ת"ר: בא לפני ב"ד- "אבד שטר חובי" אפילו שעדים מעידים שכתבו ונתנו- אין כותבין. נאמר בשטרי הלוואה אבל בשטרי מקח וממכר כותבין חוץ מן האחריות שבו שלא יוכל לטרוף שוב את הקרקע בשטר שנאבד כביכול.
רשב"ג: אפילו במקח וממכר לא כותבין(כי אולי מחזיר שדה למוכר ואז מחזיר את השדה לעצמו ע"י השטר ש"אבד") וכן היה אומר: הנותן מתנה לחברו והחזיר לו את השטר- חזרה מתנתו. חכמים: מתנתו עדיין קיימת.
מר:חוץ מאחריות שבו. מאי טעמא?
רב ספרא: אין כותבין שני שטרות עם אחריות על שדה אחת. בגלל שאם יהיו לו 2 שטרות עם אחריות יוכל להתקיים המצב הבא: בעל החוב של המוכר יוציא מיד הקונה ואז הקונה יוציא אחד משטרותיו על לקוח1 שקנה מהמוכר אחריו ויוציא את הקרקע מידיהם(לפי אחריות ראשונה). ויאמר לבעל חוב: בוא נעשה קנוניה- תניח לי את הקרקע ותטרוף אותה בפעם אחרת וכשיטרוף אותה מידו וימכור המוכר. הקונה שוב יטרוף מלקוח2 ע"י סעיף האחריות שבשטר השני!
וכיון שקרענו את השטר שטרף בעל החוב בפעם הראשונה- איך יטרוף פעם שנייה?
ואם תאמר שלא נקרע השטר בראשונה- הרי אמר רב נחמן: שטר טריפה(של קרקעות) שלא כתוב בו "קרענו את שטר החוב ונתנו טריפה"- לא שטר טריפה הוא. ושטר רדיפה(שרשאי המלווה לגבות מהכל) ולא כתוב בו "קרענו את שטר הטריפה"- לא שטר רדיפה. וכל שטר שומא שלא כתוב בו "קרענו את שטר הרדיפה" - לא שטר שומה הוא.
החשש לקנוניה הוא רק כשבעל החוב בא מכוח אבותיו והמוכר גזל מאבותיו ככה שבעל החוב בא בפעם השנייה מטענה שהמוכר גזל את שדהו ולכן מוציא מהקונה שיוציא שוב פעם מלקוח2.
רב אחא מדפתי לרבינא: אם הקונה אומר לב"ח
(שבא מכוח אבותיו) "הנח לי בקרקע זו ואעמוד בה" יוכל לעשות יותר פשוט- יכול לטרוף שני נכסים ביום אחד!
אם עושה כך, מרובים עליו בעלי דינין ומפחד שיגלו את רמאותו. אבל אם ממתין- לא מפחד.
על כך שכותבין שטר מכר חוץ מאחריות- ושיכתוב שובר למוכר: "כל השטרות שיצאו על קרקע זו פסולין מלבד האחד שיצא בתאריך זה" ולא יטרפו שוב גם עם אחריות בשטר הלוקח!
אמרו את זה חכמים לפני רב פפא וי"א לפני רב אשי שמה שאין משתמשין בדרך זו זה בגלל שאין כותבין שובר? ולכן לא נחייב את הלווה לשלם [קסד לקמן].
א"ל: בדר"כ כותבין שובר(במכר והיינו טעמא שלא כותבין בגלל שעדיין יש חשש לקנוניה בגלל שהשובר לא אצל הלקוחות והם אינם יודעים מכך לכן יוכל לטרוף הקונה פעמיים.
אבל אולי הלקוחות הולכים לגבות מהמוכר בגלל האחריות שנתן להם והם יגלו שיש שובר ושהוציאו מהם שלא כדין?
הם יגלו שהקרקע נגבתה מהם שלא כדין ושבינתיים הגוזל אוכל את פירות הקרקע.
אולי ללקוחות אין אחריות ולכן ממילא לא יחזרו למוכר.
אם כך, שיש מקרים שבהם שובר לא מגן על הלקוח אז גם בשטרי הלוואה יהיה את החשש הזה אז למה אמר רב פפא/ רב אשי שכותבין בדר"כ שובר?
במלוה שחייב כסף, הלקוחות לא ממהרים לתת את הקרקע לבעל חוב בגלל שחושבים שאולי התפייס בכסף ולכן אין חשש שהשובר לא יגן על הלקוחות. מה ששונה במכר שבו הקונה לא מתפייס בכסף ולכן יש חשש גדול יותר שיגבה את הקרקע מבלי שהלקוחות ילכו תחילה אל המוכר ויודע להם על השובר.
מר: כותבין חוץ מן האחריות שבו. כיצד?
רב נחמן: שכתוב כך: "שטר זה שלא לגבות ממשועבדין ובני חורין אלא כדי שתעמוד קרקע זו בידי לוקח כתבנו".
רפרם: שלא נכתבה אחריות- טעות סופר היא ולא בכוונה הושמטה לכן כשכותב בצורה מפורשת בשטר שאין בו אחריות- אז לא גובה אבל אחרת- גובה.
רב אשי: אם לא נכתבה אחריות- לא טעות סופר היא והשמיט בכוונה ולכן לא גובה. ופירוש "חוץ מאחריות שבו"- שלא כתוב בו אחריות בפשטות.
אישה אחת שנתנה כסף לאדם אחד לקנות לה קרקע וקנה לה קרקע שלא באחריות. באה לפני רב נחמן להתלונן- א"ל: הכלל לגבי שליח הוא שהמשלח אומר "לתקן שלחתיך ולא לעוות" לכן עליך לקנות את הקרקע מהמוכר בלי אחריות ולמכור אותה לי שוב עם אחריות כדי שאם יגבה בעל חוב את הקרקע- תפצה אותי.
רשב"ג: הנותן מתנה לחבירו והחזיר אותו חבר את השטר- חזרה מתנתו. חכמים: מתנתו קיימת. מאי טעמא דרשב"ג? רב אסי: נעשה כאומר לו בשעת הנתינה "שדה זו נתונה לך כל זמן שהשטר בידך".
רבה: אם כך גם אם נגנב או אבד השטר חזרה המתנה!
אלא אמר רבה: באותיות נקנות במסירה קמיפלגי. רשב"ג: אותיות(השטר וזכויותיו) נקנות במסירה ורבנן: אין אותיות נקנות במסירה.