שטר שכתבו בו "שש מאות וזוז". שאל רב שרביא את אביי: הכוונה היא 600 סלעין וזוז או 600 פרוטות וזוז?
אביי: תוריד מהאפשרויות את הפרוטות בגלל שפרוטות לא כותבים בשטר אלא ממירים לזוזים. ויש לך לומר שאולי זה 600 סלעין?! אלא יד בעל השטר על התחתונה והכוונה היא ל601 זוזים.
אביי: מי שצריך להפקיד חתימה בב"ד- לא יחתום בסוף השטר כך שישאר מקום לזייף שטר למעלה מחתימתו ותנן: הוציא עליו כתב ידו שהוא חייב לו גובה מנכסים בני חורין.
מוכס יהודי אחד שבא לפני אביי אמר לו: "תראה לי את חתימת ידך כדי שאוכל לפטור את חבריך החכמים ממכס" אביי חתם על ראש הקלף וניסה המוכס למשוך את הקלף כך שאביי יחתום על התחתית. א"ל אביי: "כבר קדמוך רבנן(שהזהירו מרמאים כמוך)".
אביי: שכותב סכום בשטר משלוש עד עשר, עדיף לא לכתוב אותו בסוף השיטה שיכול לזייף ולהוסיף "ין" ונמצא מוכפל ב10. ואם בכל זאת עשה כך: יזכיר את הסכום פעמיים שלוש וכך לפחות אחד יהיה באמצע שיטה ולא יזדייף.
שטר שהיה כתוב בו "שליש בפרדס" ומחק את גג הבית ואת רגל הבית ככה שהיה רשום "שליש ופרדס". בא בעל השטר לפני אביי ושאל אותו אביי: מה הטעם לרווח אחרי הו'? כפת אתו אביי ובעל השטר הודה שזייף.
ההוא שהיה כתוב בו "מנת ראובן ושמעון אחי" והיה להם אח ששמו "אחי". בעל השטר הוסיף ו' לפני אחי (ככה שיקבל גם את חלקו של אחי) ובא לפני אביי. אביי: למה הו' דחוקה? כפתיה ואודי.
שטר שהיו חתומים עליו רבא ורב אחא בר אדא. בא בעל השטר לפני רבא לתבוע. רבא: רב אחא בא אדא מבוגר ממני בהרבה ולא חתמתי! כפתיה ואודי. רבא: בשלמא שאת החתימה שלי הצלחת לזייף אבל איך הצלחת לזייף את של ראב"א שרטטו ידיו מזקנה? א"ל: כתבתי על גשר חבלים. ויש אומרים שכתב בזמן שעמד על חמת מים ולכן רעד.
מתנ': כותבין לאיש גט אע"פ שאישתו לא אתו ושובר לאישה אע"פ שאין בעלה עימה ובלבד שהסופר יכיר את הזוג והבעל ישלם.
כותבין שטר ללווה אע"פ שאין המלווה עימו (כי הלווה מתחייב) ואין כותבין למלווה עד שיהיה הלווה עימו והלווה משלם.
כותבין למוכר אע"פ שאין לוקח עמו ואין כותבין ללוקח עד שיהי מוכר עמו. והלוקח נותן שכר.
אין כותבין שטרי אריסות וקבלנות/נישואים ואירוסים אלא מדעת שניהם והמקבל/חתן נותן שכר.
אין כותבין שטרי בירורין ומעשי ב"ד אלא מדעת שניהם ושניהם נותנין שכר. רשב"ג: כותבין 2 שטרי בירורין לכל אחד וכל אחד משלם לעצמו.
גמ': מאי ובלבד שיהא מכירן?
רב יהודה אמר רב: שיהא מכיר שם האיש בגט ושם האישה בשובר.
ישב רב ספרא ורב אחא בר הונא ורב הונא בר חיננא ואביי ונשאלה להם: שם האיש בגט- כן(צריך להכיר), שם האישה לא? שם האישה בשובר- כן ושם האיש לא?
שם האישה בגט צריך להכיר בגלל שאם לא היה מכיר היה יכול לכתוב שם של אישה אחרת ולבעלה יש את אותו שם כמו של כותב השטר ומשתחררת שלא כדין!
וצריך גם לדעת שם איש בשובר שאם לא היה מכיר(סופר) הייתה יכולה לכתוב שם של בעל אחר ולתת את השטר לאישה ששמה כשמה!
אביי: כך אמר רב: צריך לדעת גם את שם האיש וגם את שם האישה.
ונחשוש לשתי זוגות עם שמות זהים הדרים בעיר אחת!(כך שיוכלו להעביר גיטין ביניהם).
רב אחא בר הונא: הכי אמר רב: אין מגרשין נשותיהן אלא זה בפני זה.
אבל יכול להגיע לעיר אחרת ולשקר ששמו יוסף בן שמעון ולהגיד לסופר(שמכיר את שם הזוג וחושב שהוא יוסף בן שמעון שבעיר הראשונה) לכתוב לו גט. ולחזור לעיר ולתת את הגט למי ששמו באמת יוסף בן שמעון!
רב הונא בר חיננא: הכי אמר רב: כל שהוחזק שמו בעיר שלושים יום אין חוששין לו.
במקום שאין חזקה על שם הבעל והאישה
(פחות מ30 יום) כיצד נדע אם הם נאמנים על שמם?
אביי: שקוראים לו בהפתעה והוא עונה מהר.
רב זביד: לא נסמוך על זה כי רמאי ברמאותה זהיר.
שובר אחד שהיו חתומים עליו ר ירמיה בר אבא ועדים. האישה: לא אני הייתי האישה שחתמת על שוברה- יש לה שם זהה לשלי וגם שם הבעל זהה אבל אני לא קיבלתי את כתובתי. רב ירמיה בר אבא: אמרתי זאת גם לעדים שאת לא נראית כמו האישה שחתמנו על שוברה אבל העדים אמרו לי: זאת אותה האישה פשוט קולה התעבה והיא הזדקנה והדין עימם.
אביי: למרות מה שחכמים אמרו שאינו חוזר ומגיד (רב ירמיה לא היה אמור להתחרט מעדותו). בגלל שאין זו דרך ת"ח לדייק בנשים- נאמן רב ירמיה להתחרט לטובת העדים.
שובר אחד שהיה חתום עליו רב ירמיה בר אבא. האישה: לא אני הייתי לפניך שחתמת על השובר! א"ל: אני מזהה אותך. אביי: ולמרות שת"ח לא מדייקים בנשים כיוון שעכשיו דקדק להכיר אותה דק.
אביי: ת"ח שהולך לקדש אישה יקח איתו עם הארץ(שדרכו להכיר נשים) כדי שלא יחליפו לו את השידוך שלו.