(ט) רַבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר, כָּל הַמְקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה מֵעֹנִי, סוֹפוֹ לְקַיְּמָהּ מֵעשֶׁר. וְכָל הַמְבַטֵּל אֶת הַתּוֹרָה מֵעשֶׁר, סוֹפוֹ לְבַטְּלָהּ מֵעֹנִי: (י) רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, הֱוֵי מְמַעֵט בְּעֵסֶק, וַעֲסֹק בַּתּוֹרָה. וֶהֱוֵי שְׁפַל רוּחַ בִּפְנֵי כָל אָדָם. וְאִם בָּטַלְתָּ מִן הַתּוֹרָה, יֶשׁ לְךָ בְטֵלִים הַרְבֵּה כְנֶגְדָּךְ. וְאִם עָמַלְתָּ בַתּוֹרָה, יֶשׁ לוֹ שָׂכָר הַרְבֵּה לִתֶּן לָךְ: (יא) רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר, הָעוֹשֶׂה מִצְוָה אַחַת, קוֹנֶה לוֹ פְרַקְלִיט אֶחָד. וְהָעוֹבֵר עֲבֵרָה אַחַת, קוֹנֶה לוֹ קַטֵּגוֹר אֶחָד. תְּשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, כִּתְרִיס בִּפְנֵי הַפֻּרְעָנוּת. רַבִּי יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר אוֹמֵר, כָּל כְּנֵסִיָּה שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם. וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, אֵין סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם:...
Rabbi Jonathan said: whoever fulfills the Torah out of a state of poverty, his end will be to fulfill it out of a state of wealth; And whoever discards the Torah out of a state of wealth, his end will be to discard it out of a state of poverty. Rabbi Meir said: Engage but little in business, and busy yourself with the Torah. Be of humble spirit before all men. If you have neglected the Torah, you shall have many who bring you to neglect it, but if you have labored at the study of Torah, there is much reward to give unto you Rabbi Eliezer ben Jacob said: he who performs one commandment acquires for himself one advocate, and he who commits one transgression acquires for himself one accuser. Repentance and good deeds are a shield against punishment. Rabbi Yochanan Hasandlar said: every assembly which is for the sake of heaven, will in the end endure; and every assembly which is not for the sake of heaven, will not endure in the end.
כל המשנה איננה בסדרת עדי נוסח, וספק אפוא אם היא מגוף המשנה או תוספת.
רבי יונתן אומר – רבי יונתן הוא תלמידו המובהק של רבי ישמעאל, יחד עם רבי יאשיה. שניהם משקפים תופעה מיוחדת בהתפתחות התורה שבעל פה. שניהם אינם מופיעים במשנה, רבי יונתן מופיע רק במשנתנו, שהיא כאמור ספק משנה, ורבי יאשיה אינו מופיע כלל. שניהם מופיעים מעט מאוד בתוספתא (פעם אחת). אבל הם מופיעים רבות בתלמודים וכן במדרשי ההלכה, בעיקר באלו המיוחסים לדבי רבי ישמעאל (מכילתא דרבי ישמעאל וספרי במדבר, ומעט בספרי דברים). יתר על כן, אין חכמים המוסרים בשמם. על כן כבר הציע אפשטיין שהם משמרים את תורת רבי ישמעאל, אבל תורתו של רבי ישמעאל לא היה לה המשך, והיא נדחתה מפני תורתו של עמיתו ובר הפלוגתא שלו רבי עקיבא, שכן כל חכמי דור אושא היו תלמידי רבי עקיבא והם המשיכו את מסורת התורה שבעל פה. תלמידי רבי ישמעאל, לעומת זאת, התגוררו במחוז יהודה ותורתם נשמרה פחות בגלל הפגיעה הכרוכה במרד בר כוכבא, ולכן לא היה לבתי המדרש שלהם המשך. אם ההיגד האחרון מקורי במשנה הרי שהוא מעיד שעריכתה של מסכת אבות שונה מזו של יתר המשנה, ורבי יונתן מצא בה מקום. אבל ייתכן שדבריו הובאו מברייתא שמחוץ למשנה, אגב דברי רבי מאיר במשנה הבאה הקרובים באופיים.
דְּתַנְיָא, אִיסִי בֶּן יְהוּדָה הָיָה מוֹנֶה שִׁבְחָן שֶׁל חֲכָמִים: רַבִּי מֵאִיר – חָכָם וְסוֹפֵר; רַבִּי יְהוּדָה – חָכָם לִכְשֶׁיִּרְצֶה; רַבִּי טַרְפוֹן – גַּל שֶׁל אֱגוֹזִין; רַבִּי יִשְׁמָעֵאל – חֲנוּת מְיוּזֶּנֶת; רַבִּי עֲקִיבָא – אוֹצָר בָּלוּם; רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי – קוּפַּת הָרוֹכְלִים; רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה – קוּפָּה שֶׁל בְּשָׂמִים; מִשְׁנַת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב – קַב וְנָקִי; רַבִּי יוֹסֵי – נִמּוּקוֹ עִמּוֹ; רַבִּי שִׁמְעוֹן – טוֹחֵן הַרְבֵּה וּמוֹצִיא קִימְעָא. תָּנָא: מְשַׁכֵּחַ קִימְעָא, וּמַה שֶּׁמּוֹצִיא – אֵינוֹ מוֹצִיא אֶלָּא סוּבִּין. וְכֵן אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן לְתַלְמִידָיו: בָּנַיי, שְׁנוּ מִדּוֹתַי, שֶׁמִּדּוֹתַי תְּרוּמוֹת מִתְּרוּמוֹת מִידּוֹתָיו שֶׁל רַבִּי עֲקִיבָא....
This is as it is taught in a baraita that Isi ben Yehuda would recount the praise of the Sages by characterizing each of them: Rabbi Meir, a scholar and scribe; Rabbi Yehuda, a scholar when he chooses to be one; Rabbi Tarfon, a pile of nuts, as, just as when one removes a nut from a pile all the other nuts fall, so too, when a student would ask Rabbi Tarfon with regard to one matter, he would cite sources from all the disciplines of the Torah; Rabbi Yishmael, a well-stocked store; Rabbi Akiva, a full storehouse; Rabbi Yoḥanan ben Nuri, a peddler’s basket, in which there is a small amount of each product; Rabbi Elazar ben Azarya, a basket of fragrant spices, as everything he says is reasonable; the mishna of Rabbi Eliezer ben Ya’akov is measured [kav] and immaculate; Rabbi Yosei, his reasoning accompanies his statements; Rabbi Shimon grinds much and removes little. It is taught in explanation: Rabbi Shimon would forget little of his studies, and what he removed from his memory, he removed only chaff. And likewise, Rabbi Shimon said to his students: My sons, accept my halakhic rulings, as my rulings are the finest rulings of the finest rulings of Rabbi Akiva.
וְהָא דְּלֹא תְּנַן הָעוֹסֵק, מִשּׁוּם סֵיפָא דְּלֹא בָּעֵי לְמִתְנֵי כָּל שֶׁאֵינוֹ עוֹסֵק, דַּהֲוָה אֲמֵינָא מִשּׁוּם גַּבְהוּת לִבּוֹ מֵעָשְׁרוֹ אֵינוֹ עוֹסֵק בַּתּוֹרָה. וּלְהָכִי תָּנֵי הַמְּבַטֵּל כוּ' כְּלוֹמַר מִפְּנֵי שֶׁצָּרִיךְ לַעֲסֹק בְּעָשְׁרוֹ דָּבָר זֶה מְבַטֵּל תּוֹרָתוֹ. וְהָכָא נַמִּי הָכִי קָאָמַר, הַמְּקַיֵּם תּוֹרָה מֵעֹנִי, שֶׁאֵין עֲסָקָיו מְבַטְּלִין לִמּוּדוֹ אֶלָּא מְקַיֵּם לִמּוּדוֹ. דֶּרֶךְ חַיִּים. וּלְפִי זֶה נִרְאֶה לִי דְּמֵעֹנִי, גַּם כֵּן אַיְדֵי דְּסֵיפָא דִּתְנַן מֵעֹשֶׁר דְּפֵרוּשׁוֹ מֵחֲמַת עֹשֶׁר, וְאַף עַל גַּב דַּהֲוָה לֵיהּ לְמִתְנֵי בָּעֹנִי:
And that which we did not teach [in this mishnah], "who is involved," is because of the end, that we do not want to teach, "anyone who is not involved." As I would have [then] said [that it is] because of the haughtiness of his heart due to his wealth that he is not involved in Torah [study]. And hence, it is taught, "one who neglects, etc;" meaning to say, on account of his needing to be involved in his [assets, since] this matter causes his neglect of Torah. And so too, this is what he means to say: "One who implements the Torah in poverty" [such that] his [business] affairs do not negate his study, but [rather] he [still] fulfills his [obligation to] study - Derekh Chaim. And according to this, it appears to me that [the wording of the beginning], "me'oni (literally, from poverty), is also in view of the end; as we learn [there, literally] "from wealth;" the explanation of which is as a result of wealth. And [this is the case] even though it should have taught, "be'oni (in poverty).
סוֹפוֹ כוּ'. וְגַם הֱיוֹת שֶׁהַנִּסָּיוֹן פְּעָמִים רַבּוֹת יוֹרֶה בְּחִלּוּף זֶה. וְעֻבְדָּא דְּרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן פְּדָת אִי בָּעֵית לְאַחְרוּבֵי עָלְמָא כוּ', כָּתַב בְּדֶרֶךְ חַיִּים, דְּמַתְנִיתִין בְּבֵינוֹנִי בְּמַזָּלוֹ. וְעוֹד, כְּדֵי שֶׁהָעֹשֶׁר לֹא יְבַטְּלוֹ. וְכֵן בַּמִּדְרָשׁ, מִפְּנֵי מַה בְּנֵי עֲנִיִּים כוּ', שֶׁלֹּא יַעַסְקוּ בִּדְבָרִים אֲחֵרִים וְיִשְׁכְּחוּ דִּבְרֵי תּוֹרָה, דִּכְתִיב כִּי הָעֹשֶׁק יְהוֹלֵל חָכָם. וְגַם לִפְעָמִים הוּא מִפֹּעַל הַחֵטְא וְיִסּוּרִין מְמָרְקִין. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: (עיקר תוי"ט).
"his end, etc.": and even if experience frequently shows the opposite of this, [as does] the story of Rabbi Elazar ben Padat (Taanit 25), "If you want, the world can be destroyed, etc." Derekh Chaim wrote that our mishnah is [dealing with] someone of average circumstance (mazal). And also, [the reason such a person does not always become wealthy is] so that his wealth will not cause him to neglect [his Torah study]. And so [too] in the midrash, "Because of what do the children of the poor, etc. So that they will not get involved in other things and forget the words of Torah, as it is written, 'As oppression makes the wise, silly.'" And also, sometimes it is the consequence of sin - and afflictions cleanse. And see Tosafot Yom Tov.
שָׁמַע רַבִּי חֲנִינָא, אָמַר לוֹ: יֵשׁ לְךָ בָּהֶן סִימָן? אָמַר לוֹ: הֵן. נָתַן לוֹ סִימָן וְנָטַל אֶת הָעִיזִּין, וְהֵן הֵן עִיזֵּי דְּאַיְיתוֹ דּוּבֵּי בְּקַרְנַיְיהוּ. רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן פְּדָת דְּחִיקָא לֵיהּ מִילְּתָא טוּבָא. עֲבַד מִלְּתָא וְלָא הֲוָה לֵיהּ מִידֵּי לְמִטְעַם, שְׁקַל בְּרָא דְתוּמָא וְשַׁדְיֵיהּ בְּפוּמֵּיהּ, חֲלַשׁ לִבֵּיהּ וְנִים. אֲזוּל רַבָּנַן לְשַׁיּוֹלֵי בֵּיהּ, חַזְיוּהּ דְּקָא בָכֵי וְחָיֵיךְ, וּנְפַק צוּצִיתָא דְנוּרָא מֵאַפּוּתֵיהּ. כִּי אִתְּעַר, אֲמַרוּ לֵיהּ: מַאי טַעְמָא קָבָכֵית וְחָיְיכַתְּ? אֲמַר לְהוּ: דַּהֲוָה יָתֵיב עִמִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וַאֲמַרִי לֵיהּ: עַד מָתַי אֶצְטַעַר בְּהַאי עָלְמָא? וַאֲמַר לִי: אֶלְעָזָר בְּנִי, נִיחָא לָךְ דְּאֵפְכֵיהּ לְעָלְמָא מֵרֵישָׁא, אֶפְשָׁר דְּמִתְיַלְּדַתְּ בְּשַׁעְתָּא דִמְזוֹנֵי. אֲמַרִי לְקַמֵּיהּ: כּוּלֵּי הַאי, וְאֶפְשָׁר? אֲמַרִי לֵיהּ: דַּחֲיַי טְפֵי אוֹ דְחָיֵינָא? אֲמַר לִי: דַּחֲיֵית. אֲמַרִי לְקַמֵּיהּ: אִם כֵּן, לָא בָּעֵינָא. אֲמַר לִי: בְּהַאי אַגְרָא דַּאֲמַרְתְּ ״לָא בָּעֵינָא״ יָהֵיבְנָא לָךְ לְעָלְמָא דְּאָתֵי תְּלֵיסְרֵי נַהְרָווֹתָא דְמִשְׁחָא אֲפַרְסְמוֹן דָּכַיִין כִּפְרָת וְדִיגְלַת, דְּמִעַנְּגַתְּ בְּהוּ. אֲמַרִי לְקַמֵּיהּ: הַאי וְתוּ לָא? אֲמַר לִי: וּלְחַבְרָךְ מַאי יָהֵיבְנָא? אֲמַרִי לֵיהּ: וַאֲנָא מִגַּבְרָא דְּלֵית לֵיהּ בָּעֵינָא? מַחְיַין בְּאִסְקוּטְלָא אַפּוּתַאי, וַאֲמַר לִי: אֶלְעָזָר בְּרִי, גָּרוֹ בָּךְ גִּירַי....
And Rabbi Ḥanina said her: Do not eat of their eggs, as they are not ours. And the chickens laid many eggs, and chickens hatched from the eggs. And as the noise and mess of the chickens were distressing them, they sold them and bought goats with their proceeds. Once that same man who lost the chickens passed by and said to his companion: Here is where I left my chickens. Rabbi Ḥanina heard this and said to him: Do you have a sign by which to identify them? He said to him: Yes. He gave him the sign and took the goats. The Gemara concludes: And these are the very goats that brought bears impaled between their horns. § The Gemara relates more stories of desperately poor righteous individuals. Rabbi Elazar ben Pedat was hard-pressed for money. Once an act of bloodletting was performed on him, but he did not have anything to taste afterward. He took a clove of garlic and put it in his mouth. His heart became weak and he fell asleep. The Sages came to inquire about his welfare. They saw him weeping and laughing, and a ray of light was shining from his forehead. When he awoke they said to him: What is the reason that you were laughing and crying? He said to them: The reason is that in my dream the Holy One, Blessed be He, was sitting with me, and I said to Him: Until when will I suffer such poverty in this world? And He said to me: Elazar, My son, is it more convenient for you that I return the world to its very beginning? Perhaps you will be born in an hour of sustenance and not be poor. I said before Him: You suggest doing all this, to return the world to its beginning, and even then is it only a possibility that things will be different, not a certainty? I said to Him: Are the years that I have already lived more numerous, or are that I will live more numerous? He said to me: Those years that you have lived are greater. I said before Him: If so, I do not want You to recreate the world for the sake of a brief few years. He said to me: As a reward for saying: I do not want, I will give you in the World-to-Come thirteen rivers of pure balsam oil as large as the Euphrates and the Tigris for you to enjoy. I said before Him: This and no more? He said to me: But if I give you more, what will I give to your colleagues? I said to Him: And do I request this from a person, who does not have enough? You are omnipotent. He playfully snapped His finger [askutla] on my forehead and said to me: Elazar, my son, My arrows I cast upon you, My arrows. This touch caused the ray of light to shine from his forehead.
(א) וְזֶה בְּחִינַת שׁוֹבָבִי"ם שֶׁבָּהֶם נוֹהֲגִים הַכְּשֵׁרִים לְהִתְעַנּוֹת וְלִצְעֹק לַה' יִתְבָּרַךְ בִּתְפִלּוֹת וּסְלִיחוֹת, כִּי בְּאֵלּוּ הַיָּמִים קוֹרִין בַּתּוֹרָה בְּעִנְיַן גָּלוּת מִצְרַיִם וּגְאֻלָּתָם שֶׁהָיָה עַל-יְדֵי צְעָקָה כַּנַּ"ל. וּכְמוֹ כֵן צְרִיכִין עַתָּה בַּגָּלוּת הַזֶּה כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ, "שׁוּבוּ בָנִים שׁוֹבָבִים", שֶׁעִקַּר כָּל הַצָּרוֹת וְהַגָּלֻיּוֹת, רַחֲמָנָא לִצְלָן, הֵם עַל-יְדֵי חֶסְרוֹן הַדַּעַת, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת שׁוֹבָבִים, שֶׁכָּל אֶחָד הוֹלֵךְ בָּעוֹלָם כְּמוֹ מְשֻׁגָּע וְשׁוֹבָב מַמָּשׁ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, "וַיֵּלֶךְ שׁוֹבָב בְּדֶרֶךְ לִבּוֹ". וּכְשֶׁיָּבִין הָאָדָם בְּעַצְמוֹ כָּל זֹאת אֵיךְ הוּא שׁוֹבָב וּמְשֻׁגָּע מַמָּשׁ, כִּי הוֹלֵךְ אַחֲרֵי שְׁרִירוּת לִבּוֹ וְאֵינוֹ מִסְתַּכֵּל עַל תַּכְלִיתוֹ הַנִּצְחִי, בְּוַדַּאי יָחוּס עַל עַצְמוֹ וְיִצְעַק הַרְבֵּה לַה' יִתְבָּרַךְ, וְעַל-יְדֵי-זֶה יִזְכֶּה, לְפִי בְּחִינָתוֹ, לְהוֹלִיד הַמֹּחִין וְהַדַּעַת, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה עִקַּר הַגְּאֻלָּה בִּכְלָל וּבִפְרָט בְּכָל אָדָם וּבְכָל זְמַן כַּנַּ"ל:
And this is the quality of Shovavi”m, when those who are fit have the custom of fasting and crying out to blessed God with prayers and penitential liturgy. For in this season, we read in the Torah about the exile in Egypt, and their redemption, which came through their crying out, as written above. And we need to do the same now in this exile, as written above. And so: “Return, wayward children – shuvu banim shovavim” (Jeremiah 3:14, 22), for the essence of troubles and exiles – may the Compassionate One save us from them – is in a lack of knowing, which is the quality of the wayward, when everyone goes around in the world like a literally crazy wayward person, as it is said (Isaiah 57:17), “The went wayward on their [own] heart’s path.” And when a person understands all this about themselves, how they are wayward and literally crazy, because they follow the stubbornness [or: imagination] of their heart and don’t pay attention to the eternal end-point, they will certainly have pity on themselves and do a lot of crying out to blessed God, and in that way will merit, in accord with their own qualities, to understanding and knowledge, which are the essence of the means to redemption generally and specifically, for each person and each time, as is written above.