(כז) וַיֵּט֩ מֹשֶׁ֨ה אֶת־יָד֜וֹ עַל־הַיָּ֗ם וַיָּ֨שׇׁב הַיָּ֜ם לִפְנ֥וֹת בֹּ֙קֶר֙ לְאֵ֣יתָנ֔וֹ וּמִצְרַ֖יִם נָסִ֣ים לִקְרָאת֑וֹ וַיְנַעֵ֧ר יְהֹוָ֛ה אֶת־מִצְרַ֖יִם בְּת֥וֹךְ הַיָּֽם׃
(27) Moses held out his arm over the sea, and at daybreak the sea returned to its normal state, and the Egyptians fled at its approach. But יהוה hurled the Egyptians into the sea.
לאיתנו. לְתָקְפּוֹ הָרִאשׁוֹן (מכילתא):
לאיתנו means TO ITS ORIGINAL STRENGTH (Mekhilta).
(שמות יד,כז) ["וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַיָּם, וַיָּשָׁב הַיָּם לִפְנוֹת בֹּקֶר לְאֵיתָנוֹ, וּמִצְרַיִם נָסִים לִקְרָאתוֹ, וַיְנַעֵר יי אֶת מִצְרַיִם בְּתוֹךְ הַיָּם."] "וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַיָּם, וַיָּשָׁב הַיָּם לִפְנוֹת בֹּקֶר לְאֵיתָנוֹ", אֵין אֵיתָנוֹ אֶלָּא תָּקְפּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר כד,כא) "אֵיתָן מוֹשָׁבֶךָ, וְשִׂים בַּסֶּלַע קִנֶּךָ." רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: אֵין אֵיתָנוֹ אֶלָּא יָשָׁן וְקָשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: (ירמיה ה,טו) "הִנְנִי מֵבִיא עֲלֵיכֶם גּוֹי מִמֶּרְחָק, בֵּית יִשְׂרָאֵל, נְאֻם יי, גּוֹי אֵיתָן הוּא, גּוֹי מֵעוֹלָם הוּא, גּוֹי לֹא תֵדַע לְשֹׁנוֹ, וְלֹא תִשְׁמַע מַה יְדַבֵּר." "וּמִצְרַיִם נָסִים לִקְרָאתוֹ". מַגִּיד הַכָּתוּב, שֶׁלְּכָל מָקוֹם שֶׁהָיָה מִצְרִי נָס, הָיָה הַיָּם רָץ כְּנֶגְדּוֹ.
(Exodus 14:27) "And Moses stretched forth his hand upon the sea, and the sea returned towards morning to eithano. "eithano" signifies "His strength" as in (Numbers 24:21) "Eithan is your dwelling." R. Nathan says: "Eithan" signifies "hardness," as in (Jeremiah 5:15) "Behold, I am bringing against you a nation from afar, house of Israel, says the L–rd, a nation that is eithan, an enduring nation." "And Egypt fled towards it": to apprise you that wherever Egypt fled, the sea pursued it.
לאיתנו. אין הפי׳ לתקפו כאשר הי׳ כפרש״י. שהרי בסמוך כתיב עוד הפעם וישובו המים ויכסו וגו׳. אלא הפי׳ לאיתנו. למקום עיקר המים שהוא הים במלואו. וכטבע החלק שנפרד מן הכלל שהוא שב בסור הסיבה המפרדת אל מקורו. אבל עדיין לא שבו המים כ״א לאט לאט. ומזה הגיע וינער ה׳ את מצרים בתוך הים. המון העם שהלכו ברגל נערו בהם. אבל הרכב והפרשים עדיין לא נשטפו. כי דרך סוסים לשוט בטוב על פני המים. והיו יכולים לילך הלאה. וגם כמה מהמון מצרים שהיו סמוכים ליבשה ניצולו באמת במה ששטו על המים בחזרה. וזה היה כפי ההשגחה על כל א׳ וכמו שיבואר להלן ל״א:
ויט משה וגו' וישב הים לפנות בוקר לאיתנו וגו'. חז"ל (שמות רבה כ"א, ו') אמרו,אמר משה לפני הקב"ה אתה אומר לי שאקרע את הים ואעשנו יבשה לא כך אמרת שאין הים נעשה יבשה שנאמר (ירמיה ה', כ"ב) אשר שמתי חול גבול וגו', אמר לו הקב"ה לא קראת מתחילת התורה מה כתיב (בראשית א', י') ויאמר אלהים יקוו המים אני הוא שהתניתי עמו מתחילה שאני קורעו. ונודע לכל מה שקשה בזה, כי מה לו להזכיר תנאי הקריעה בעת ששב הים לפנות בקר על המצרים, ולמעלה בעת שנקרע לפני בני ישראל היה לו להזכיר דבר זה. ואמנם הנה איתא בזוה"ק (וירא קי"ג:) וזה לשונו: בזמנא דבקע קודשא בריך הוא ימא לישראל הוי קרע ימא לאלין ואזלין ביבשתא ומיא הוו תבין מסטרא אחרא וטבעין לאלין וכו' עד כאן לשונו. ונראה לי ממשמעות דבריו הקדושים, אשר הטביעה למצרים והיבשה לישראל היה הכל בעת אחד וזה היה עיקר נס קריעת ים סוף מה שנעשה בהים שני הפכים ברגע אחד, כי הנה תיכף בעת עבור בני ישראל בתוך הים רדפו המצרים אחריהם, ולפי רוחב הים היו שניהם עומדים בתוך הים ישראל בקצה האחרון ומצרים בקצה הראשון והפליא הקב"ה נס נפלא, שרוחב זה שהיו המצרים שם השיבו המים על מצרים על רכבו ופרשיו, וישראל עומדין בתוכו להלאה בחרבה, ובשעה אחת היה בים שני הבחינות מים ויבשה.
וּמִצְרַיִם הוּא הֶפֶךְ הַנִּסִּים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות י״ד:כ״ז): וּמִצְרַיִם נָסִים לִקְרָאתוֹ – שֶׁאֵין שָׁם מְקוֹם הַנִּסִּים, וְאֵין שָׁם מְקוֹם הַתְּפִלָּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם ט): וְהָיָה כְּצֵאתִי אֶת הָעִיר אֶפְרֹשׂ אֶת כַּפַּי.
And, [God] exiled them <to Egypt, because> the Land of Egypt is the antithesis of [the Land of Israel, the place of] NiSiM (miracles), as is written (Exodus 14:27), “And the Egyptians NaSiM (were fleeing) against it.” For [Egypt] is not the place of miracles. It is also not the place of prayer, as in (Exodus 9:29), “When I go outside the city I will spread out my hands [in prayer].”
וישב הים לפנות בוקר לאיתנו כו' (שמות יד, כז). פירוש מחמת שהים ראה גודל תענוג השם יתברך מהבקיעה שעל ידו יאמרו ישראל שירה לא רצה לחזור שהיה חפץ שיהיה תמיד יבשה שיאמרו תמיד שירה משום הכי אמר וישב הים לפנות בוקר לאיתנו, לתנאי שיקרע רק למשה רבינו עליו השלום אבל אחר כך יהיה ים כמקדם. ועל פי זה מתורץ קושיית האור החיים, מאי רבותא דים הלא גם הירדן נבקע וכן נהר גינאי לרבי פנחס בן יאיר. ולפי מה שכתבנו לעיל מתורץ, דהירדן ונהר גינאי שכבר ראו תענוג הבורא ברוך הוא שהגיע מבקיעת ים סוף משום הכי באהבה רבה רצו שיבקעו, מה שאין כן הים דעדיין לא ראה קודם בקיעתו תענוג הבורא הוי רבותא:
Exodus 14,27. “towards morning the sea reverted to its permanent state.” Having seen how pleased its Creator had been with its having been split , something that had resulted in the Israelites breaking out in song of thanksgiving and admiration for Hashem, the sea had not wanted to turn into water again, believing that by remaining dry land the Israelites would regularly offer such songs of praises to their Creator. [The author views the word איתנו as a variant of the word תנאי, condition. Ed.]
The sea conditioned its resuming its natural state on only Moses being allowed to command it in the future. When we consider this exegesis, the question raised by the author of the Orach Chayim what was so special about the sea being split seeing that the Jordan has been split also, but not at the command of Moses but of Joshua, and according to the Talmud Chulin. 7, the river Ginnai split at the command of Rabbi Pinchas ben Yair, is easily answered. Since the Jordan and the river Ginnai had already noticed how pleased G’d had been when the sea divided itself, they did not deserve special credit for their conduct. The sea of reeds, however, had been the first body of water that had negated its normal status in order to please the Lord, did deserve laudatory mention. When the sea split it had not yet been aware that its action would be so pleasing to its Creator.
The sea conditioned its resuming its natural state on only Moses being allowed to command it in the future. When we consider this exegesis, the question raised by the author of the Orach Chayim what was so special about the sea being split seeing that the Jordan has been split also, but not at the command of Moses but of Joshua, and according to the Talmud Chulin. 7, the river Ginnai split at the command of Rabbi Pinchas ben Yair, is easily answered. Since the Jordan and the river Ginnai had already noticed how pleased G’d had been when the sea divided itself, they did not deserve special credit for their conduct. The sea of reeds, however, had been the first body of water that had negated its normal status in order to please the Lord, did deserve laudatory mention. When the sea split it had not yet been aware that its action would be so pleasing to its Creator.
קריעת ים סוף – ר' שלמה קרליבך
(מתוך הספר "לב השמים" לפסח)
מה באמת קרה בקריעת ים סוף? איך נתגלה שהקב"ה ממש מולך בכל?
אחרי שבני ישראל עברו את ים סוף, מספרת לנו התורה: 'וישב הים לפנות בוקר לאיתנו'. כלומר, הים חזר למצבו הקבוע. הוא שוב היה למים.
אבל חכמינו אומרים משהו לא ייאמן: אל תקרי לאיתנו אלא לתנאו. כשבששת ימי בראשית ברא הקב"ה את ים סוף, הוא עשה עמו תנאי: אני בורא אותך, בתנאי שביום השישי של פסח בלילה, כשיגיעו בני ישראל לחוף שלך, אתה תיפתח ותיתן להם לעבור.
אני עושה אותך מים, בתנאי שכשיבואו בני ישראל תהיה מוכן להפוך ליבשה…
הקב"ה עושה תנאים, לא רק עם הים. הקב"ה עושה תנאי עם כל אדם בעולם. הקב"ה אומר לכל אדם: 'יבוא רגע בחיים שלך שתוכל להציל חיים של אדם אחר. יבוא רגע שבו תוכל לעשות את הדבר הגדול ביותר. ואולי לא בראתי אותך אלא עבור הרגע הזה. לכן אני מתְנה עמך: כשיבוא הרגע הזה תצטרך להיות מוכן לעשות הכול, ואפילו להיות משהו שאתה לא.
אתה מה שאתה – זה נכון. אבל אני קובע אתך תנאי. והתנאי הזה חיוני לרגע המכריע בחייך: כשהדבר יתבקש ממך, תצטרך לוותר על מה שאתה. תצטרך להיות מוכן להיות מישהו אחר. אם אתה ים, תהיה יבשה. תהיה כל דבר בעולם.
זה הסוד הכי עמוק בחיים: נכון, בדרך כלל אני צריך להיות מה שאני. אבל ישנם רגעים בהם אני צריך להיות גם מה שאני לא.
אם אתה אוהב מישהו מאוד, מהו המבחן האמיתי? המבחן הוא: האם תהיה מוכן להשתנות עבורו, ולו לרגע אחד?
עכשיו תשמעו: מה קורה לך אם אתה מסרב להשתנות? אתה יכול לומר: 'או קיי, לפחות אני מה שאני.' אבל אתה טועה. האמת היא שאתה כלום.
אתם שומעים מה אומרת התורה? רק כשהים עמד בתנאי שלו – להיהפך ליבשה, רק אז הוא 'שב לאיתנו', לכוח שלו. לפני כן, הקיום שלו כים לא היה איתן. עכשיו הוא איתן!
זה כל כך עמוק, אתם יודעים. מתי אתה באמת מה שאתה? רק כשאתה יכול להיות כל דבר עבור מישהו שאתה אוהב.
בקריעת ים סוף נקבע משהו כל כך עמוק בעולם, במים, בכל הטבע: היכולת להשתנות כדי למלא את רצון ה'. זהו עומק החירות. היכולת להיות כל דבר בעולם עבור השני ועבור הקב"ה.
וזה גם העומק של מלכות ה'. אין שום דבר בעולם שלא יכול להשתנות כדי לקיים את רצון ה'.
(מתוך הספר "לב השמים" לפסח)
מה באמת קרה בקריעת ים סוף? איך נתגלה שהקב"ה ממש מולך בכל?
אחרי שבני ישראל עברו את ים סוף, מספרת לנו התורה: 'וישב הים לפנות בוקר לאיתנו'. כלומר, הים חזר למצבו הקבוע. הוא שוב היה למים.
אבל חכמינו אומרים משהו לא ייאמן: אל תקרי לאיתנו אלא לתנאו. כשבששת ימי בראשית ברא הקב"ה את ים סוף, הוא עשה עמו תנאי: אני בורא אותך, בתנאי שביום השישי של פסח בלילה, כשיגיעו בני ישראל לחוף שלך, אתה תיפתח ותיתן להם לעבור.
אני עושה אותך מים, בתנאי שכשיבואו בני ישראל תהיה מוכן להפוך ליבשה…
הקב"ה עושה תנאים, לא רק עם הים. הקב"ה עושה תנאי עם כל אדם בעולם. הקב"ה אומר לכל אדם: 'יבוא רגע בחיים שלך שתוכל להציל חיים של אדם אחר. יבוא רגע שבו תוכל לעשות את הדבר הגדול ביותר. ואולי לא בראתי אותך אלא עבור הרגע הזה. לכן אני מתְנה עמך: כשיבוא הרגע הזה תצטרך להיות מוכן לעשות הכול, ואפילו להיות משהו שאתה לא.
אתה מה שאתה – זה נכון. אבל אני קובע אתך תנאי. והתנאי הזה חיוני לרגע המכריע בחייך: כשהדבר יתבקש ממך, תצטרך לוותר על מה שאתה. תצטרך להיות מוכן להיות מישהו אחר. אם אתה ים, תהיה יבשה. תהיה כל דבר בעולם.
זה הסוד הכי עמוק בחיים: נכון, בדרך כלל אני צריך להיות מה שאני. אבל ישנם רגעים בהם אני צריך להיות גם מה שאני לא.
אם אתה אוהב מישהו מאוד, מהו המבחן האמיתי? המבחן הוא: האם תהיה מוכן להשתנות עבורו, ולו לרגע אחד?
עכשיו תשמעו: מה קורה לך אם אתה מסרב להשתנות? אתה יכול לומר: 'או קיי, לפחות אני מה שאני.' אבל אתה טועה. האמת היא שאתה כלום.
אתם שומעים מה אומרת התורה? רק כשהים עמד בתנאי שלו – להיהפך ליבשה, רק אז הוא 'שב לאיתנו', לכוח שלו. לפני כן, הקיום שלו כים לא היה איתן. עכשיו הוא איתן!
זה כל כך עמוק, אתם יודעים. מתי אתה באמת מה שאתה? רק כשאתה יכול להיות כל דבר עבור מישהו שאתה אוהב.
בקריעת ים סוף נקבע משהו כל כך עמוק בעולם, במים, בכל הטבע: היכולת להשתנות כדי למלא את רצון ה'. זהו עומק החירות. היכולת להיות כל דבר בעולם עבור השני ועבור הקב"ה.
וזה גם העומק של מלכות ה'. אין שום דבר בעולם שלא יכול להשתנות כדי לקיים את רצון ה'.