(א) וַיְהִ֗י אַחַר֙ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה וְהָ֣אֱלֹהִ֔ים נִסָּ֖ה אֶת־אַבְרָהָ֑ם וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו אַבְרָהָ֖ם וַיֹּ֥אמֶר הִנֵּֽנִי׃ (ב) וַיֹּ֡אמֶר קַח־נָ֠א אֶת־בִּנְךָ֨ אֶת־יְחִֽידְךָ֤ אֲשֶׁר־אָהַ֙בְתָּ֙ אֶת־יִצְחָ֔ק וְלֶ֨ךְ־לְךָ֔ אֶל־אֶ֖רֶץ הַמֹּרִיָּ֑ה וְהַעֲלֵ֤הוּ שָׁם֙ לְעֹלָ֔ה עַ֚ל אַחַ֣ד הֶֽהָרִ֔ים אֲשֶׁ֖ר אֹמַ֥ר אֵלֶֽיךָ׃ (ג) וַיַּשְׁכֵּ֨ם אַבְרָהָ֜ם בַּבֹּ֗קֶר וַֽיַּחֲבֹשׁ֙ אֶת־חֲמֹר֔וֹ וַיִּקַּ֞ח אֶת־שְׁנֵ֤י נְעָרָיו֙ אִתּ֔וֹ וְאֵ֖ת יִצְחָ֣ק בְּנ֑וֹ וַיְבַקַּע֙ עֲצֵ֣י עֹלָ֔ה וַיָּ֣קׇם וַיֵּ֔לֶךְ אֶל־הַמָּק֖וֹם אֲשֶׁר־אָֽמַר־ל֥וֹ הָאֱלֹהִֽים׃ (ד) בַּיּ֣וֹם הַשְּׁלִישִׁ֗י וַיִּשָּׂ֨א אַבְרָהָ֧ם אֶת־עֵינָ֛יו וַיַּ֥רְא אֶת־הַמָּק֖וֹם מֵרָחֹֽק׃ (ה) וַיֹּ֨אמֶר אַבְרָהָ֜ם אֶל־נְעָרָ֗יו שְׁבוּ־לָכֶ֥ם פֹּה֙ עִֽם־הַחֲמ֔וֹר וַאֲנִ֣י וְהַנַּ֔עַר נֵלְכָ֖ה עַד־כֹּ֑ה וְנִֽשְׁתַּחֲוֶ֖ה וְנָשׁ֥וּבָה אֲלֵיכֶֽם׃ (ו) וַיִּקַּ֨ח אַבְרָהָ֜ם אֶת־עֲצֵ֣י הָעֹלָ֗ה וַיָּ֙שֶׂם֙ עַל־יִצְחָ֣ק בְּנ֔וֹ וַיִּקַּ֣ח בְּיָד֔וֹ אֶת־הָאֵ֖שׁ וְאֶת־הַֽמַּאֲכֶ֑לֶת וַיֵּלְכ֥וּ שְׁנֵיהֶ֖ם יַחְדָּֽו׃ (ז) וַיֹּ֨אמֶר יִצְחָ֜ק אֶל־אַבְרָהָ֤ם אָבִיו֙ וַיֹּ֣אמֶר אָבִ֔י וַיֹּ֖אמֶר הִנֶּ֣נִּֽי בְנִ֑י וַיֹּ֗אמֶר הִנֵּ֤ה הָאֵשׁ֙ וְהָ֣עֵצִ֔ים וְאַיֵּ֥ה הַשֶּׂ֖ה לְעֹלָֽה׃ (ח) וַיֹּ֙אמֶר֙ אַבְרָהָ֔ם אֱלֹהִ֞ים יִרְאֶה־לּ֥וֹ הַשֶּׂ֛ה לְעֹלָ֖ה בְּנִ֑י וַיֵּלְכ֥וּ שְׁנֵיהֶ֖ם יַחְדָּֽו׃ (ט) וַיָּבֹ֗אוּ אֶֽל־הַמָּקוֹם֮ אֲשֶׁ֣ר אָֽמַר־ל֣וֹ הָאֱלֹהִים֒ וַיִּ֨בֶן שָׁ֤ם אַבְרָהָם֙ אֶת־הַמִּזְבֵּ֔חַ וַֽיַּעֲרֹ֖ךְ אֶת־הָעֵצִ֑ים וַֽיַּעֲקֹד֙ אֶת־יִצְחָ֣ק בְּנ֔וֹ וַיָּ֤שֶׂם אֹתוֹ֙ עַל־הַמִּזְבֵּ֔חַ מִמַּ֖עַל לָעֵצִֽים׃ (י) וַיִּשְׁלַ֤ח אַבְרָהָם֙ אֶת־יָד֔וֹ וַיִּקַּ֖ח אֶת־הַֽמַּאֲכֶ֑לֶת לִשְׁחֹ֖ט אֶת־בְּנֽוֹ׃ (יא) וַיִּקְרָ֨א אֵלָ֜יו מַלְאַ֤ךְ יְהֹוָה֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וַיֹּ֖אמֶר אַבְרָהָ֣ם ׀ אַבְרָהָ֑ם וַיֹּ֖אמֶר הִנֵּֽנִי׃ (יב) וַיֹּ֗אמֶר אַל־תִּשְׁלַ֤ח יָֽדְךָ֙ אֶל־הַנַּ֔עַר וְאַל־תַּ֥עַשׂ ל֖וֹ מְא֑וּמָה כִּ֣י ׀ עַתָּ֣ה יָדַ֗עְתִּי כִּֽי־יְרֵ֤א אֱלֹהִים֙ אַ֔תָּה וְלֹ֥א חָשַׂ֛כְתָּ אֶת־בִּנְךָ֥ אֶת־יְחִידְךָ֖ מִמֶּֽנִּי׃
(1) Some time afterward, God put Abraham to the test, saying to him, “Abraham.” He answered, “Here I am.” (2) “Take your son, your favored one, Isaac, whom you love, and go to the land of Moriah, and offer him there as a burnt offering on one of the heights that I will point out to you.” (3) So early next morning, Abraham saddled his ass and took with him two of his servants and his son Isaac. He split the wood for the burnt offering, and he set out for the place of which God had told him. (4) On the third day Abraham looked up and saw the place from afar. (5) Then Abraham said to his servants, “You stay here with the ass. The boy and I will go up there; we will worship and we will return to you.” (6) Abraham took the wood for the burnt offering and put it on his son Isaac. He himself took the firestone and the knife; and the two walked off together. (7) Then Isaac said to his father Abraham, “Father!” And he answered, “Yes, my son.” And he said, “Here are the firestone and the wood; but where is the sheep for the burnt offering?” (8) And Abraham said, “It is God who will see to the sheep for this burnt offering, my son.” And the two of them walked on together. (9) They arrived at the place of which God had told him. Abraham built an altar there; he laid out the wood; he bound his son Isaac; he laid him on the altar, on top of the wood. (10) And Abraham picked up the knife to slay his son. (11) Then a messenger of יהוה called to him from heaven: “Abraham! Abraham!” And he answered, “Here I am.” (12) “Do not raise your hand against the boy, or do anything to him. For now I know that you fear God, since you have not withheld your son, your favored one, from Me.”
הפיוט עת שערי רצון המספר על עקדת יצחק חובר על ידי המשורר רבי יהודה בן-שמואל אבן-עבאס (יליד פאס) במאה ה-12.
עֵת שַׁעֲרֵי רָצוֹן לְהִפָּתֵחַ. יוֹם אֶהְיֶה כַפַּי לָאֵל שׁוֹטֵחַ. אָנָּא זְכָר־נָא לִי בְּיוֹם הוֹכֵחַ. עוֹקֵד וְהַנֶּעֱקָד וְהַמִּזְבֵּחַ: בְּאַחֲרִית נֻסָּֽה בְּסוֹף הָעֲשָׂרָה. הַבֵּן אֲשֶׁר נוֹלַד לְךָ מִשָּׂרָה. אִם נַפְשְׁךָֽ בּוֹ עַד מְאֹד נִקְשָׁרָֽה. קוּם הַעֲלֵהוּ לִי לְעוֹלָה בָרָֽה. עַל הַר אֲשֶׁר כָּבוֹד לְךָ זוֹרֵחַ: עוקד אָמַר לְשָׂרָה כִּי חֲמוּדֵךְ יִצְחָק. גָּדַל וְלֹא לָמַד עֲבוֹדַת שַׁחַק. אֵלֵךְ וְאוֹרֵהוּ אֲשֶׁר לוֹ אֵל חָק. אָֽמְרָה לְכָה אָדוֹן אֲבָל אַל תִּרְחָק. עָנָה יְהִי לִבֵּךְ בְּאֵל בּוֹטֵחַ: עוקד שִׁחֵר וְהִשְׁכִּים לַהֲלֹךְ בַּבֹּקֶר. וּשְׁנֵי נְעָרָיו מִמְּתֵי הַשֶּׁקֶר. יוֹם הַשְּׁלִישִׁי נָֽגְעוּ אֶל חֵקֶר. וַיַּרְא דְּמוּת כָּבוֹד וְהוֹד וָיֶקֶר. עָמַד וְהִתְבּוֹנָן לְהִמָּשֵׁחַ: עוקד יָֽדְעֽוּ נְעָרָיו כִּי קְרָאָם לֵאמֹר. אוֹר הַרְאִיתֶם צָץ בְּרֹאשׁ הַר הַמּוֹר. וַיֹּאמְרוּ לֹא נֶחֱזֶה רַק מַהְמוֹר. עָנָה שְׁבוּ פֹּה עַם֯ מְ֯שׁוּלִים לַחֲמוֹר. וַאֲנִי וְהַנַּעַר לְהִשְׁתַּטֵּחַ: עוקד הָֽלְכוּ שְׁנֵיהֶם לַעֲשׂוֹת בִּמְלָאכָה. וַיַּעֲנֶה יִצְחָק לְאָבִיו כָּכָה. אָבִי רְאֵה אֵשׁ וַעֲצֵי מַעֲרָכָה. אַיֵּה אֲדוֹנִי, שֶׂה אֲשֶׁר כַּהֲלָכָה. הַאַתְּ בְּיוֹם זֶה דָּֽתְךָֽ שׁוֹכֵחַ: עוקד וַיַּעֲנֶה אָבִיו בְּאֵל חַי מַחְסֶה. כִּי הוּא אֲשֶׁר יִרְאֶה לְעוֹלָה הַשֶּׂה. דַּע כָּל־אֲשֶׁר יַחְפֹּץ אֱלֹהִים יַעֲשֶׂה. נִבְנֶה בְּנִי הַיּוֹם לְפָנָיו כִּסֵּא. אָז יַאֲמִיר זֶבַח וְהַזּוֹבֵחַ: עוקד דָּֽפְקוּ בְּשַׁעֲרֵי רַחֲמִים לִפְתֹּחַ. הַבֵּן לְהִזָּבַח וְאָב לִזְבֹּחַ. קֹוִים לָאֵל וּבְרַחֲמָיו לִבְטֹחַ. וְקוֹיֵי יהוה יַחֲלִיפוּ כֹחַ. דָּֽרְשׁוּ בְּנַחֲלַת אֵל֯ לְ֯הִסְתַּפֵּחַ: עוקד הֵכִין עֲצֵי עוֹלָה בְּאוֹן וָחַיִל. וַיַּעֲקֹד יִצְחָק כְּעָקְדוֹ אַיִל. וַיְהִי מְאוֹר יוֹמָם בְּעֵינָם לַיִל. וַהֲמוֹן דְּמָעָיו נוֹזְלִים בְּחַיִל. עַיִן בְּמַר בּוֹכָה וְלֵב שָׂמֵחַ: עוקד שִׂיחוּ לְאִמִּי כִּי שְׂשׂוֹנָהּ פָּנָה. הַבֵּן אֲשֶׁר יָֽלְדָה לְתִשְׁעִים שָׁנָה. הָיָה לְאֵשׁ וּלְמַאֲכֶלֶת מָנָה. אָנָה אֲבַקֵּשׁ לָהּ מְנַחֵם אָנָה. צַר לִי לְאֵם תִּבְכֶּה וְתִתְיַפֵּחַ: עוקד מִמַּאֲכֶלֶת יֶהֱמֶה מִדְבָּרִי. נָא חַדְּדָה אָבִי, וְאֵת מַאֲסָרִי. חַזֵּק, וְעֵת יִיקַד יְקֹד בִּבְשָׂרִי. קַח עִמְּךָֽ הַנִּשְׁאָר מֵאֲפָרִי. וֶאֱמוֹר לְשָׂרָה זֶה לְיִצְחָק רֵיחַ: עוקד וַיֶּהֱמוּ כָּל־מַלְאֲכֵי מֶרְכָּבָה. אוֹפַן וְשָׂרָף שׁוֹאֲלִים בִּנְדָבָה. מִתְחַנְּנִים לָאֵל בְּעַד שַׂר צָבָא. אָנָּא תְּנָה פִדְיוֹם וְכֹֽפֶר הָֽבָה. אַל נָא יְהִי עוֹלָם בְּלִי יָרֵחַ: עוקד אָמַר לְאַבְרָהָם אֲדוֹן שָׁמַיִם. אַל תִּשְׁלְחָה יָד אֶל שְׁלִישׁ אוּרַיִם. שׁוּבוּ לְשָׁלוֹם֯ מַ֯לְאֲכֵי מַחֲנַיִם. יוֹם זֶה זְכוּת לִבְנֵי יְרוּשָׁלַיִם. בּוֹ שַׁעֲרֵי רַחֲמִים אֲנִי פוֹתֵחַ: עוקד לִבְרִיתְךָֽ שׁוֹכֵן זְבוּל וּשְׁבוּעָה, זָכְרָה לְעֵדָה סוֹעֲרָה וּנְגוּעָה. וּשְׁמַע תְּקִיעָה תּוֹקְעָה וּתְרוּעָה (בשבת: וּשְׁמַע תְּפִלָּה זָכְרָהּ לִתְרוּעָה). וֶאֱמֹר לְצִיּוֹן בָּא זְמַן הַיְשׁוּעָה. יִנּוֹן וְאֵלִיָּה אֲנִי שׁוֹלֵחַ: ינון
שאלות:
1. מתי נקרא הפיוט ומה הסיבה לקריאתו דווקא בחג זה ?
2. מנקודת מבטכם מיהו גיבור הפיוט העוקד או הנעקד ?
3. האם הפיוט מקביל / לא מקביל למקור בסיפור העקדה באופן מלא ? תנו מס' דוגמאות בטבלה .
עֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת נִתְנַסָּה אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם וְעָמַד בְּכֻלָּם, לְהוֹדִיעַ כַּמָּה חִבָּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם:
With ten trials was Abraham, our father (may he rest in peace), tried, and he withstood them all; to make known how great was the love of Abraham, our father (peace be upon him).
שאלות
1. תנו לפחות 3 ניסיונות שהתנסה בהם אברהם חוץ מעקדת יצחק ?
2. לדעתכם מהם הסיבות לניסיונות שיהוה ניסה אותו ?
3. מה היה הניסיון האחרון מבין העשרה ?
דָּבָר אַחֵר, אָמַר רַבִּי יִצְחָק בְּשָׁעָה שֶׁבִּקֵּשׁ אַבְרָהָם לַעֲקֹד יִצְחָק בְּנוֹ, אָמַר לוֹ אַבָּא בָּחוּר אֲנִי וְחוֹשֵׁשַׁנִי שֶׁמָּא יִזְדַּעֲזַע גּוּפִי מִפַּחֲדָהּ שֶׁל סַכִּין וַאֲצַעֲרֶךָ, וְשֶׁמָּא תִּפָּסֵל הַשְּׁחִיטָה וְלֹא תַעֲלֶה לְךָ לְקָרְבָּן, אֶלָּא כָּפְתֵנִי יָפֶה יָפֶה, מִיָּד וַיַּעֲקֹד אֶת יִצְחָק, כְּלוּם יָכוֹל אָדָם לִכְפּוֹת בֶּן שְׁלשִׁים וָשֶׁבַע [נסח אחר: בן עשרים ושש שנה] אֶלָּא לְדַעְתּוֹ. מִיָּד וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת יָדוֹ, הוּא שׁוֹלֵחַ יָד לִטֹּל אֶת הַסַּכִּין וְעֵינָיו מוֹרִידוֹת דְמָעוֹת וְנוֹפְלוֹת דְּמָעוֹת לְעֵינָיו שֶׁל יִצְחָק מֵרַחֲמָנוּתוֹ שֶׁל אַבָּא, וְאַף עַל פִּי כֵן הַלֵּב שָׂמֵחַ לַעֲשׂוֹת רְצוֹן יוֹצְרוֹ, וְהָיוּ הַמַּלְאָכִים מִתְקַבְּצִין כִּתּוֹת כִּתּוֹת מִלְּמַעְלָן, מָה הֲווֹן צָוְחִין (ישעיה לג, ח): נָשַׁמּוּ מְסִלּוֹת שָׁבַת עֹבֵר אֹרַח הֵפֵר בְּרִית מָאַס עָרִים, אֵין רְצוֹנוֹ בִּירוּשָׁלַיִם וּבְבֵית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁהָיָה בְּדַעְתּוֹ לְהוֹרִישׁ לְבָנָיו שֶׁל יִצְחָק. (ישעיה לג, ח): לֹא חָשַׁב אֱנוֹשׁ, לֹא עָמְדָה זְכוּת לְאַבְרָהָם לֵית לְכָל בְּרִיָה חֲשִׁיבוּת קֳדָמוֹי. אָמַר רַבִּי אַחָא הִתְחִיל אַבְרָהָם תָּמֵהַּ, אֵין הַדְּבָרִים הַלָּלוּ אֶלָּא דְבָרִים שֶׁל תֵּמַהּ, אֶתְמוֹל אָמַרְתָּ (בראשית כא, יב): כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע, חָזַרְתָּ וְאָמַרְתָּ (בראשית כב, ב): קַח נָא אֶת בִּנְךָ, וְעַכְשָׁיו אַתְּ אָמַר לִי (בראשית כב, יב): אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר, אֶתְמְהָא. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַבְרָהָם (תהלים פט, לה): לֹא אֲחַלֵּל בְּרִיתִי וּמוֹצָא שְׂפָתַי לֹא אֲשַׁנֶּה. כְּשֶׁאָמַרְתִּי לְךָ קַח נָא אֶת בִּנְךָ, לֹא אָמַרְתִּי שְׁחָטֵהוּ, אֶלָּא וְהַעֲלֵהוּ, לְשֵׁם חִבָּה אָמַרְתִּי לָךְ, אֲסִקְתֵּיהּ וְקִיַּמְתָּ דְּבָרַי, וְעַתָּה אַחֲתִינֵיהּ. [נסח אחר: משלו משל למלך שאמר לאוהבו העלה את בנך על שלחני, הביאו אותו אוהבו וסכינו בידו, אמר המלך וכי העלהו לאכלו אמרתי לך, העלהו אמרתי לך מפני חבתו. הדא הוא דכתיב (ירמיה יט, ה): ולא עלתה על לבי, זה יצחק. ]
Another matter, Rabbi Yitzḥak said: When Abraham sought to bind Isaac his son, he said to him: ‘Father, I am a young man, and I am concerned that my body will tremble due to fear of the knife, and I will [thereby] upset you, or perhaps the slaughter will [thereby] be rendered unfit and it will not be counted for you as a valid offering. Therefore, bind me very well.’ Thereupon, “he bound Isaac his son.” Is a person capable of binding a thirty-seven- year-old [variant reading: a twenty-six-year-old] without his consent? Immediately, “Abraham extended his hand.” As he extended his hand to take the knife, his eyes were emitting tears and the tears were falling into Isaac’s eyes, because of the father’s mercy [for his son]. Nevertheless, his heart was joyful in fulfilling the will of his Creator. The angels gathered themselves into groups up above. What did they cry out? “The highways are desolate, those passing on the way have ceased, he breached the covenant, he has spurned the cities” (Isaiah 33:8) – does He not in fact desire Jerusalem, and the Temple that He had planned to bequeath to Isaac’s descendants? “He had no regard for man” (Isaiah 33:8) – if the merit of Abraham is not sufficient, there is no significance for any person before Him. Rabbi Aḥa said: Abraham began to express his astonishment, [saying to God]: ‘These events are nothing short of bewildering. Yesterday You said: “For it is through Isaac that will be called your descendants” (Genesis 21:12), then You said: “Take you your son […and offer him up]” (Genesis 22:2), and now You say to me: “Do not extend your hand against the lad”? This is bewildering.’ The Holy One blessed be He said to Abraham: ‘“I will not violate My covenant, nor alter the utterance of My lips” (Psalms 89:35) – when I said to you: “Take you your son,” I did not say: “Slaughter him,” but rather, “take him up.” I said this to you in affection. You have taken him up and fulfilled My words, now take him down.’
שאלות
1. מה פירוש המילה עקדה ?
2. מדוע ע"פ הטקסט מבקש יצחק שאביו יעקוד אותו ?
3. איך אברהם עושה את רצון יהוה למרות שבפרק הקודם יהוה אומר לו שביצחק יקרא לך זרע ( הכוונה ימשיך את השושלת ) ?
מדוע מלאך מדבר אל אברהם ולא הקב"ה בעצמו? | הרב אלישע וולפסון
וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ יהוה מִן הַשָּׁמַיִם. מדוע פתאום המלאך מדבר אל אברהם ולא הקב"ה בעצמו כמו עד עכשיו? את השאלה הזו שואל המלבי"ם ועונה תשובות נפלאות. הוא מבין את הגמרא אומרת שהעושה מצווה אחת, קונה לו פרקליט (סנגור) אחד.
המלבי"ם מפרש את האמירה הזו כמו שהיא: מתוך כך שאדם עושה מצווה, נולד ממנה מלאך והוא מליץ טוב לאדם. ובחזרה לסיפור העקדה: כאשר אברהם עקד את יצחק בנו על גבי המזבח, מיד נולד מהמצווה הזו מלאך.
בהמשך דבריו הוא מתאר מלאכים רבים שנוצרו מתוך כל חלקי מצוות העקידה. כל המלאכים הללו התעוררו לחסום את דרכו של אברהם ועצרו אותו מלהרוג את יצחק בנו, שהרי הקב"ה ציווה את אברהם רק לעקוד את בנו ולא חלילה להורגו. המלבי"ם ממשיך ומבאר את הסיפור בכך שאברהם חשב לעשות ביצחק חתך קטן שייצא ממנו דם, ולכן המלאך הזהיר אותו: "אל תעש לו מאומה!".
ניתן לומר שכל הניסיון של אברהם אבינו היה לראות אם הוא עושה הכל לשם יהוה, בין אם ירצה שישחט את בנו ובין אם לא. זו העבודה הגדולה שלנו בעולם הזה: להיות תמיד מכוונים לרצון הקב"ה. כשאדם מכוון לרצונו, היכן שהקב"ה שם אותו, הוא עושה את עבודתו נאמנה.
שאלות
1. מדוע מלאך יהוה מדבר אל אברהם ולא הקב"ה ?
2. לפי פירוש המלבי"ם בטקסט האם מלאך נוצר ממצווה אחת או שנולדים מהמצווה מס' מלאכים ?
3. מדוע ע"פ הטקסט המלאך אומר לאברהם " אל תעש לו מאומה " ?