) – וזה מגונה יותר מן הראשון.
⁴ התבונן במה שהיה קשה לשניהם, והוא קיומו של זמן לפני קיומה של השמש הזאת, ופתרון הדבר שהוקשה לשניהם יתברר לך במהרה (בפסקה הבאה). אלא אם הם רצו לטעון שאין מנוס מסדר זמנים קדום, והרי זו האמנה בקדמות, וכל דתי יישמר מזה. אין מימרה זו לדעתי אלא כמו מימרת ר' אליעזר "שמים מאיכן נבראו" (ראו ב,כו). כללו של דבר: אל תתייחס בעניינים האלה לדברי האומרים. כבר הודעתיך (ב,יג) שיסוד התורה כולה הוא שה' הביא את העולם למציאות לא מדָּבר, שלא בראשית זמנית, אלא הזמן נברא, כי הוא בא בעקבות תנועת הגלגל, והגלגל נברא.

Guide for the Perplexed, Part 2 30:3

(3) We find that some of our Sages are reported to have held the opinion that time existed before the Creation. But this report is very doubtful, because the theory that time cannot be imagined with a beginning, has been taught by Aristotle, as I showed you, and is objectionable. Those who have made this assertion have been led to it by a saying of one of our Sages in reference to the terms “one day,” “a second day.” Taking these terms literally, the author of that saying asked, What determined “the first day,” since there was no rotating sphere, and no sun? and continues as follows: Scripture uses the term “one day”; R. Jehudah, son of R. Simon, said: “Hence we learn that the divisions of time have existed previously.” R. Abahu said, “Hence we learn that God built worlds and again destroyed them.” This latter exposition is still worse than the former. Consider the difficulty which these two Rabbis found in the statement that time existed before the creation of the sun. We shall undoubtedly soon remove this difficulty, unless these two Rabbis intended to infer from the Scriptural text that the divisions of time must have existed before the Creation, and thus adopted the theory of the Eternity of the Universe. But every religious man rejects this. The above saying is, in my opinion, certainly of the same character as that of R. Eliezer, “Whence were the heavens created,” etc., (chap. xxvi.). In short, in these questions, do not take notice of the utterances of any person. I told you that the foundation of our faith is the belief that God created the Universe from nothing; that time did not exist previously, but was created: for it depends on the motion of the sphere, and the sphere has been created.