Eruvin 54b
רבי פרידא הוה ליה ההוא תלמידא דהוה תני ליה ארבע מאה זימני וגמר יומא חד בעיוה למלתא דמצוה תנא ליה ולא גמר א"ל האידנא מאי שנא א"ל מדההיא שעתא דא"ל למר איכא מילתא דמצוה אסחאי לדעתאי וכל שעתא אמינא השתא קאי מר השתא קאי מר א"ל הב דעתיך ואתני ליך הדר תנא ליה ד' מאה זימני [אחריני] נפקא בת קלא וא"ל ניחא ליך דליספו לך ד' מאה שני או דתיזכו את ודרך לעלמא דאתי אמר דניזכו אנא ודריי לעלמא דאתי אמר להן הקב"ה תנו לו זו וזו
רבי פרידא הוה ליה ההוא תלמידא דהוה תני ליה ארבע מאה זימני וגמר יומא חד בעיוה למלתא דמצוה תנא ליה ולא גמר א"ל האידנא מאי שנא א"ל מדההיא שעתא דא"ל למר איכא מילתא דמצוה אסחאי לדעתאי וכל שעתא אמינא השתא קאי מר השתא קאי מר א"ל הב דעתיך ואתני ליך הדר תנא ליה ד' מאה זימני [אחריני] נפקא בת קלא וא"ל ניחא ליך דליספו לך ד' מאה שני או דתיזכו את ודרך לעלמא דאתי אמר דניזכו אנא ודריי לעלמא דאתי אמר להן הקב"ה תנו לו זו וזו
Pesachim
108b-109a
ת"ר הכל חייבין בארבעה כוסות הללו אחד אנשים ואחד נשים ואחד תינוקות א"ר יהודה וכי מה תועלת יש לתינוקות ביין אלא מחלקין להן קליות ואגוזין בערב פסח כדי שלא ישנו וישאלו אמרו עליו על רבי עקיבא שהיה מחלק קליות ואגוזין לתינוקות בערב פסח כדי שלא ישנו וישאלו תניא רבי אליעזר אומר חוטפין מצות בלילי פסחים בשביל תינוקות שלא ישנו
108b-109a
ת"ר הכל חייבין בארבעה כוסות הללו אחד אנשים ואחד נשים ואחד תינוקות א"ר יהודה וכי מה תועלת יש לתינוקות ביין אלא מחלקין להן קליות ואגוזין בערב פסח כדי שלא ישנו וישאלו אמרו עליו על רבי עקיבא שהיה מחלק קליות ואגוזין לתינוקות בערב פסח כדי שלא ישנו וישאלו תניא רבי אליעזר אומר חוטפין מצות בלילי פסחים בשביל תינוקות שלא ישנו
Mishneh Pesachim 114a
מתני׳ הביאו לפניו מטבל בחזרת עד שמגיע לפרפרת הפת הביאו לפניו מצה וחזרת וחרוסת ושני תבשילין אע"פ שאין חרוסת מצוה ר"א (בן) צדוק אומר מצוה ובמקדש היו מביאין לפניו גופו של פסח:
מתני׳ הביאו לפניו מטבל בחזרת עד שמגיע לפרפרת הפת הביאו לפניו מצה וחזרת וחרוסת ושני תבשילין אע"פ שאין חרוסת מצוה ר"א (בן) צדוק אומר מצוה ובמקדש היו מביאין לפניו גופו של פסח:
Pesachim 114b
וכי תימא א"כ לישמעינן שאר ירקות אי אשמעינן שאר ירקות הוה אמינא היכא דאיכא שאר ירקות הוא דבעינן תרי טיבולי אבל חזרת לחודא לא בעי תרי טיבולי קמשמע לן דאפי' חזרת בעינן תרי טיבולי כי היכי דליהוי ביה היכירא לתינוקות
וכי תימא א"כ לישמעינן שאר ירקות אי אשמעינן שאר ירקות הוה אמינא היכא דאיכא שאר ירקות הוא דבעינן תרי טיבולי אבל חזרת לחודא לא בעי תרי טיבולי קמשמע לן דאפי' חזרת בעינן תרי טיבולי כי היכי דליהוי ביה היכירא לתינוקות
Pesachim 115b
למה עוקרין את השולחן אמרי דבי ר' ינאי כדי שיכירו תינוקות וישאלו אביי הוה יתיב קמיה דרבה חזא דקא מדלי תכא מקמיה אמר להו עדיין לא קא אכלינן אתו קא מעקרי תכא מיקמן אמר ליה רבה פטרתן מלומר מה נשתנה:
למה עוקרין את השולחן אמרי דבי ר' ינאי כדי שיכירו תינוקות וישאלו אביי הוה יתיב קמיה דרבה חזא דקא מדלי תכא מקמיה אמר להו עדיין לא קא אכלינן אתו קא מעקרי תכא מיקמן אמר ליה רבה פטרתן מלומר מה נשתנה:
Mishneh Pesachim 116a
מתני׳ מזגו לו כוס שני וכאן הבן שואל אביו ואם אין דעת בבן אביו מלמדו, מה נשתנה הלילה...
מתני׳ מזגו לו כוס שני וכאן הבן שואל אביו ואם אין דעת בבן אביו מלמדו, מה נשתנה הלילה...
Rambam 8:2
(ב) ... וּמוֹזְגִין הַכּוֹס הַשֵּׁנִי וְכָאן הַבֵּן שׁוֹאֵל. וְאוֹמֵר הַקּוֹרֵא (לקורא) מַה נִּשְׁתַּנָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה מִכָּל הַלֵּילוֹת שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אֵין אָנוּ מַטְבִּילִין אֲפִלּוּ פַּעַם אַחַת וְהַלַּיְלָה הַזֶּה שְׁתֵּי פְּעָמִים. שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין חָמֵץ וּמַצָּה וְהַלַּיְלָה הַזֶּה כֻּלּוֹ מַצָּה. שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין בְּשַׂר צָלִי שָׁלוּק וּמְבֻשָּׁל וְהַלַּיְלָה הַזֶּה כֻּלּוֹ צָלִי. שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין שְׁאָר יְרָקוֹת וְהַלַּיְלָה הַזֶּה מְרוֹרִים. שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין בֵּין יוֹשְׁבִין בֵּין מְסֻבִּין וְהַלַּיְלָה הַזֶּה כֻּלָּנוּ מְסֻבִּין:
(ב) ... וּמוֹזְגִין הַכּוֹס הַשֵּׁנִי וְכָאן הַבֵּן שׁוֹאֵל. וְאוֹמֵר הַקּוֹרֵא (לקורא) מַה נִּשְׁתַּנָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה מִכָּל הַלֵּילוֹת שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אֵין אָנוּ מַטְבִּילִין אֲפִלּוּ פַּעַם אַחַת וְהַלַּיְלָה הַזֶּה שְׁתֵּי פְּעָמִים. שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין חָמֵץ וּמַצָּה וְהַלַּיְלָה הַזֶּה כֻּלּוֹ מַצָּה. שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין בְּשַׂר צָלִי שָׁלוּק וּמְבֻשָּׁל וְהַלַּיְלָה הַזֶּה כֻּלּוֹ צָלִי. שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין שְׁאָר יְרָקוֹת וְהַלַּיְלָה הַזֶּה מְרוֹרִים. שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין בֵּין יוֹשְׁבִין בֵּין מְסֻבִּין וְהַלַּיְלָה הַזֶּה כֻּלָּנוּ מְסֻבִּין:
Mishneh Berura 473:21
והנה ענין טיבול הירק במשקה הוא מתקנת חכמים כדי להתמיה את התינוקות שיראו שינוי שאוכלין הירקות בטיבול שאין דרך לאכלם קודם הסעודה בכל ימות השנה וישאלו על שינוי זה שאמירת ההגדה מצותה לאומרה דרך תשובה על שאלות ששאלוהו שנאמר כי ישאלך בנך וגו' ואמרת לבנך עבדים היינו וגו'
והנה ענין טיבול הירק במשקה הוא מתקנת חכמים כדי להתמיה את התינוקות שיראו שינוי שאוכלין הירקות בטיבול שאין דרך לאכלם קודם הסעודה בכל ימות השנה וישאלו על שינוי זה שאמירת ההגדה מצותה לאומרה דרך תשובה על שאלות ששאלוהו שנאמר כי ישאלך בנך וגו' ואמרת לבנך עבדים היינו וגו'
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן-עֲזַרְיָה הֲרֵי אֲנִי כְּבֶן שִׁבְעִים שָׁנָה וְלֹא זָכִיתִי שֶׁתֵּאָמֵר יְצִיאַת מִצְרַיִם בַּלֵּילוֹת עַד שֶׁדְּרָשָׁהּ בֶּן זוֹמָא, שֶׁנֶּאֱמַר, לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ. יְמֵי חַיֶּיךָ הַיָּמִים. כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ הַלֵּילוֹת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים יְמֵי חַיֶּיךָ הָעוֹלָם הַזֶּה. כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ לְהָבִיא לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ:
Mishneh Pesachim 116a
מתחיל בגנות ומסיים בשבח ודורש (דברים כו, ה) מארמי אובד אבי עד שיגמור כל הפרשה כולה:
מתחיל בגנות ומסיים בשבח ודורש (דברים כו, ה) מארמי אובד אבי עד שיגמור כל הפרשה כולה:
רבָּן גַּמְלִיאֵל הָיָה אוֹמֵר: כָּל שֶׁלֹּא אָמַר שְׁלשָׁה דְּבָרִים אֵלּוּ בַּפֶּסַח, לא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ, וְאֵלּוּ הֵן: פֶּסַח, מַצָּה, וּמָרוֹר
, RAMBAM, Hil. K"S
(א) פעמים בכל יום קוראין ק"ש בערב ובבקר שנאמר ובשכבך ובקומך ...
(ב) ומה הוא קורא שלשה פרשיות אלו הן...
(ג) אע"פ שאין מצות ציצית נוהגת בלילה קוראין אותה בלילה מפני שיש בה זכרון יציאת מצרים ומצוה להזכיר יציאת מצרים ביום ובלילה שנאמר למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך ...
(א) פעמים בכל יום קוראין ק"ש בערב ובבקר שנאמר ובשכבך ובקומך ...
(ב) ומה הוא קורא שלשה פרשיות אלו הן...
(ג) אע"פ שאין מצות ציצית נוהגת בלילה קוראין אותה בלילה מפני שיש בה זכרון יציאת מצרים ומצוה להזכיר יציאת מצרים ביום ובלילה שנאמר למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך ...
(כ) כִּֽי־יִשְׁאָלְךָ֥ בִנְךָ֛ מָחָ֖ר לֵאמֹ֑ר מָ֣ה הָעֵדֹ֗ת וְהַֽחֻקִּים֙ וְהַמִּשְׁפָּטִ֔ים אֲשֶׁ֥ר צִוָּ֛ה יקוק אֱלֹקֵ֖ינוּ אֶתְכֶֽם׃ (כא) וְאָמַרְתָּ֣ לְבִנְךָ֔ עֲבָדִ֛ים הָיִ֥ינוּ לְפַרְעֹ֖ה בְּמִצְרָ֑יִם וַיּוֹצִיאֵ֧נוּ יקוק מִמִּצְרַ֖יִם בְּיָ֥ד חֲזָקָֽה׃
(20) When, in time to come, your children ask you, “What mean the decrees, laws, and rules that the LORD our God has enjoined upon you?” (21) you shall say to your children, “We were slaves to Pharaoh in Egypt and the LORD freed us from Egypt with a mighty hand.
(ח) וְהִגַּדְתָּ֣ לְבִנְךָ֔ בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא לֵאמֹ֑ר בַּעֲב֣וּר זֶ֗ה עָשָׂ֤ה יקוק לִ֔י בְּצֵאתִ֖י מִמִּצְרָֽיִם׃
(8) And you shall explain to your son on that day, ‘It is because of what the LORD did for me when I went free from Egypt.’
בָּרוּךְ הַמָּקוֹם, בָּרוּךְ הוּא, בָּרוּךְ שֶׁנָּתַן תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, בָּרוּךְ הוּא. כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה בָנִים דִּבְּרָה תוֹרָה: אֶחָד חָכָם, וְאֶחָד רָשָׁע, וְאֶחָד תָּם, וְאֶחָד שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל.
Rambam writes (7:6)
“Chayav Adam LaHaros Es Atzmo”
“Chayav Adam LaHaros Es Atzmo”
“It is impossible to foresee what kind of questions a child will ask. Quite simply children’s minds work differently from ours. Provoking our children to ask and arousing their curiosity does not mean working with them for weeks before Pesah to memorize a text. The Mitzva is for the child to ask spontaneously, not be coached in advanced. The Mah Nishtana, according to the Rambam, is not designed for the child…Rather for the one who presides over the Seder…this is how my grandfather, Reb Hayim used to do it”
RAMBAM Hilchos Chametz U'Matzah 7:3
When a person does not have a son, his wife should ask him. If he does not have a wife, [he and a colleague] should ask each other: "Why is this night different?" This applies even if they are all wise. A person who is alone should ask himself: "Why is this night different?"
When a person does not have a son, his wife should ask him. If he does not have a wife, [he and a colleague] should ask each other: "Why is this night different?" This applies even if they are all wise. A person who is alone should ask himself: "Why is this night different?"
SHULCHAN ARUCH 472
(א) יִהְיֶה שֻׁלְחָנוֹ עָרוּךְ מִבְּעוֹד יוֹם, כְּדֵי לֶאֱכֹל מִיָּד כְּשֶׁתֶּחְשַׁךְ; וְאַף אִם הוּא בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ, יָקוּם מִפְּנֵי שֶׁמִּצְוָה לְמַהֵר וְלֶאֱכֹל בִּשְׁבִיל הַתִּינוֹקוֹת שֶׁלֹּא יִישְׁנוּ, אֲבָל לֹא יֹאמַר קִדּוּשׁ עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ.
(א) יִהְיֶה שֻׁלְחָנוֹ עָרוּךְ מִבְּעוֹד יוֹם, כְּדֵי לֶאֱכֹל מִיָּד כְּשֶׁתֶּחְשַׁךְ; וְאַף אִם הוּא בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ, יָקוּם מִפְּנֵי שֶׁמִּצְוָה לְמַהֵר וְלֶאֱכֹל בִּשְׁבִיל הַתִּינוֹקוֹת שֶׁלֹּא יִישְׁנוּ, אֲבָל לֹא יֹאמַר קִדּוּשׁ עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ.
Shaar Hatzion
מה נשתנה... אין בכך כלום כי עיקר השאלה והתמיה של תינוק הוא בשעה שרואה המעשיו בעיניו...
מה נשתנה... אין בכך כלום כי עיקר השאלה והתמיה של תינוק הוא בשעה שרואה המעשיו בעיניו...
SHULCHAN ARUCH HARAV 472:31:
It is a mitzvah to distribute roasted seeds and nuts to children on Pesach night before carrying out the Seder so that the children will notice the change and ask: Why is this night different than all other nights?
Although we do not have an answer for them [concerning this matter], since they will see this change and be aroused to ask about it, they will be aroused to ask about the other changes [that take place], e.g., that matzah and maror are eaten, that we sit reclining, [etc.] And [then,] we will answer them: “We were slaves to Pharaoh in Egypt….”
It is a mitzvah to distribute roasted seeds and nuts to children on Pesach night before carrying out the Seder so that the children will notice the change and ask: Why is this night different than all other nights?
Although we do not have an answer for them [concerning this matter], since they will see this change and be aroused to ask about it, they will be aroused to ask about the other changes [that take place], e.g., that matzah and maror are eaten, that we sit reclining, [etc.] And [then,] we will answer them: “We were slaves to Pharaoh in Egypt….”
MENACHOS 53A
בעא מינה ר' פרידא מר' אמי מנין לכל המנחות שנילושות בפושרין ומשמרן שלא יחמיצו נלמדנה מפסח דכתיב (שמות יב, יז) ושמרתם את המצות אמר ליה בגופה כתיב (ויקרא ב, ה) מצה תהיה החייה והא אפיקתיה לעכב אם כן ליכתוב קרא מצה היא מאי תהיה שמעת מינה תרתי אמרי ליה רבנן לרבי פרידא רבי עזרא בר בריה דרבי אבטולס דהוא עשירי לר' אלעזר בן עזריה דהוא עשירי לעזרא קאי אבבא אמר מאי כולי האי
בעא מינה ר' פרידא מר' אמי מנין לכל המנחות שנילושות בפושרין ומשמרן שלא יחמיצו נלמדנה מפסח דכתיב (שמות יב, יז) ושמרתם את המצות אמר ליה בגופה כתיב (ויקרא ב, ה) מצה תהיה החייה והא אפיקתיה לעכב אם כן ליכתוב קרא מצה היא מאי תהיה שמעת מינה תרתי אמרי ליה רבנן לרבי פרידא רבי עזרא בר בריה דרבי אבטולס דהוא עשירי לר' אלעזר בן עזריה דהוא עשירי לעזרא קאי אבבא אמר מאי כולי האי
It was the month of Cheshvan in the year 5755 (October 1994). I was in New York at the time on business, staying at the Avenue Plaza Hotel in Brooklyn. I ate lunch each day with a different businessman, and we negotiated our deals over a pleasant meal.
On 16 Cheshvan 5755, l was sitting over a business lunch with a chareidiman by the name of Yossel W.
Yossel did, and still does, business on a broad scale and with considerable success. He is also a sincerely frum man, meticulous about Halachah and strict with himself about all religious matters. Just as he won't tolerate laxness in himself little tolerance for it in others, either.
As we sat there eating our meal and discussing business, suddenly someone walked into the restaurant, a man whose face was familiar to everyone sitting there. In fact, his face was known to every religious Jew in the world.
His name was Reb Shlomo Carlebach. His guitar was slung over his back. He started going from table to table, greeting everyone warmly and shaking their hands. Some of the diners starting talking with him, and he lingered
at their tables for a few moments of conversation, so it took about twenty minutes before he got to our table, which was in the middle of the restaurant.
He extended his hand to me, and I gave him a friendly handshake. He extended his hand to my colleague, and his hand was left dangling in midair.
"Reb Yossel," I said, thinking he hadn't noticed. "What?" Yossel asked me, as if he had no idea what I wanted from him.
"This is Reb Shlomo Carlebach," l said.
"I know it's Reb Shlomo Carlebach," he answered.
"I'd like to shake hands with you," said Reb Shlomo.
"Very nice that you want to shake hands," said Yossel in a loud voice. "But I don't want to!"
A few forks fell from people's hands, and the waiters stood frozen. Reb Shlomo looked very embarrassed. "Reb Yid, he said in his soft voice,"all I want to do is shake your hand. Why do you refuse me?"
"Because I'm opposed to you and your derech. I don't want to be in your dalet amos!" Yossel shouted.
The restaurant was packed with people, and there was nobody there who wasn't aware of the drama they were witnessing. No one was eating; the waiters stopped serving. Everyone was just watching.
l was more embarrassed than I've ever been in my life. I knew Yossel to be a very frum and censorious person, but this situation was just impossible for me.
"I don't ask you to agree with me, and I'm even willing to listen to your views," said Reb Shlomo, "but Reb Yid, l'm just asking you to take my hand. I'm not asking, I'm begging you."
Surely after words like those, anyone would relent, but Reb Yossel was adamant. "I don't give my hand to posh'im," he said.
l was afraid there was going to be a big fight, but Reb Shlomo looked at him gently and said, "You know, Reb Yid, when we daven Ne'ilah we say,
'אתה נותן
יד לפושעים'
- You give Your hand to rebellious sinners. What will be next year on Yom Kippur? Maybe you won't be comfortable asking Hashem to give you His hand?"
That was a brilliant answer, but Yossel had a comeback: "You're quoting only part of it. It goes on to say, 'וימינך פשוטה לקבל שובים' - Only if a
person does teshuvah is Hashem willing to stretch His hand out to him not to a person who is stubbornly rebellious."
By this time, half the people in the restaurant ha gathered around our table.
Reb Shlomo listened, thought a bit, and said, "So what will it take to get you to shake hands with me?
"When you do teshuvah, then I'll shake your hand!" "And suppose I promise to do teshuvah? "
Now Reb Yossel was losing ground, but he recovered his position quickly. "What good is a promise? Who will guarantee that you'll keep your promise?" Reb Shlomo thought that over. He looked very serious. Then he took his guitar case off his shoulder, took the instrument out, and started strumming it in his typical way while speaking to Reb Yossel:
"A Yid wants others to shake his hand, even if he's not a tzaddik, even if he's strayed far, and even if he's got a lot of klippos... he still wants Hashem to stretch His hand out to him."
And then he sang in an improvised melody: "אתה נותן יד לפושעים וימינך פשוטה
לקבל שובים"
Again he spoke to Reb Yossel: "It's so hard to do teshuvah. How can a Yid who has sinned do teshuvah sheleimah? The solution is found in the same line from Ne'ilah." And he sang: "תלמדינו השם אלקינו להתוודות לפניך על
כל עוונותינו
למען נחדל מעושק ידינו"... (And you have taught us, Hashem our God, to
confess all our sins before You, so that our hands might cease from
abuse...)
"Ribono shel Olam," said Reb Shlomo, "all my life I went down into the mud, into the garbage piles, to collect gems for you, to shake hands with pure, good neshamos who only wanted simple, genuine love, who only wanted to be
judged favorably, and I found many, many gems for You, but I got soiled with mud... and now I meet a clean, righteous Yid who lives in a higher sphere, and he's willing to shake my hand, he just wants me to clean up
first. And I, who got dirty in order to shake hands with Yidden, will I not get washed in order to shake hands with Yidden? So I tell You now, Ribono shel olam, that just as I got dirty, so will I now accept upon myself to do
complete teshuuah, just as it says in Ne'ilah, "להתוודות... על כל עוונותינו
".
Reb Shlomo then began reciting the Viduy word by word, including Al Cheit, and many of the onlookers joined him, some of them crying openly. The atmosphere in the restaurant was like Ne'ilah on Yom Kippur, and as the
Viduy ended, Reb Yossel put his head in his hands and cried harder than any one. The moment Reb Shlomo finished, Reb Yossel got up and embraced him. They hugged each other for a long moment, and there wasn't a dry eye in the
place.
Reb Shlomo glanced at his watch and said he was late for his flight. He began making his way to the exit, but not before shaking hands with all the
men in the restaurant. Some of them hugged him warmly, and then he left without having eaten, pensive and alone with his guitar.
If I ended the story right here, it would still be one of the most touching stories you've heard. But the story doesn't end here.
⚜⚜⚜
Three hours later, I phoned Reb Yossel and said, "Did you hear the news?"
"No, what news?" he asked.
"Reb Shlomo Carlebach left the restaurant, caught his flight, and just when they were landing, he had a heart attack and passed away!"
"What?!!" I heard Reb Yossel yell in alarm. He said nothing more, he just cried bitter, desperate sobs. I'd never heard anyone so shocked and upset, and really, I'd never heard of such a tragic sequence of events before.
Of all the many people who were touched by Reb Shlomo's passing, perhaps only Reb Yossel never got over the trauma.
He went and poured out his heart to rabbanim about it, and they all tried to reassure him that rather than feel guilty, he should feel privileged that he was the shaliach who allowed any Jew, in thise Reb Shlomo, to do teshuvah sheleimah just hours before his death and to leave this world pure as an angel. But more, to talk it out with another Jew, level their dfferences before they die.
According to Rav Yisrael Meir Lau, who traveled on the same flight as Reb Shlomo, the last song Carlebach played in his life was the pasuk from
Eichah, "Chasdei Hashem ki lo tamu, ki lo chalu rachamav" - For Hashem's
kindnesses never cease, for His mercies never end."
On 16 Cheshvan 5755, l was sitting over a business lunch with a chareidiman by the name of Yossel W.
Yossel did, and still does, business on a broad scale and with considerable success. He is also a sincerely frum man, meticulous about Halachah and strict with himself about all religious matters. Just as he won't tolerate laxness in himself little tolerance for it in others, either.
As we sat there eating our meal and discussing business, suddenly someone walked into the restaurant, a man whose face was familiar to everyone sitting there. In fact, his face was known to every religious Jew in the world.
His name was Reb Shlomo Carlebach. His guitar was slung over his back. He started going from table to table, greeting everyone warmly and shaking their hands. Some of the diners starting talking with him, and he lingered
at their tables for a few moments of conversation, so it took about twenty minutes before he got to our table, which was in the middle of the restaurant.
He extended his hand to me, and I gave him a friendly handshake. He extended his hand to my colleague, and his hand was left dangling in midair.
"Reb Yossel," I said, thinking he hadn't noticed. "What?" Yossel asked me, as if he had no idea what I wanted from him.
"This is Reb Shlomo Carlebach," l said.
"I know it's Reb Shlomo Carlebach," he answered.
"I'd like to shake hands with you," said Reb Shlomo.
"Very nice that you want to shake hands," said Yossel in a loud voice. "But I don't want to!"
A few forks fell from people's hands, and the waiters stood frozen. Reb Shlomo looked very embarrassed. "Reb Yid, he said in his soft voice,"all I want to do is shake your hand. Why do you refuse me?"
"Because I'm opposed to you and your derech. I don't want to be in your dalet amos!" Yossel shouted.
The restaurant was packed with people, and there was nobody there who wasn't aware of the drama they were witnessing. No one was eating; the waiters stopped serving. Everyone was just watching.
l was more embarrassed than I've ever been in my life. I knew Yossel to be a very frum and censorious person, but this situation was just impossible for me.
"I don't ask you to agree with me, and I'm even willing to listen to your views," said Reb Shlomo, "but Reb Yid, l'm just asking you to take my hand. I'm not asking, I'm begging you."
Surely after words like those, anyone would relent, but Reb Yossel was adamant. "I don't give my hand to posh'im," he said.
l was afraid there was going to be a big fight, but Reb Shlomo looked at him gently and said, "You know, Reb Yid, when we daven Ne'ilah we say,
'אתה נותן
יד לפושעים'
- You give Your hand to rebellious sinners. What will be next year on Yom Kippur? Maybe you won't be comfortable asking Hashem to give you His hand?"
That was a brilliant answer, but Yossel had a comeback: "You're quoting only part of it. It goes on to say, 'וימינך פשוטה לקבל שובים' - Only if a
person does teshuvah is Hashem willing to stretch His hand out to him not to a person who is stubbornly rebellious."
By this time, half the people in the restaurant ha gathered around our table.
Reb Shlomo listened, thought a bit, and said, "So what will it take to get you to shake hands with me?
"When you do teshuvah, then I'll shake your hand!" "And suppose I promise to do teshuvah? "
Now Reb Yossel was losing ground, but he recovered his position quickly. "What good is a promise? Who will guarantee that you'll keep your promise?" Reb Shlomo thought that over. He looked very serious. Then he took his guitar case off his shoulder, took the instrument out, and started strumming it in his typical way while speaking to Reb Yossel:
"A Yid wants others to shake his hand, even if he's not a tzaddik, even if he's strayed far, and even if he's got a lot of klippos... he still wants Hashem to stretch His hand out to him."
And then he sang in an improvised melody: "אתה נותן יד לפושעים וימינך פשוטה
לקבל שובים"
Again he spoke to Reb Yossel: "It's so hard to do teshuvah. How can a Yid who has sinned do teshuvah sheleimah? The solution is found in the same line from Ne'ilah." And he sang: "תלמדינו השם אלקינו להתוודות לפניך על
כל עוונותינו
למען נחדל מעושק ידינו"... (And you have taught us, Hashem our God, to
confess all our sins before You, so that our hands might cease from
abuse...)
"Ribono shel Olam," said Reb Shlomo, "all my life I went down into the mud, into the garbage piles, to collect gems for you, to shake hands with pure, good neshamos who only wanted simple, genuine love, who only wanted to be
judged favorably, and I found many, many gems for You, but I got soiled with mud... and now I meet a clean, righteous Yid who lives in a higher sphere, and he's willing to shake my hand, he just wants me to clean up
first. And I, who got dirty in order to shake hands with Yidden, will I not get washed in order to shake hands with Yidden? So I tell You now, Ribono shel olam, that just as I got dirty, so will I now accept upon myself to do
complete teshuuah, just as it says in Ne'ilah, "להתוודות... על כל עוונותינו
".
Reb Shlomo then began reciting the Viduy word by word, including Al Cheit, and many of the onlookers joined him, some of them crying openly. The atmosphere in the restaurant was like Ne'ilah on Yom Kippur, and as the
Viduy ended, Reb Yossel put his head in his hands and cried harder than any one. The moment Reb Shlomo finished, Reb Yossel got up and embraced him. They hugged each other for a long moment, and there wasn't a dry eye in the
place.
Reb Shlomo glanced at his watch and said he was late for his flight. He began making his way to the exit, but not before shaking hands with all the
men in the restaurant. Some of them hugged him warmly, and then he left without having eaten, pensive and alone with his guitar.
If I ended the story right here, it would still be one of the most touching stories you've heard. But the story doesn't end here.
⚜⚜⚜
Three hours later, I phoned Reb Yossel and said, "Did you hear the news?"
"No, what news?" he asked.
"Reb Shlomo Carlebach left the restaurant, caught his flight, and just when they were landing, he had a heart attack and passed away!"
"What?!!" I heard Reb Yossel yell in alarm. He said nothing more, he just cried bitter, desperate sobs. I'd never heard anyone so shocked and upset, and really, I'd never heard of such a tragic sequence of events before.
Of all the many people who were touched by Reb Shlomo's passing, perhaps only Reb Yossel never got over the trauma.
He went and poured out his heart to rabbanim about it, and they all tried to reassure him that rather than feel guilty, he should feel privileged that he was the shaliach who allowed any Jew, in thise Reb Shlomo, to do teshuvah sheleimah just hours before his death and to leave this world pure as an angel. But more, to talk it out with another Jew, level their dfferences before they die.
According to Rav Yisrael Meir Lau, who traveled on the same flight as Reb Shlomo, the last song Carlebach played in his life was the pasuk from
Eichah, "Chasdei Hashem ki lo tamu, ki lo chalu rachamav" - For Hashem's
kindnesses never cease, for His mercies never end."