(א) וַיַּקְהֵ֣ל מֹשֶׁ֗ה אֶֽת־כׇּל־עֲדַ֛ת בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֑ם אֵ֚לֶּה הַדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה לַעֲשֹׂ֥ת אֹתָֽם׃
(1) Moses then convoked the whole Israelite community and said to them: These are the things that יהוה has commanded you to do:
ויקהל משה. לְמָחֳרַת יוֹם הַכִּפּוּרִים כְּשֶׁיָּרַד מִן הָהָר, וְהוּא לְשׁוֹן הִפְעִיל, שֶׁאֵינוֹ אוֹסֵף אֲנָשִׁים בְּיָּדַיִם, אֶלָּא הֵן נֶאֱסָפִין עַל פִּי דִּבּוּרוֹ, וְתַרְגּוּמוֹ וְאַכְנֵישׁ:
ויקהל משה AND MOSES ASSEMBLED [ALL THE CONGREGATION OF THE CHILDREN OF ISRAEL] — on the morrow after the Day of Atonement when he came down from the mountain. It (the word ויקהל) is used in the verbal form that expresses the idea of causing a thing to be done, because one does not actually assemble people with one’s hands, but they are assembled by his command. The Targum therefore should be ואכניש (not וכנש as some editions have).
טעם ויקהל. שישמעו הכל מפיו דבר המשכן שיתנדבו ופירש אלה הדברים. המשכן וכליו לעשות על כן כתוכ לעשות אותם. והנה הטעם שהשם צוני שתעשו מה שאומר לכם. והוא הזהיר אתכם אע"פ שמעשה שמים אתם חייבים לעשות. השמרו לכם שלא תעשו מעשה בשבת והעובר בפני עדים ימיתוהו בית דין ובמקום אחר יפרש שהוא בסקילה:
AND MOSES ASSEMBLED. Moses assembled the people so that all of them would hear, from him, the report about the tabernacle and would donate to its construction. Elleh ha-devarim (these are the words) is to be interpreted as referring to the making of the tabernacle and its vessels. Scripture therefore reads, that ye should do them. This is its meaning: God commanded me that you make what I will tell you. Now even though you are obligated to do heaven’s work, the Lord commanded you to be careful and not do any work on the Sabbath. One who violates this law before witnesses will be put to death by a court of law. Scripture explains elsewhere that he will be stoned.
אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות. יפלא מאד איך אמר שצוה ה' לעשות הלא הצווי דפה שהוא שלא לעשות מלאכה בשבת ואינה לעשות רק שלא לעשות, ופי' חז"ל שמ"ש ששת ימים תעשה מלאכה הוא צווי על מלאכת המשכן שיעשה בששת ימי החול, והוא הצווי לעשות, ואמר שהגם שנצטויתי לעשות מלאכת המשכן כל ימות החול בכ"ז יום השביעי קדש ואסור לעשות בו אף מלאכת המשכן שמן הסברא היינו אומרים כמו שעבודה דוחה שבת כן מלאכת המשכן וכליו שהם מכשירי העבודה אם א"א לעשותם בחול, כגון שנטלה קרנו של מזבח או נפגמה סכין של שחיטה בששת מותר לתקנם, קמ"ל שאף מלאכה שצוה ה' לעשית בששת הימים לא תעשה בשבת:
That Ad-noy commanded you to do. This cannot refer to the obligation to refrain from working on Shabbos because that would be a command of what not to do. Rather it refers to the statement, “Work may (or, “shall”) be done six days,” which is an injunction to proceed with the building of the Tabernacle throughout the week. This is followed by the prohibition against working on Shabbos to indicate that although the construction of the Tabernacle is obligatory, it must be halted on Shabbos.
וְזֶה בְּחִינַת (שְׁמוֹת לה) וַיַּקְהֵל משֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' לַעֲשׂוֹת אוֹתָם וְאָז צִוְּךָ עַל מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שַׁבָּת ע) מִפָּסוּק זֶה ל"ט מְלָאכוֹת וְעַל-כֵּן הִקְדִּים לוֹמַר וַיַּקְהֵל משֶׁה, כִּי עִקַּר בִּנְיַן הַמִּשְׁכָּן הָיָה בִּשְׁבִיל הַקְּהִלָּה וְהַקִּבּוּץ וְהַכְּנִיסָה כְּדֵי שֶׁיִּקָהֲלוּ וְיִתְקַבְּצוּ כָּל יִשְׂרָאֵל שָׁם כְּדֵי שֶׁיִּתְרַבֶּה בֵּית הַתְּפִלָּה בְּרִבּוּי עָצוּם וְכוּ' כַּנַּ"ל וְעַל-כֵּן אָז רָמַז לָהֶם ל"ט מְלָאכוֹת בַּפָּסוּק, "אֵלֶּה הַדְּבָרִים", שֶׁכְּלוּלִים בַּמִּשְׁכָּן לְהוֹרוֹת אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁיַּעֲשׂוּ כָּל הל"ט מְלָאכוֹת, שֶׁהֵם כְּלַל כָּל הָעֲסָקִים וְהַמַּשָּא וּמַתָּן בִּבְחִינַת מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן, כִּי עִקַּר הַתִּקּוּן שֶׁיִּהְיֶה הַמַּשָּא וּמַתָּן וְהָעֲסָקִים בִּבְחִינַת מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן הוּא עַל-יְדֵי בְּחִינַת וַיַּקְהֵל משֶׁה, שֶׁהוּא מַה שֶּׁהַצַּדִּיק הָאֱמֶת, בְּחִינַת משֶׁה, עוֹסֵק לְהַקְהִיל וּלְקַבֵּץ כָּל נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל, שֶׁזֶּה עִקַּר בִּנְיַן הַמִּשְׁכָּן כַּנַּ"ל שֶׁצָּרִיךְ כָּל אֶחָד לְכַוֵּן דַּעְתּוֹ בִּשְׁעַת הַמַּשָּא וּמַתָּן וְהָעֲסָקִים שֶׁיִּזְכֶּה עַל-יְדֵי זֶה לְהִתְקַבֵּץ וּלְהִתְחַבֵּר עִמָּהֶם עַל-יְדֵי הַצְּדָקָה שֶׁיִּתֵּן לָהֶם וְכוּ' וְכַנַּ"ל:
ויקהל משה את כל עדת בני ישראל וגו'. כשרואין בני אדם דבר נחמד ויפה רוצה כל אחד לחטוף אותה ולהמשיכה אליו, לכן כאן שרצה השי"ת להנחיל לישראל טובה ולהראותם יקרות קדושתו, הקהילם משה שיתאחדו ויזכו כולם להיקרות הזה וזכות הרבים גדול מזכות היחיד ויזכה כל אחד ואחד עבור כולם יען כי התקבצו ונקהלו כולם כאיש אחד.
ויקהל משה כו' אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות כו' ששת ימים כו'. הקדים זה למשכן כי מלאכת המשכן הוא בכח הקהילה ואז נאמר ושכנתי בתוכם כמ"ש במדרש בתוכו לא נאמר אלא בתוכם ע"ש באלשיך תרומה. וקהילה זו הוא ענין השבת. ובזה שהגיד להם השבת בזה הקהיל אותם. גם נפרש אלה הדברים על הקהילה. שזה צוה ה' שיקהילו עצמם. וכ"ז הוא ענין אחד שהוא התרוממות כלל ישראל שגורם השראת השכינה שקראוהו חז"ל כנסת ישראל:
(Shemos 35:1-2) states, “And Moshe gathered the entire Bnei Yisrael and said to them: These are the things that Hashem has commanded you to do. Six days work may be done, but the seventh day shall be a Shabbos of complete rest, holy to Hashem; whoever does any work on it shall be put to death.”
This commandment about Shabbos precedes the building of the Mishkan. The Mishkan's construction relies on the unity from gathering together, which brings Hashem's presence “among them” (Bnei Yisrael). The Midrash explains that Hashem said, “I will dwell in them,” not just in the Mishkan, as the Alshich notes in Parshat Terumah (Shemos 25:8). This gathering is the essence of Shabbos.
By commanding Shabbos, Moshe effectively gathered Bnei Yisrael. The phrase “These are the things that Hashem commanded” can also refer to the act of gathering. This unity elevates Bnei Yisrael and brings Hashem’s presence among them, earning them the title of Knesset Yisrael.
This commandment about Shabbos precedes the building of the Mishkan. The Mishkan's construction relies on the unity from gathering together, which brings Hashem's presence “among them” (Bnei Yisrael). The Midrash explains that Hashem said, “I will dwell in them,” not just in the Mishkan, as the Alshich notes in Parshat Terumah (Shemos 25:8). This gathering is the essence of Shabbos.
By commanding Shabbos, Moshe effectively gathered Bnei Yisrael. The phrase “These are the things that Hashem commanded” can also refer to the act of gathering. This unity elevates Bnei Yisrael and brings Hashem’s presence among them, earning them the title of Knesset Yisrael.
אבן שלמה, הרב שלמה קרליבך
בואו ננסה שוב
וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (שמות לה א)
כמה מאיתנו חושבים שאנחנו יכולים ללכת לבית הכנסת ולהתפלל בלי להרגיש קרוב לקב"ה ? להתפלל בלי להרגיש קרוב פשוט לא הולך.
בית המקדש הוא מרכז מקום התפילה. לפני שאתה בונה את בית המקדש, לפני שאתה בונה בית תפילה, אתה צריך להיות קרוב לאלוקים. לכן, כאשר משה רבינו אוסף את עם ישראל, הוא קודם כל מספר להם על השבת ולאחר מכן על הבניין של בית המקדש. יהודים, בואו נשמור שבת, בואו נתקרב לקב"ה שוב, נתקרב אחד לשני, ואז נוכל להתחיל להתפלל.
אם אתה מתפלל רק על עצמך - זה חסר משמעות. מי שמתפלל צריך להיות "בשם כל ישראל". לפני שאתה מתפלל האריז"ל אומר שצריך לומר, "הריני מקבל עליי מצוות עשה של 'ואהבת לרעך כמוך'".
אני ממש מקבל על עצמי לאהוב כל אדם כמוני. כשאני הולך למכולת, אני לא צריך לקנות מצרכים למישהו אחר. אבל כשאני הולך לקניות במכולת של הקב"ה, ואני רק דואג לעצמי, אומר הקב"ה, "אני מצטער, הכול נמכר". אצל הקב"ה, זה רק אם אתה קונה גם עבור מישהו אחר.
ולכן כתוב כאן "ויקהל משה את כל עדת בני ישראל". עליך לוודא שכולם יהיו קרובים זה לזה. איך אפשר להיכנס לבית המקדש בלי להתפלל על מישהו אחר?
בואו ננסה שוב
וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (שמות לה א)
כמה מאיתנו חושבים שאנחנו יכולים ללכת לבית הכנסת ולהתפלל בלי להרגיש קרוב לקב"ה ? להתפלל בלי להרגיש קרוב פשוט לא הולך.
בית המקדש הוא מרכז מקום התפילה. לפני שאתה בונה את בית המקדש, לפני שאתה בונה בית תפילה, אתה צריך להיות קרוב לאלוקים. לכן, כאשר משה רבינו אוסף את עם ישראל, הוא קודם כל מספר להם על השבת ולאחר מכן על הבניין של בית המקדש. יהודים, בואו נשמור שבת, בואו נתקרב לקב"ה שוב, נתקרב אחד לשני, ואז נוכל להתחיל להתפלל.
אם אתה מתפלל רק על עצמך - זה חסר משמעות. מי שמתפלל צריך להיות "בשם כל ישראל". לפני שאתה מתפלל האריז"ל אומר שצריך לומר, "הריני מקבל עליי מצוות עשה של 'ואהבת לרעך כמוך'".
אני ממש מקבל על עצמי לאהוב כל אדם כמוני. כשאני הולך למכולת, אני לא צריך לקנות מצרכים למישהו אחר. אבל כשאני הולך לקניות במכולת של הקב"ה, ואני רק דואג לעצמי, אומר הקב"ה, "אני מצטער, הכול נמכר". אצל הקב"ה, זה רק אם אתה קונה גם עבור מישהו אחר.
ולכן כתוב כאן "ויקהל משה את כל עדת בני ישראל". עליך לוודא שכולם יהיו קרובים זה לזה. איך אפשר להיכנס לבית המקדש בלי להתפלל על מישהו אחר?