מְצַיְּנִין אֶת הַקְּבָרוֹת. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פַּזִּי: רֶמֶז לְצִיּוּן קְבָרוֹת מִן הַתּוֹרָה מִנַּיִן, תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְרָאָה עֶצֶם אָדָם וּבָנָה אֶצְלוֹ צִיּוּן״.
§ It was taught in the mishna: One may mark graves on the intermediate days of a Festival so that passersby will know to avoid them and not become ritually impure. Rabbi Shimon ben Pazi said: Where is there an allusion in the Torah to the marking of graves? The verse states: “And when they that pass through shall pass through the land, and any see a man’s bone, then shall he set up a sign by it” (Ezekiel 39:15). Ezekiel prophesies that at some future time, the Jewish people will erect signs over the strewn remains of the dead so that others will know to avoid ritual impurity.
אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי: הָא מִקַּמֵּי דְּלֵיתֵי יְחֶזְקֵאל, מַאן אֲמַר? וְלִיטַעְמָיךְ, הָא דְּאָמַר רַב חִסְדָּא: דָּבָר זֶה, מִתּוֹרַת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ לֹא לָמַדְנוּ, מִדִּבְרֵי יְחֶזְקֵאל בֶּן בּוּזִי לָמַדְנוּ: ״כׇּל בֶּן נֵכָר עֶרֶל לֵב וְעֶרֶל בָּשָׂר לֹא יָבֹא אֶל מִקְדָּשִׁי לְשָׁרְתֵנִי״ —
Ravina said to Rav Ashi: Before the prophet Ezekiel came and alluded to this obligation, who said that graves must be marked? Even before the time of Ezekiel, people were careful with regard to ritual impurity. Rav Ashi responded: And according to your reasoning, that Ezekiel was introducing a new halakha, the same question can be raised with regard to this statement that Rav Ḥisda said. As Rav Ḥisda said with regard to the halakha that one who is uncircumcised or an apostate may not serve in the Temple: This matter we did not learn from the Torah of Moses our teacher, but rather, we learned it from the words of the prophet Ezekiel ben Buzi, who said of such individuals: “No stranger, uncircumcised in heart, or uncircumcised in flesh, shall enter into My Sanctuary to serve Me” (Ezekiel 44:9).
מִקַּמֵּי דְּלֵיתֵי יְחֶזְקֵאל, מַאן אֲמַר? אֶלָּא גְּמָרָא גְּמִירִי לַהּ וַאֲתָא יְחֶזְקֵאל וְאַסְמְכַהּ אַקְּרָא, הָכָא נָמֵי: גְּמָרָא גְּמִירִי לַהּ, וַאֲתָא יְחֶזְקֵאל וְאַסְמְכַהּ אַקְּרָא.
Here too, one can ask: Before Ezekiel came, who said that such individuals cannot serve in the Temple? Rather, you must say that originally they learned it as a tradition and it was an accepted halakha for generations, and then Ezekiel came and based it on a verse. Here too, with regard to the obligation to mark graves, they originally learned it as a tradition, and then Ezekiel came and based it on a verse.
רַבִּי אֲבָהוּ אָמַר, מֵהָכָא: ״וְטָמֵא טָמֵא יִקְרָא״ — טוּמְאָה קוֹרְאָה לוֹ וְאוֹמֶרֶת לוֹ ״פְּרוֹשׁ״. וְכֵן אָמַר רַבִּי עוּזִּיאֵל בַּר בְּרֵיהּ דְּרַבִּי עוּזִּיאֵל רַבָּה: טוּמְאָה קוֹרְאָהּ לוֹ וְאוֹמֶרֶת לוֹ ״פְּרוֹשׁ״.
Rabbi Abbahu said: An allusion to the marking of graves may be derived from here: “And the leper in whom the plague is, his clothes shall be rent, and the hair of his head shall go loose, and he shall cover his upper lip, and shall cry: Impure, impure” (Leviticus 13:45). This verse teaches that impurity cries out to the passerby and tells him: Remove yourself. The leper must inform others of his status so that they know not to come into contact with him and thereby maintain their ritual purity. So too, in our case, graves must be marked so that others will know to avoid them and prevent contracting ritual impurity. And similarly, Rabbi Uzziel, grandson of Rabbi Uzziel the Great, said: Impurity cries out to the passerby and tells him: Remove yourself.
מציינין את הקברות - שעושין סימנים על הקברות בסיד כדאמר במרובה (ב"ק דף סט.) של קברות בסיד דחוור כעצמות כדי שלא ילכו אוכלי תרומה לשם:
דכתיב וראה עצם וכו' - יחזקאל מתנבא על העתיד לבא שיעשו ישראל ציונים על עצמות הפגרים המושלכין ורמז הוא שלא בא הכתוב אלא להזהיר וללמד שיהא אדם עושה ציון:
רמז לציון. דהאי קרא לא כתיב אלא לעתיד אבל לא בזמן הזה ומיהו משני דאיכא למילף מהתם:
Explanation: [It is called only a hint] because the verse refers only to the future, but not to nowadays. However, he answered that we can learn from there.
גמ' ת"ל וראה עצם אדם. עי' נדה דף נז ע"א תוס' ד"ה ובנה:
כָּל הַמּוֹצֵא קֶבֶר אוֹ מֵת אוֹ דָּבָר שֶׁמְּטַמֵּא בְּאֹהֶל מִן הַמֵּת. חַיָּב לְצַיֵּן עָלָיו כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה תַּקָּלָה לַאֲחֵרִים. וּבְחֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד הָיוּ יוֹצְאִין מִבֵּית דִּין לְצַיֵּן עַל הַקְּבָרוֹת. אֵין מְצַיְּנִין עַל כְּזַיִת מְצֻמְצָם מִן הַמֵּת לְפִי שֶׁסּוֹפוֹ יֶחְסַר בָּאָרֶץ. וּבַמֶּה מְצַיְּנִין, בְּסִיד. מְמַחֶה וְשׁוֹפֵךְ עַל מְקוֹם הַטֻּמְאָה. אֵין מַעֲמִידִין אֶת הַצִּיּוּן עַל גַּבֵּי הַטֻּמְאָה אֶלָּא יְהִי עוֹדֵף מִכָּאן וּמִכָּאן בְּצִדֵּי הַטֻּמְאָה שֶׁלֹּא לְהַפְסִיד אֶת הַטָּהֳרוֹת. וְאֵין מַרְחִיקִין אֶת הַצִּיּוּן מִמְּקוֹם הַטֻּמְאָה שֶׁלֹּא לְהַפְסִיד אֶת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְאֵין מְצַיְּנִין עַל הַוַּדָּאוֹת שֶׁהֲרֵי הֵן יְדוּעִין לַכּל אֶלָּא עַל הַסְּפֵקוֹת. כְּגוֹן שָׂדֶה שֶׁאָבַד בָּהּ קֶבֶר וְהַסְּכָכוֹת וְהַפְּרָעוֹת:
Whenever a person discovers a grave, a corpse, or a portion of a corpse that would impart impurity through ohel, he should designate it, so that it will not create an obstacle for others.
During Chol HaMoed, agents of the court go out to designate the graves. A designation is not made over a portion of a corpse that is exactly the size of an olive, because ultimately, its size will be reduced in the earth.
With what is the designation made? With lime. It should be mixed and poured over the place of the impurity. The designation should not be placed on the exact perimeters of the impurity, but instead, should extend somewhat on either side so as not to ruin pure articles. The designation should not be extended much beyond the place of the impurity so as not to spoil Eretz Yisrael. A designation is not made on places that are definitely known to be used for burial, for their identity is universally known, only on the places that are doubtful, e.g., a field in which a grave was lost, the low-hanging branches of trees, or rocks jutting out from a wall.
During Chol HaMoed, agents of the court go out to designate the graves. A designation is not made over a portion of a corpse that is exactly the size of an olive, because ultimately, its size will be reduced in the earth.
With what is the designation made? With lime. It should be mixed and poured over the place of the impurity. The designation should not be placed on the exact perimeters of the impurity, but instead, should extend somewhat on either side so as not to ruin pure articles. The designation should not be extended much beyond the place of the impurity so as not to spoil Eretz Yisrael. A designation is not made on places that are definitely known to be used for burial, for their identity is universally known, only on the places that are doubtful, e.g., a field in which a grave was lost, the low-hanging branches of trees, or rocks jutting out from a wall.
אין מעמידין את הציון ע"ג הטומאה וכו' עד והפרעות. פ"ק דמועד קטן (דף ה' ע"ב) ופירש"י שלא להפסיד את הטהרות שאם הטומאה ממש תחת הציון אינו מרגיש עד שבא אצל הציון פתאום ויטמאו הטהרות שהרי הטומאה תחת הציון אלא עושין הציון סמוך לטומאה ברחוק כל שהוא כשבא על הציון מרגיש מן הטומאה ואינו הולך עליה. אין מרחיקין את הציון ממקום טומאה יותר מכל שהוא שלא להפסיד ארץ ישראל שכשרואה סימן מיד פורש ונמצא ארץ ישראל בטומאה שלא לצורך:
כל המוצא מת או קבר או דבר שמטמא באהל מן המת חייב לציין עליו כדי שלא יהא תקלה לאחרים ובפ' קמא דמועד קטן תנן ומציינין על הקברות בחולו של מועד ובגמרא אמר רבי שמעון בן פזי רמז לציון קברות מן התורה מנין דכתיב וראה עצם אדם ובנה עליו ציון ואף על גב דהאי קרא לעתיד לבא הוא דכתיב איכא למילף מהתם דמציינין והא מקמי דליתיה יחזקאל מאן אמרה ומשני הא אמר רב חסדא דבר זה לא למדנו מן התורה אלא מדברי יחזקאל כל בן נכר ערל לב וערל בשר וגו' הא מקמי דליתיה יחזקאל גמרא גמירי לה בהלכה למשה מסיני עד דאתא יחזקאל ואסמכיה אקרא הכא נמי גמרא גמירי לה ואתא יחזקאל ואסמכיה אקרא רבי אבהו אמר מהכא וטמא טמא יקרא טומאה קוראה לו ואומרת לו פרוש דעל ידי הציון יהא מרגיש ויפרוש וכן אמר רבי עוזיאל וכו' ואע"ג דדרשינן מיניה דצריך אדם להודיע צערו לרבים מדכתיב טמא טמא תרי זימני שמעת מינה תרתי אביי אמר ולפני עור לא תתן מכשול שלא יהא נכשל בטומאה מי שאינו יודע ואמוראי אחריני ילפי התם מקראי טובא כדאיתא התם. ואין מציינין על כזית מצומצם שם בריתא אין מציינין על כזית ופריך וכזית מן המת אינו מטמא באהל אמר רב פפא בכזית מצומצם עסקינן דסוף סוף מיחסר חסר בקרקע ומוטב ישרפו עליו קדשים ותרומה לפי שעה ואל ישרפו לעולם. ובמה מציינין בסיד כדתנן פ' ה' דמעשר שני ושל קברות בסיד ממחה ושופך סביב הטומאה ואין מעמידין הציון על גבי הטומאה אלא יהא עודף מכאן ומכאן בצידי הטומאה. ואין מרחיקין את הציון ממקום הטומאה שלא להפסיד את ארץ ישראל שם פרק קמא דמועד קטן בבריתא ואין מציינין על הודאות כדתניא התם דכיון דטומאה וודאית וברורה היא לא מטלטלי באותו מקום אבל מציינין על הספקות כדתניא התם.
וְשֶׁל קְבָרוֹת בְּסִיד – סִימָנָא דְּחִיוָּר כַּעֲצָמוֹת. וּמְמַחֶה וְשׁוֹפֵךְ כִּי הֵיכִי דְּנִיחַוַּור טְפֵי.
The mishna continues: And an area of graves is demarcated with lime, to notify people that the demarcated area is ritually impure and will impart impurity to those who pass over it. The Gemara explains: The reason this particular distinguishing mark is used is that lime is white, like bones. The mishna further states: And one dissolves the lime in water and pours it out around the gravesite. The Gemara explains: This is performed in order that the lime should be whiter than in its non-dissolved form.