מחשבות חרוץ ז׳

מחשבות חרוץ ז׳

וְאַחַר כָּךְ הוּא מוֹסִיף בְּתִקּוּן, לְתַקֵּן גַּם הַשֹּׁרֶשׁ דְּעֵטָיו שֶׁל נָחָשׁ שֶׁיֶּשְׁנוֹ בְּכָל זֶרַע אדה"ר דְּמֵחֲמָתוֹ נִגְזַר הַמִּיתָה. וְזֶהוּ פָּרָשַׁת פָּרָה, הַבָּאָה לְטַהֵר טֻמְאַת מֵת. וְדָבָר זֶה חֻקָּה,

And after that, he adds in rectification, to also rectify the root of the plots of the Snake, which is in all the seed of Adam the First, from which the decree of death was enacted. And this is the [matter of the] portion of the [Red] Heifer, which comes to purify the impurity of death. And this matter is a statute.

175, במרבר רבה פי"ט, ג: אמר שלמה, על כל אלה עמדתי, ופרשה של פרה אדומה חקרתי ושאלתי ופשפשתי, אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני

175. Midrash Rabbah, Parashat Chukat 19:3: Solomon said, "On all these I stood, and the section of the Red Heifer I investigated and I asked and I searched, [yet when] I said 'I will be wise,' it [remained] far from me."

דְּאָז יָבִינוּ שֶׁיֵּשׁ מְצִיאוּת טָהֳרָה לְטֻמְאַת מֵת, אֲבָל בעוה"ז הוּא רָחוֹק מֵהַשָּׂגָה. אֲבָל מ"מ הַשַּׁ"י קָבַע לָהֶם טָהֳרָה דֶּרֶךְ חֻקָּה, אַף שֶׁאֵינוֹ מֻשָּׂג בעוה"ז.

For then they will understand that there is a reality of purity from the impurity of death, but in this world, it is far from comprehension. But nevertheless, the Almighty established for them a purification by way of a *chok* (statute), even though it is not understood in this world.

177. ב, א: ונתתם לי אות אמת, דא את ו', דדא אקרי אות אמת. ואי תימא שאר אתוון לאו אינון אמת, אין, אלא אות דא אות אמת אקרי.

177. [Zohar] 2:1: "And you shall give me a sign of truth," this is the letter "Vav," for this is called a sign of truth. And if you say the other letters are not truth, yes, but this letter is called *the* letter of truth.

178. רב נחמן ורבי יצחק הוו יתב יתבי בסעודתא, אמר ליה רב נחמן לרבי יצחק לימא מר מילתא כו', אמר ליה הכי אמר רבי יוחנן, יעקב אבינו לא מת (אלא חי הוא לעולם. רש"י), אמר ליהו וכי בכדי ספדו ספדניא וחנטו חנטייא וקברו קברי קברייא (וכי בחנם ספדו ספדיא וחנטו חנטיא, , דכתיב ביה ויחנטו אותו ויספדו לו), אמר ליה מקר מקרא אני דורש כו' (והאי דחנטו חנטיא - סבורים היו שמת).

178. Rav Nachman and Rabbi Yitzchak were sitting at a meal. Rav Nachman said to Rabbi Yitzchak, "Let my master say something [of Torah]..." He said to him, "Thus said Rabbi Yochanan: 'Our forefather Jacob did not die (but he is alive forever - Rashi)'s commentary)." He said to him, "Was it for nothing that the eulogizers eulogized, and the embalmers embalmed, and the buriers buried (and was it in vain that the eulogies were said, and that embalmers embalmed, as written about him 'and they embalmed him and eulogized him')?" He said to him, "I am interpreting a verse..." (and that which the embalmers embalmed -- they thought that he had died).

, ואע"פ שֶׁחָנְטוּ חַנָּטַיָּא וְסָפְדוּ סָפְדַיָּא וְקָבְרוּ קִבְרַיָּא, הַכֹּל כְּפִי הַמֻּשָּׂג בעוה"ז, וּבֶאֱמֶת לֹא מֵת. וְדָבָר זֶה אֵינוֹ מֻשָּׂג כְּלָל בעוה"ז, רַק דֶּרֶךְ חֻקָּה. כְּמוֹ שֶׁגּוּף עִנְיַן הַמִּיתָה הִיא ג"כ חֻקָּה, דְּאִי אַתָּה רַשַּׁאי לְהַרְהֵר רַק דְּכָךְ גָּזַר.

And even though the embalmers embalmed, and the eulogizers eulogized, and the buriers buried, everything was according to what is perceived in this world, but in truth, he did not die. And this matter is not perceived at all in this world, only by way of a *chok* (statute). Just as the very essence of the matter of death is also a *chok*, for you are not permitted to question, only that so He decreed.

, וְלֹא תֵּרֵץ לוֹ כְּלוּם עַל שְׁאֵלָתוֹ הַחֲזָקָה זוֹ תּוֹרָה וְזוֹ שְׂכָרָהּ, רַק אָמַר לוֹ שֶׁיִּשְׁתֹּק. כִּי סוֹד דָּבָר זֶה אֵין לוֹ הִתְגַּלּוּת בעוה"ז שֶׁיּוּכַל לְהִתְגַּלּוֹת בְּדִבּוּר, וְרַק כְּשֶׁיִּשְׁתֹּק וְיִדְבֹּק עַצְמוֹ לְעוֹלָם הַמַּחֲשָׁבָה שֶׁהוּא מַחְשַׁבְתּוֹ יָת', יַרְגִּישׁ רֻכֵּךְ עָלָה בְּמַחְשָׁבָה. וּמֹשֶׁה רַבֵּינוּ ע"ה הָיָה יָכוֹל לְהַשִּׂיג זֶה, וכמ"ש ג"כ (בַּמִּדְבָּר רַבָּה פָּרָשָׁה י"ט) לְךָ אֲנִי מְגַלֶּה טַעֲמֵי פָּרָה.

And He did not answer him at all regarding his strong question, "This is Torah and this is its reward?", but rather He told him to be silent. Because the secret of this matter has no revelation in this world that it could be revealed in speech, and only when he is silent and cleaves himself to the World of Thought, which is His thought, may He be blessed, will he feel/perceive, "thus it arose in thought." And Moses our Teacher, peace be upon him, was able to grasp this, and as it is also written (Bamidbar Rabbah, Parashah 19), "To you I reveal the reasons for the [Red] Heifer."

180. ויקחו אליך פרה אדומה, א"ר יוסי ברבי חנינא, אמר לו הקב"ה למשה לך אני מגלה טעם פרה (דייק מדכתיב אליך. מ"כ).

180. "And they shall take to you a red heifer..." (Numbers 19:2). Rabbi Yosi the son of Rabbi Chanina said: The Holy One, blessed be He, said to Moses, "To *you* I will reveal the reason for the [Red] Heifer" (he inferred this precisely because it is written "to *you*". - *Matnot Kehuna* commentary).

182. ירושלמי פאה פ"א ה"א; סנהדרין פ"י ה"א

183. אמר אמר רב אמי אין מיתה בלא חטא (וחטאו של אדם גורם לו מיתה נה. רש"י) כו', מיתיבי, אמרו מלאכי השרת לפני הקבי הקב"ה רבונו של עולם מפני מה קנסת מיתה על אדם דם הראשון, אמר להם מצוה קלה צויתיו ועבר עליה יה, אמרו לו והלא משה ואהרן שקיימו כל התורה כולה ומתו, אמר להם מקרה אחד לצדיק ולרשע לטוב וגו'. הוא דאמר כי האי תנא, דתניא רבי שמעון בן אלעזר אומר מתו, שנאמ אמר יען לא גיע זמנכם אף משה ואהרן בחטאם האמנתם בי, הא הא אמנתם בי עדיין לא הגיו ליפטר מן העולם.

183. Rav Ami said: There is no death without sin (and the sin of a person causes him death - Rashi)... They raised an objection: The ministering angels said before the Holy One, blessed be He, "Master of the Universe, why did you impose the penalty of death on Adam the first?" He said to them, "I commanded him a light commandment, and he transgressed it." They said to him, "But did not Moses and Aaron, who fulfilled the entire Torah, also die?" He said to them, "One event happens to the righteous and to the wicked, to the good, etc." It is as this Tanna [taught], for it was taught in a Baraita: Rabbi Shimon ben Elazar says, "Even Moses and Aaron died because of their sin, as it is said, 'Because you did not believe in Me,' implying that had you believed in Me, your time to depart from the world would not yet have arrived."

184. חקת כ, יב

185. פו, א: היכי דמי חילול השם, אמר רב כגון אנא אי שקילנא בישרא מטבחא ולא יהיבנא דמי לאלתר כו', רבי יוחנן אמר כגון אנא דמסגינא ארבע אמות בלא תורה ובלא תפילין..

185. 86a: What is considered a desecration of God's Name? Rav said: "Like myself, if I take meat from the butcher shop and do not give payment immediately..." Rabbi Yochanan said: "Like myself, if I walk four cubits without Torah and without tefillin..."

186. שם: ארבעה חלוקי כפרה שהיה רבי כר'. מי לתלור שיש חילול השם בידו, אין ולא ביום הכפורים לכפר ולא ביסורין למרק, אלא כולן תולין ומיתה ממר אות אם יכופר העון הזה ישמעאל דורש לא כח בתשובה שנאמר ונגלה באזן באזני הי לכם עד תמותון.

186. Yoma 86a: There are four divisions of atonement that Rabbi [Mattiah ben Cheresh] would teach... If someone has committed a desecration of God's name, repentance is insufficient and Yom Kippur is not effective to atone, nor are sufferings to cleanse. Rather, all of them suspend [judgement] and death cleanses. As it is said: "...And it was revealed in my ears by the Lord of hosts: Surely this iniquity shall not be atoned for you until you die."

187 תנחומא וישב ד: ל לכו עלות אלהים חזו מפעלות נורא עלילה על בני אדם. אתה מוצא שאמר לו הקב"ה למשה אם יראה איש באנשים האלה הדור ע הזה את הארץ הטובה וגו', איש זה משה תיב והאיש משה ענו כו', וכן הוא אומר עתה תראה אשר אעשה לפרעה, במלחמת פרעה אתה רואה ואין אתה רואה במלחמת שלשים ואחר מלכים, וכיון שאמר להם שמעו נא המורים א"ל הקהל הזה, הוי טרא הקב"ה לכן לא חביאו את עלילה.

187. Tanchuma Vayeishev 4: "Come, behold the works of God; awesome in deeds toward the children of men." You find that the Holy One, blessed be He, said to Moses, "If any man of these men, this evil generation, sees the good land, etc." "Man" - this is Moses; and yet, the verse "And the man Moses was very humble, etc." And similarly, it says, "Now you shall see what I will do to Pharaoh" - in the war against Pharaoh you will see, but you will not see in the war against the thirty-one kings. And when he said to them, "Hear now, you rebels," the Holy One, blessed be He, said to him... Therefore the verse does not say, "Awesome is God," rather "Awesome in *deeds*".

189. בראשית ג, כב: ויאמר היה כאחד ממנו לדעת טוב ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל ה' אלהים הן האדם ורע, ועתה פן ישלח וחי לעולם

189. Genesis 3:22: And the Lord God said, "Behold, the man is become as one of us, to know good and evil; and now, lest he put forth his hand, and take also of the tree of life, and eat, and live for ever."

190. פיסקא ו: ועתה נתה פן ישלח ידו כר. ועתה, אין ועתה אלא תשובה, שנאמר ה' אלהיך וגו' (וראה גם תק ועתה ישראל מה תקנת השבין אות ג

190. Section 6: "'And now, lest he put forth his hand...' Rabbi [ ]. 'And now' - there is no 'and now' except repentance, as it is said, 'And now, Israel, what does the Lord your God require of you...' (and see also the correction 'And now Israel what...' the correction of those who have returned, Letter C)."

הַיְנוּ דִּלְשׁוֹן וְעַתָּה הַיְנוּ שֶׁהוּא עַתָּה כָּךְ מַה שֶּׁלֹּא הָיָה כֵּן מִקֹּדֶם וְזֶהוּ תְּשׁוּבָה שֶׁמִּתְחָרֵט עַתָּה עַל הַקּוֹדֵם. וְהַשֵּׁם יִתְבָּרֵךְ לֹא רָצָה שֶׁיַּעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה עַל חֵטְא זֶה וְשֶׁיִּשְׁלַח יָדוֹ וְגוֹ' שֶׁיִּזְכֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם, וְזֶהוּ שֹׁרֶשׁ הָעֲלִילָה שֶׁבָּא עַל בְּנֵי אָדָם שֶׁסָּגַר מֵהֶם דַּלְתֵי הַתְּשׁוּבָה הַגְּמוּרָה וְשֶׁיּוּכַל לִזְכּוֹת לְחַיֵּי עוֹלָם מִיָּד בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְכֵן בְּכָל צֶאֱצָאָיו בְּשֹׁרֶשׁ זֶה דְּעֵטָיו שֶׁל נָחָשׁ הַתָּקוּעַ בְּכָל אֶחָד מֻרְשֶׁה מֵאָב הָרִאשׁוֹן אִי אֶפְשָׁר לְתַקֵּן וְלָשׁוּב לְגַמְרֵי.

Meaning that the expression "and now" implies that it is *now* thus, which was not so previously, and this is repentance, that one now regrets the past. And the Blessed Name did not want him to repent for this sin, and that he should "put forth his hand, etc." that he should merit eternal life. And this is the root of the *alilah* (false accusation, plot, or pretext) that came upon the children of men, that He closed from them the doors of complete repentance, so that one could merit eternal life immediately in this world. And likewise, in all his descendants, due to this root of the plots of the Snake that is stuck in each one, an inheritance from the first father, it is impossible to completely rectify and repent.

וְזֶהוּ עִנְיַן טֻמְאַת מֵת שֶׁהוּא אֲבִי אֲבוֹת הַטֻּמְאָה וּמְטַמֵּא לְפִי שֶׁהַמִּיתָה בָּאָה מִצַּד טֻמְאָה רִאשׁוֹנָה דְּנָחָשׁ הַקַּדְמוֹנִי אֲבִי אֲבוֹת הַטֻּמְאָה, וְהַמֵּת עַצְמוֹ אֵין לוֹ טָהֳרָה בָּעוֹלָם הַזֶּה עַד עֵת קֵץ לִתְחִיַּת הַמֵּתִים רַק עַל הַטָּמֵא מֵת שָׁאַל משרע"ה בַּמֶּה יִהְיֶה טָהֳרָתוֹ כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ זַ"ל

And this is the matter of the impurity of death, which is the "father of fathers of impurity" and imparts impurity because death came from the side of the primordial impurity of the Primordial Serpent, the "father of fathers of impurity". And the dead person himself has no purification in this world until the End of Days, for the resurrection of the dead, only concerning the one who is impure from [contact with] a corpse did Moses, peace be upon him, ask by what means his purification would be, as our Sages, of blessed memory, said.

191. במדבר רבה פי"ט, ד: אמר רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי, על כל דבר ודבר שהיה אומר הקב"ה למשה אומר לו טומאתו וטהרתו, כיון שהגיע לפרשת אמור אל הכהנים אמר לו משה רבש"ע אם נטמא זה במה תהא טהרתו, לא השיבו, באותה שעה נתכרכמו פניו של משה. כיון שהגיע לפרשת פרה אדומה אמר לו הקב"ה באותה שעה שאמרתי לך אמור אל הכהנים ואמרת לי אם נטמא במה תהא טהרתו לא השבתיך, זו טהרתו ולקחו לטמא מעפר שרפת החטאת.

191. Bamidbar Rabbah 19:4: Rabbi Yehoshua of Sikhnin said in the name of Rabbi Levi: Regarding every single thing that the Holy One, blessed be He, said to Moses, He told him its impurity and its purification. When he reached the portion of "Speak to the Priests" (Leviticus 21), Moses said to Him, "Master of the Universe, if this one becomes impure, by what means will his purification be?" He did not answer him. At that moment, Moses' face fell [lit. "became pale"]. When he reached the portion of the Red Heifer, the Holy One, blessed be He, said to him, "At that time when I said to you, 'Speak to the Priests,' and you said to Me, 'If he becomes impure, by what means will his purification be?' I did not answer you. *This* is his purification: 'And for the impure one they shall take of the ashes of the burning of the purification offering...'"

וְכִפְשׁוּטוֹ הַשְּׁאֵלָה מִפְּנֵי שֶׁזֶּה דָּבָר שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יִגְּעוּ בְּנֵי אָדָם בְּמֵת כְּדֵי לְקָבְרוֹ וְכִי יִשָּׁאֲרוּ בְּטֻמְאָתָם לְעוֹלָם שֶׁלֹּא יוּכְלוּ לִטָּהֵר כְּלָל אֵין זֶה דַּרְכֵי נֹעַם,

And according to its simple meaning, the question was because this is a matter that is impossible for people not to touch a dead person in order to bury him. And would they remain in their impurity forever, that they could not purify themselves at all? This is not the ways of pleasantness.

192. משלי ג, יז: דרכיה דרכי נועם (וראה סוכה לב, א; יבמות פז, ב).

וְעַל דֶּרֶךְ הָאֱמֶת שֶׁכָּל טֻמְאָה הוּא מִצַּד חִסָּרוֹן בַּנֶּפֶשׁ וּבְשׁוּבוֹ מִדְּרָכָיו וְחַי' מִמֵּילָא דְּיִטְהַר ג"כ, וְעִנְיַן טֻמְאַת מֵת הוּא שֶׁנִּמְשַׁךְ גַּם עָלָיו זֻהֲמַת עֵטָיו שֶׁל נָחָשׁ שֶׁבַּמֵּת שֶׁזֶּהוּ הַטֻּמְאָה שֶׁבּוֹ, וַהֲרֵי כָּל הַחֲטָאִים יֵשׁ לָהֶם תַּקָּנָה בִּתְשׁוּבָה אֲבָל זֶה שֶׁמַּמְשִׁיךְ עָלָיו טֻמְאַת עֵטָיו שֶׁל נָחָשׁ שֶׁהוּא טֻמְאָה שֶׁאֵין עָלֶיהָ תְּשׁוּבָה הֻקְשָׁה לוֹ דְּאֵין לְךָ דָּבָר שֶׁעוֹמֵד בִּפְנֵי הַתְּשׁוּבָה כֹּל שֶׁאֵין הַחֵטְא מֻשְׁרָשׁ בְּעֶצֶם הַחַיּוּת שֶׁזֶּהוּ עש"נ וַהֲרֵי טֻמְאָה זוֹ אֵינוֹ מִצַּד עֶצֶם חַיּוּתוֹ רַק מִצַּד הַנְּגִיעָה אוֹ הָאֹהֱלָה שֶׁל אַחֵר שֶׁהִמְשִׁיךְ עָלָיו וַהֲרֵי זֶה כְּלָל טֻמְאוֹת דִּשְׂאוֹר שֶׁבָּעִסָּה וְשִׁעְבּוּד גָּלִיּוֹת שֶׁהֵם רַק כְּהוּצֵי הַסּוֹבְבִים לְאָסָא

And according to the way of truth, that every impurity is from the side of a deficiency in the soul, and by his returning from his [evil] ways and repenting, automatically he will also be purified. And the matter of the impurity of death is that there is also drawn upon him the filth of the plots of the Serpent that are in the dead person, which is the impurity within him [the dead person]. And behold, all sins have a remedy through repentance, but this one who draws upon himself the impurity of the plots of the Serpent, which is an impurity that has no repentance [available], was difficult for him [Moses], for there is nothing that stands before repentance, as long as the sin is not rooted in the essence of life, which is the *Etz ha-Nachash* (Tree of the Serpent/Evil Tree). And behold, this impurity is not from the side of his own essential life-force, but rather from the side of the touching or the tent-dwelling of another, that he [the living person] drew upon himself [the impurity]. And behold, this [applies to] the general principle of impurities of the "leaven in the dough" and the subjugation of exiles, which are only like the thorns surrounding a rose.

193. סנהדרין מד, א: חטא ישראל, אמר רבי אבא בר זבדא, אף על פי שחטא ישראל הוא. אמר רבי אבא, היינו דאמרי אינשי אסא דקאי ביני חילפי אסא שמיה ואסא קרו ליה.

193. Sanhedrin 44a: "Israel has sinned." Rabbi Abba bar Zavda said: Even though he sinned, he is [still called] Israel. Rabbi Abba said: This is as people say, "A myrtle that stands among the reeds is [still called] a myrtle, and they [still] call it a myrtle."

וְאִם כֵּן וַדַּאי יֵשׁ לוֹ טָהֳרָה וּבְמַה יִהְיֶה טָהֳרָתוֹ כֵּיוָן דְּהוּא הַמְשָׁכַת טֻמְאַת עֵטָיו שֶׁל נָחָשׁ שֶׁאֵין כֹּחַ בִּתְשׁוּבָה לִכְפָרוֹ, עַד שֶׁהִגִּיעַ לְפָרָשַׁת פָּרָה נִתְגַּלָּה לוֹ שֶׁיֵּשׁ לָזֶה טָהֳרָה שֶׁאֵין מֻשֶּׂגֶת בָּעוֹלָם הַזֶּה רַק דֶּרֶךְ חֻקָּה כְּמוֹ חֻקֵּי הַטֶּבַע שֶׁחָקַק הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית חֻקִּים דְּבָרִים שֶׁנִּלְאוּ כָּל חוֹקְרֵי טֶבַע לָתֵת טַעַם לָזֶה בְּשֵׂכֶל אֱנוֹשִׁי, כָּךְ הַתּוֹרָה שֶׁהוּא דְּפוּס מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית יֵשׁ בָּהּ חֻקִּים שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרֵךְ חָקַק כָּךְ:

And if so, certainly he has a purification! And by what means will his purification be, since it is the drawing down of the impurity of the plots of the Snake, which repentance does not have the power to atone for? Until he reached the portion of the [Red] Heifer, it was revealed to him that there is a purification for this that is not comprehensible in this world, only by way of a *chok* (statute), like the laws of nature that the Blessed Name engraved in the act of Creation, statutes of things for which all investigators of nature have wearied to give a reason with human intellect. Thus, the Torah, which is the pattern of the act of Creation, has statutes that the Blessed Name decreed thus.

194. בראשית רבה פ"א, א: רבי הושעיה רבה פתח ואהיה אצלו אמון כו', אמון אומן, התורה אומרת אני הייתי כלי אומנתו של הקב"ה. בנוהג שבעולם מלך בשר ודם בונה פלטין אינו בונה אותה מדעת עצמו אלא מדעת אומן, והאומן אינו בונה אותה מדעת עצמו אלא דיפתראות ופינקסאות יש לו לדעת היאך הוא עושה חדרים היאך הוא עושה פשפשין, כך היה הקב"ה מביט בתורה ובורא את העולם.

194. Bereishit Rabbah 1:1: Rabbi Hoshaya Rabbah began: "Then I was by Him, as *amon*..." *Amon* - a craftsman. The Torah says: "I was the tool of the Holy One, blessed be He's, craftsmanship." In the custom of the world, a mortal king who builds a palace does not build it from his own knowledge, but rather from the knowledge of a craftsman. And the craftsman does not build it from his own knowledge, but rather he has blueprints and notebooks to know how he makes the rooms, how he makes the small doors. Thus, the Holy One, blessed be He, looked into the Torah and created the world.

וְהוּא מַה שֶׁאָמְרוּ (בַּמִּדְבָּר רַבָּה פָּרָשָׁה י"ט) תָּבוֹא אֵם וּתְקַנֵּחַ צוֹאַת בְּנָהּ כִּי בְּמַתַּן תּוֹרָה הָיָה חָרוּת מִמַּלְאָךְ הַמָּוֶת וְיֵצֶר רַע כְּאָדָם הָרִאשׁוֹן קֹדֶם הַחֵטְא וְעַל יְדֵי חֵטְא עֵגֶל חָזַר עֵטָיו שֶׁל נָחָשׁ לִמְקוֹמוֹ,

And this is what they said (Bamidbar Rabbah, Parashah 19), "Let the mother come and wipe away the filth of her son," because at the giving of the Torah there was freedom from the Angel of Death and the Evil Inclination, like Adam the First before the sin, and through the sin of the [Golden] Calf, the plot of the Serpent returned to its place.

195. פיסקא ח: מפני מה כל הקרבנות זכרים וזו נקבה, א"ר איבו, משל לבן שפחה שטינף פלטין של מלך אמר המלך תבוא אמו ותקנח את הצואה, כך אמר הקב"ה תבוא פרה ותכפר על מעשה העגל.

195. Section 8: Why are all the sacrifices male, and this one female? Rabbi Aivu said: [It is] comparable to the son of a maidservant who soiled the king's palace. The king said, "Let his mother come and wipe away the excrement." So too, the Holy One, blessed be He, said, "Let the [Red] Heifer come and atone for the deed of the [Golden] Calf."

196. שמות רבה פמ"א, ז: והלוחות מעשה אלהים המה חרות על הלוחות, מהו חרות כר', רבי יהודה אומר אל תקרי חרות אלא חירות - מן גליות, רבי נחמיה אומר חירות ממלאך המות.

196. Shemot Rabbah 41:7: "And the tablets were the work of God, and the writing was the writing of God, engraved (*charut*) on the tablets." What is *charut*? Rabbi Yehuda says: Do not read *charut* (engraved) but rather *cherut* (freedom) - from exiles. Rabbi Nechemiah says: Freedom from the Angel of Death.

197. פיסקא ח: אמר הקב"ה למשה, אתה רואה אותן עכשיו, ואני רואה אותם היאך מתבוננים בי, אני יוצא בקרונין שלי (במרכבה שלי, מ"כ) שאתן להם את התורה שנאמר רכב אלהים רבותים אלפי שנאן, והם שומטין אחד מן טטראמולין שלי (טטראמולין - ארבע פרדות, טטרא בלשון יון ארבע, מולין פרדות. משל לארבע חיות הנושאות המרכבה, רמב"ן כי תשא לב, א), שכתוב ופני שור מהשמאל.

197. Section 8: The Holy One, blessed be He, said to Moses: "You see them now, and I see them, how they look at Me. I am going out in My *keronin* (in My chariot - *Matnot Kehuna* commentary) to give them the Torah, as it is said, 'The chariots of God are myriads, thousands of angels,' and they are omitting one of My *tetramolin* (*tetramolin* - four mules; *tetra* in Greek is four, *molin* are mules. A metaphor for the four creatures that carry the chariot, Ramban, Ki Tisa 32:1) as it is written 'and the face of an ox on the left side.'"

198. זוהר ח"א מח, ב. ובכ"מ

שֶׁהוּא סוֹד הַצִּמְצוּם לִהְיוֹת מְצֻמְצָם בִּדְרָכָיו אֶת זֶה תַּעֲשֶׂה וְזֶה לֹא תַעֲשֶׂה, וְאָמְנָם צִמְצוּם זֶה שֶׁל הַתּוֹרָה אֵינוֹ אֶלָּא הָרְחָבָה גְּמוּרָה דַּהֲרֵי זֶהוּ שֹׁרֶשׁ נַחֲלַת יַעֲקֹב בְּלִי מְצָרִים, וְעַל יְדֵי צִמְצוּם זֶה שֶׁלְּפִי שָׁעָה בָּעוֹלָם הַזֶּה אֲחִיד בְּעֵץ חַיִּים וְזוֹכֶה לַהַשְׁפָּעוֹת דְּדִבְרֵי תּוֹרָה דַּאֲרֻכָּה מֵאֶרֶץ מִדָּה וְגוֹ'

Which is the secret of *tzimtzum* (contraction/limitation), to be limited in his ways: this you shall do, and this you shall not do. And indeed, this *tzimtzum* of the Torah is only a complete expansion, for behold, this is the root of the inheritance of Jacob, without boundaries. And through this temporary *tzimtzum* in this world, he grasps the Tree of Life and merits the flows of the words of Torah, which are "longer than the earth in measure, etc."

דְּהַצִּמְצוּם הוּא רַק בִּפְעֻלּוֹת וּמַעֲשִׂים הַגּוֹפָנִים, אֲבָל בְּהַשָּׂגָה שֶׁהוּא עִקַּר חָכְמַת הַתּוֹרָה בְּהִתְבּוֹנְנוּת שֶׁבְּמוֹחוֹ וְלִבּוֹ בָּזֶה יוּכַל לְהִתְפַּשֵּׁט בְּלִי מְצָרִים, וּמִן הַמֵּצַר קָרָאתִי

For the *tzimtzum* is only in the physical actions and deeds, but in understanding, which is the essence of the wisdom of the Torah, in the contemplation of his mind and heart, in this he can expand without limits. "From the straits I called..."

הַקְּרִיאָה הוּא הַתְחָלַת הַכְּנִיסָה לְדִבְרֵי תּוֹרָה דְּצָרִיךְ לָזֶה צִמְצוּם וּמֵצֵר וְאַחַ"כּ כְּשֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרֵךְ עוֹנֵהוּ וְעוֹזֵר לוֹ אָז הוּא בְּמֶרְחָב, וְהֵם טָעוּ וְחָשְׁבוּ דִּרְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוּא בְּצִמְצוּם גָּמוּר וְהִפְרִידוּ מִדַּת הַגְּבוּרָה מִקַּו הָאֶמְצָעִי,

The "calling" is the beginning of entering into the words of Torah, for which *tzimtzum* (contraction/limitation) and straits are necessary. And afterwards, when the Blessed Name answers him and helps him, then he is in expansiveness. And they erred and thought that the will of the Blessed Name is in complete *tzimtzum*, and they separated the attribute of *Gevurah* (Strength/Judgment) from the middle line.

201. כי תשא לב, א: וירא העם כי בושש משה לרדת מן ההר, ויקהל העם על אהרן ויאמרו אליו קום עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידעו מה היה לו.

201. Ki Tisa 32:1: And when the people saw that Moses delayed to come down from the mountain, the people gathered themselves together to Aaron, and said to him, "Arise, make us gods, which shall go before us; for as for this Moses, the man that brought us up out of the land of Egypt, we do not know what has become of him."

דְּגַם עַל זֶה נִקְרָא אֱלֹהִים אֲחֵרִים שֶׁהֵם נִמְשָׁכִים מִצַּד הַפְּסֹלֶת שֶׁלְּעֻמַּת מִדַּת הַדִּין דִּקְדֻשָּׁה שֶׁרָצָה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיִּהְיֶה צִמְצוּם וְהֶעְלֵם בָּעוֹלָם כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה מָקוֹם לַבְּחִירָה וְהִשְׁתַּדְּלוּת אָדָם שֶׁיָּבוֹא מֵהַחֲשׁוֹכָא לִנְהוֹרָא, וְעַל יְדֵי הַהֶעְלֵם מִמֵּילָא יֵשׁ מָקוֹם מְצִיאוּת לָמָּה שֶׁהִפֵּךְ הַקְּדֻשָּׁה דְּרוֹצֶה לְהִתְדַּמּוֹת כְּקוֹף לִבְנֵי אָדָם שֶׁזֶּהוּ כָּל עִנְיַן הַהֶעְלֵם שֶׁהוּא גִּוּוּן שֶׁל שֶׁקֶר הַמַּרְאֶה עַצְמוֹ דּוֹמֶה לֶאֱמֶת, וְעַכּוּ"ם עוֹבְדִים לְאוֹתָם אֱלֹהִים אֲחֵרִים שֶׁיּוֹדְעִים שֶׁהֵם אֲחֵרִים שֶׁזּוּלַת הַשַּׁ"י, אֶלָּא שֶׁהֵם בְּחָרוּם כִּי זֶה חֶלְקָם אֲשֶׁר חָלַק ד' וְגוֹ' שֶׁאֵין לָהֶם שַׁיָּכוּת בֶּאֱמֶת כְּלָל.

For also regarding this, they are called "other gods," which are drawn from the side of the waste/dross that is opposite the attribute of judgment of holiness, that the Blessed Name wanted that there should be *tzimtzum* (contraction/concealment) and concealment in the world, so that there would be a place for choice and human effort, that he should come from darkness to light. And through the concealment, automatically there is a place/existence for that which is the opposite of holiness, that wants to resemble, like an ape to humans. And that is the entire matter of the concealment, which is a kind of falsehood that shows itself resembling the truth. And idolaters worship those "other gods," for they know that they are "other," that they are apart from the Blessed Name, except that they have chosen them, for this is their portion, "which the Lord has apportioned, etc.," for they have no connection to the truth at all.

דברים, ואתחנן ד, יט: ופן־תשא עיניך השמימה וראית את־השמש ואת־הירח ואת־הכוכבים כל צבא השמים ונדחת והשתחוית להם ועבדתם אשר חלק יהוה אלהיך אתם לכל העמים תחת כל־השמים.

Va'etchanan 4:19: "And lest you lift up your eyes to heaven, and when you see the sun and the moon and the stars, even all the host of heaven, you are drawn away and worship them and serve them, which the Lord your God has allotted to all the peoples under the whole heaven."

אֲבָל בנ"י הַדְּבוּקִים בֶּאֱמֶת חָלִילָה לָהֶם לִטְעוֹת בְּשֶׁקֶר וּלְרַצּוֹת לְהַפְרִיד עַצְמָם מֵאֱמֶת, רַק שֶׁטָּעוּ וְחָשְׁבוּ שֶׁזֶּה הוּא דֶּרֶךְ הָאֱמֶת בָּעוֹלָם הַזֶּה שֶׁנִּבְרָא בְּמִדַּת הַדִּין צָרִיךְ צִמְצוּם, וְעַל כֵּן הָיָה הַהַנְהָגָה עַל יְדֵי משרע"ה וְלֹא הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ כִּלְעַתֵּד דִּילָךְ לִפְנֵיכֶם ד' וּמְאַסִּפְכֶם וְגוֹ'

But the Children of Israel, who are attached to the Truth, Heaven forbid that they should err in falsehood and want to separate themselves from Truth. Rather, they erred and thought that this is the way of Truth in this world, which was created with the attribute of Judgment, [and therefore] needs *tzimtzum* (contraction/limitation). And therefore, the leadership was through Moses our teacher, and not the Blessed Name Himself, as in the future, "The Lord goes before you, and the God of Israel will be your rear guard, etc."

204. ירמיה לא, לג: ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמר דעו את ה', כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם נאם ה'.

204. Jeremiah 31:33 (or 31:34 in some versions, including many Christian Bibles): "And they shall teach no more every man his neighbor, and every man his brother, saying, Know the Lord; for they shall all know Me, from the least of them to the greatest of them, says the Lord."

לְפִי שֶׁחָשְׁבוּ דמשרע"ה שֶׁעָלָה לַמָּרוֹם נִשְׁאַר שָׁם וְלֹא יָרַד עוֹד וְנִשְׁאֲרוּ בְּלֹא רַב וּמַנְהִיג וְהֵם הִרְגִּישׁוּ דַּעֲדַיִן לֹא הִגִּיעוּ לְמַדְרִיגַת כֻּלָּם יָדְעוּ וְגוֹ' וַעֲדַיִן צְרִיכִים לְרַב וּמוֹרֶה, וְאֵיךְ יַעַזְבֵם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כָּךְ אַחֲרֵי שֶׁכְּבָר הִתְחִיל לְהָאִיר עֵינֵיהֶם בְּמַתַּן תּוֹרָה וְהִשִּׂיגוּ דְּאַהֲרֹן הוּא כֹּחַ הָעֲבוֹדָה וְלֹא כֹּחַ הַתּוֹרָה דְּהוּא דַּרְגָּא דמשרע"ה וְדִמּוּ כִּי רְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בַּעֲבוֹדָה לְבַד:

Because they thought that Moses, our teacher, who ascended on high, remained there and did not come down anymore, and they were left without a teacher and leader. And they sensed that they had not yet reached the level of "they will all know...etc." and they still needed a teacher and guide. And how could the Blessed Name abandon them thus, after He had already begun to enlighten their eyes with the giving of the Torah? And they understood that Aaron was the power of *avodah* (service/worship), and not the power of Torah, which is the level of Moses, our teacher. And they imagined that the will of the Blessed Name was in *avodah* alone.

וְיָדוּעַ דִּשְׁלֹשָׁה עַמּוּדִים תּוֹרָה וַעֲבוֹדָה וּגְמִילוּת חֲסָדִים הֵם שְׁנֵי קְצוֹת וְקַו הָאֶמְצָעִי שֶׁהֵם יְסוֹדֵי הָעוֹלָם, וְתוֹרָה הוּא קַו הָאֶמְצָעִי דְּמַאן דַּאֲחִיד בְּאוֹרָיְתָא אֲחִיד בְּכֻלָּא,

And it is known that the three pillars, Torah, *Avodah* (Service/Worship), and *Gemilut Chasadim* (Acts of Lovingkindness), are two extremes and a middle line, which are the foundations of the world. And Torah is the middle line, for whoever grasps the Torah, grasps everything.

206. זוהר ח"ג נג, ב

וּמִי שֶׁהוּא בִּגְמִילוּת חֲסָדִים לְבַד יוּכַל לָצֵאת מִמֶּנּוּ פְּסֹלֶת עֲדַיִן כְּיִשְׁמָעֵאל מֵאַבְרָהָם שֶׁהוּא יִצְרָא דַּעֲרָיוֹת וְתַאֲוָה, וּמִי שֶׁבַּעֲבוֹדָה לְבַד יוּכַל לְהִתְפַּשֵּׁט הַפְּסֹלֶת יִצְרָא בַּעֲבוֹדָה זָרָה, אֲבָל זֶרַע יַעֲקֹב אע"ה דַּאֲחִיד בְּקַו הָאֶמְצָעִי מִטָּתוֹ שְׁלֵמָה שֶׁאֵין עוֹד פְּסֹלֶת כְּלָל, וְהֵם רָצוּ לְהַפְרִיד הָעֲבוֹדָה לְבַד וְגָרַם דְּאָמְרוּ לְאַהֲרֹן קוּם עֲשֵׂה וְגוֹ', שֶׁהַמִּתְאַמֵּץ בַּעֲבוֹדָה לְבַד יוּכַל לִטְעוֹת דְּכָל הָעֲבוֹדָה בְּיָדוֹ אַף עֲשִׂיַּת אֱלֹהִים וּדְחֵלֹן,

And one who is solely in *Gemilut Chasadim* (Acts of Lovingkindness) - waste can still come forth from him, like Ishmael from Abraham, who is the *yetzer* (inclination) of forbidden relations and lust. And one who is solely in *Avodah* (Service/Worship), the waste can spread [to become] the *yetzer* for idolatry. But the seed of Jacob, peace be upon him, who grasps the middle line, his bed is complete, that there is no waste at all. And they [the Israelites at the Golden Calf] wanted to separate *Avodah* alone, and this caused that they said to Aaron, "Arise, make, etc.," for one who exerts himself in *Avodah* alone can err, [thinking] that all service is in his hand, even the making of gods and their fearsome power.

שֶׁחָשְׁבוּ מֵאַחַר שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרֵךְ עָזְבָם כָּךְ בְּלֹא מוֹרֶה הַמֵּאִיר עֵינֵיהֶם ע"כ שֶׁהַכֹּל מָסוּר בְּיָדָם עַל יְדֵי עֲבוֹדָתָם יוּכְלוּ לְהַמְצִיא לָהֶם דָּבָר הַמֵּאִיר עֵינֵיהֶם וּמַדְרִיכָם ג"כ,

For they thought, since the Blessed Name had abandoned them thus, without a teacher to enlighten their eyes, therefore everything was handed over into their hands. Through their *avodah* (service/worship), they would be able to invent for themselves something that would also enlighten their eyes and guide them.

208. חגיגה יג, ב: מאי כרוב, אמר רבי אבהו כרביא, שכן בבבל קורין לינוקא רביא (פני תינוק. רש"י). אמר ליה רב פפא לאביי, אלא מעתה דכתיב פני האחד פני הכרוב ופני השני פני אדם והשלישי פני אריה והרביעי פני נשר, היינו פני כרוב היינו פני אדם (מה הן פני כרוב מה הן פני אדם, וכי לא אחד הן), אפי רברבי ואפי זוטרי (האחד פני גדול והאחד פני קטן)

208. Chagigah 13b: What is a *keruv* (cherub)? Rabbi Abbahu said: Like a *ravya* (youth), for so in Babylon they call a child a *ravya* (a child's face - Rashi). Rav Pappa said to Abaye: "But then, as it is written, 'The first face was the face of the cherub, and the second face was the face of a man, and the third the face of a lion, and the fourth the face of an eagle' - that means the face of the cherub is the face of a man (what are the faces of a cherub? What is the face of a man? Are they not one and the same)?" [Rather, there are] big faces and small faces (one is a large face and one is a small face).

209. פט, ב: אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן כו', לעתיד לבא יאמר לו הקב"ה לאברהם בניך חטאו לי, אמר לפניו רבש"ע ימחו על קדושת שמך: אמר אימר ליה ליעקב דהוה ליה צער גידול בנים אפשר דבעי רחמי עלייהו, אמר ליה בניך חמאו, אמר לפניו רבש"ע ימחו על קדושת שמך. אמר, לא בסבי טעמא ולא בדרדקי עצה.

209. [Shabbat] 89b: Rabbi Shmuel bar Nachmani said in the name of Rabbi Yonatan... "In the future, the Holy One, blessed be He, will say to Abraham, 'Your children have sinned against Me.' He will say before Him, 'Master of the Universe, let them be blotted out for the sanctification of Your Name!' He [God] will say, 'I will say it to Jacob, who had the pain of raising children; perhaps he will ask for mercy for them.' He will say to him [Jacob], 'Your children have sinned.' He will say before Him, 'Master of the Universe, let them be blotted out for the sanctification of Your Name!' He [God] said, 'There is no sense in the elders, nor counsel in the children (*dardekei*).'"

211. שמות רבה פמ"ט, ט, ב: זהב זה אברהם שנבחן בכבשן האש כזהב, וכסף זה יצחק שנצרף ככסף ע"ג המזבח, ונחשת זה יעקב שנאמר נחשתי ויברכני ה' בגללך.

Shemot Rabbah 49:9, 2: "Gold" - this is Abraham, who was tested in the fiery furnace like gold. "And silver" - this is Isaac, who was refined like silver on the altar. "And copper" - this is Jacob, as it is said, "I have observed the signs (נִחַשְׁתִּי), and the Lord has blessed me because of you."

212. מגילה לא, א: אמר רבי יוחנן, כל מקום שאתה מוצא גבורתו (ככ"י: גדולתו) של הקב"ה אתה מוצא ענוותנותו, דבר זה כתוב בתורה ושנוי בנביאים ומשולש בכתובים. כתוב בתורה, כי ה' אלהיכם הוא אלהי האלהים ואדוני האדונים, וכתיב בתריה עושה משפט יתום ואלמנה. שנוי בנביאים, כה אמר רם ונשא שוכן ער וקדוש [שמו מרום וקדוש אשכון], וכתיב בתריה ואת דכא ושפל רוח. משולש בכתובים, דכתיב סולו לרוכב בערבות ביה שמו, וכתיב בתריה אבי יתומים ודיין אלמנות.

Rabbi Yochanan said: "Wherever you find the greatness (in some manuscripts: the exaltedness) of the Holy One, Blessed be He, there you also find His humility. This matter is written in the Torah, repeated in the Prophets, and stated a third time in the Writings.

It is written in the Torah: 'For the Lord your God is the God of gods and the Lord of lords,' and immediately after it is written: 'He executes justice for the orphan and the widow.'

213. בראשית רבה פע"א, א: כי שומע אל אביונים ה', אלו ישראל. דאמר רבי יוחנן, בכל מקום שנאמר דל עני ואביון - בישראל הכתוב סדבר.

213. Bereishit Rabbah 81:1: "'For the Lord hears the needy...' - these are Israel. For Rabbi Yochanan said: Every place where it says 'poor,' 'needy,' and 'destitute' - the verse is speaking about Israel."

וְזֶהוּ מִדַּת קַו אֶמְצָעִי שֶׁאֵין מוֹצֵא לְנַפְשׁוֹ שׁוּם שְׁלֵמוֹת מַה שֶׁאֵין כֵּן מִי שֶׁנּוֹטֶה לְצַד אֶחָד יוּכַל לִטְעוֹת שֶׁהוּא שָׁלֵם בְּאוֹתָהּ מִדָּה, וְהֵם הָיוּ שֶׁרָשַׁם בֶּאֱמֶת מִיַּעֲקֹב אע"ה שֶׁזֶּהוּ שֹׁרֶשׁ כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לְהַכִּיר חֶסְרוֹנָם וְשֶׁהֵם צְרִיכִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרֵךְ לְהַשְׁלִימָם, וע"כ גַּם כְּשֶׁטָּעוּ לְהַחְשִׁיב תַּבְנִית שׁוֹר שֶׁבַּמֶּרְכָּבָה לְעִקַּר דַּרְגַּת דְּיוֹסֵף הַצַּדִּיק אִיהוּ אַפֵּי זוּטְרֵי תַּבְנִית עֵגֶל, וְגַם בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ הָיוּ דְּמוּת כְּרוּבִים שֶׁאוּמוֹת הָעוֹלָם לִגְלְגוּ עַל זֶה (כַּמָּה שֶׁכָּתוּב יוֹמָא נ"ד ע"ב)

And this is the attribute of the middle line, that he does not find for himself any perfection, unlike one who leans to one side, who can err [in thinking] that he is perfect in that attribute. And they [the Israelites] were in truth imprinted from Jacob, peace be upon him, who is the root of the Congregation of Israel, to recognize their deficiency and that they need the Blessed Name to complete them. And therefore, even when they erred to consider the form of the Ox in the Chariot to be the essential level of Joseph the Righteous, it was the young face, the form of a Calf. And also in the Temple, there were the forms of Cherubim, which the nations of the world mocked (as it is written, Yoma 54b).

בבא בתרא צט, א: אמר ריש לקיש: בשעה שנכנסו נכרים להיכל ראו כרובים המעורים זה בזה, הוציאום לשוק ואמרו: ישראל הללו שברכתן ברכה וקללתן קללה יעסקו בדברים הללו?! מיד הזילום, שנאמר: כל־מכבדיה הזילוה כי־ראו ערותה.

Bava Batra 99a: Resh Lakish said: When the gentiles entered the Temple, they saw the Cherubim intertwined with each other. They took them out to the marketplace and said: "These Israelites, whose blessing is a blessing and whose curse is a curse, they occupy themselves with such things?!" Immediately they debased them, as it is said: "All who honored her, despised her because they have seen her nakedness."

וְאַף הֵם טָעוּ לַעֲשׂוֹת דֻּגְמָתָן אֶלָּא שֶׁמִּכֹּחַ הַטָּעוּת לְהַחֲלִיף בִּפְנֵי הַשּׁוֹר נִמְשְׁכוּ לְצַד הַשְּׂמֹאל עַד שֶׁטָּעוּ לִקְרוֹתוֹ ג"כ אֱלֹהִים וּדְחָלָן,

And they too erred to make their likeness, except that from the error of switching to the face of the ox, they were drawn to the left side, until they erred to also call it gods and their fearsome power.

וְזֶה כָּל עִנְיַן הֲסָתַת נָחָשׁ בְּעֵץ הַדַּעַת טוֹב וְרַע הוּא לִנְטוֹת מֵעֵץ הַחַיִּים שֶׁהוּא הַקַּו הָאֶמְצָעִי לַקְּצָווֹת, דְּשָׁם יֵשׁ מְצִיאוּת לִפְסֹלֶת וִידִיעַת טוֹב וְרַע וְאָז מִשָּׁם נָקֵל לוֹ לְהַטּוֹתוֹ לְצַד הָרַע לְגַמְרֵי וְעַל זֶה נֶאֱמַר אֲנִי אָמַרְתִּי וְגוֹ' אָכֵן כְּאָדָם תְּמֻתוּן,

And this is the entire matter of the Serpent's enticement with the Tree of Knowledge of Good and Evil: it is to incline from the Tree of Life, which is the middle line, to the extremes. For there, there is existence for waste and the knowledge of good and evil, and then from there it is easy for him [the Serpent] to incline him [man] completely to the side of evil. And about this it is said, "I said, etc. ...but like Adam, you shall die."

215 תהלים פב, ו-ז: אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כולכם, אכן כאדם תמותון (ובעבודה זרה ה, א: תניא רבי יוסי אומר, לא קיבלו ישראל את התורה אלא כדי שלא יהא מלאך המות שולט בהן, שנאמו אמר אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כולכם; חב חבלתם מעשיכם, אכן כאדם תמותון).

215. Psalms 82:6-7: "I said, 'You are gods, and all of you are children of the Most High.' But like man you shall die" (and in Avodah Zarah 5a: It was taught, Rabbi Yosi says, Israel only received the Torah so that the Angel of Death would not have power over them, as it says: 'I said, you are gods, and all of you are children of the Most High.' You have corrupted your deeds, 'But like man you shall die.')"

ישעיה ל, כב: וטמאתם את צפוי פסילי כספך ואת אפוד פודת מסכת זהבך, תזרם כמו דוה צא תאמר לו (ובירושלמ למי שבת פ" פ"ט ה"א: רבי שמואל רבי אבהו בשם רבי אלעזר, צא תאמר לו - צואה תאמר לו).

Isaiah 30:22: "And you shall defile the covering of your graven images of silver, and the ornament of your molten images of gold; you shall cast them away as a menstruous cloth; you shall say to it, 'Get out!'" (And in the Jerusalem Talmud, Shabbat Chapter 9, Halacha 1: Rabbi Shmuel, Rabbi Abahu in the name of Rabbi Elazar: "'Get out,' you shall say to it" - "Filth," you shall say to it.)

.217. גיטין נז, א: אוּנְקְלוֹס בַּר קְלוֹנִיקוּס בַּר אֲחָתֵיהּ דְּטִיטוּס הֲוָה. בָּעֵי לְאִיגַּיּוֹרֵי, אֲזַל אַסְּקֵיהּ לְטִיטוּס בִּנְגִידָא, אֲמַר לֵיהּ: מַאן חֲשִׁיב בְּהָהוּא עָלְמָא? אֲמַר לֵיהּ: יִשְׂרָאֵל. מַהוּ לְאִידַּבּוֹקֵי בְּהוּ? אֲמַר לֵיהּ: מִילַּיְיהוּ נְפִישִׁין, וְלָא מָצֵית לְקַיּוֹמִינְהוּ. זִיל אִיגָּרִי בְּהוּ בְּהָהוּא עָלְמָא וְהָוֵית רֵישָׁא, דִּכְתִיב: ״הָיוּ צָרֶיהָ לְרֹאשׁ וְגוֹ׳״ – כׇּל הַמֵּיצַר לְיִשְׂרָאֵל נַעֲשָׂה רֹאשׁ. אֲמַר לֵיהּ: דִּינֵיהּ דְּהָהוּא גַּבְרָא בְּמַאי? אֲמַר לֵיהּ:

§ The Gemara relates: Onkelos bar Kalonikos, the son of Titus’s sister, wanted to convert to Judaism. He went and raised Titus from the grave through necromancy, and said to him: Who is most important in that world where you are now? Titus said to him: The Jewish people. Onkelos asked him: Should I then attach myself to them here in this world? Titus said to him: Their commandments are numerous, and you will not be able to fulfill them. It is best that you do as follows: Go out and battle against them in that world, and you will become the chief, as it is written: “Her adversaries [tzareha] have become the chief” (Lamentations 1:5), which means: Anyone who distresses [meitzer] Israel will become the chief. Onkelos said to him: What is the punishment of that man, a euphemism for Titus himself, in the next world? Titus said to him:

רז"ל אָמְרוּ מִפְּנֵי שֶׁהִלְעִיג עַל דִּבְרֵי חֲכָמִים וְהַיְינוּ דִּבְזֶרַע יִשְׂרָאֵל אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה יִצְרָא דַּעֲבוֹדָה זָרָה וְכַמָּה שֶׁכָּתוּב דְּלָא עָבְדוּ עֲבוֹדָה זָרָה אֶלָּא לְהַתִּיר עֲרָיוֹת,

Our Sages, of blessed memory, said it is because he mocked the words of the Sages, and that is because among the seed of Israel, it is impossible for there to be a *yetzer* (inclination) for idolatry, as it is written that they did not commit idolatry except to permit forbidden sexual relations.

218. סנהדרין סג, ב: אמר רב יהודה אמר רב, יודעין היו ישראל בעבודה זרה שאין בה ממש. ולא עבדו עבודה זרה אלא להתיר להם עריות בפרהסיא (שהיה יצרן תקפן על עריות, אמרו נפרוק כל עול תורה מעלינו ואל יוכיחונו על העריות. אבל על עבודה זרה לא תקפן יצרן. רש"י).

218. Sanhedrin 63b: Rav Yehuda said in the name of Rav: The Israelites knew that there was no substance in idolatry. And they did not worship idols except to permit themselves forbidden sexual relations in public (for their inclination was strong for forbidden relations, [so] they said, "Let us throw off all the yoke of the Torah from upon us, and they will not rebuke us for forbidden relations." But for idolatry, their inclination did not overpower them - Rashi).

מִי שֶׁאֵין כַּוָּנָתוֹ לְכָךְ בָּא לוֹ מַחְשָׁבָה זוֹ עַל יְדֵי הַלְעָגָה וְלֵיצָנוּת מִדִּבְרֵי חֲכָמִים דְּזֶהוּ שׁוֹרֶשׁ עֲמָלֵק הָרָאשִׁית דְּגוֹיִם שֶׁנִּקְרָא לֵץ, דְּמִמֶּנּוּ נִמְשָׁכִים אַחַ"כּ בְּהִתְפַּשְּׁטוּת כָּל מִינֵי עֲבוֹדוֹת זָרוֹת שֶׁל כָּל עַכּוּ"ם כִּי עַל יְדֵי הַהַלְעָגָה שֶׁבַּמּוֹחַ נַעֲשֶׂה כָּל גּוּפוֹ צוֹאָה בִּהְיוֹת מוֹחוֹ בֵּית הַכִּסֵּא גָּמוּר שֶׁהוּא מָקוֹם לִיצִיאַת פְּסוֹלֶת הַמַּאֲכָל, וְדִבְרֵי תּוֹרָה הֵם מְזוֹן הַנֶּפֶשׁ וְהוּא לֶחֶם שֶׁמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת אוֹכְלִים מָזוֹן הַנִּבְלָע בִּרְמַ"ח אֵיבָרִים שֶׁאֵין בּוֹ פְּסוֹלֶת,

One whose intention is not for that [i.e., to permit forbidden relations], this thought comes to him through mocking and scoffing at the words of the Sages, for this is the root of Amalek, the "first of the nations," who is called a *letz* (scoffer). From him are subsequently drawn, in their spreading, all kinds of idolatry of all idolaters, for through the mocking that is in the mind, his whole body becomes excrement, his mind being a complete toilet, which is the place for the exit of the waste of food. And the words of Torah are the food of the soul, and it is bread that the ministering angels eat, food that is absorbed in the 248 limbs, in which there is no waste.

219. יומא עה, ב: תנו רבנן, לחם אבירים אכל איש, לחם שמלאכי השרת אוכלין אותו, דברי רבי עקיבא. וכשנאמרו דברים לפני רבי ישמעאל אמר להם כו' מה אני מקיים אבירים, לחם שנבלע במאתים וארבעים ושמונה אברים

219. Yoma 75b: The Rabbis taught: "'Man ate the bread of the *abirim* (mighty ones)' - bread that the ministering angels eat," [these are] the words of Rabbi Akiva. And when these words were said before Rabbi Yishmael, he said to them,... "How do I interpret *abirim*? Bread that is absorbed in the two hundred and forty-eight limbs."

אֲבָל חָכְמָה חִיצוֹנִית הַמְּצוּיָה גַּם בְּאוּמוֹת הָעוֹלָם וְיֵשׁ מָה שֶׁהוּא נִקְרָא חָכְמָה בֶּאֱמֶת שֶׁנִּקְרָא גַּם בִּלְשׁוֹן הַכָּתוּב חָכְמָה אֶלָּא שֶׁהֵם קוֹלְטִים הַפְּסוֹלֶת מִמֶּנּוּ כִּי בָּזֶה שֶׁרָשַׁם וּפְסָולְתּוֹ הִיא הַלֵּיצָנוּת מֵחָכְמָה הָאֲמִיתִּית, וְכָל מִינֵי עֲבוֹדוֹת זָרוֹת שֶׁהָיוּ מַתְעִים הֶהָמוֹן וַדַּאי הָיוּ מַרְאִים לָהֶם בְּחָכְמָתָם הַמְּזוֹהֶמֶת שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מַמָּשׁ אֲבָל הַכֹּל נִמְשָׁךְ מִצַּד הַלֵּיצָנוּת מֵהָאֱמֶת עַל יְדֵי זֶה מַמְצִיאִים שֶׁקֶר הַמִּתְדַּמֶּה לֶאֱמֶת,

But external wisdom, which is also found among the nations of the world, and there is that which is truly called wisdom, which is also called wisdom in the language of Scripture, except that they absorb the waste from it, because in this is its [i.e., external wisdom's] root and its waste is the scoffing/mockery of true wisdom. And all kinds of idolatry, with which they mislead the masses, they certainly showed them, with their contaminated wisdom, that there was substance in it [idolatry]. But everything is drawn from the side of scoffing at the truth; through this, they invent falsehood that resembles truth.

שֶׁהוּא מַמָּשׁ הֵיפֶךְ הַלֵּיצָנוּת כַּמָּה שֶׁכָּתוּב נִכְנָס דָּבָר שֶׁל תּוֹרָה יָצָא נֶגְדּוֹ דָּבָר שֶׁל לֵיצָנוּת, וּמִמֵּילָא מִתְבַּטֵּל עִנְיַן הַפְּעוֹר שֶׁהוּא קָצֶה הָאַחֲרוֹן שֶׁל לֵיצָנוּת, דַּעֲמָלֵק הוּא הָרָאשִׁית דְּגוֹיִם וּפְעוֹר הוּא הָאַחֲרִית דְּגוֹיִם דְּאִם לַלֵּצִים הוּא יָלִיץ

Which is the exact opposite of scoffing, as it is written, "When a matter of Torah enters, a matter of scoffing exits in opposition to it." And automatically, the matter of Peor, which is the final extreme of scoffing, is nullified. For Amalek is the "first of the nations," and Peor is the "last of the nations," for "if He scoffs at the scoffers..."

וּכְלוּם יֵשׁ לֵיצָנוּת גָּדוֹל מִזֶּה הָעֲבוֹדָה זָרָה דִּפְעוֹר וְלֵיצָנוּתָא דַּעֲבוֹדָה זָרָה דְּשָׁרְיָא הוּא בְּעִנְיָנִים אֵלּוּ עַיֵּין שָׁם בַּגְּמָרָא דְּסַנְהֶדְרִין (ס"ד ע"א):

And is there any greater scoffing than this, the idolatry of Peor? And *leitzanuta d'avodah zarah* (the permissible mockery of idolatry) applies in these matters; see there in the Gemara of Sanhedrin (64a).

סנהדרין סג, ב: אמר רב נחמן: כל ליצנותא אסירא, בר מליצנותא דעבודה זרה דשריא, דכתיב: כרע בל קרס נבו היו עצביהם לחיה ולבהמה נשאתיכם עמוסות משא לעיפה. (כרע - נתרז, כלומר כרע על ברכיו ונתרז, דהיינו ליצנותא. קרס - לשון כריסה, מלא צואה. נבו - שם עבודה זרה.) וכתיב: קרסו כרעו יחדו לא יכלו מלט משא ונפשם בשבי הלכה. (לא יכלו מלט משא - הרעי שבנקביהם לא יוכלו לסבול ונתרז.) וכתיב: דברו לעגלות בית און יגורו שכן שומרון כי אבל עליו עמו וכמריו עליו יגילו על כבודו כי גלה ממנו. (לעגלות בית און - על עגלים שבבית אל. יגורו שכן שומרון - ידאגו שוכני שומרון. כי אבל עליו עמו - שיטלם סנחריב וילך לו. וכמריו - שהיו נושאין אותו. עליו יגילו - ששמחים על כובד משא שגלה מהם.) אל תקרי כבודו אלא כבדו. (כבדו - משוי.)

Rav Nachman said: "All mockery is forbidden, except for mockery of idolatry, which is permitted, as it is written: 'Bel has bowed, Nebo stoops; their idols have become a burden for the animals and for the beasts; your loads are heavy burdens for the weary' (Isaiah 46:1). 'Bowed' means he collapsed, that is, he fell to his knees and burst open—this is mockery. 'Stooped' refers to his belly, full of excrement. 'Nebo' is the name of an idol. And it is written: 'They stooped, they bowed together; they could not save the burden, and their souls went into captivity' (Isaiah 46:2). 'They could not save the burden'—the filth within them they could not withstand, and they burst open. And it is written: 'Speak to the calves of Beth-Aven; the inhabitants of Samaria shall fear; for its people shall mourn over it, and its priests shall rejoice over its glory, for it has departed from it' (Hosea 10:5). 'The calves of Beth-Aven' refers to the calves in Bethel. 'The inhabitants of Samaria shall fear'—the residents of Samaria will worry. 'For its people shall mourn over it'—because Sennacherib will take them away. 'And its priests'—those who used to carry it. 'Shall rejoice over it'—because they are happy that the heavy burden has been taken from them. Do not read 'its glory' (כבודו), but rather 'its burden' (כבדו), meaning its weight."

וּתְחִילַּת יְצִיאַת מִצְרַיִם פָּגַע בָּהֶם עֲמָלֵק וּבְסוֹף דּוֹר הַמִּדְבָּר פָּגַע בָּהֶם עֲבוֹדָה זָרָה דִּפְעוֹר וְאָז הִשְׁלִימוּ לְהַכְנִיעַ כָּל הַקּוֹמָה דַּעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁל עַכּוּ"ם,

And at the beginning of the Exodus from Egypt, Amalek encountered them, and at the end of the generation of the wilderness, the idolatry of Peor encountered them. And then they completed subduing the entire structure of the idolatry of the idolaters

וְטָעוּת הָעֵגֶל לֹא הָיָה לוֹ שַׁיָּיכוּת לַעֲבוֹדָה זָרָה דְּעַכּוּ"ם חָס וְחָלִילָה וְהֵם לֹא הִלְעִיגוּ עַל דִּבְרֵי חֲכָמִים חָס וְחָלִילָה אַדְּרַבָּא הֶאֱמִינוּ מְאוֹד במשרע"ה, רַק דְּאָמְרוּ דְּלָא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ שֶׁחָשְׁבוּ שֶׁהוּא עָמוֹק עָמוֹק לְמַעְלָה מֵהַשָּׂגַת בְּנֵי אָדָם שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַעֲמוֹד עַל מַדְרֵגָתוֹ וְלֵידַע מֶה הָיָה לוֹ כְּלָל כִּי הוּא כְּאֶחָד מִצְּבָא הַמָּרוֹם בַּמָּרוֹם,

And the error of the [Golden] Calf had no connection to the idolatry of idolaters, Heaven forbid, and they did not mock the words of the Sages, Heaven forbid. On the contrary, they believed very much in Moses, our teacher, only that they said, "We do not know what has become of him," for they thought that he was deep, deep, above the understanding of human beings, that it is impossible to grasp his level and to know what happened to him at all, for he is like one of the host of heaven on high.

וע"כ חָשְׁבוּ דְּנִשְׁאַר בַּמָּרוֹם וְאֵין לוֹ שַׁיָּיכוּת עִם בְּנֵי אָדָם וְזֶה אַדְּרַבָּא תּוֹסְפוֹת הַגְּדֵלָה בִּכְבוֹדוֹ, וְגַם זֶה אֵין רָאוּי וְעַל דֶּרֶךְ שֶׁאָמְרוּ בְּפֶרֶק גֵּט פָּשׁוּט אַל יְסַפֵּר בְּשִׁבְחוֹ כו'

And therefore they thought that he remained on high and had no connection with human beings, and this, on the contrary, is an additional increase in his honor. And this, too, is not proper, and in the manner that they said in the chapter *Get Pashut* ("A Simple Writ [of Divorce]"), "One should not relate [excessively] in his praise, etc."

Bava Batra 164b

זִימְנִין הֲוָה יָתֵיב קַמֵּיהּ, וְקָא פָסֵיק סִידְרָא בְּסֵפֶר תְּהִלִּים; אָמַר רַבִּי: כַּמָּה מְיוּשָּׁר כְּתָב זֶה! אֲמַר לֵיהּ: לָאו אֲנָא כְּתַבְתֵּיהּ, יְהוּדָה חַיָּיטָא כַּתְבֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ: כְּלָךְ מִלָּשׁוֹן הָרָע הַזֶּה.

Another time, Rabbi Shimon was sitting before his father and reciting a section of the book of Psalms. Rabbi Yehuda HaNasi said to him: How straight and neat is this writing in this book from which you are reading. Rabbi Shimon said to him: I did not write it; Yehuda Ḥayyata wrote it. Rabbi Yehuda HaNasi told his son: Turn away from uttering this kind of malicious speech.

בִּשְׁלָמָא הָתָם, אִיכָּא לָשׁוֹן הָרָע; אֶלָּא הָכָא, מַאי לָשׁוֹן הָרָע אִיכָּא? מִשּׁוּם דְּרַב דִּימִי – דְּתָנֵי רַב דִּימִי אֲחוּהּ דְּרַב סָפְרָא: לְעוֹלָם אַל יְסַפֵּר אָדָם בְּטוֹבָתוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ, שֶׁמִּתּוֹךְ טוֹבָתוֹ בָּא לִידֵי רָעָתוֹ.

The Gemara asks: Granted, there, in the first episode, there is malicious speech involved, since Rabbi Yehuda HaNasi was displeased with the writer of the document, but here, in the second episode, what malicious speech is there? Rabbi Yehuda HaNasi was complimenting the writer of the book of Psalms, not criticizing him. The Gemara answers: It is because of what Rav Dimi teaches. As Rav Dimi, the brother of Rav Safra, teaches: A person should never speak the praises of another, as out of the praise spoken about him someone may come to speak to his detriment.

Rashbam

מאי לשון הרע איכא - והלא בשבחו של ר"י חייטא דיבר כשאמר יהודה חייטא כתביה:

What slander is there – did he not speak in praise of Rabbi Hayyta when he said, “Yehuda Hayyta wrote it”?

בא לידי רעתו - לידי גנותו מתוך שמרבין בשבחו מזכירין שם גנות שבו:

Comes to his harm – to his disgrace; for by praising him excessively, his blemishes are recalled

דְּגַם זֶה נֶחְשָׁב לָשׁוֹן הָרַע וְזֶה מֵבִיא לְהַשְׁפָּלַת עַצְמוֹ וּכְדַרְכּוֹ שֶׁל יֵצֶר הָרַע הַיּוֹם אוֹמֵר לוֹ עֲשֵׂה כָּךְ כו' (כַּמָּה שֶׁכָּתוּב שַׁבָּת ק"ה ע"ב),

For even this is considered *lashon hara* (evil speech), and this leads to self-deprecation, and it is the way of the Evil Inclination that today it says to him, "Do this," etc. (as it is written, Shabbat 105b).

225. תניא רבי שמעון בן אלעזר אומר משום חילפא בר אגרא רא שאמר משום רבי יוחנן בן נורי, דיו בחמתו והמשבר כליו בחמתו והמפזר המקרע בגדיו מעותיו בחמו חמתו - יהא בעיניך כעובד עבודה זרה, שכך אומנתו של יצר הרע היום אומר לו עשה כך ולמחר אומר לו עשה כך עד שאומר לו עבור עבודה זרה והולך ועובר

225. It was taught: Rabbi Shimon ben Elazar says in the name of Chilfa bar Agra, who said in the name of Rabbi Yochanan ben Nuri: One who tears his garments in his anger, breaks his vessels in his anger, or scatters his money in his anger - let him be in your eyes like an idol worshiper, for such is the craft of the Evil Inclination: today it says to him, "Do this," and tomorrow it says to him, "Do this," until it says to him, "Worship idols," and he goes and worships.

226, סוכה נב, א: אמר רבי אסי, יצר הרע בתחילה דומה לחוט של בוכיא (עכביש, רש"י) ולבסוף דומה כעם בעבותות העגלה (משאדם נמשך אחריו מעט, מתג תגבר והולך בו), שנאמר הוי מושכי העון בחבלי השו שוא וכעבות העגלה חטאה (מושכי העון בחבלי הש השוא- בתחלה היו מביאין אותו עליהם על ידי חבלים שאינן של כלום; וכעבות העגלה - חבל עבה שקושרין בו את הפרה למחרישה).

226. Sukkah 52a: Rabbi Assi said: The Evil Inclination at first is like a spider's thread, and in the end it is like cart ropes (once a person is drawn after it a little, it strengthens and goes on in him), as it is said, "Woe to those who draw iniquity with cords of vanity, and sin as it were with a cart rope" (Those who draw iniquity with cords of vanity – at first they bring it upon themselves by means of ropes that are nothing; and as it were with a cart rope – a thick rope with which they tie the cow to the plow - Rashi).

וְקִינּוּחַ זֶה עַל יְדֵי הֲפָרָה הַמּוֹלִידָה הָעֵגֶל שֶׁהַמְתָּקַת כָּל דָּבָר הוּא בְּשָׁרְשׁוֹ וְהַשּׁוֹרֶשׁ נִקְרָא אִימֵּיהּ בכ"ד, כְּמוֹ בַּחֲגִיגָה (ט"ו ע"ב) כָּל עֲמַר דַּהֲוָה נְקֵי אַגַּב אִימֵּיהּ כו'

And the wiping away of this is through the heifer that gives birth to the calf, for the sweetening of everything is in its root, and the root is called its "mother" in many places, like in Chagigah (15b), "All wool that was clean because of its mother, etc."

227. שאל נימוס הגרדי את רבי מאיר, כל עמר דנחית ליורה סליק (כל (כל צמר שניתן ליורה של עולה לו צבעו או אינו עולה, כלומר סממנין לצבוע עול כל הלומדים לפני חכמים עולה להן תורתן להגין עליהן מן החטא, רש"י). אמר ליה, כל מאן דהוה נקי אגב אימיה סליק, כל דלא הוה נקי אגב אימיה לא סליק.

227. Nimus the weaver asked Rabbi Meir, "All wool that goes down into the dye-vat, does it come up [dyed properly]? (All wool that is given to the dye-vat of a dyer, does its color come up or does it not come up? Meaning, all who study before sages, does their Torah come up to protect them from sin? - Rashi)" He said to him, "All that was clean because of its mother comes up; all that was not clean because of its mother does not come up."

וְלֹא אַבּוֹהַּ כִּי הָאֵם הִיא הַשּׁוֹרֶשׁ הַנִּגְלֶה מַה שֶׁאֵין כֵּן הָאָב הוּא בְּהֶעְלֵם וְעַל כֵּן אָמְרוּ בְּפֶרֶק בַּמֶּה אִשָּׁה (ס"ו ע"ב) כָּל מִנְיָינֵי בִּשְׁמֵיהּ דְּאִימֵּיהּ,

And not its father, because the mother is the revealed root, whereas the father is in concealment. And therefore they said in the chapter *Bameh Ishah* ("With What May a Woman...") (66b), "All amulets [are called] by the name of their mother."

במדבר כב Numbers 22 ) הִנֵּה עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם, וְלֹא אָמַר הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל? (אלא) אָמַר לוֹ רַבִּי יִצְחָק, בָּלָק מְכַשֵּׁף גָּדוֹל הָיָה, וְכֵן דֶּרֶךְ הַמְּכַשְּׁפִים לָקַחַת דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ חֲשָׁד, וְכֵן אֵין מַזְכִּירִים לְעוֹלָם שֵׁם אָבִיו שֶׁל אָדָם, אֶלָּא שֵׁם אִמּוֹ, דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ חֲשָׁד.

“Behold, a nation has gone forth from Egypt,” and he did not say, “Behold, the nation of the children of Israel”? Rabbi Isaac said to him, “Balaam was a great sorcerer, and this is the way of sorcerers, to take something that has no suspicion, and they never mention a man’s father’s name, but his mother’s name, something that has no suspicion.”

שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ הַשֵּׁדִים, שֶׁמְּעַיְּנִים בְּאוֹתוֹ דָבָר שֶׁאוֹמְרִים לָהֶם, אִם הוּא כּוֹזֵב - מוֹדִיעִים לוֹ דְּבָרִים כּוֹזְבִים, וְאִם הוּא אֱמֶת - כָּל מַה שֶּׁאוֹמְרִים לִזְמַן קָצָר אֱמֶת הוּא, כָּל שֶׁכֵּן לַעֲשׂוֹת מַעֲשֶׂה. רַבִּי אָחָא אָמַר, בָּלָק לָקַח דֶּרֶךְ שֶׁל קָלוֹן, הִנֵּה עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם, כְּלוֹמַר שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִים מִמִּי הֵם.

This is the way of demons: they examine the matter they are told. If it is false, they reveal false things; if it is true, whatever they say briefly is true, all the more so to do the deed. Rabbi Acha said: Balaam took a path of disgrace: “Behold, a nation has come out of Egypt,” implying that we do not know who they are.

Sulam

ר' יוחנן הוה וכו': ר"י היה עומד לפני ר' יצחק, אמר, מה ראה בלק לומר, הנה עם יצא ממצרים, ולא אמר, הנה עם בני ישראל. אמר לו ר' יצחק בלק מכשף גדול היה, וכן דרך המכשפים לקחת הדבר שאין בו חשד. וכן אין מזכירים לעולם שם אביו של אדם, אלא שם אמו, שהוא דבר שאין בו חשד. וע"כ לא הזכיר בלעם, בני ישראל, שהוא שם האב.

Rabbi Yochanan said: Rabbi would stand before Rabbi Yitzchak and say, "Why did Balak say, 'Behold, a nation has come forth from Egypt,' and not say, 'Behold, the nation of the children of Israel'? Rabbi Yitzchak responded, 'Balak was a great sorcerer, and it is the way of sorcerers to take something that is not suspicious. Similarly, one never mentions the name of a man's father, but rather his mother's name, which is something not suspicious. And therefore, Balaam did not mention 'the children of Israel,' which is the father's name.'"

דכן דרך השדים וכו': שכן דרך השדים שמעיינים בדבר ההוא שנאמר להם, מפי המכשפים, אם הוא שקר, מודיעים להם דברי שקר. ואם הוא אמת, כל מה שאומרים להם הוא עכ"פ אמת לזמן קצר. כל שכן אם המכשפים רוצים מהם, שיעשו מעשה, ודאי שהם מדקדקים לומר אמת בלי חשד, וע"כ אין מזכירים שם אביו של אדם. ר' אבא אמר, בלק, דרך בזיון אחז, הנה עם יצא ממצרים, כלומר, שאין אנו יודעים ממי הם.

Concerning the way of demons etc.: Since the way of demons is to examine the matter that is told to them by the sorcerers, whether it is false, they inform them of falsehoods. And if it is true, whatever they tell them is temporarily true. All the more so if the sorcerers want something from them, they certainly take care to speak the truth without suspicion, and they do not mention a person's father's name. R. Abba said, Balak, through the disgrace of Ahaziah, behold a nation went forth from Egypt, meaning that we do not know who they are

וְאִם אִיתָא הַטַּעַם דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ חֲשָׁדָא, וְנִרְאֶה הַכַּוָּנָה ג"כ כַּמָּה שֶׁכָּתוּב כִּי כָּל כֹּחָם הוּא בְּנִגְלֶה וְלֹא בִּפְנִימִיּוּת הַדָּבָר וּבְהֶעְלֵם כְּלָל דְּכָל כֹּחָם רַק מִצַּד הִתְגַּלּוּת עוֹלָם הַזֶּה וְהָאֵם הִיא הַשּׁוֹרֶשׁ הַנִּגְלֶה, מַה שֶׁאֵין כֵּן הָאָב הוּא שׁוֹרֶשׁ הַנֶּעְלָם דְּבָעוֹלָם הַזֶּה אֵין מְבוֹרָר וְאִית בֵּיהּ חֲשָׁדָא וּבָזֶה אֵין לָהֶם שַׁיָּיכוּת וְכֹחַ שְׁלִיטָה עַד שׁוֹרֶשׁ הַנֶּעְלָם בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְעִי' בַּזּוֹהַר לֵךְ פ"ד סוֹף ע"א דְּאִיהוּ אָמַר בִּשְׁמָהּ דְּאִימֵּיהּ כו' לְקַבֵּל מִלָּה עִילָּאָה כו' דְּאִיהוּ וַדַּאי כו' ע"ש,

And if so, the reason is "a thing about which there is no suspicion," and it seems the intention is also as it is written, for all their power is in the revealed and not in the inner part of the matter and in concealment at all. For all their power is only from the side of the revelation of this world, and the mother is the revealed root, whereas the father is the hidden root, for in this world it is not clear and there is suspicion in it. And in this they have no connection and power of control up to the hidden root in this world. And see in the Zohar, Lech [Lecha] 84, end of 71a, that he says in the name of his mother, etc., to receive a higher word, etc., that he is certainly, etc., see there

.

וְהוֹשִׁיעָֹה לְבֶן אֲמָתֶךְ - וְכִי לֹא הָיָה בֶן יִשַׁי הוּא, עַד שֶׁאָמַר בַּשֵּׁם שֶׁל אִמּוֹ וְלֹא בַּשֵּׁם שֶׁל אָבִיו? אֶלָּא הִנֵּה הֵקַמְנוּ, שֶׁכַּאֲשֶׁר יָבֹא אָדָם לְקַבֵּל דָּבָר עֶלְיוֹן לְהַזְכִּיר, צָרִיךְ לָלֶכֶת בְּדָבָר שֶׁהוּא וַדַּאי, וְעַל כֵּן הִזְכִּיר אֶת אִמּוֹ וְלֹא אֶת אָבִיו. וְעוֹד, הִנֵּה שָׁנִינוּ (שהרי) שֶׁזֶּה מֶלֶךְ כְּפִי שֶׁאָמַרְנוּ.

“And save the son of Your maidservant.” Was the son of Jesse not he, until he mentioned his mother’s name and not his father’s? Rather, behold, we have established that when a person comes to receive a supreme matter to mention, he must go in a certain matter, and therefore he mentioned his mother and not his father. Furthermore, behold, we have learned that this is a king, as we said.

Sulam

10

והושיעה לבן אמתך: שואל, וכי לא היה בנו של ישי, עד שהיה צריך לומר בשמו של אמו, ולא בשמו של אביו. ומשיב, אלא בארנוהו. כאשר יבא האדם להזכיר עצמו לקבל דבר עליון, הוא צריך לבא בדבר שהוא ברור. וע"כ הזכיר את אמו, שאמר לבן אמתך ולא לאביו. ועוד הרי למדנו שזהו מלך סתם כמו שאמרנו. כלומר, שלא התפלל בשביל עצמו אלא בשביל הנוקבא הנקראת מלך סתם, וע"כ הזכיר לאמו, שה"ס הנוקבא ולא הזכיר לאביו.

And may He save the son of Your maidservant: The questioner asks, was he not the son of Jesse, that it was necessary to mention his mother's name and not his father's? And the answer is: Rather, let us explain it. When a person comes to mention himself to receive a superior matter, he must come with something that is clear. And therefore he mentioned his mother, saying "son of Your maidservant" and not his father. Furthermore, we have learned that this is a king in general, as we have said. That is, he did not pray for himself but for the female called "king in general," and therefore he mentioned his mother, for she is the female, and he did not mention his father.

Ketem Paz

והושיעה לבן אמתך וכי לא הוה בריה רישי עד דאיהו אמר בשמו דאמיה כי היחס אינו אלא לאבות שנאמר למשפחותם לבית אבותם אלא הא אוקימנא דכד ייתי ברנש לקבל מלה עילאה לאתדכרא בעי למהך במלה דאיהי ודאי לא ח"ו שהיה לדוד ספק שהוא בן ישי כי כ"כ היה ברור לו שהיה בן ישי כבן אמו נצבת בת עדאל בפרק המוכר את הספינה אמנם כבר ידעת סוד למה זכה יוסף לבכור' ראובן וטעם מחשבתו של יעקב שהיתה עם רחל בראשית אונו כי המחשבה היא העיקר במעשה וכבר ידעת במה שסופר מענין ישי ע"ה שתבע שפחתו והיא גלתה הדבר לגבירתה ונכנסה במקומה בלילה ההיא והנה ישי חשב שהיא שפחתו והנה א"כ לדעתו של ישי לא היה דוד בן אמו אמנם כפי האמת הוא בן אמו ולכן לא שאל כפי דעת אביו ושאל כפי האמת לא כמחשבתו של אביו. ומ"ש ותו דהא תנינן דא מלך כדקאמרן פי' כי כפי הסוד דוד התחתון יתיחס אל דוד העליון כי היא אמ"ו ונפשו של דוד.

And save the life of your servant, and it was not a creature until he said in his name, for the relationship is only to the fathers, as it is said to their families, to the house of their fathers, but we established that when a man comes to receive a high word, he needs to walk in the word that is certain, he did not have that David was the son of Jesse, for it was clear to him that he was the son of Jesse, as his mother stood in the daughter of Adal in the chapter that sells the ship, but you already knew the secret of why Joseph was worthy of the firstborn Reuben and the reason for Jacob's thought that was with Rachel in the beginning of his power, for the thought is the main thing in the deed, and you already know what is told about Jesse's matter that he sued his maidservant and she revealed the matter to her mistress and entered in her place that night and behold Jesse thought that she was his maidservant and behold according to Jesse's opinion David was not the son of his mother, but in truth he is the son of his mother and therefore he did not ask according to his father's opinion and asked according to the truth, not according to his father's thought. And further, we learned that this is a king as we said, for according to the secret, the lower David will be related to the upper David, for she is his mother and the soul of David.

ר"ל ג"כ הַכַּוָּונָה מִצַּד הַקִּיבּוּל דְּעוֹלָם הַזֶּה הַנִּגְלֶה צָרִיךְ שׁוֹרֶשׁ הַנִּגְלֶה בָּעוֹלָם הַזֶּה,

Meaning, also the intention is from the side of receiving, that this revealed world needs the revealed root in this world.

וְגַם לְמָאֵן דְּאָמַר חוֹשְׁשִׁין מִכָּל מָקוֹם יִחוּס אָבוֹת לֹא שַׁיָּיךְ בְּהוּ כִּי נֶפֶשׁ בַּהֲמִית הוּא רַק חַיֵּי שָׁעָה דְּעוֹלָם הַזֶּה וְאֵין לָהּ שׁוֹרֶשׁ נֶעְלַם כְּלָל עַל כֵּן שׁוֹרֶשׁ כֹּחָהּ מִתְיַיחֵס אֶל הָאֵם.

And even according to the one who says we are concerned, in any case, paternal lineage is not relevant to them, because the animal soul is only temporal life of this world, and it has no hidden root at all. Therefore, the root of its power is attributed to the mother.

אָמַר רַב: הַכֹּל מוֹדִין בְּעֶבֶד שֶׁאֵין לוֹ חַיִיס, דִּכְתִיב: ״שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר״: עַם הַדּוֹמֶה לַחֲמוֹר. מֵיתִיבִי: ״וּלְצִיבָא חֲמִשָּׁה עָשָׂר בָּנִים וְעֶשְׂרִים עֲבָדִים״! אָמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב: כְּ״פַר בֶּן בָּקָר״.

Rav said: Everyone agrees with regard to a Canaanite slave, that he does not have lineage, as it is written that Abraham said to his slaves: “Remain here with the donkey” (Genesis 22:5). This verse is interpreted to mean that they are a nation comparable to a donkey, which has no lineage. The Gemara raises an objection based upon a verse pertaining to Jonathan’s Canaanite slave: “And Ziba had fifteen sons and twenty servants” (II Samuel 9:10), which indicates that a slave’s sons are in fact considered his sons. Rav Aḥa bar Ya’akov said: This is like the expression: A bullock, son of a bull. The word son in this context merely denotes progeny, not lineage.

Rashi

שבו לכם פה - אליעזר עבד אברהם הוה:

"Stay here"—this refers to Eliezer, Abraham's servant.

ציבא עבד כנעני של מפיבושת הוה:

Ziba was a Canaanite slave of Mephibosheth.

וְעַל כֵּן שׂוֹרְפִין הַפָּרָה לְאֵפֶר, שֶׁהוּא בִּיטּוּל שׁוֹרֶשׁ הַכֹּחַ זֶה דְּנֶפֶשׁ הַבַּהֲמִית לְרוֹעַ הַנָּטוּעַ בַּלְּבָבוֹת דבנ"י; עַד שֶׁשָּׁב לְאֵפֶר, שֶׁהוּא יְסוֹד פָּשׁוּט. דְּזֶהוּ תַּכְלִית הַבִּיטּוּל בִּמְצִיאוּת כְּלַפֵּי מַעְלָה, כְּדֶרֶךְ שֶׁאָמַר אַבְרָהָם וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר

And therefore, they burn the [Red] Heifer to ashes, which is the nullification of the root of this power of the animal soul for evil that is implanted in the hearts of the Children of Israel; until it returns to ash, which is a simple element. For this is the ultimate nullification in existence with respect to what is above, in the manner that Abraham said, "And I am dust and ashes."

כִּי מִצַּד הַרְכָּבַת הָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת הֵם כָּל מִינֵי בְּחִירָה וּנְטִיּוֹת לִצְדָדִין אֲבָל בִּיסוֹד פָּשׁוּט הוּא הַפְּשׁוּטוֹת בְּלִי שׁוּם נְטִיָּה, וְזֶהוּ אוֹת הוֹ' שֶׁהוּא קַו פָּשׁוּט בְּלִי נְטִיָּה לִצְדָדִין כִּשְׁאָר אוֹתִיּוֹת, וְעַל יְדֵי הַפְּשִׁיטוּת יוּכַל לְהִתְפַּשֵּׁט עַד אֵין קֵץ וְלִהְיוֹת דָּבוּק בִּמְקוֹרוֹ שֶׁבָּזֶה חוֹזֵר לְתַכְלִית הַפְּשִׁיטוּת הַגָּמוּר בְּלִי שׁוּם הַרְכָּבָה כְּלָל, וּתְחִיַּית הַמֵּתִים אִי אֶפְשָׁר עַד שֶׁתָּשׁוּב הֶעָפָר אֶל הָאָרֶץ כְּשֶׁהָיָה

For from the composition of the four elements are all kinds of choices and inclinations to sides, but in a simple element there is simplicity without any inclination. And this is [the meaning of] the letter *Vav*, which is a simple line without inclination to the sides like the other letters. And through simplicity, he can expand infinitely and be attached to his Source, in which he returns to the ultimate absolute simplicity without any composition at all. And the resurrection of the dead is impossible until "the dust returns to the earth as it was."

236, שבת קנב, ב:.

אֲמַר לֵיהּ: דְּאַקְרְיָיךְ קֹהֶלֶת, לָא אַקְרְיָיךְ מִשְׁלֵי, דִּכְתִיב: ״וּרְקַב עֲצָמוֹת קִנְאָה״. כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ קִנְאָה בְּלִבּוֹ — עַצְמוֹתָיו מַרְקִיבִים, כֹּל שֶׁאֵין לוֹ קִנְאָה בְּלִבּוֹ — אֵין עַצְמוֹתָיו מַרְקִיבִים.

Rav Aḥai said to him: Whoever taught you the book of Ecclesiastes did not teach you the book of Proverbs, for it is written in Proverbs: “A tranquil heart is the life of the flesh, but envy is the rotting of the bones” (Proverbs 14:30). This means that anyone who has envy in his heart during his lifetime, his bones rot in the grave, and anyone who does not have envy in his heart, his bones do not rot.

וְאָז כְּשֶׁיָּשׁוּב לִיסוֹד פָּשׁוּט דְּעָפָר גָּמוּר אָז יוּכַל מִשָּׁם דַּיְיקָא לְהִכָּלֵל בַּמָּקוֹר הָעֶלְיוֹן שֶׁהוּא ג"כ יְסוֹד פָּשׁוּט, וְעַל דֶּרֶךְ הַבְּרָקִים רָצוֹא וָשׁוֹב דִּלְמָקוֹם שֶׁהוֹלְכִים שָׁם שֶׁבַּיָּם

And then, when it returns to the simple element of pure dust, then precisely from there it can be included in the supernal Source, which is also a simple element. And in the manner of the lightning, running and returning, to the place where they go, there they return.

237. בבא בתרא כה, א: וְרַבִּי אוֹשַׁעְיָא סָבַר: שְׁכִינָה בְּכׇל מָקוֹם. דְּאָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא, מַאי דִּכְתִיב: ״אַתָּה הוּא ה׳ לְבַדֶּךָ, אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת הַשָּׁמַיִם וְגוֹ׳״? שְׁלוּחֶיךָ לֹא כִּשְׁלוּחֵי בָּשָׂר וָדָם; שְׁלוּחֵי בָּשָׂר וָדָם, מִמָּקוֹם שֶׁמִּשְׁתַּלְּחִים – לְשָׁם מַחֲזִירִים שְׁלִיחוּתָן; אֲבָל שְׁלוּחֶיךָ, לְמָקוֹם שֶׁמִּשְׁתַּלְּחִין – מִשָּׁם מַחְזִירִין שְׁלִיחוּתָן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הַתְשַׁלַּח בְּרָקִים וְיֵלֵכוּ וְיֹאמְרוּ לְךָ הִנֵּנוּ״ – ״יָבוֹאוּ וְיֹאמְרוּ״ לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא ״וְיֵלֵכוּ וְיֹאמְרוּ״, מְלַמֵּד שֶׁהַשְּׁכִינָה בְּכׇל מָקוֹם.

The Gemara comments: And Rabbi Oshaya holds that the Divine Presence is found in every place, as Rabbi Oshaya says: What is the meaning of that which is written: “You are the Lord, even You alone, You have made heaven…You preserve them all alive and the hosts of heaven bow down to You” (Nehemiah 9:6)? This indicates that Your messengers are not like the messengers of flesh and blood. The messengers of flesh and blood return to the place from where they were sent to report on their mission. But Your messengers return and report on their mission from the very same place to which they are sent, as it is stated “Can you send forth lightnings, that they may go out and say to you: Here we are?” (Job 38:35). The verse does not state: They will come and say, i.e., they do not return to their point of departure, but: “They may go out and say,” which teaches that the Divine Presence is found in every place.

דְּחוֹזֵר וְנַעֲשֶׂה הַסּוֹף רֹאשׁ שֶׁזֶּה סוֹד נָעוּץ סוֹפָן בִּתְחִלָּתָן שֶׁבִּכְלַל הַבְּרִיאָה וְיָשׁוּב לְהִתְבַּנּוֹת בִּנְיָן הַקַּיָּים לְעוֹלְמֵי עַד שֶׁלֹּא יָכְלָה עוֹד כְּלָל, וְעַל כֵּן אֵפֶר זֶה דְּפָרָה הוּא הַמִּטַּהֵר טְמֵאִים דְּטֻומְאַת מֵת שֶׁזִּכָּרוֹן זֶה בַּלֵּב הַיְינוּ שֶׁיֶּעֱמוֹק בְּהִתְבּוֹנְנוּת לְבַטֵּל כָּל כֹּחוֹת הָרַע בִּמְקוֹרָן עַד שֶׁיָּשׁוּבוּ עָפָר וָאֵפֶר הוּא קִינּוּחַ צוֹאַת הָעֵגֶל וְשׁוֹרֶשׁ טִינּוֹפֶת זוֹ שֶׁבַּלֵּב שֶׁלֹּא תִּתְבַּעֵר מִן הַלֵּב לְגַמְרֵי עַד עֵת קֵץ שֶׁיְּבוֹעַר הַיֵּצֶר רַע מִן הָעוֹלָם וִיבֻולַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח:

For the end returns and becomes the beginning, which is the secret of "their end is embedded in their beginning," which is in the totality of creation. And it [the dust] will return to be built into a structure that endures forever, that will never perish again at all. And therefore, this ash of the [Red] Heifer is what purifies those impure with the impurity of death, for this remembrance in the heart, meaning, to deepen in contemplation to nullify all the powers of evil at their source, until they return to dust and ashes, is the wiping away of the filth of the [Golden] Calf and the root of this filth that is in the heart, which will not be completely burned from the heart until the End of Days, when the Evil Inclination will be burned from the world, and death will be swallowed up forever.

238. ספר יצירה פ"א מ"ז,

עשר ספירות בלי מה נעוץ סופן בתחלתן ותחלתן בסופן כשלהבת קשורה בגחלת שאדון יחיד ואין לו שני ולפני אחד מה אתה סופר:

Ten Sefirot without matter: Their end is attached to their beginning, and their beginning to their end, like how the flame-tongue is bound to the coal. For the Lord is One and has no second; before one, what do you count?

שֶׁהוּא נִמְחָה בַּפְּקִידָה לְאַט לְאַט וְלֹא כִּמְחִיַּית עֲמָלֵק שֶׁהוּא בִּזְכִירָה דְּהוּא בַּפֶּה הַיְינוּ בְּהִתְגַּלּוּת בְּפֹעַל נִגְלֶה הוּא עֲקִירַת הָרַע הַמִּתְפַּשֵּׁט בְּפוֹעַל בַּלֵּב בְּהִתְגַּלּוּת עַל יְדֵי הַתְּשׁוּבָה שֶׁעִיקָּרָהּ וִידּוּי דְּבָרִים בַּפֶּה, כִּי הַפֶּה גּוֹמֵר לִהְיוֹתוֹ שְׁלִיחַ הַלֵּב

Which is erased in the visitation little by little, and not like the blotting out of Amalek, which is by remembering, which is in the mouth, meaning, in open action; it is the uprooting of the evil that spreads in action in the heart openly, through repentance, the essence of which is verbal confession. For the mouth completes [the matter], being the emissary of the heart.

240. ברכות סא, א: תנו רבנן, כליות יועצות לב מבין לשון מחתך פה גומר (כליות יועצות את הלב, עשה כן. והלב מבין מה יש לו לעשות, אם ישמע לעצת הכליות אם לאו. לשון מחתך הדכור, להוציא מפיו, והפה - הם השפתים - גומר ומוציאו. רש"י).

240. Berakhot 61a: The Rabbis taught: The kidneys advise, the heart understands, the tongue articulates, the mouth completes (The kidneys advise the heart: "Do thus." And the heart understands what it has to do, whether to listen to the advice of the kidneys or not. The tongue articulates the speech, to bring it forth from his mouth, and the mouth - these are the lips - completes and brings it forth. - Rashi).

241. חובות הלבבות שער הבחינה פרק הן מ"ז מאירי אבות פ"ה מי"ט: מדרש שמואל אבות פ"ו

כִּי עֲמָלֵק הוּא הָרָאשִׁית דְּגוֹיִם וְאֶצְלָם הוּא גַּם בְּשָׁורְשָׁם וְכָל מֵעֻמְקָן הַנֶּעְלָם, וְאֵצֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הוּא רַק מִצַּד הִתְגַּלּוּת הַלֵּב וְלֹא בַּנֶּעֱלָם שֶׁבּוֹ, אֲבָל עֵטָיו שֶׁל נָחָשׁ שֶׁמִּמֶּנּוּ נִמְשָׁךְ הַשּׁוֹרֶשׁ דְּרֵאשִׁית גּוֹיִם וְהוּא שׁוֹרֶשׁ לְשׁוֹרֶשׁ זֶה יֶשְׁנוֹ גַּם בַּנֶּעֱלָם שֶׁבַּלֵּב וְהוּא נִמְחָה עַל יְדֵי פְּקִידָה שֶׁהוּא בְּמַחֲשָׁבָה הַנֶּעְלֶמֶת, וּמִחְיָיתוֹ הוּא עַל יְדֵי הַיִּסּוּרִין וְעָגְמַת נֶפֶשׁ שֶׁיֵּשׁ לוֹ בַּלֵּב עַל הַחֵטְא, וְזֶהוּ וּפָקַדְתִּי עֲלֵיהֶם חַטָּאתָם שֶׁיַּכְנִיס זֶה בִּלְבָבָם לְהִתְמַרְמֵר מְאוֹד עַל שׁוֹרֶשׁ הַנְּטוּיָה שֶׁבַּלֵּב לָזֶה, וְזֶהוּ עַל יְדֵי שְׂרֵיפַת הַפָּרָה לְאֵפֶר וּבָזֶה הוּא הַטָּהֳרָה מִנְּגִיעָה בְּמֵת רָצָה לוֹמַר הַנְּגִיעָה בְּשׁוֹרֶשׁ אֲבִי אֲבוֹת הַטֻּומְאָה דְּעֵטָיו שֶׁל נָחָשׁ, וְעַכְשָׁיו שֶׁאֵין לָנוּ אֵפֶר פָּרָה וַעֲשִׂיַּית הַמִּצְוָה בְּפוֹעַל נִשְׁלְמָה פָּרִים שְׂפָתֵינוּ בִּקְרִיאַת הַפָּרָשָׁה שֶׁפּוֹעַל לְהַכְנִיס דָּבָר זֶה בַּלֵּב מְעַט מְעַט

For Amalek is the "first of the nations," and with them it is also in their root and all their hidden depth. And with the Children of Israel, it is only from the side of the revelation of the heart and not in its hidden part. But the plot of the Serpent, from which is drawn the root of the "first of the nations," and it is a root to this root, it also exists in the hidden part of the heart, and it is erased through *pekidah* (visitation), which is in the hidden thought. And its blotting out is through suffering and anguish of soul that one has in the heart over the sin. And this is "and I will visit their sin upon them" - that He will bring this into their hearts, to be very bitter over the root of the inclination that is in the heart towards this. And this is through the burning of the [Red] Heifer to ash, and in this is the purification from touching a dead person, meaning, touching the root of the "father of fathers of impurity," the plot of the Serpent. And now that we do not have the ashes of the [Red] Heifer, and the performance of the commandment in action, "Our lips will replace the bulls," in the reading of the portion [of the Red Heifer], which acts to bring this matter into the heart, little by little.

וְהוּא לִפְנֵי הַפֶּסַח כְּדֵי לִזְכּוֹת עַל יְדֵי זֶה בְּפֶסַח לִתְחִיַּית הַמֵּתִים שֶׁיִּהְיֶה אָז בְּפֶסַח דְּעַל כֵּן מַפְטִירִין בְּשַׁבָּת חוֹל הַמּוֹעֵד פֶּסַח הָעֲצָמוֹת הַיְּבֵשׁוֹת:

And it is before Passover, in order to merit through this, at Passover, the resurrection of the dead, which will be then, at Passover. Therefore, we read as the *haftarah* on the Shabbat of *Chol HaMoed* (the intermediate days of) Passover [the passage of] the dry bones.

243. טור או"ח סי' ת"צ: שבלי הלקט (השלם] סי ' ריט, ותניא רבתי סי' נג.

שבת שחל בח"ה ערבית שחרית ומנחה מתפלל כדרכו של שבת ואומר הזכרה ברצה ובמוסף מתחיל בשל שבת ומסיים בשל שבת ואומר קדושת היום באמצע וחותם בשניהם וקורין ז' בפרשת כי תשא מראה אתה אומר אלי עד בחלב אמו ומפטיר קורא והקרבתם ומפטיר ביחזקאל מן היתה עלי עד סוף הענין והכי אמר רב האי שמעתי מפי חכמים כי תחיית המתים עתידה להיות בניסן ונצחת גוג ומגוג בתשרי ומש"ה בניסן מפטירין העצמות היבשות ובתשרי ביום בא גוג וסימן הפרשיות משך תורא קדש בכספא פסל במדברא שלח בוכרא פי' משכו שור או כשב קדש לי כל בכור אם כסף תלוה פסל לך במדבר סיני ויהי בשלח כל הבכור וזה לא ישתנה אלא כשחל פסח ביום ה' כי כשחל ביום ז' או ביום א' אין שבת בח"ה וכשיבא ביום ג' בא שבת ביום ה' שסימנו פסל אבל כשיבא ביום ה' אז קורין ביום א' ב' משך תורא וביום ג' שהוא שבת קורא ראה אתה אומר אלי שהוא פסל וביום אב"ג קורין קדש בכספא במדברא כסדר שהן כתובין בתורה שמן הראוי לקרותם לעולם כסדר שכתובי' בתורה אלא שקורין שור או כשב בשני לפי שיש בו ענין הפסח ובט"ו יום וגו' ופרש' בשלח בז' לפי שאז עברו הים ובשאר הימים קורין כסדר שכתובים בתורה שבת שחל להיות בי"ט קורא במנחה בסדר אותה שבוע:

A Sabbath that falls on Chol HaMoed: During the evening, morning, and afternoon prayers, one prays according to the Sabbath order and includes the mention in 'Retzeh.' In the Musaf prayer, one begins and ends with the Sabbath and includes the sanctity of the day in the middle, concluding with both. Seven [people] are called to read from the portion 'Ki Tisa,' from 'Behold, you say to me...' until 'in its mother's milk.' The haftarah reading is 'Veheikrivtem,' and the additional haftorah is from Ezekiel, from 'The hand of the Lord was upon me...' until the end of the matter. Rav Hai stated that he heard from sages that the resurrection of the dead is destined to occur in Nissan, and the defeat of Gog and Magog in Tishrei. Therefore, in Nissan, the haftarah is of the dry bones, and in Tishrei, on the day Gog arrives. The mnemonic for the portions is 'Mashach Torah, Kadesh Bakaspa, Pesel Bamidbara, Shelach Bukhra,' meaning Mashach is 'an ox or a lamb,' Kadesh is 'Sanctify to Me every firstborn,' Im Kasef Talveh is 'If you lend money,' Pesal Lecha is 'Hew for yourself,' Bamidbar Sinai is 'In the wilderness of Sinai,' and Vayehi Beshalach is 'And it happened when Pharaoh sent...' This does not change except when Pesach falls on Thursday; for when it falls on the seventh or first day, there is no Sabbath on Chol Hamoed. When Pesach starts on Tuesday, the Sabbath falls on Thursday, with its mnemonic being Pesal. But when it starts on Thursday, on the first two days we read 'Mashach Torah,' and on the third day, which is the Sabbath, we read 'Behold, you say to me,' which is Pesal, and on the rest of the days (Aleph-Bet-Gimel), we read in order Kadesh Bakaspa, Bamidbara, following the sequence as written in the Torah. Ideally, they should always be read in the Torah's order, except on the second day we read 'an ox or a lamb' because it refers to the matter of Pesach, 'On the fifteenth day of the month,' etc., and 'Beshalach' is read on the seventh day since they crossed the sea then, and on the other days, we read in the order written in the Torah. On a Sabbath that coincides with Yom Tov, for the afternoon reading, the portion of the week's order is read.

244. שבת פו, ב: תנו רבנן, בששי בחודש ניתנו עשרת הדברות לישראל, רבי יוסי אומר בשבעה בו. אמר רבא, דכולי עלמא כו' בשבת ניתנה תורה לישראל כו', כי פליגי בקביעא דירחא כו' (באיזה יום הוקבע החדש. רש"י).

244. Shabbat 86b: The Rabbis taught: On the sixth of the month the Ten Commandments were given to Israel; Rabbi Yosi says, on the seventh of it. Rava said: Everyone agrees... that the Torah was given to Israel on Shabbat... Where they disagree is regarding the fixing of the new moon... (on which day the new moon was fixed - Rashi).

245. פח, ב: אמר רבי יהושע בן לוי, כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה יצתה נשמתן של ישראל. שנאמר נפשי יצאה בדברו, ומאחר שמדיבור ראשון יצתה נשמתן דיבור שני היאך קיבלו, הוריד טל שעתיד להחיות בו מתים והחיה אותם, שנאמר גשם נדבות תניף אלהים נחלתך ונלאה אתה כוננתה.

245. [Shabbat] 88b: Rabbi Yehoshua ben Levi said: With each and every utterance that came forth from the mouth of the Holy One, blessed be He, the souls of Israel departed, as it is said, "My soul went forth when He spoke." And since their souls departed with the first utterance, how did they receive the second utterance? He brought down the dew with which He will revive the dead in the future and revived them, as it is said, "You, O God, sent a plentiful rain, whereby You confirmed Your inheritance, when it was weary."

וּבְפֶסַח שֶׁבּוֹ הוּא הַתְחָלַת הַחֵירוּת דִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בּוֹ יִהְיֶה ג"כ הַגְּמָר דְּחֵירוּת מִמַּלְאָךְ הַמָּוֶת וְיֵצֶר הָרַע וְכָל אַרְבַּע פָּרָשִׁיּוֹת הֵם הֲכָנָה לָזֶה,

And at Passover, in which is the beginning of the freedom of the Children of Israel, in it will also be the completion of freedom from the Angel of Death and the Evil Inclination. And all four *parshiyot* (Torah portions [read during this period]) are a preparation for this.

שְׁתַּיִם דְּקוֹדֶם פּוּרִים הֵם הֲכָנָה לִמְחִיַּית עֲמָלֵק שֶׁהוּא הַחֵירוּת דְּיֵצֶר הָרַע וּשְׁתַּיִם דְּאַחַר פּוּרִים הֲכָנָה לְחֵירוּת מִמַּלְאָךְ הַמָּוֶת, וּפָרָשַׁת פָּרָה הוּא בְּכֹחַ שֶׁזֶּהוּ אוֹת הוֹ' שֶׁהֵם כֹּחוֹת הַפְּעֻולָּה שֶׁבְּכֹחַ, וּפָרָשַׁת הַחוֹדֶשׁ הוּא הַהַמְשָׁכָה מִן הַכֹּחַ לַפּוֹעֵל בְּהִתְחַדְּשׁוּת חוֹדֶשׁ הָאָבִיב שֶׁזֶּהוּ ה' אַחֲרוֹנָה שֶׁבַּשֵּׁם שֶׁהוּא גְּמַר הַשְׁלָמַת כָּל הַהִתְגַּלּוּת שֶׁרָצָה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְגַלּוֹת בָּעוֹלָם, וְרוֹמֶזֶת לְדָוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל הַחַי וְקַיָּים

Two that are before Purim are a preparation for the blotting out of Amalek, which is freedom from the Evil Inclination, and two that are after Purim are a preparation for freedom from the Angel of Death. And *Parashat Parah* (the portion of the Red Heifer) is in potential, for this is [represented by] the letter *Vav*, which are the powers of action that are in potential. And *Parashat HaChodesh* (the portion of the Month) is the drawing down from potential to actual in the renewal of the month of Aviv (Spring), which is the final *Heh* in the [Divine] Name, which is the completion of the perfection of all the revelation that the Blessed Name wanted to reveal in the world, and it alludes to David, King of Israel, who lives and endures.

247, ראש השנה כה, א.

שֶׁהוּא הַשְּׁלֵימוּת דְּחַיֵּי עוֹלָם שֶׁרָצָה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיִּהְיֶה בַּתַּחְתּוֹנִים עַל יְדֵי הִשְׁתַּדְּלוּתָם וְחִשְׁקָם לָזֶה, וְכַמָּה שֶׁכָּתוּב חַיִּים שָׁאַל מִמְּךָ נָתַתָּ לּוֹ עַל יְדֵי הַשְּׁאֵלָה דַּוְקָא דְּהַיְינוּ הַחֵשֶׁק לָזֶה וְהַתְּפִלָּה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁזֶּהוּ רָזָא דְּדָוִד הַמֶּלֶךְ ע"ה וַאֲנִי תְּפִלָּה.

Who is the perfection of eternal life that the Blessed Name wanted to be in the lower realms through their effort and their longing for this. And as it is written, "He asked life of You, You gave it to him," specifically through the asking, meaning, the longing for this and the prayer to the Blessed Name, for this is the secret of King David, peace be upon him, "But as for me, my prayer is to You."