נניח במקרה שנעשה הדבר ע"י ב"ד דאלימי לאפקועי ממונא. אבל במקרה בברייתא שהעדים כבר עשו שליחותם שהעידו. עכשיו הם חוזרים וכותבים שטר אחר?
והאם הם לא יכולים לחזור ולעשות שליחותם?! והא אמר רב יהודה אמר רב: עדים כותבין אפילו 10 שטרות על שדה אחת!
רב יוסף: כאן מדובר בשטר מתנה שאין בו הפסד לאדם אחר.
רבה: מדובר כאן בשטר שאין בו אחריות לכן גם שטר מכר כותבים 10 פעמים אם אין בו אחריות.
*מה הברייתא שרמזו לה? דתניא: הרי שהיו נושין בו אלף זוז ופרע מהן חמש מאות זוז, מה עושים? — עדים מקרעין את השטר וכותבין לו שטר אחר מזמן ראשון, אלו דברי ר' יהודה. ר' יוסי אומר: שטר זה הראשון יהא מונח במקומו כמו שהוא, ויכתבו ללווה שובר על מה שפרע;
מפני שני דברים אמרו שכותבין שובר ולא קורעין שטר- כדי שיזדרז הלווה לפרוע את החוב[לכוף לפורעו] כדי לא לאבד את השובר. ושהמלווה יגבה מזמן ראשון.
רבי יהודה גם אמר שכותבים מזמן ראשון!
רבי יוסי: אם מזמן ראשון אתה אומר אני חולק בגלל שצריך לכוף לפורעו דווקא בשובר. ואם מזמן שני אתה אומר אני חולק עליך משתי סיבות- כי גם צריך צריך לכתוב שובר(לכוף לפרעו) וגם צריך המלווה לגבות מזמן ראשון.
ת"ר: שטר שזמנו בשבת או בעשרה בתשרי(יומה"כ) שטר מאוחר הוא וכשר. אלו דברי רבי יהודה, רבי יוסי פוסל. רבי יהודה: והלא מעשה בא לפניך בצפורי והכשרת! א"ל: כשהכשרתי במקרה שהשטר מאוחר הכשרתי.
כך גם מכשיר רבי יהודה אז על מה חלק עליו?!
רבי פדת: הכל מודים שאם הוזקקנו לבדוק עונתו של שטר שלא ידוע מתי נכתב ונמצאת עונתו מכוונת בשבת או בעשרה בתשרי- שטר מאוחר וכשר.
לא נחלקו אלא בשטר מאוחר בעלמא שלא ברור מתוכו שהוא מאוחר. שרבי יהודה: אין כותבין שובר ולכן לא יוצא נזק משטר מאוחר בגלל שבמקרה שבו הלווה פורע מוקדם והמלווה אומר שאיבד את השטר אז הוא לא כותב שובר ואין לחשוש שיחזור לגבות בשטר שאמר שאיבד מהלווה וכשר. ורבי יוסי: שכותבין שובר פוסל בגלל שיכול המלווה לרמות את הלווה [ראה קס"ד ע"ב- קושיית רבי על רחב"ג].
רב הונא בריה דרב יהושע: אפילו לדעת מי שאומר שכותבין שובר זה רק כאשר השובר הוא על חלק מן הסכום ויש שטר על כל הסכום ביד המלווה אבל שובר על כל הסכום שהמלווה טוען שהשטר אבד- פסול.
ואין הדבר כן שאפילו על כל הסכום כותבין: שרב יצחק בר יוסף היה נושה זוזים ברבי אבא לפני רבי חנינא בר פפי. רב יצחק: תן לי את מעותי. א"ל: תן לי את שטרי וקח את כספך. א"ל: שטרך אבד לי אז אכתוב לך שובר על כל החוב. א"ל: הרי אמרו רב ושמואל שניהם שלא כתובים שובר! אמר רבי חנינא: מי יתן לנו מעפרם של רב ושמואל ונשים בעינינו אבל מכל מקום הלכה כרבי יוחנן אמר ריש לקיש: כותבין שובר.
וכן כשבא רבין לבבל אמר בשם רבי אילעא: כותבין שובר. וכן מסתבר בגלל שאם יאבד למלווה השטר הלווה לא יצטרך לשלם וישמח?! אלא יכתבו תברא.
אביי: והרי אם יאבד שוברו של הלווה, המלווה יגבה פעם שנייה וישמח?! רבא: צריך לדאוג יותר למלווה מאשר ללווה דכתיב "עבד לווה לאיש מלווה".
תנן התם[מסכת שביעית]: שטרי חוב המוקדמין פסולין ומאוחרין כשרין.
רב המנונא: לא שנו אלא בשטרי חוב אבל במקח וממכר אפילו מאוחרין- פסולין מ"ט? אדם מוכר שדה בניסן וכותב תאריך על השטר בתשרי, חוזר(המוכר) וקונה את השדה מיד הקונה וכשמגיע חודש תשרי הקונה מוציא את הקרקע מידו בטענה שחזר וקנאה ממנו.
ואם כך גם בשטרי הלוואה יש חשש: לווה כותב שטר מאוחר שתאריכו בתשרי ופורעו לפני הזמן ואומר למלווה: הב לי שטראי. א"ל: אבד לי אבל אכתוב לך שובר. והשטר נשאר ביד המלווה וכשמגיע חודש תשרי גובה שוב מהלווה!
קסבר רב המנונא- אין כותבין שובר.
אמר רב יימר/רב ירמיה מדיפתי לרב כהנא: עכשיו כשאנחנו כותבים שטרות מאוחרים ושוברים למה זה מנהגנו? והרי יש מקום לחשוש! א"ל: אמר רבי אבא לסופריו: כשכותבים שטרות מאוחרין תכתבו על השטר "שטר זה לא בזמנו כתבנו אלא שטר מאוחר הוא".
רב אשי לרב כהנא: ועכשיו שאין אנו נוהגין לכתוב נוסח זה על השטר יש חשש! א"ל: אנחנו כותבין שטרות אחרי שרב ספרא אמר לסופריו: כאשר אתם יודעים את זמן השטר תכתבו שהשובר נכתב עבור פירעון שטר שנכתב בזמן פלוני. ואם אתם לא יודעים את זמן השטר תכתבו שובר סתמא ככה שהמלווה לא יוכל לגבות שלא כדין שהרי השובר יוכיח שהחוב כבר נפרע.