Insert Hook Here

וְאֶת־הָאֶ֜לֶף וּשְׁבַ֤ע הַמֵּאוֹת֙ וַחֲמִשָּׁ֣ה וְשִׁבְעִ֔ים עָשָׂ֥ה וָוִ֖ים לָעַמּוּדִ֑ים וְצִפָּ֥ה רָאשֵׁיהֶ֖ם וְחִשַּׁ֥ק אֹתָֽם׃

ומהדרין להתחיל כל עמוד באות וא"ו שנקראו וו"י העמודים, חוץ מעמודים המתחילים בי"ה שמ"ו והם ב'ראשית, י'הודה אתה יודוך, ה'באים אחריהם, ש'מר לך, שני השעירים, מ'ה טובו, ו'אעידה בם. הטעם שבחרו הסופרים באות וא"ו מפני שהן המרובים והוא לתפארת הכתיבה, כמו שבחרו במלת המלך בראשי העמודים למגילת אסתר.

ויש עוד טעם שמביא בעל המנהיג על ט"ו הווי"ן באמת ויציב, וז"ל שמעתי בימי חורפי בטולטילא כי על מעשה הווין לעמודים חשדו ישראל למשה רבנו ע"ה כי באו לחשבון המשכון ומצאו כי חסרים אלף ושבע מאות וחמשה ושבעים שקלי זהב, עד שנזכר כי לא חשב את הווין לעמודים, ואמר, ואת האלף ושבע המאות וחמשה ושבעים עשה ווים לעמודים (שמות ל"ח כ"ח) ובאו הווי"ן לפני המקום להוציאו מן החשד, ע"כ תקנום בזה כי אמת ויציב וכו'. ויותר נכון לומר זאת על ווי העמודים שעושין בס"ת שנקרא על שמו תורת משה.

אמר להם משה: אלה פקודי המשכן, כך וכך יצא על המשכן, עד שהוא יושב ומחשב שכח באלף ושבע מאות וחמשה ושבעים שקל מה שעשה ווים לעמודים, התחיל יושב ומתמיה, אמר עכשו ישראל מוצאין ידיהם לאמר משה נטלן. מה עשה האיר הקדוש ברוך הוא עיניו וראה אותם עשוים ווים לעמודים, אותה שעה נתפיסו כל ישראל על מלאכת המשכן, מי גרם לו על ידי שישב ופיסן, הוי: אלה פקודי המשכן. ולמה עשה עמהם חשבון, הקדוש ברוך הוא יתברך שמו מאמינו, שנאמר (במדבר יב, ז): לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא, ולמה אמר להם משה בואו ונעסק במשכן ונחשב לפניכם, אלא ששמע משה ליצני ישראל מדברים מאחריו, שנאמר (שמות לג, ט): והיה כבא משה האהלה ירד עמוד הענן ועמד פתח האהל ודבר עם משה, (שמות לג, ח): והביטו אחרי משה, ומה היו אומרים, רבי יוחנן אמר אשרי יולדתו של זה, ומה היא רואה בו, כל ימיו הקדוש ברוך הוא מדבר עמו, כל ימיו הוא משלם להקדוש ברוך הוא, זהו: והביטו אחרי משה. רבי חמא אמר היו אומרים חמי קדל דבריה דעמרם, וחברו אומר לו אדם ששלט על מלאכת המשכן אין אתה מבקש שיהא עשיר. כששמע משה כך אמר להם משה, חייכם, נגמר המשכן אתן לכם חשבון. אמר להם בואו ונעשה חשבון, הוי: ואלה פקודי המשכן.

מה שנהגו סופרים בורים להתחיל כל עמוד בוי״ו וקורין לו וו״י העמודים נראה שאיסור גמור יש בדבר שהרי עושים העמודים יש מהן רחב ויש מהן קצר ופעמים יש אותיות גדולות אשר לא כדת שמסדרה בספר העתקה המתוקן לכך עמודים רחבים ביש מקומות וכותבין עליו רחב וביש מקומות קצרים וכותב עליו קצר ופעמים אותיות משונות וארוכות הרבה כדי שיגיע וי״ו לראש כל עמוד אשר סדרו לו ובפרק הקומץ רבה ( ל.) גרסי להדיא לא ימעט הכתב מפני הריוח וכו׳ כדלעיל בהלכה ה׳.

אל ימעט אדם את הכתב לא מפני ריוח של מטה ולא מפני ריוח של מעלה ולא מפני ריוח שבין שיטה לשיטה ולא מפני ריוח שבין פרשה לפרשה

לא ימעט - לעשות אותיות קטנות בשיטה עליונה ותחתונה מפני ריוח הגליון

והנה כתבתי דברי אלה למורי רבינו והסכים על ידי וז״ל אשר השיבני וששאלת על ספר תורה בווי העמודים ולא נכון בעיני כמו שכתבת ואינם לא מדברי תורה ולא מדברי סופרים אך סופר אחד היה ר׳ ליאונטין ממילהוז״ן שהראה אומנתו. ואילו היה לי לכתוב ספר תורה הייתי נזהר שלא היה שום עמוד מתחיל בוי״ו חוץ מואעידה בם עכ״ל:

המגילה אינה צריכה להיות ווי העמודים. ואפילו ספר תורה אין צריך להיות כך. וסופר אחד עשה מעצמו כך ונהגו העולם אחריו כך. ואדרבא אלו יהיה שום ספר תורה לכתוב יש להזהר שלא יהא שום עמוד מתחיל בוא"ו כי אם וא"ו של בי"ה שמ"ו וא"ו של ואעידה בם. ושלא יהא שום עמוד מתחיל באלו האותיות כדי שיהא היכר לאלו האותיות. ואי איישר חילי אבטליניה לאותו מנהג של ווי העמודים כי כמה פעמים בא לידי קלקול גדול שמקטינים האותיות ומרחיבין אותם אשר לא כדת כדי שיבוא הוא"ו בראש העמוד

[מיהו יש ליישב מנהג הסופר דווי העמודים דפי' התם מי שלא עשה ווי העמודים בדיעבד כשר. ובי"ה שמ"ו בדיעבד פסול. ע"כ]:

ותמה הנו"ב שם (מהדו"ק י"ד ס' ע"ז) להמציא פסול חדש שלא נמצא בש"ס ע"ש. והנה כשנימא דמחלק הכי. דבלא עשה ווי העמודיס כשר בדיעבד שכבר נכתב הס"ת לקרות בה אף אם ביש לו ס"ת אחרת קורין. ובחסרון דבי"ה שמ"ו אין קורין בה ביש ס"ת אחרת לכל כליכס ס"ת אחרת קורין [ושייך פסול אכה"ג, עי' ברא"ש רפ"ב דחולין בהא דשחיטת הוורידין].

מה שנהגו סופרים בורים להתחיל כל עמוד בוי"ו וקורין לו ווי העמודים נראה שיש איסור גמור בדבר...וכל אלו הם דברים שאין להם על מה שיסמוכו ולכן לא נזכרו בדברי הפוסקים.

וכן קצת המדקדקים לכתוב בראש כל עמוד ו' וקורין אותו ווי העמודים. ואין לדקדק בכל זה ואפילו המדקדק יותר שלא ימעט או ירחיב הכתב לפעמים משום זה כי כל דברים אלו אין להם שורש על מה שיסמכו.

מזה הטעם הנהיגו הקדמונים לכתוב ספר תורה ווי' העמודים. והוא סוד שם י"דוד…בפסוק הר"חב פי"ך ואמלא"הו ופי"ו המ"לאך. דובר זה כשמזכירו האדם במלא פום וירד המלאך ומלמדו, וכן סוד הווי"ם שש כנפים לאחד.

נהוג עלמא הן עוד היום לכתוב ווי העמודים והוה מילתא דתמיהא לן מאחר ההגהות מיימונ' והמרדכי צווחי על זה מדוע לא נתבטל דבר זה ועינינו הרואות בוזי כסף על ס"ת כזה ורבים סת"ו וויהם כסף.

ועתה ראיתי בס' מקום שמואל בחידושיו לי"ד בדין זה כתב שמצא בציוני שהוא סוד גדול לכתוב ווי העמודים ואין לבטל המנהג ע"ש וזוהי שאמרו הנח להם לישראל אם אינם נביאים בני נביאים הם ומנהגם של ישראל תורה היא.

ועתה נהוג עלמא לכתוב ווי העמודים מפני שיש ספרים שנדפסו בחדש ומסודרות כל דף מתחיל בוא"ו ואין מרחיבין ומקצרין האותיות וגם יש סוד גדול בכתיבת ווי העמודים והוא על פי הזוהר...וכן נוהגין פה בגדאד.

ובדבר "ווי העמודים" יש רבים וגדולים מראשונים ואחרונים שצעקו ככרוכיא על זה, שעל ידי זה מקלקלים כל העמודים בשינוי האותיות, לפי שצריכים לשער שיבוא וי"ו בראש כל עמוד. אמנם זה זמן רב שיצא לאור תיקון סופר אחד, יפה אף נעים, מסודר על "ווי העמודים" בלי שום דחיקת אות. וכבר נהגו הסופרים לכתוב אחריו. ובוודאי שנכון וישר לעשות כן, ויש בזה עניין גדול.

מה שנהגו קצת לכתוב בראש כל עמוד וי"ו וקורין אותו ווי העמודים טיש לבטל שלא לעשות כן. כי מתוך כך באים לידי קלקול שמרחיבים ומקצרים אותיות שלא כרת. ואפילו מי שיוכל לכוין שלא יצטרך להרחיב ולקצר באותיות יש לו למנוע מלעשות כן. מפני שממנו ילמדו אחרים לעשות ג"כ כמוהו והם לא יוכלו לכוין וירחיבו וירחקו באותיות כאות נפשם

והנה כעת נדפס תיקון סופרים מהחכם כמ"ה יהודה פיזא קראו עזרת הסופר. והראה חריפתו להתחיל כל עמוד בוי"ו. ובהקדמתו מתנצל את עצמו מדברי הגה"מ הנ"ל ואומר שהוא לא הרחיב ולא קיצר בעבור זאת. ובמחילת כבודו לא כן הוא. כי נראה לעין כל בהרבה מקומות ברצותו מרחיב וברצותו מקצר. וגם תכיף בעמוד הראשון נראה שהרחיב שורה התחתונה עבור הוי"ו של ויעש.

והא לית טי"ת בשבעים כל אלה שבטי ישראל חקוק עליהם. וברמב"ם פ"ט מכלי מקדש ה"ז על אבני החושן כ' שבטי י-ה. וכתב שם הכ"מ דהוא נגד ש"ס בבלי ס"פ בא לו דאמרי' שבטי ישורון כתוב שם. ונגד ירושלמי שבטי ישראל אלא הרמב"ם ס"ל אין קפידא ע"כ כ' שבטי י-ה שהוא עדות לישראל שהם כשרים ע"ש והתי' יותר תמוה מן הקושיא כמובן.

ונלע"ד כיון דע"כ כ' שבטי להשלים אות ט' א"כ לכאורה כ' כל אלה שבטי ישראל לשון הקרא משא"כ שבטי ישורון שלא נמצא בשום פסוק. אך מסתמא קבלה היתה בידי חכמי תלמודנו שכך היה כתוב. ע"כ מסברא אומר אני כיון דשם ישראל הוא כשצריכים סעד לתומכם לעבודת ה׳ ולהישר דרכיהם נקראו ישראל ישראל וכשנתעלו קראום הקב"ה בסוף התורה אין כאל ישורון שהם ישרים מעליהם בלי סעד והוא חשוב יותר מישראל. ואמר בפ' האזינו ע"ד הפלגה וישמן ישורון ויבעט אותם שעלו בתחלה למדרגת ישורון שוב ע"י שומן בעטו. ע"כ היה קבלה בידם שבחשן של אהרן הכהן בדור המדבר נכתב שבטי ישורון שמם החשוב להעלות לזכרון. אך אח"כ כשנתקלקלו הדורות אם אז הוצרכו לאבני חושן חדשים ומכ"ש בבית שני לא היו כותבים ישורון אלא לשון הקרא כל אלה שבטי ישראל ונמצא בבלי וירושלמי לא פליגו אלו ואלו דא"ח.

וס"ל לרמב"ם כל זה אם אין צריכים עדות שהם כולם בני א-ל חי בני אבותם אבל אם צריכים עדות כמו שהוצרכו כשערערו או"ה לומר בגופם שלטו במצרים בנשותיהם לא כש"כ והוצרך הקב"ה לכתוב בתורה הראובני החנוכי להעיד שם י-ה על יוצאי מצרים א"כ ה"נ בבית שני דכתיב נשים בציון עינו בתולות בערי יהודה ובש"ס בבלי ספ"ק דיבמות שקיל וטרי טיבא בספק הלז. אלא דמסקינן דלא כר' יוחנן שם אלא גמירי דבנתא דההוא דרא אצטרויי אצטרי פי' נעקרו. ולא קבלו זרע ולא נתעברו כלל ע"ד נס ונ"ל על זה העידו לנו נביאים האחרונים שהיו בבנין בית שני וראוי ונכון לכתוב עדותו על אבני חושן לזכרון לפני ה׳ שבטי י-ה ששמו מעיד עליהם. והירושלמי לא ס"ל כמסקנא דפ"ק דיבמות אלא כר' יוחנן שם ע"כ כ' שבטי ישראל מבלי עדות שם י-ה ית"ש. ורמב"ם כתב כהלכה:

דָּרֵישׁ רַבִּי עֲקִיבָא אִישׁ וְאִשָּׁה זָכוּ שְׁכִינָה בֵּינֵיהֶן לֹא זָכוּ אֵשׁ אוֹכַלְתָּן.

שכינה ביניהם - שהרי חלק את שמו ושיכנו ביניהן יו"ד באיש וה"י באשה: