(יט) כִּֽי־תָצ֣וּר אֶל־עִיר֩ יָמִ֨ים רַבִּ֜ים לְֽהִלָּחֵ֧ם עָלֶ֣יהָ לְתׇפְשָׂ֗הּ לֹֽא־תַשְׁחִ֤ית אֶת־עֵצָהּ֙ לִנְדֹּ֤חַ עָלָיו֙ גַּרְזֶ֔ן כִּ֚י מִמֶּ֣נּוּ תֹאכֵ֔ל וְאֹת֖וֹ לֹ֣א תִכְרֹ֑ת כִּ֤י הָֽאָדָם֙ עֵ֣ץ הַשָּׂדֶ֔ה לָבֹ֥א מִפָּנֶ֖יךָ בַּמָּצֽוֹר׃ (כ) רַ֞ק עֵ֣ץ אֲשֶׁר־תֵּדַ֗ע כִּֽי־לֹא־עֵ֤ץ מַאֲכָל֙ ה֔וּא אֹת֥וֹ תַשְׁחִ֖ית וְכָרָ֑תָּ וּבָנִ֣יתָ מָצ֗וֹר עַל־הָעִיר֙ אֲשֶׁר־הִ֨וא עֹשָׂ֧ה עִמְּךָ֛ מִלְחָמָ֖ה עַ֥ד רִדְתָּֽהּ׃ {פ}
כי האדם עץ השדה. הֲרֵי כִּי מְשַׁמֵּשׁ בִּלְשׁוֹן דִּלְמָא, שֶׁמָּא הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה לְהִכָּנֵס בְּתוֹךְ הַמָּצוֹר מִפָּנֶיךָ לְהִתְיַסֵּר בְּיִסּוּרֵי רָעָב וְצָמָא כְּאַנְשֵׁי הָעִיר? לָמָּה תַּשְׁחִיתֶנּוּ?:
כי האדם עץ השדה. כבר ביארתי בספר היסוד כי יתכן בכל לשון לקצר לאחוז דרך קצרה כמו חמור לחם רק מלת לא לא יתכן להיותה נחסרת כי הטעם יהיה להפך ומדקדק גדול ספרדי אמר כי חסר ה״א וכן הוא הכי האדם עץ השדה וזה הטעם איננו נכון בעיני כי מה טעם לאמר לא תשחית עץ פרי כי איננו כבני אדם שיוכל לברוח מפניך ולפי דעתי שאין לנו צורך לכל זה וזה פירושו כי ממנו תאכל ואותו לא תכרות כי האדם עץ השדה והטעם כי חיי בן אדם הוא עץ השדה וכמוהו כי נפש הוא חובל כי חיי נפש הוא חובל:
ישנן שתי דרכים לקרוא את המילים: "כי האדם עץ השדה", האחת בתמיהה והשניה בתור קביעת עובדה.
- איזה משני המפרשים קורא בדרך הראשונה ואיזה קורא בדרך השניה?
- מה ההבדל המהותי במשמעות שנובעת משתי הקריאות השונות?
כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה, יָפֶה פֵּרֵשׁ רַבִּי אַבְרָהָם (אבן עזרא על דברים כ':י"ט) כִּי שִׁעוּר הַכָּתוּב כִּי מִמֶּנּוּ תֹּאכֵל כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה וְאוֹתוֹ לֹא תִכְרֹת לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר. וְטַעַם כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה, כְּמוֹ כִּי נֶפֶשׁ הוּא חֹבֵל (דברים כ"ד:ו'). אֲבָל עַל דַּעַת רַבּוֹתֵינוּ (ב"ק צא) מֻתָּר לִכְרוֹת עֵץ מַאֲכָל לִבְנוֹת מָצוֹר, וְלֹא אָמְרָה תּוֹרָה רַק עֵץ אֲשֶׁר תֵּדַע כִּי לֹא עֵץ מַאֲכָל הוּא וְגוֹ', אֶלָּא לְהַקְדִּים וְלוֹמַר שֶׁאִילַן סְרָק קוֹדֵם לְאִילַן מַאֲכָל. אִם כֵּן פֵּרוּשׁ הַפָּרָשָׁה לְדַעְתָּם שֶׁהִזְהִירָה תּוֹרָה לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ, לִכְרוֹת אוֹתָם דֶּרֶךְ הַשְׁחָתָה שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ הַמָּצוֹר, כְּמִנְהַג הַמַּחֲנוֹת. וְהַטַּעַם כִּי הַנִּלְחָמִים מַשְׁחִיתִים בָּעִיר וּסְבִיב הָאָרֶץ, אוּלַי יוּכְלוּ לָהּ, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב ג יט) וְכָל עֵץ טוֹב תַּפִּילוּ וְכָל מַעְיְנֵי מַיִם תִּסְתֹּמוּ. וְאַתֶּם לֹא תַּעֲשׂוּ כֵן לְהַשְׁחִיתָהּ, כִּי תִּבְטְחוּ בַּשֵּׁם שֶׁיִּתֵּן אוֹתָהּ בְּיֶדְכֶם, כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה הוּא, מִמֶּנּוּ תֹּאכֵל וְתִחְיֶה וּבוֹ תָּבוֹא הָעִיר מִפָּנֶיךָ בְּמָצוֹר, לוֹמַר אַתָּה תִּחְיֶה מִמֶּנּוּ אַחֲרֵי שֶׁתִּכְבֹּשׁ הָעִיר, וְגַם בִּהְיוֹתְךָ בַּמַּחֲנֶה לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר תַּעֲשֶׂה כֵן. וְטַעַם אוֹתוֹ תַשְׁחִית וְכָרָתָּ, כִּי מֻתָּר אַתָּה לִכְרוֹת אוֹתוֹ לִבְנוֹת הַמָּצוֹר וְגַם לְהַשְׁחִיתוֹ עַד רִדְתָּהּ, כִּי לִפְעָמִים תִּהְיֶה הַהַשְׁחָתָה צֹרֶךְ הַכִּבּוּשׁ, כְּגוֹן שֶׁיְּהוּ אַנְשֵׁי הָעִיר יוֹצְאִים וּמְלַקְּטִין עֵצִים מִמֶּנּוּ אוֹ נֶחְבָּאִים שָׁם בַּיַּעַר לְהִלָּחֵם בָּכֶם, אוֹ שֶׁהֵם לָעִיר לְמַחֲסֶה וּלְמִסְתּוֹר מֵאֶבֶן נֶגֶף:
הרמב"ן מוסיף בקריאתו את הפסוק ואת המפרשים שלפניו קריאה חדשה.
- מה התוספת שמוסיף הרמב"ן למשמעות הפסוק?
- מהו המקור של הרמב"ן להוספת המשמעות הזו?
- הסבירו במילים שלכם, מהו המהלך המחשבתי שלפיו הרמב"ן הגיע למסקנתו?
וַיִּקַּח ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן-עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ.
- מה תפקידו של האדם בעולם על פי ספר בראשית?
- האם האדם ממלא תפקיד זה, לדעתכם?
'בראשית' / חיים חפר
בראשית ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ
והארץ הייתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום
וביום הראשון הבדיל אלוהים בין חושך לאור
ויהי אור
והבוקר בהיר זרח בעולם
ואחריו בא הלילה
שחור
ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד
וביום השני הוא יצר את הרקיע הרקיע
הנפלא והכחול
הרקיע שפרץ מתוך המים והבקיע
ונפרש מעל גבוה ועגול
ויהי ערב ויהי בוקר יום שני
וביום השלישי הוא יצר את היבשת
את העמק את ההר ואת הים
ונטע הרבה עצים וגם שתל פרחים ודשא
שהפליאו את העין ביופיים
ויהי ערב ויהי בוקר יום שלישי
וביום הרביעי את השמש ברא וירח עלה בלילות
רבבות כוכבים כל כוכב הוא מזל סובבו ועברו במסילות
ויהי ערב ויהי בוקר יום רביעי
וביום חמישי הוא יצר חיים במים
את הצדפים את הדגים התנינים
ובאותו היום פרחו בני הכנף אל השמים
הנשרים הסנוניות והיונים
ויהי ערב ויהי בוקר יום חמישי
וביום השישי הוא יצר חיות בחלד
את הפילים האיילות את הצבועים
ובאותו היום ממש הוא ברא אדם בצלם
הוא ברא אדם בצלם אלוהים
ויהי ערב ויהי בוקר יום שישי
והאדם אילף כל בהמה
והאדם חרש באדמה
והאדם המציא את הגלגל
והאדם השיט ספינות על גל
והאדם ריסן את הקיטור
והאדם טס מעלה כציפור
והאדם כבש כוכבי מרום
והאדם ברא את האטום
והארץ היתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום
וביום הראשון הבדיל אלוהים בין חושך לאור
ויהי אור
והבוקר בהיר זרח בעולם ואחריו בא הלילה
שחור
ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד
וביום השני הוא יצר את הרקיע
הרקיע שפרץ מתוך המים והבקיע
וביום השלישי הוא יצר את היבשת
ונטע הרבה עצים וגם שתל פרחים ודשא
ויהי ערב ויהי בוקר יום שלישי יום שלישי
ויברא את המאורות ברביעי
וביום חמישי הוא יצר חיים במים
ובאותו היום פרחו בני הכנף אל השמים
וביום השישי הוא ראה כי מעשהו תם
וישבות מכל מלאכתו ולא ברא את האדם
וירא אלוהים כי טוב
© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם
www.acum.org.il
- האם השיר מסכים עם תפקידו של האדם כפי שראינו בספר בראשית?
- איך מתואר האדם בשיר?
- מדוע, לדעתכם, בחר אלוהים שלא לברוא את האדם בפעם השנייה?
- האם אתם מסכימים עם הרעיון שבשיר?
מעשה ששאל טורנוסרופוס הרשע את רבי עקיבא: איזו מעשים נאים, של הקדוש ברוך הוא או של בשר ודם [בני אדם]? אמר לו: של בשר ודם נאים. אמר לו טורנוסרופוס: הרי השמים והארץ יכול אדם לעשות כיוצא בהם?! אמר לו רבי עקיבא: לא תאמר לי בדבר שהוא למעלה מן הבריות שאין שולטין עליו, אלא אמור דברים שהם מצויין בבני אדם.
אמר לו: למה אתם מולין [מלים את הבנים בברית מילה]? אמר לו [רבי עקיבא לטורנוסרופוס]: אני הייתי יודע שעל דבר זה אתה שואלני, ולכך הקדמתי ואמרתי לך, שמעשה בני אדם נאים משל הקדוש ברוך הוא.
הביא לו [לטורנוסרופוס] רבי עקיבא שיבולים וגלסקאות [מיני מאפה, לחמניות]. אמר לו [רבי עקיבא לטורנוסרופוס]: אלו מעשה הקדוש ברוך הוא, ואלו מעשה ידי אדם. אמר לו: אין אלו נאים יותר מן השיבולים?!
אמר לו טורנוסרופוס: אם הוא [אלוהים] חפץ במילה [רוצה שהאדם יהיה נימול], למה אינו יוצא הולד [התינוק] מהול ממעי אמו? אמר לו רבי עקיבא: ולמה שוררו [חבל הטבור] יוצא עמו והוא תלוי בבטנו ואמו חותכו ומה שאתה אומר למה אינו יוצא מהול, לפי שלא נתן הקדוש ברוך הוא את המצוות לישראל, אלא לצרף אותם בהם [כדי שבאמצעותן האדם ישתפר ויהיה לאדם טוב יותר].
- מה תפקידו של האדם בעולם, לפי המדרש?
- מדוע העולם אינו מושלם, לדעת המדרש?
- בכל המקורות מוצג תפקידו של האדם בעולם – עם איזה מביניהם אתם מזדהים ביותר? מדוע?
- כיצד על האדם לנהוג כדי לשמר את העולם?
- אילו תפקידים אתם הייתם מוכנים לקחת על עצמכם כדי לתקן את העולם?
- האם תפקידו של האדם הוא רק לתקן את העולם מבחינה פיזית?
אַרְבָּעָה רָאשֵׁי שָׁנִים הֵם. בְּאֶחָד בְּנִיסָן רֹאשׁ הַשָּׁנָה לַמְּלָכִים וְלָרְגָלִים. בְּאֶחָד בֶּאֱלוּל רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְמַעְשַׂר בְּהֵמָה. רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים, בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי. בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה לַשָּׁנִים וְלַשְּׁמִטִּין וְלַיּוֹבְלוֹת, לַנְּטִיעָה וְלַיְרָקוֹת. בְּאֶחָד בִּשְׁבָט, רֹאשׁ הַשָּׁנָה לָאִילָן, כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים, בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ:
ארבעה ראשי שנים הן. למלכים. מלכי ישראל מונין להם מניסן. שאם מלך מלך בשבט או באדר, משהגיע ניסן כלתה לו שנה ומתחילין למנות לו שנה שניה...
ולרגלים. הכי קאמר, רגל שבו שהוא פסח, ראש השנה לרגלים לענין הנודר, שאם עברו עליו שלשה רגלים משנדר ולא קיים נדרו עובר על בל תאחר. ורבי שמעון אומר שאינו עובר על בל תאחר עד שיעברו עליו שלש רגלים כסדרן, וחג המצות תחלה, כמו שהן סדורים במקרא (דברים ט״ז:ט״ז). בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות. ופסק הלכה, משיעבור עליו רגל אחד בלבד ולא הביא נדרו עובר בעשה, דכתיב (שם י״ב) ובאת שמה והבאתם שמה עולותיכם וגו׳, רגל ראשון שאתה בא אתה צריך להביא. ומשיעברו עליו שלש רגלים עובר על בל תאחר. ואין הלכה כר׳ שמעון דבעי שלש רגלים כסדרן:
ראש השנה למעשר בהמה. שאין מעשרים מן הנולדים בשנה זו על הנולדים בחברתה...
ולשמיטין וליובלות. משנכנס תשרי אסור לחרוש ולזרוע מן התורה:
ולנטיעה. אם נטע אילן מ״ה יום קודם אחד בתשרי, שהם שתי שבתות לקליטה, שהנטיעה נקלטת בשתי שבתות, ושלשים יום אחר הקליטה להחשב שנה, דשלשים יום בשנה חשובים שנה, הרי מ״ה יום. כשיגיע אחד בתשרי מונין לה שנה שניה משנות הערלה, ולתשרי של שנה האחרת מונין לה שנה שלישית, ולאחר שנה שלישית כשיגיע אחד בתשרי של שנה רביעית, אם חנטו בנטיעה זו פירות, עדיין הם אסורים משום ערלה. שאע״פ שתשרי ר״ה לנטיעה, ט״ו בשבט ר״ה לאילן וזה כבר נעשה אילן, לפיכך אין שנתו מתחדשת לצאת מידי ערלה עד ט״ו בשבט, ומשם ואילך אם יחנטו בו פירות הם תורת רבעי עליהן לאכלן בירושלים, ובט״ו בשבט לשנה הבאה יצאו מידי רבעי פירות החונטים בה מכאן ואילך:
ולירקות. למעשר ירק. שאין תורמין מן הירק שנלקט לפני ר״ה על הירק הנלקט לאחר ר״ה:
תָּנוּ רַבָּנַן: אִילָן שֶׁחָנְטוּ פֵּירוֹתָיו קוֹדֶם חֲמִשָּׁה עָשָׂר בִּשְׁבָט — מִתְעַשֵּׂר לְשָׁנָה שֶׁעָבְרָה, אַחַר חֲמִשָּׁה עָשָׂר בִּשְׁבָט — מִתְעַשֵּׂר לְשָׁנָה הַבָּאָה. אָמַר רַבִּי נְחֶמְיָה: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים — בְּאִילָן שֶׁעוֹשֶׂה שְׁתֵּי בְרִיכוֹת בַּשָּׁנָה.
רִבִּי זְעוּרָה רִבִּי אִילָא רִבִּי לָֽעְזָר בְּשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. [חַד אָמַר]. כְּבָר יָֽצְאוּ רוֹב גִּשְׁמֵי שָׁנָה כוּלָּהּ וּכְבָר רוּבָּהּ שֶׁלְתְּקוּפָה מִבַּחוּץ. וְחוֹרָנָה אָמַר. עַד כָּאן הֵן חַיִּין מִמֵּי הַשָּׁנָה שֶׁעָֽבְרָה. מִיכָּן וְהֵילַךְ הֵן חַיִּין מִמֵּי הַשָּׁנָה הַבָּאָה...
במשנה שנינו: בית הלל אומרים: בחמישה עשר בו (בשבט ראש השנה לאילן).
מסבירים: מה טעמם של בית הלל? - רבי זעורה (רבי זירא, מגדולי אמוראי ארץ ישראל בדור השלישי) ורבי אילא (רבי אלעאי, אמורא ארץ ישראלי בדור השלישי) אמרו בשם רבי לעזר (בן פדת, אמורא בדור השני) שאמר בשם רבי הושעיה (מגדולי אמוראי ארץ ישראל בדור הראשון), - חד אמר: (שתי המילים נוספו במסירה שלפנינו על ידי מגיה) – אחד (מהם) אמר (בשם רבי אלעזר שאמר בשם רבי הושעיה): כבר יצאו רוב גשמי שנה כולה – כבר (בחמישה עשר בשבט) נגמרו רוב הגשמים של השנה הזו, וכבר רובה של תקופה מבחוץ – כבר (בחמישה עשר בשבט) עבר רובה של תקופת טבת (ומחמישה עשר בשבט ואילך הפירות חונטים, ולכן יום זה הוא ראש השנה לאילן (תקופת טבת היא משך הזמן שמן היום שבו הלילה הארוך ביותר ועד היום שבו היום והלילה שווים)); וחורנה אמר: – והאחר אמר (בשם רבי אלעזר שאמר בשם רבי הושעיה): עד כאן הן חיין ממי השנה שעברה – עד חמישה עשר בשבט האילנות מתפרנסים (ניזונים) ממי הגשמים שירדו בשנה הקודמת, מיכן והילך הן חיין ממי השנה הבאה – מחמישה עשר בשבט ואילך האילנות מתפרנסים (ניזונים) ממי הגשמים שירדו בשנה הזאת שאחר הקודמת (ולכן יום זה הוא ראש השנה לאילן)...
- מהי המשמעות של יום ט"ו בשבט לפי המקורות ההלכתיים? (משנה, גמרא)
- מהי ההלכה לגבי פירות האילן לפי מקורות אלו?
- מהן ההוכחות שבהן משתמשים החכמים בקביעת ההלכה?
- במה דומה ובמה שונה מנהג המקובלים ממנהג הציונים בדורות האחרונים לטעת עצים בט"ו בשבט?