משנה מסכת פסחים פרק י משנה ה
רבן גמליאל היה אומר כל שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו ואלו הן פסח מצה ומרור פסח על שום שפסח המקום על בתי אבותינו במצרים מצה על שום שנגאלו אבותינו במצרים...
נוסח ההגדה
מצה זו שאנו אוכלין, על שם מה? על שם שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ, עד שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא וגאלם מיד, שנאמר (שמות יב): "ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים, עוגות מצות כי לא חמץ, כי גורשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה, וגם צדה לא עשו להם".
שמות פרק כג
(טו) אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ לְמוֹעֵד חֹדֶשׁ הָאָבִיב כִּי בוֹ יָצָאתָ מִמִּצְרָיִם וְלֹא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם:
שולחן ערוך אורח חיים הלכות פסח סימן תצ סעיף ט
הגה... ונוהגין לומר שיר השירים בשבת של חול המועד, ואם שבת ביום טוב האחרון אומרים אותו באותו שבת; וכן הדין בסוכות עם קהלת. ונוהגין לומר רות בשבועות (אבודרהם). והעם נהגו שלא לברך עליהם על מקרא מגילה ולא על מקרא כתובים.
ירמיהו פרק ב
(א) וַיְהִי דְבַר יְקֹוָק אֵלַי לֵאמֹר:
(ב) הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְאָזְנֵי יְרוּשָׁלִַם לֵאמֹר כֹּה אָמַר יְקֹוָק זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה:
(ג) קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַיקֹוָק רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה כָּל אֹכְלָיו יֶאְשָׁמוּ רָעָה תָּבֹא אֲלֵיהֶם נְאֻם יְקֹוָק: פ
שמות פרק ג
(כב) וְשָׁאֲלָה אִשָּׁה מִשְּׁכֶנְתָּהּ וּמִגָּרַת בֵּיתָהּ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת וְשַׂמְתֶּם עַל בְּנֵיכֶם וְעַל בְּנֹתֵיכֶם וְנִצַּלְתֶּם אֶת מִצְרָיִם:
תלמוד ירושלמי מסכת פסחים פרק י
אמר רבי לוי האוכל מצה בערב הפסח כבא על ארוסתו בבית חמיו והבא על ארוסתו בבית חמיו לוקה.
תלמוד בבלי מסכת פסחים דף צט עמוד ב
משנה. ערב פסחים סמוך למנחה לא יאכל אדם עד שתחשך.
תוספות מסכת פסחים דף צט עמוד ב
וא"ת ומה לא יאכל אי מצה אפילו קודם נמי אסור כדאמרינן בירושלמי כל האוכל מצה בערב הפסח כאילו בועל ארוסתו בבית חמיו ואי במיני תרגימא הא אמר בגמרא (ד' קז:) אבל מטבל הוא במיני תרגימא וי"ל דאיירי במצה עשירה דלא אסר בירושלמי אלא במצה הראויה לצאת בה חובתו ואוכלה קודם זמנה אבל מצה עשירה שריא.
תוספות רי"ד מסכת פסחים דף צט עמוד ב
...ונ"ל שאין אנו צריכין להידחק כל כך דאטו תנא דמתני' דאסור לאכול סמוך למנחה אית ליה דירושלמי לית לי' דאי אית לי' אי אפשר דלא הוה תני לה במתני' דהשתא שאר אכילת אסר משום חיבובא דמצה אכילה דמצה גופא מבעיא אלא ודאי כל קודם דמנחה שרי למיכל מצה...
ספר אור זרוע ח"ב - הלכות פסחים סימן רנו
וכן אמר הקדוש מוורמש כי החרוסת זכר לטיט ומרור זכר למרירות העבודה קשה וא"כ דינו עם המרור והקודמו כאילו בועל ארוסתו.
בית יוסף אורח חיים סימן תעא
כתב רבינו ירוחם יש נהגו שלא לאכול חזרת קודם פסח וכן היה נוהג הרשב"א לא שהיה אסור אלא שלא לשנות מנהג הקדמונים עכ"ל ואין טעם למנהג ההוא ואנו לא נהגנו כן:
המאור הקטן מסכת פסחים דף טו עמוד ב
ואע"ג דגרסינן בירושלמי האוכל מצה בערב הפסח כבועל ארוסתו בבית חמיו ה"מ משש שעות ולמעלה אבל עד שש שעות מותר ודיקא נמי דמדמי ליה לארוסה.
מלחמת ה' מסכת פסחים דף טו עמוד ב
אמר הכותב על דבר זה חזרתי כאן לכתוב הירושלמי כמו שהוא בגמ' שלנו... ואתה למד ממנה שכל היום אסור לאכול מצה כדקתני עלה בבן בתירא בין בחמץ בין במצה אסור שפירושו אסור כל היום דכן הוא ודאי מדלא קאמר בהדיא משש שעות ולמעלה לפיכך היה אומר על רבי שהיה מתענה בע"פ שלא היה אוכל מצה מן דרבי לוי ורבינו הגדול ז"ל רמז לנו כן לפיכך כתב הירושלמי הזה בכאן לומר שאם בא לבער הכל בלא שיור לאכול הימנו והטעם לזה שכיון שביעור חמץ בלילה נעשית לו מצה כארוסה בבית חמיו:
רמב"ם הלכות חמץ ומצה פרק ו הלכה יב
אסרו חכמים לאכול מצה ט בערב הפסח כדי שיהיה הכר לאכילתה בערב, ומי שאכל מצה בערב הפסח מכין אותו מכת מרדות עד שתצא נפשו, וכן אסור לאכול ערב הפסח מקודם המנחה י כמעט, כדי שיכנס לאכילת מצה בתאוה, אבל אוכל הוא מעט פירות או ירקות כ ולא ימלא כריסו מהן, וחכמים הראשונים היו מרעיבין ל עצמן ערב הפסח כדי לאכול מצה בתאוה ויהיו מצוות חביבין עליו, אבל בשאר מ ערבי ימים טובים אוכל והולך עד שתחשך.
בית הבחירה למאירי מסכת פסחים דף יג עמוד א
אבל מ"מ לדעתנו אכילת מצה בכל היום מכוער הדבר שמשום תיאבון נאמרה וכל שמלא כרסו ממנה פרח תיאבונו.
קרבן העדה מסכת פסחים פרק י
כבא על ארוסתו בבית חמיו. שקרוב יום מועד הנישואין ולא כבש יצרו להמתין כך זה לא כבש ליצרו להמתין באכילת מצה עד הערב:
ספר אור זרוע ח"ב - הלכות פסחים סימן רנו
ובמצה אסור דכל האוכל מצה בערב הפסח כאילו בועל ארוסתו בבית חמיו פי' שהוא גרגרן ומה"ר מאיר מפרובינש שמעתי דמדמה אוכל מצה בערב הפסח לבועל ארוסתו משום שטעונה ז' ברכות בלילה קוד' אכילתה כמו שארוסה טעונה קוד' שתיבעל בהיתר.
טור אורח חיים הלכות פסח סימן תל
שבת שלפני הפסח קורין אותו שבת הגדול והטעם לפי שנעשה בו נס גדול שפסח מצרים מקחו בעשור כדכתיב בעשור לחודש הזה ויקחו להם שה לבית אבות שה לבית ופסח שיצאו ישראל ממצרים היה ביום ה' כדאיתא בסדר עולם ונמצא שי' בחדש היה שבת ולקחו להם כל אחד שה לפסחו וקשר אותו בכרעי מטתו ושאלום המצריים למה זה לכם והשיבו לשחטו לשם פסח במצות השם עלינו והיו שיניהם קהות על ששוחטין את אלהיהן ולא היו רשאין לומר להם דבר ועל שם אותו הנס קורין אותו שבת הגדול:
רש"י ירמיהו פרק ב
ומה הוא חסד נעוריך לכתך אחר שלוחי משה ואהרן מארץ נושבת יצאתם למדבר ואין צדה לדרך כי האמנתם בי:
מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי פרק יב
צדה לא עשו להם מלמד שלא נטלו בידם זוודין לדרך. וגם צדה לא עשו להם מלמד שאף קליות ואגוזים לא נטלו בידם לתינוקות לדרך.
משך חכמה שמות פרק יב
ודע זה, אמונה בה' בעשיית פסח היתה בדבר שיבוא הבחינה תיכף אם לא יתקיים דבר ה' בלילה הזה, אבל ענין המצה שאנו אוכלים, על שלא הספיק בצקם להחמיץ. והנה השם יתברך ציוה אותם על כסף וזהב ושמלות (שמות ג, כב), והיו מכינים עצמם לילך למדבר לחוג חג ולעבוד ה', ועל מזון לא הכינו להם מאומה, ולא שאלו את משה "למה על שמלות ציויתנו, ואיך לא נכין מזונות ולכת בארץ לא זרועה"?! אשר בטחון ואמונה כזאת הוא מפליא פלאות ובזכותם אחרים באים, כמו שאמר "זכרתי לך חסד נעוריך וכו'" [סנהדרין]. והוא סיפור שבחא דישראל שלא הכינו מזון, והלכו אחרי משה כבהמה בבקעה וכצאן אחרי הרועה, ובזה זכו לקבל התורה, ולהיות עם ה', ושכינתו עליהם. ואם כן, הגר שבא לחסות תחת כנפי השם, ורוצה להיכנס בתוך ישראל, ואינו אוכל מצה רק חמץ בפסח, ואינו חפץ דבר שעבורו זכו למעמד האלקי ולקבל התורה, ודאי דהוא נכרת, אלא אף ישראל גם כן נכרת. אבל בפסח וכל התורה כולה "תורה אחת לכם ולגר" (במדבר טו, טז) ונכרתה מכם ומהגר, וכן בכל התורה כתוב אזרח קודם לגר, ורק כאן כתוב גר קודם, משום שעל ידי בטחון שלא ביקשו ולא הכינו מזון ויצאו בחפזון ובאמונה בה', זכו להר סיני ולהיעשות ישראל, ואם כן על הגר פשוט קודם, שבלא זה אינו שייך אל העם הישראלי, והוי 'לא זו אף זו' שאף ישראל נכרת, כיון שאינו משתבח בתהילתו ותפארתו שאבותיו היו מאמינים ובוטחים בה', ואשרי להם ולזרעם!:
תלמוד בבלי מסכת פסחים דף מ עמוד א
דאמר רב הונא: בצקות של נכרים אדם ממלא כריסו מהן, ובלבד שיאכל כזית מצה באחרונה.
רש"י מסכת פסחים דף מ עמוד א
שיאכל כזית מצה באחרונה - דבהא לא נפיק ידי חובת מצה, משום דלא הוי לה שימור לשם מצה, ואף על פי שאנו רואין שאין כאן חימוץ, ומיהו, למצה של מצוה - שימור לשמה בעינן.
תלמוד בבלי מסכת פסחים דף לח עמוד א
חלת תודה ורקיקי נזיר וכו'. מנא הני מילי? אמר רבה: דאמר קרא +שמות יב+ ושמרתם את המצות - מצה המשתמרת לשם מצה, יצתה זו שאין משתמרת לשם מצה אלא לשום זבח.
תוספות מסכת סוכה דף ט עמוד א
סוכה ישנה בית הלל מכשירין - בירושלמי תני צריך לחדש בה דבר חבריא אמרין טפח רבי יוסי אמר כל שהוא ומאן דאמר כל שהוא ובלבד שתהא על פני כולה ובתר הכי איתא התם מצה ישנה פלוגתא דבית שמאי וב"ה א"ר דברי הכל הוא מכיון שלא עשאה לשם פסח דבר ברי הוא שלא דקדק בה.
פני יהושע מסכת סוכה דף ט עמוד א
ולענין מצה אפשר דילפינן חמשה עשר מחג הסוכות.
רש"י מסכת פסחים דף צט עמוד ב
לא יאכל - כדי שיאכל מצה של מצוה לתיאבון, משום הידור מצוה.
רשב"ם מסכת פסחים דף צט עמוד ב
לא יאכל אדם כו'. כדי שיאכל מצה של מצוה לתיאבון משום הידור מצוה:
רא"ש פסחים פרק י סימן לה
ויראה שהברייתא דדובשנין איירי בזמן הבית הלכך צריך שיאכל כזית שמור באחרונה לקיים על מצות ומרורים יאכלוהו אבל בזמן הזה שאין לנו חובת מצה אלא מבערב תאכלו מצות אין לאחר ברכת המצה מוטב שיאכלנה בתחלה לתיאבון.
שמות פרק יב
(מב) לֵיל שִׁמֻּרִים הוּא לַיקֹוָק לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם הוּא הַלַּיְלָה הַזֶּה לַיקֹוָק שִׁמֻּרִים לְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְדֹרֹתָם: פ
רש"י שמות פרק יב
שמרים לכל בני ישראל לדרתם - משומר ובא מן המזיקין, כענין שנאמר (פסוק כג) ולא יתן המשחית וגו':
רשב"ם שמות פרק יב
(מב) ליל שימורים הוא לי"י - מימות אביהם היה הק' מצפה לזה הלילה להוציא את בני ישראל ממצרים כמו שהבטיחם. ולישראל הוא ליל שימורים לדורותם, לכל דורותם, שמצפים לזה הלילה לחוג בו חג הפסח [ככל חקותיו] ומשפטיו:
נוסח ההגדה
הָא לַחְמָא עַנְיָא דִי אֲכָלוּ אַבְהָתָנָא בְּאַרְעָא דְמִצְרָיִם. כָּל דִכְפִין יֵיתֵי וְיֵיכֹל, כָּל דִצְרִיךְ יֵיתֵי וְיִפְסַח. הָשַׁתָּא הָכָא, לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל. הָשַׁתָּא עַבְדֵי, לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּנֵי חוֹרִין.
שמות פרק יב
(ח) וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר בַּלַּיְלָה הַזֶּה צְלִי אֵשׁ וּמַצּוֹת עַל מְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ:
(לט) וַיֹּאפוּ אֶת הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם עֻגֹת מַצּוֹת כִּי לֹא חָמֵץ כִּי גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ וְגַם צֵדָה לֹא עָשׂוּ לָהֶם:
שיר השירים פרק א
(ה) שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם כְּאָהֳלֵי קֵדָר כִּירִיעוֹת שְׁלֹמֹה:
שיר השירים רבה פרשה א
דבר אחר שחורה אני במצרים ונאוה אני במצרים, שחורה אני במצרים (יחזקאל כ) וימרו בי ולא אבו לשמוע אלי, ונאוה אני במצרים בדם הפסח ובדם המילה דכתיב (שם /יחזקאל/ טז) ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך ואמר לך בדמיך חיי, זה דם הפסח, ואמר לך בדמיך חיי זה דם המילה, דבר אחר שחורה אני בים שנא' (תהלים קו) וימרו על ים בים סוף, ונאוה אני בים שנא' (שמות טו) זה אלי ואנוהו...
שיר השירים פרק א
(ו) אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת שֶׁשֱּׁזָפַתְנִי הַשָּׁמֶשׁ בְּנֵי אִמִּי נִחֲרוּ בִי שָׂמֻנִי נֹטֵרָה אֶת הַכְּרָמִים כַּרְמִי שֶׁלִּי לֹא נָטָרְתִּי:
שיר השירים רבה פרשה א
ד בני אמי נחרו בי, רבי מאיר ור' יוסי, ר' מאיר אומר בני אמי בני אומתי אלו הן דתן ואבירם, נחרו בי נתגרו בי מלאו הדיין חרון אף עלי, שמוני נוטרה את הכרמים על שהיה עושה דין בין בנותיו של יתרו לא היה לו לעשות דין ביני ובין אחי אשר במצרים, הוי כרמי שלי לא נטרתי, ר' יוסי אומר בני אמי נחרו בי, בני אומתי אלו המרגלים, נחרו בי נתגרו בי מלאו הדיין חרון אף עלי, שמוני נוטרה את הכרמים, על שנתעכבתי במדבר ארבעים ושתים מסעות לא היה לי ליכנס לארץ ישראל הוי כרמי שלי לא נטרתי, דבר אחר בני אמי נחרו בי בני אומתי זה ירבעם בן נבט, נחרו בי נתגרו בי מלאו הדיין חרון אף עלי, שמוני נוטרה את הכרמים משמירת שני עגליו של ירבעם, כרמי שלי לא נטרתי, לא הייתי משמר משמרת כהונה ולויה, הוי כרמי שלי לא נטרתי...
שיר השירים פרק א
(יב) עַד שֶׁהַמֶּלֶךְ בִּמְסִבּוֹ נִרְדִּי נָתַן רֵיחוֹ:
שיר השירים רבה פרשה א
עד שהמלך במסבו, ר' מאיר ור' יהודה, רבי מאיר אומר עד שהמלך מלכי המלכים הקב"ה במסבו ברקיע נתנו ישראל ריח רע, ואמרו לעגל (שמות ל"ב) אלה אלהיך ישראל, אמר ליה ר' יהודה דייך מאיר אין דורשין שיר השירים לגנאי אלא לשבח, שלא נתן שיר השירים אלא לשבחן של ישראל, ומהו עד שהמלך במסבו, עד שהמלך מלכי המלכים הקב"ה במסבו ברקיע, נתנו ישראל ריח טוב לפני הר סיני ואמרו (שמות כ"ד) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע...