(כ) הִנֵּ֨ה אָנֹכִ֜י שֹׁלֵ֤חַ מַלְאָךְ֙ לְפָנֶ֔יךָ לִשְׁמׇרְךָ֖ בַּדָּ֑רֶךְ וְלַהֲבִ֣יאֲךָ֔ אֶל־הַמָּק֖וֹם אֲשֶׁ֥ר הֲכִנֹֽתִי׃ (כא) הִשָּׁ֧מֶר מִפָּנָ֛יו וּשְׁמַ֥ע בְּקֹל֖וֹ אַל־תַּמֵּ֣ר בּ֑וֹ כִּ֣י לֹ֤א יִשָּׂא֙ לְפִשְׁעֲכֶ֔ם כִּ֥י שְׁמִ֖י בְּקִרְבּֽוֹ׃ (כב) כִּ֣י אִם־שָׁמ֤וֹעַ תִּשְׁמַע֙ בְּקֹל֔וֹ וְעָשִׂ֕יתָ כֹּ֖ל אֲשֶׁ֣ר אֲדַבֵּ֑ר וְאָֽיַבְתִּי֙ אֶת־אֹ֣יְבֶ֔יךָ וְצַרְתִּ֖י אֶת־צֹרְרֶֽיךָ׃ (כג) כִּֽי־יֵלֵ֣ךְ מַלְאָכִי֮ לְפָנֶ֒יךָ֒ וֶהֱבִֽיאֲךָ֗ אֶל־הָֽאֱמֹרִי֙ וְהַ֣חִתִּ֔י וְהַפְּרִזִּי֙ וְהַֽכְּנַעֲנִ֔י הַחִוִּ֖י וְהַיְבוּסִ֑י וְהִכְחַדְתִּֽיו׃ (כד) לֹֽא־תִשְׁתַּחֲוֶ֤ה לֵאלֹֽהֵיהֶם֙ וְלֹ֣א תׇֽעׇבְדֵ֔ם וְלֹ֥א תַעֲשֶׂ֖ה כְּמַֽעֲשֵׂיהֶ֑ם כִּ֤י הָרֵס֙ תְּהָ֣רְסֵ֔ם וְשַׁבֵּ֥ר תְּשַׁבֵּ֖ר מַצֵּבֹתֵיהֶֽם׃ (כה) וַעֲבַדְתֶּ֗ם אֵ֚ת יְהֹוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם וּבֵרַ֥ךְ אֶֽת־לַחְמְךָ֖ וְאֶת־מֵימֶ֑יךָ וַהֲסִרֹתִ֥י מַחֲלָ֖ה מִקִּרְבֶּֽךָ׃ {ס}
(20) I am sending a messenger before you to guard you on the way and to bring you to the place that I have made ready. (21) Pay heed to him and obey him. Do not defy him, for he will not pardon your offenses, since My Name is in him; (22) but if you obey him and do all that I say, I will be an enemy to your enemies and a foe to your foes. (23) When My messenger goes before you and brings you to the Amorites, the Hittites, the Perizzites, the Canaanites, the Hivites, and the Jebusites, and I annihilate them, (24) you shall not bow down to their gods in worship or follow their practices, but shall tear them down and smash their pillars to bits. (25) You shall serve your God יהוה, who will bless your bread and your water. And I will remove sickness from your midst.
(א) הנה אנכי שלח מלאך. כָּאן נִתְבַּשְּׂרוּ שֶׁעֲתִידִין לַחֲטֹא, וּשְׁכִינָה אוֹמֶרֶת לָהֶם כִּי לֹא אֶעֱלֶה בְּקִרְבְּךָ (שמות ל"ג):
(1) הנה אנכי שלח מלאך BEHOLD, I SEND A MESSENGER [BEFORE THEE] — Here they were informed that they would once sin and that the Divine Majesty would have to tell them, (Exodus 33:3) “for ‘I’ will not go up among thee” (cf. Exodus Rabbah 32:3).
(א) וַיְדַבֵּ֨ר יְהֹוָ֤ה אֶל־מֹשֶׁה֙ לֵ֣ךְ עֲלֵ֣ה מִזֶּ֔ה אַתָּ֣ה וְהָעָ֔ם אֲשֶׁ֥ר הֶֽעֱלִ֖יתָ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם אֶל־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֣ר נִ֠שְׁבַּ֠עְתִּי לְאַבְרָהָ֨ם לְיִצְחָ֤ק וּֽלְיַעֲקֹב֙ לֵאמֹ֔ר לְזַרְעֲךָ֖ אֶתְּנֶֽנָּה׃ (ב) וְשָׁלַחְתִּ֥י לְפָנֶ֖יךָ מַלְאָ֑ךְ וְגֵֽרַשְׁתִּ֗י אֶת־הַֽכְּנַעֲנִי֙ הָֽאֱמֹרִ֔י וְהַֽחִתִּי֙ וְהַפְּרִזִּ֔י הַחִוִּ֖י וְהַיְבוּסִֽי׃ (ג) אֶל־אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָ֑שׁ כִּי֩ לֹ֨א אֶֽעֱלֶ֜ה בְּקִרְבְּךָ֗ כִּ֤י עַם־קְשֵׁה־עֹ֙רֶף֙ אַ֔תָּה פֶּן־אֲכֶלְךָ֖ בַּדָּֽרֶךְ׃
(1) Then יהוה said to Moses, “Set out from here, you and the people that you have brought up from the land of Egypt, to the land of which I swore to Abraham, Isaac, and Jacob, saying, ‘To your offspring will I give it’— (2) I will send a messenger before you, and I will drive out the Canaanites, the Amorites, the Hittites, the Perizzites, the Hivites, and the Jebusites— (3) a land flowing with milk and honey. But I will not go in your midst, since you are a stiffnecked people, lest I destroy you on the way.”
(ג) פן אכלך בדרך. כי בהיותי שוכן בתוככם יהיה עונש עונותיכם יותר גדול:
(3) פן אכלך בדרך, lest I would be forced to kill you while you are on the way. G’d implies that if He were to be present personally when the people sinned, their punishment would be commensurably greater for having rebelled against the presence of G’d also.
(א) הנה אנכי וגו'. פירוש מלאך זה הוא המלאך הגואל את האבות לא משרת ממשרתיו אלא מלאך גדול כידוע למשכילים כי אין אנו מכידים מלאך אמצעי אלא הוא יתברך ושכינת עוזו המתיחדת עמו בסוד (זכרי' יא) ה' אחד ושמו אחד:
(1) הנה אנכי שולח מלאך לפניך, "Here I am sending an angel ahead of you, etc." The author feels that the angel described here is not an intermediary, one of G'd's ministering angels, but the "great angel," the one who redeemed the patriarchs, a concept familiar to Kabbalists. He says that by definition we do not recognise a force as an intermediary, i.e. an independent power to whom we have to show respect and obeisance. [I believe that the reason for this statement is that reading verses 21 and 22 could lead one to believe that G'd inserted some angel between Himself and us. Ed.] Only at the end of time, will the world recognise that G'd and His name (those speaking in His name, such as angels) are One; compare Zachariah 14,9.
According to the opinion of Rabbeinu Chananel the angel spoken of here was the angel Michael, known as השר הגדול described in Daniel 12,1 “and at that time there will stand, Michael, the great heavenly prince, who stands to support the children of your people.” We also have a verse in Daniel 10,21: “And no one reinforces me against these, except your heavenly prince, Michael.” This was the angel who appeared to Joshua and said to him (Joshua 5,14) “I am the prince of the Hosts of the Lord, now I have arrived.” Our sages (in Tanchuma 18 Mishpatim) have said that the words כי שמי בקרבו, “for My name is within him” in our verse here mean that this is why he is called שר צבא ה’, “the prince of the army of the Lord.” This would be parallel to Kings I 8,15 כי שמך נקרא על הבית הזה, “because Your name has been associated with this house, which is called the house of the Lord.”
As to the words כי לא ישא לפשעכם, “for he will not forgive your sin,” these words are a warning by G’d that although He is sending along this angel to protect the Israelites they must be careful not even to commit unintentional sins as this angel has no authority to forgive any sin. The reason is that the authority to forgive is one that G’d has reserved to Himself as we know from Isaiah 43,25: “it is I, I, who-for My own sake-wipe your trans-gressions away and remember your sin no more.” Thus far Tanchuma. (Rabbenu Bahya)
Some believe the angel is not supernatural...
(א) הנה אנכי שלח מלאך לפניך כל זמן שאתם עושים רצוני אני מהלך לפניכם בעמוד ענן אבל כשתשובו מאחרי אין אני משלח אלא מלאך. ד״א הנה אנכי שלח מלאך נביא ושליח. ועל יהושע נאמר וליכא למימר מלאך ממש שהרי הקב״ה לא אמר לשלוח מלאך עד שעשו העגל ואעפי״כ לא קבלוהו.
(1) הנה אנכי שולח מלאך לפניך, “I am about to send an angel ahead of you, etc.” This is a departure from what had been the case up until now. G-d announces that as long as all the Israelites remain loyal to Him, He personally will lead them on their journey to the Holy Land; when they are guilty of trespassing, instead of leading them personally, He will assign that task to an angel. An alternate explanation of this verse: The “angel” referred to is Joshua, who after the Israelites’ 40 year stay in the desert and Moses’ death will, take over from him. In other words, G-d does not continue with a celestial creature after Moses’ death, but with a human one. [It is a hint that the period of the Israelites’ lives being guided by supernatural forces only, to wit the manna from heaven, will come to an end at that time. Ed.] Actually, G-d had not spoken of sending an angel until after the episode with the golden calf. (Exodus 33,2) Moses, i.e. the people were not content with this even then. (Exodus 33,12)
(א) הנה אנכי. אמר השם למשה שיאמר גם זה לישראל. כי אם יקבלו כל הדברים והמשפטים מתחלת אתם ראיתם אז יביאם אל הארץ ורבים השתבשו בזה. (ב) יש אומרים כי המלאך [הוא] ספר תורה בעבור כי שמי בקרבו ואחרים אמרו [הוא] ארון הברית. ופירשו ושמע בקולו הכתוב בו ואמרו לא ישא השם לפשעכם. וכל אלה דברי רוח כי כל התורה והמקרא מלאים מזה הטעם. הוא ישלח מלאכו לפניך. המלאך הגואל אותי מכל רע. ומשה אמר וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים. ומלאך פניו הושיעם ויצא מלאך יהוה ויאמר יהוה למלאך המשחית בעם. אלהי שלח מלאכיה. דמה לבר אלהין ורבים כאלה. ובספר דניאל שר יון ושר פרס. כי אם מיכאל שרכם. והוא הנקרא הגדול כי הוא נכבד מאחרים רבים. גם כתוב עליו. אחד השרים הראשונים בא לעזרני. שפירושו במעלה כמו היושבים ראשונה במלכות. וזה המלאך הוא מיכאל: (ג) לשמרך בדרך. שלא יגע בך רע: (ד) אשר הכינותי. לך. כדרך בהנחל עליון גוים. כאשר אפרש:
(1) BEHOLD, I SEND AN ANGEL BEFORE THEE. God told Moses that he should also tell Israel that if they accept all the laws and ordinances, starting from Ye yourselves have seen (Ex. 20:19), then God would bring them into the land. (2) [AN ANGEL.] Many err concerning the angel. Some say that the angel refers to the Book of the Torah, for Scripture says, for My name is in him (v. 21). Others say that the reference is to the ark of the covenant. They interpret and hearken unto his voice (v. 21) as: and hearken to what is written in it. They also say that for he will not pardon your transgression (Ibid.) means: for God will not pardon your transgressions. Now all of this is nonsense, as this theme is found throughout Scripture. We thus read: He will send His angel before thee (Gen. 24:7); the angel who hath redeemed me from all evil (Gen. 48:16). Moses similarly said, and sent an angel, and brought us forth out of Egypt (Num. 20:16). We likewise read, And the angel of His presence saved them (Is. 63:9); And the angel of the Lord went forth (Is. 37:36); and said to the angel that destroyed the people (II Sam. 24:16); My God hath sent His angel (Dan. 6:23); and the appearance of the fourth is like that of an angel (Dan. 3:25). There are many similar instances. We read in the book of Daniel, The prince of Persia…the prince of Greece (Dan 10:20); except Michael your prince (Dan. 10:21). Michael is the angel referred to as the great prince, for he is exalted above many others. Scripture also states regarding Michael, one of the first princes, came to help me (Dan. 10:13). The meaning of first is, first in rank. It is like and sat first in the kingdom (Esther 1:14). The angel referred to is Michael.
(א) המלאך כאמצעי לנבואת שאר הנביאים המלאך שה' שולח הוא הנביא 1 הפסוק שנאמר בתורה, "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ [לִשְׁמָרְךָ בַּדָּרֶךְ וְלַהֲבִיאֲךָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הֲכִנֹתִי] (שמות כג,כ), משמעו הוא מה שהתבאר במשנה תורה (=חומש דברים), שה' אמר למשה במעמד הר סיני: "נָבִיא אָקִים לָהֶם [מִקֶּרֶב אֲחֵיהֶם כָּמוֹךָ וְנָתַתִּי דְבָרַי בְּפִיו וְדִבֶּר אֲלֵיהֶם אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּנּוּ]" (דברים יח,יח). דיוק: המלאך שה' שולח מנבא את הנביא 2 הראיה לכך היא דבריו לגבי המלאך הזה: "הִשָּׁמֶר מִפָּנָיו וּשְׁמַע בְּקֹלוֹ [אַל תַּמֵּר בּוֹ, כִּי לֹא יִשָּׂא לְפִשְׁעֲכֶם כִּי שְׁמִי בְּקִרְבּוֹ]" (שמות כג,כא). ואין ספק שהציווי הזה הוא דווקא להמון העם. והרי להמון העם המלאך אינו מתגלה ואין הוא מצווה עליהם ולא מזהיר אותם כך (שיהיה צורך) שיצטוו שלא להמרות את פיו. אלא משמעות אמירה זו היא שהוא יתעלה הודיע להם שיהיה בהם נביא, שיבוא אליו מלאך שידבר אליו ויצווה עליו ויזהיר אותו, והזהיר אותנו ה' מלהמרות את פי המלאך הזה שהנביא יביא לנו את דברו, כמו שביאר במשנה תורה ואמר: "[נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ כָּמֹנִי יָקִים לְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ] אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן" (דברים יח,טו), ואמר: "וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמַע אֶל דְּבָרַי אֲשֶׁר יְדַבֵּר בִּשְׁמִי [אָנֹכִי אֶדְרֹשׁ מֵעִמּוֹ]" (שם,יט). וזה ביאור דבריו כאן: "כִּי שְׁמִי בְּקִרְבּוֹ" (שמות כג,כא).
(1) THE meaning of the Scriptural passage, “Behold I will send an angel before thee,” etc. (Exod. 23:20), is identical with the parallel passage in Deuteronomy which God is represented to have addressed to Moses at the revelation on Mount Sinai, namely, “I will raise them up a prophet from among their brethren,” etc. (Deut. 18:18). The words, “Beware of him, and obey his voice,” etc., said in reference to the angel, prove [that this passage speaks of a prophet]. For there is no doubt that the commandment is given to the ordinary people, to whom angels do not appear with commandments and exhortations, and it is therefore unnecessary to tell them not to disobey him. The meaning of the passage quoted above is this: God informs the Israelites that He will raise up for them a prophet, to whom an angel will appear in order to speak to him, to command him, and to exhort him; he therefore cautions them not to rebel against this angel, whose word the prophet will communicate to them. Therefore it is expressly said in Deuteronomy, “Unto him ye shall hearken” (Deut. 18:15); “And it shall come to pass that whosoever shall not hearken unto my words which he shall speak in my name,” etc. (ibid. 19). This is the explanation of the words, “for my name is in him” (Exod. 24:22).