והבעל נותן שכר וכו. מאי טעמא?
דאמר קרא: "וכתב גט כריתות ונתן בידה".
ועכשיו שאין עושים כך שהבעל משלם אלא האישה משלמת כדי שהבעל לא יוכל להשהות את הגט בגלל ממון ולעגן את האישה.
[הלוה משלם שכר.]
פשיטא שהוא משלם!
לא נצרך אלא בעיסקא שהיית חושב בגלל שגם המלווה מרוויח אז הוא גם משלם. קמ"ל שלא.
[והלוקח נותן שכר]
פשיטא!
לא צריכא אלא במוכר שדהו מפני רעתה שהיית חושב בגלל שנוח לו להיפטר מהשדה אז גם המוכר הוא משלם. קמ"ל- לא.
[כותבין שטרי אירוסים ונישואין רק מדעת שניהם והחתן משלם].
פשיטא! שהרי שניהם מתחייבים. והחתן הוא הנושא אישה!
לא נצרכה אלא בחתונה של ת"ח שהיית חושב שנוח לחמיו לקרבו אז לא צריך הסכמה של הכלה וגם משפחת הכלה תשלם. קמ"ל מתניתין.
[כותבין שטרי אריסות וקבלנות רק מדעת שניהם].
פשיטא!
לא צריכא אלא בשדה בורה שהיה אפשר לחשוב שבעל השדה רוצה להשכיר יותר ממה שהאריס רוצה לשכור.
[כותבין שטרי בירורין רק מדעת שניהם].
מאי שטרי בירורין?
בבבל תרגמו: שטרי טענתא- שטר שכותבין ב"ד מה טענות הצדדים במשפט כדי שלא יחזרו בהם מטענתם.
רב ירמיה בר אבא: שטר בירורין זה שטר שבו כתוב איזה דיין דן איזה צד בריב(זה בורר לו אחד... ובוחרים דיין שלישי).
ר"ש בן גמליאל: כותבין שטרי בירורין לכל אחד ולאו דווקא מדעת שניהם
אולי הם נחלקו[ר"ש בן גמליאל ות"ק] אם כופין על מידת סדום(שאדם מסרב להשתתף בשטר אחד עם עוד עד שדעתו כמוהו- כופים אותו?) ת"ק- כופים ועושים שטר אחד. ר"ש- לא כופים?
לא. לדעת הכל כופין על מידת סדום. וטעמו של ר"ש הוא בגלל שלמתנגד לשטר יש הרבה מה להפסיד ולכן לא נכפה עליו ולא משום מידת סדום.
מתנ: מי שפרע מקצת מחובו והפקיד בידי שליש את שטרו ואמר לו: "אם לא אתן לך כסף עד יום פלוני תן למלווה את שטרו". הגיע יום פלוני ולא נתן מעות, רבי יוסי: יתן. רבי יהודה: לא יתן
במה נחלקו? ר יוסי: אסמכתא קונה. ר יהודה: אסמכתא לא קניא. שהלווה מבטיח משהו על תנאי דבר שהוא סבור שלא יתקיים(שהיה בטוח שיתן את המעות)- האם חלה ההתחייבות.
אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב: כשהיינו באים לפני ר אמי בעניין דין אסמכתא א"ל: בגלל שרבי יוחנן מלמדנו פעם ראשונה ושניה שהלכה כרבי יוסי איני יכול להתנגד לרבי יוחנן.
ואין הלכה כרבי יוסי.
מתנ: מי שנמחק שטר חובו מעמיד עליו עדים שיודעים מה היה כתוב בו ובא לפני ב"ד שיקיימו לו: איש פלוני בן פלוני נמחק שטרו ביום פלוני ופלוני ופלוני עדיו".
גמ: ת"ר: איזהו קיומו? במותב תלתא הוינא....
ואם כתוב בו: הוזקקנו לעדותן של שניים ונמצאה עדותם מכוונת- גובה ואין צריך להביא ראיה. ואם לא מכוונת לא גובה ומביא ראייה.
נקרע- פסול. נתקרע(מעצמו)- כשר. נמחק או ניטשטש- אם רישומו ניכר כשר.
ה"ד נקרע ונתקרע?
רב יהודה: נקרע קרע של ב"ד ונתקרע קרע שאינו של ב"ד.
ה"ד קרע של ב"ד?
רב יהודה: מקום עדים ותורף וזמן.
אביי: שתי וערב.
ערבים גזלנים שהיו בוזזים את קרקעות פומבדיתא. בעלי קרקעות אתא לקמיה אביי: תכתוב לנו עוד שטר שאם יגזלו את השטר יהיה לנו עוד אחד.
א"ל: מאי אעביד לכו דאמר רב ספרא: אין כותבין 2 שטרות על קרקע אחת שמא טורף בעל חוב ומוכר וחוזר בעל השדה המקורי וטורף מן הלקוחות.
היו מטרידים אתו אז אמר לסופר: עשה להם שטר שהוא על המחק ועדיו על הנייר שפסול.
רב אחא בר מניומי לאביי: שמא רישומו ניכר ותנן אם רישומו ניכר כשר!
א"ל: אני לא אכתוב שטר כשר ואמחוק אלא אני אכתוב אלף בית בעלמא.