Medicines and Other Inedibles on Passover

תָּנוּ רַבָּנַן: הַפַּת שֶׁעִיפְּשָׁה וְנִפְסְלָה מִלֶּאֱכוֹל לָאָדָם, וְהַכֶּלֶב יָכוֹל לְאוֹכְלָהּ — מְטַמְּאָה טוּמְאַת אוֹכָלִין בִּכְבֵיצָה, וְנִשְׂרֶפֶת עִם הַטְּמֵאָה בַּפֶּסַח. מִשּׁוּם רַבִּי נָתָן אָמְרוּ: אֵינָהּ מְטַמְּאָה. כְּמַאן אָזְלָא הָא דִּתְנַן, כְּלָל אָמְרוּ בִּטְהָרוֹת: כׇּל הַמְיוּחָד לְאוֹכֶל אָדָם — טָמֵא עַד שֶׁיִּפָּסֵל מִלֶּאֱכוֹל לְכֶלֶב. כְּמַאן — דְּלָא כְּרַבִּי נָתָן. תָּנוּ רַבָּנַן: עֲרֵיבַת הָעַבְּדָנִין שֶׁנָּתַן לְתוֹכָהּ קֶמַח, תּוֹךְ שְׁלֹשָׁה יָמִים — חַיָּיב לְבַעֵר. קוֹדֶם שְׁלֹשָׁה יָמִים אֵינוֹ חַיָּיב לְבַעֵר. אָמַר רַבִּי נָתָן: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים — שֶׁלֹּא נָתַן לְתוֹכָהּ עוֹרוֹת, אֲבָל נָתַן לְתוֹכָהּ עוֹרוֹת — אֲפִילּוּ תּוֹךְ שְׁלֹשָׁה אֵין חַיָּיב לְבַעֵר. אָמַר רָבָא: הֲלָכָה כְּרַבִּי נָתָן, אֲפִילּוּ יוֹם אֶחָד וַאֲפִילּוּ שָׁעָה אַחַת.

Pesachim 45b:17-20

The Sages taught: With regard to bread that grew moldy and was rendered inedible for consumption by a person, but a dog can eat it, it can become impure with the ritual impurity of foods in the measure of an egg-bulk in size, as it is still considered food. If the moldy bread was ritually pure teruma, it may be burned with ritually impure teruma on Passover. Once the bread is no longer fit for human consumption, the prohibition against actively rendering it impure no longer applies. They said in the name of Rabbi Natan: It cannot become ritually impure. The Gemara asks: In accordance with whose opinion is that which we learned in a mishna: The Sages stated a principle with regard to ritual purity: Any food that is designated as food for a person that becomes impure remains ritually impure until it is rendered unfit to be consumed by a dog. The Gemara reiterates: In accordance with whose opinion is that statement? The Gemara answers: It is not in accordance with the opinion of Rabbi Natan, as his statement indicates that food designated as food for a person is rendered ritually pure as soon as it becomes unfit to be eaten by a person. The Sages taught: With regard to tanners’ bowls into which one placed flour in the production process of leather, if the flour was placed within three days of the start of Passover, one is obligated to remove it, as it is still considered edible leaven. However, if one added the flour prior to three days before Passover, one is not obligated to remove the contents of the bowl, as the flour will have already been rendered inedible by the odor of the vessel before the beginning of Passover, and is no longer considered edible. Rabbi Natan said: In what case is this statement said? In a case where one did not place animal hides into the bowl; however, if one placed hides into the bowl, even if Passover is within three days of when he placed the flour in the bowl, he is not obligated to remove the flour. Once the foul-smelling hides are placed in the bowl, the flour is certainly no longer edible. Rava said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Natan with regard to this issue. Consequently, there is no set time at which the flour is considered spoiled, as it is considered inedible even one day or even one hour after hides were added to the bowl.

רש"י על פסחים מ״ה ב:י״ז:א׳-י״ט:ד׳

ונפסלה מלאכול לאדם - ונתקלקלה בעיפושה ממאכל אדם: מטמאה טומאת אוכלין - דכל זמן שהיא ראויה לכלב לא פקע תורת אוכל מינה:

ונשרפת עם הטמאה בפסח - אם תרומה טהורה היא דכיון דלא חזיא לאדם מותר לטמאה בידים ואפילו לר' יוסי דאמר בפרק קמא (דף יד.) זו לעצמה וזו לעצמה:

המיוחד לאוכל אדם - וחל עליו שם אוכל טמא לעולם ואפילו נתקלקל מאכילת אדם עד שיפסל מאכילת כלב:

העבדנין - שנותנין בה עורות לעבד ונותנין שם קמח:

תוך שלשה ימים - לפסח נתן קמח לתוכה עדיין שם חמץ עליה וכשבא הפסח חייב לבער ואפילו היו בה עורות:

קודם שלשה ימים - כבר נתקלקלה ע"י ריח הכלי ואף על פי שלא נתן לתוכה עורות:

רבי נתן אומר - לא נתן לתוכה עורות מודינא לך דתוך שלשה ימים חייב לבער ואחר שלשה ימים לא שנתקלקלה מריח הכלי אבל נתן לתוכה עורות בקמח ביטלה מתורת חמץ:

Rashi on Pesachim 45b:17:1-19:4

...

פסחים כ״א ב:ב׳

וּמוּתָּר בַּהֲנָאָה. פְּשִׁיטָא! לָא צְרִיכָא שֶׁחֲרָכוֹ קוֹדֶם זְמַנּוֹ. וְקָא מַשְׁמַע לַן כִּדְרָבָא, דְּאָמַר רָבָא: חֲרָכוֹ קוֹדֶם זְמַנּוֹ — מוּתָּר בַּהֲנָאָה אֲפִילּוּ לְאַחַר זְמַנּוֹ.

Pesachim 21b:2

It was stated in the mishna that as long as leavened bread may be eaten, it is permitted to derive benefit from it. The Gemara asks: Isn’t that obvious? The Gemara answers: No, it is necessary to teach this in a case where one charred the leavened bread with fire before its time, i.e., before it became prohibited, rendering it inedible. And it teaches us that the halakha is in accordance with the opinion of Rava. As Rava said: If one charred leavened bread before its time, it is permitted to derive benefit from it even after its time, since it no longer has the legal status of leavened bread.

תוספות על פסחים כ״א ב:ב׳:א׳

חרכו קודם זמנו מותר בהנאה אף לאחר זמנו - וכגון שנפסל מלאכול לכלב דבענין אחר לא הוי שרי דומיא דפת שעיפשה בפ"ק (דף טו:):

Tosafot on Pesachim 21b:2:1

...It was cinged before its time of biur hametz - he is allowed to derive benefit even after the time - For example, that is disqualified from being eaten by a dog, that in any other manner - this would not be allowed (to derive benefit). This is similar to the case of bread that became spoiled cite in the first chapter of Pesachim (15B).

תוספתא פסחים ג׳:ב׳

(ב) עריבת העבדנין שנתן [לתוכן קמח ג' ימים קודם הפסח הרי זה צריך לבער אחרים אומרים כיון שנתן לתוכה עורות א"צ לבער] הקלור והאספלנית והרטייה שנתן לתוכה קמח אין צריך לבער [מלוגמא שנסרחה א"צ לבער] [המסית] שנתן לתוכה קמח ה"ז אסור חלות בצק שעפשו או שיבשו הרי אלו אסורים.

Tosefta Pesachim 3:2

...

משנה תורה, הלכות חמץ ומצה ד׳:ח׳-י״ב

(ח) תַּעֲרֹבֶת חָמֵץ עוֹבְרִין עָלֶיהָ מִשּׁוּם בַּל יֵרָאֶה וּבַל יִמָּצֵא. כְּגוֹן הַמּוּרְיָס וְכוּתָח הַבַּבְלִי וְשֵׁכָר הַמָּדִי שֶׁעוֹשִׂין אוֹתוֹ מִן הַקֶּמַח. וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּאֵלּוּ מִדְּבָרִים הַנֶּאֱכָלִים. אֲבָל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ תַּעֲרֹבֶת חָמֵץ וְאֵינוֹ רָאוּי לַאֲכִילָה הֲרֵי זֶה מֻתָּר לְקַיְּמוֹ בְּפֶסַח:

(ט) כֵּיצַד. עֲרֵבַת הָעַבְּדָנִין שֶׁנָּתַן לְתוֹכָהּ קֶמַח וְעוֹרוֹת אֲפִלּוּ נְתָנוֹ שָׁעָה אַחַת קֹדֶם הַבִּעוּר הֲרֵי זֶה מֻתָּר לְקַיְּמוֹ. וְאִם לֹא נָתַן הָעוֹרוֹת וְנָתַן הַקֶּמַח קֹדֶם שְׁלֹשָׁה יָמִים לִשְׁעַת הַבִּעוּר מֻתָּר לְקַיְּמוֹ שֶׁהֲרֵי נִפְסַד וְהִבְאִישׁ. תּוֹךְ שְׁלֹשָׁה יָמִים חַיָּב לְבָעֵר:

(י) וְכֵן הַקִּילוֹר וְהָרְטִיָּה וְהָאִסְפְּלָנִית וְהַתְּרִיאַ''ק שֶׁנָּתַן לְתוֹכָן חָמֵץ מֻתָּר לְקַיְּמָן בְּפֶסַח שֶׁהֲרֵי נִפְסְדָה צוּרַת הֶהָּמֵץ:

(יא) הַפַּת עַצְמָהּ שֶׁעִפְּשָׁה וְנִפְסְלָה מִלֶּאֱכל הַכֶּלֶב ומְלוּגְמָא שֶׁנִּסְרְחָה אֵינוֹ צָרִיךְ לְבָעֵר. בְּגָדִים שֶׁכִּבְּסוּ אוֹתָן בְּחֵלֶב חִטָּה וְכֵן נְיָרוֹת שֶׁדִּבְּקוּ אוֹתָן בְּחָמֵץ וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה מֻתָּר לְקַיְּמָן בְּפֶסַח וְאֵין בָּהֶן מִשּׁוּם (שמות יג ז) (דברים טז ד) "לֹא יֵרָאֶה" וְ(שמות יב יט) "לֹא יִמָּצֵא" שֶׁאֵין צוּרַת הֶחָמֵץ עוֹמֶדֶת:

(יב) דָּבָר שֶׁנִּתְעָרֵב בּוֹ חָמֵץ וְאֵינוֹ מַאֲכָל לְאָדָם כְּלָל. אוֹ שֶׁאֵינוֹ מַאֲכַל כָּל אָדָם כְּגוֹן הַתְּרִיאַ''ק וְכַיּוֹצֵא בּוֹ אַף עַל פִּי שֶׁמֻּתָּר לְקַיְּמוֹ אָסוּר לְאָכְלוֹ עַד אַחַר הַפֶּסַח. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ מִן הֶחָמֵץ אֶלָּא כָּל שֶׁהוּא הֲרֵי זֶה אָסוּר לְאָכְלוֹ:

Mishneh Torah, Leavened and Unleavened Bread 4:8-12

...

פסקי הראש על פסחים ב׳:א׳:ב׳

ומותר בהנאתו פשיטא לא צריכא שחרכו קודם זמנו וכדרבא דאמר רבא חרכו קודם זמנו מותר בהנאתו אף לאחר זמנו. וכגון שנפסל מלאכול לכלב דומיא דפת שעיפשה. יש שרוצים לומר לאו דוקא הנאה דהוא הדין נמי אכילה דעפרא בעלמא הוא. ולא מסתבר דאע"פ דבטלה דעת האוכל אצל כל אדם מ"מ כיון דאיהו קאכיל ליה אסור. וכ"כ הרב הברצלוני ז"ל וז"ל והנ"מ דמותר בהנאה לאחר זמנו אבל באכילה לא

Rosh on Pesachim 2:1:2

...

אורח חיים תמ״ב:ד׳

(ד) דָּבָר שֶׁנִּתְעָרֵב בּוֹ חָמֵץ וְאֵינוֹ מַאֲכַל אָדָם כְּלָל אוֹ שֶׁאֵינוֹ מַאֲכַל כָּל אָדָם, כְּגוֹן התריאק ''ה וְכַיּוֹצֵא בּוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁמֻּתָּר לְקַיְּמוֹ אָסוּר לְאָכְלוֹ עַד אַחַר הַפֶּסַח, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ מִן הֶחָמֵץ אֶלָּא כָּל שֶׁהוּא, הֲרֵי זֶה אָסוּר לְאָכְלוֹ. הַגָּה: וּלְקַמָּן סִימָן תמ''ז סָעִיף ד' בַּהַגָּה יִתְבָּאֵר דְּיֵשׁ חוֹלְקִים וּמַתִּירִים אִם נִתְבַּטֵּל קֹדֶם הַפֶּסַח, וְהָכִי קַיְמָא לָן.

Shulchan Arukh, Orach Chayim 442:4

...

ערוך השולחן א׳:תמ״ב:י״ט

(תמב) דבר שנתערב בו חמץ, ואינו מאכל אדם כלל, או שאינו מאכל כל אדם, כגון התריאק"ה שעושין לרפואות וכיוצא בו, אף על פי שמותר לקיימו – מכל מקום אסור לאכלו עד אחר הפסח. ואף על פי שאין בו מן החמץ אלא כל שהוא, מכל מקום אסור באכילה ובהנאה (מק"ח). ולקמן סימן תמז יתבאר דיש חולקים, ומתירין בכל שהוא חמץ אף באכילה, כשכבר נתבטל קודם הפסח, וכן נראה. ובשם יתבאר בסייעתא דשמיא.(הט"ז סעיף קטן ג מחמיר, והח"י סעיף קטן ארבעה עשר חולק עליו, עיין שם.)

Complex Aruch HaShulchan, Orach Chaim 442:19

...

משנה ברורה תמ״ב:כ״ב

(כב) (כב) הרי זה אסור לאכלו - ומ"מ בהנאה מותר כשנעשה התערובות קודם פסח וכמו בפת שעיפשה לעיל בס"ג.

Mishnah Berurah 442:22

...

שו"ת אגרות משה אורח חיים ח"ב סימן צב

ובדבר הרפואה שאתה צריך ליקח גם בפסח ואתה חושש אולי יש שם איזה חשש חמץ הנה מכיון שהוא לרפאות הניתוח שעשו באבר פנימי פשוט שצריך ליקח אם אם היה ודאי חמץ ובעצם אף בלא סכנה אין חשש דכבר נבטל קודם הפסח משם אוכל, ואחשביה לא שייך בדבר שלוקח לרפואה דאף דברים מרים ומאוסים נוטלין לרפואה. ולכן אין לך מה לחשוש ותקח הרפואה כפי שאמר לך הרופא והשי"ת יתן שיהיה זה לרפואה.

OU Kashrut Document I-97 (Rabbi Hershel Schachter)

והנה בחולה שאין בו סכנה מבואר בגמ' ובשו"ע (יו"ד סימן קנ"ה סעיף ג') דמותר לאכול מאכלות אסורות שלא כדרך אכילה ובהנהו גלולות פשיטא דהוי שלא כדרך אכילה, ואם הוא חולה שאין בו סכנה פשיטא דיהי' מותר לבלוע הגלולות הללו וכמו שכתב הגאון חכם עובדיה יוסף בתשובותיו (יחוה דעת חלק ב' סימן ס'), ואשר על פי זה חולק על הגרמ"פ שהתיר גלולות הללו אפילו לבריא עם מיחוש בעלמא, אשר אין היתר זה נוהג אצלו. אכן עך פי פשוטו נראה בדעת הגרמ"פ דמה"ט הוא שהתיר, דנוסף על מה שיש כאן היתרא דשלא כדרך אכילה, יש גם להתירא דנפסל מאכילת אדם שרק אסור מדרבנן (לפי מאי דקיי"ל בשו"ע כדעת הרא"ש) מטעם אחשביה, ובבולע לשם רפואה ס"ל דלא שייך לומר אחשביה.

ועל פי פשוטו הי' נראה בקשר לאלו הגלולות של ויטמינים ושל רפואות, דלא שנא בולעם לרפואה חד-פעמית ולא שנא בולעם בכל יום ויום בתורת תשלום מזון (food supplement), שהרי סוף כל סוף אין מברכים על גלולות אלו, כי אינם ראויים לאכילה, ולא שייך בזה סברת אחשבייה כי איננו אוכל מזה חתיכה גדולה בכמות כדרך שאוכלים מאכלים רגילים נורמלים, אלא רק בולע גלולה קטנטנה מפני תועלתה, ואין לו בזה לא מעין הנאת גרונו ולו מעין הנאת

מעיו.

OU Kashrut Document I-96 (Rabbi Hershel Schachter)

נראה לי שליסטערי"ן (Listerine) ואפילו סקו"פ (Scope)

אינם ראויים לאכילת אדם, וכן במשחת-שיניים, אלא דלדינא קיי"ל כדעת הרא"ש בפסחים (פרק ב' הלכה א ופרק ג' הלכה ד') שאסור מדרבנן לאכול דברים אלו מטעם אחשבי' (ודלא כדעת הרא"ה שהתיר לגמרי). אכן נראה דהיינו דוקא במתכוון לבולעו, שהרי גילה בדעתו דלדידי' לא נפסל בכלל לאכילה. אך במשתמש בהם כדרכן, אשר ברור שאין כונתו לבלוע, אלא דפסיק-רישי' הוא שמקצת מהם ייבלע, על פי פשוטו אינו נראה שהרא"ש יאסור בכה"ג, וכעין זה כתב הגרצפ"פ בהר צבי (חלק יו"ד סימן צ"ה).

אורח חיים תנ״ג:א׳

(א) אֵלּוּ דְּבָרִים שֶׁיּוֹצְאִים בָּהֶם יְדֵי חוֹבַת מַצָּה, בְּחִטִּים וּבִשְׂעוֹרִים וּבְכֻסְמִין וּבְשִׁבּוֹלֶת שׁוּעָל וּבְשִׁיפוֹן, וְהַמִּנְהָג לִקַּח לְכַתְּחִלָּה חִטִּים, (מַהֲרִי''ל), אֲבָל לֹא בְּאֹרֶז וּשְׁאָר מִינֵי קִטְנִיּוֹת, וְגַם אֵינָם בָּאִים לִידֵי חִמּוּץ וּמֻתָּר לַעֲשׂוֹת מֵהֶם תַּבְשִׁיל. הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹסְרִים (טוּר וְהַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פ''ה וּמָרְדְּכַי פ' כָּל שָׁעָה). וְהַמִּנְהָג בְּאַשְׁכְּנָז לְהַחְמִיר, וְאֵין לְשַׁנּוֹת. מִיהוּ פָּשׁוּט דְּאֵין אוֹסְרִים בְּדִיעֲבַד אִם נָפְלוּ תּוֹךְ הַתַּבְשִׁיל. וְכֵן מֻתָּר לְהַדְלִיק בִּשְׁמָנִים הַנַּעֲשִׂים מֵהֶם, וְאֵינָן אוֹסְרִים אִם נָפְלוּ לְתוֹךְ הַתַּבְשִׁיל. וְכֵן מֻתָּר לְהַשְׁהוֹת מִינֵי קִטְנִיּוֹת בַּבַּיִת (ת''ה סי' קי''ג). וְזֶרַע אקליי''א (מַהֲרִי''ל) ואני''ס ואליינד''ר אֵינָן מִינֵי קִטְנִיּוֹת, וּמֻתָּר לְאָכְלָן בְּפֶסַח, כֵּן נ''ל.

Shulchan Arukh, Orach Chayim 453:1

(1) These are the things through which one fulfills the obligation of [eating] matsa: wheat, barley, spelt, oats and rye - and the custom is to take wheat, ab initio (Maharil) - but not rice and other types of legumes (kitniyiot), and these also do not come to be leavened and it is [so] permitted to make a cooked food from them. Gloss (Ramah): And some forbid [it] (Tur and Hagahot Maimoniot and Mordechai on the Chapter [entitled] Kol Sha'ah). And the custom in Ashkenaz is to be strict [about this], and one should not change [it]. However, it is obvious that they do not render a cooked food forbidden, ex post facto, if they fall into it. And so [too] is it permitted to light with oils that are made from them and [these oils] do not render a cooked food forbidden if they fall into it. And so [too] is it permissible to store types of legumes in the home (Terumat HaDeshen, Section 113). And the seed of dill (Maharil) and anise and coriander are not types of legumes and it is permissible to eat them on Pesach, and so does it appear [correct] to me....

משנה ברורה תנ״ג:י״א

(יא) (יא) ואינן אוסרין אם וכו' - ר"ל שאין צריך לדקדק לתלות הנר של שמן במקום רחוק מן השלחן משום חששא שמא ינטף על מאכל דאפילו ניטף אין לאסור דבכגון זה לא נהגו להחמיר כן מבואר בד"מ

Mishnah Berurah 453:11

...