Save " ברצון חופשי וללא טרחה "
ברצון חופשי וללא טרחה
פתיחה
מוריה ואריאל אהובים ומוערכים מאד בקהילה שלהם על נתינה בעין טובה לכל אדם. הם מכינים אוכל ליולדות ולחיילים, מארגנים שיעורים לנוער, ומטפחים קשר עם אנשים בודדים בשכונה. הם מגדלים את ילדיהם במסירות רבה לתורה וליראת שמים. אריאל לא מפסיד תפילה במניין ודף יומי, ומוריה לקחה על עצמה תפילות ותהילים מידי יום להצלחת עם ישראל. כך הם פעלו בשמחה רבה והתלהבות במשך כמה שנים. לאחרונה הם מרגישים עייפות כללית, שחיקה. אבל למרות הקושי הם עדיין בתודעת שליחות. כששואלים אותם מה הם רוצים לעשות בחיים? הם נוהגים לענות: אנחנו רוצים לעשות את רצון יהוה. בקטע הבא הרב קוק יציע דרך שתאפשר להם לחזור ולהיות רעננים.

הָרָצוֹן יְסוֹד הַחַיִּים הוּא, הוּא מֻכְרָח לִהְיוֹת פּוֹעֵם בַּחַיִּים.הַמּוּסָר, הַתּוֹרָה, כָּל אוֹר קָדוֹשׁ וְעֶלְיוֹן צָרִיךְ הוּא לִפְעֹל עָלָיו לְהֵישִׁירוֹ - אֲבָל לֹא לְטַשְׁטֵשׁ אֶת כֹּחוֹ.הַחְלָשַׁת כֹּחַ הָרָצוֹן עַל יְדֵי מַעֲמָסוֹת מַטְרִידוֹת,אֲפִלּוּ כְּשֶׁיִּהְיוּ נוֹבְעוֹת מִמָּקוֹם עֶלְיוֹן וְקָדוֹשׁ לְפִי דַּעַת הָאָדָם,הִיא מְדַלְדֶּלֶת אֶת הַצּוּרָה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁל הוֹד הָאָדָם;אוֹר הַקֹּדֶשׁ, בְּעֹז הָרָצוֹן וְחָפְשׁוֹ, בְּהוֹדוֹ הָרַעֲנָן הוּא מִתְגַּלֶּה "וְלֹא אֹתִי קָרָאתָ יַעֲקֹב כִּי יָגַעְתָּ בִּי יִשְׂרָאֵל" (ישעיהו מג, כב)וְהַמְעָטַת הַטְּרָחִים הִיא אַחַת מִמְּגַמּוֹת הַתּוֹרָה הָאֱלֹהִיתהַנּוֹתֶנֶת שְׁבִיל חַיִּים וּמַהֲלַךְ יָשָׁר לְכָל כֹּחַ הָרָצוֹן מִמַּבּוּעוֹ הָאַמִּיץמִמְּקוֹר הַחַיִּים
ביאור
הָרָצוֹן יְסוֹד הַחַיִּים הוּאהוּא מֻכְרָח לִהְיוֹת פּוֹעֵם בַּחַיִּים.
סך הפעולות, הרגשות, המחשבות והאמונות שלנו הם לא התיאור השלם שלנו. גם בעולם הדתי: המצוות המעשיות, לימוד התורה והאמונה כשלעצמן, אינם תיאור מספיק למי שאנחנו. הם גילויים וביטויים של תכונות, יכולות וכשרונות שבהם חיינו מתגלים. ככל שאנו חיים יותר, מלאי חיים, כך אנו מביאים את עצמנו לידי ביטוי. אך מהו מקור החיים, מה מזרים בנו את החיים, מה נותן כוח בחיינו? זהו הרצון. מתחת לפני השטח החיים עצמם, הלב הפועם של החיים הוא הרצון, יסוד החיים, שכל הפעולות המחשבות והאמונות הם רק לבוש שלו. ולכן הוא מוכרח להיות פועם בחיים, בחופש ובעוז.

הַמּוּסָר, הַתּוֹרָה, כָּל אוֹר קָדוֹשׁ וְעֶלְיוֹן צָרִיךְ הוּא לִפְעֹל עָלָיו לְהֵישִׁירוֹ אֲבָל לֹא לְטַשְׁטֵשׁ אֶת כֹּחוֹ

אמנם, כל חינוך מטבעו יש בו צד של החלשת הרצון. כל הדרכה, טובה ככל שתהיה, כשהאדם מכניע את רצונו מפניה, עשויה להחליש את עוצמת הרצון האישי שלו. ואמנם, המוסר והתורה הם אור קדוש ועליון, שדרוש כדי ליישר ולכוון את הרצון, אבל כיוון שסוף סוף הם באים מחוץ לאדם הם עלולים לטשטש את כוחו.
להכנעה שוב ושוב של הרצון עלול להיות מחיר כבד:
הַחְלָשַׁת כֹּחַ הָרָצוֹן עַל יְדֵי מַעֲמָסוֹת מַטְרִידוֹת, אֲפִלּוּ כְּשֶׁיִּהְיוּ נוֹבְעוֹת מִמָּקוֹם עֶלְיוֹן וְקָדוֹשׁ לְפִי דַּעַת הָאָדָם -הִיא מְדַלְדֶּלֶת אֶת הַצּוּרָה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁל הוֹד הָאָדָם.
כאשר בתהליך החינוך העצמי האדם מטיל על עצמו חובות מוסריות ודתיות, מכופף את רצונו שוב ושוב לאותן מחויבויות אפילו אם הוא עצמו מחשיב אותן כנובעות ממקום קדוש ועליון, אפילו כשהוא אומר שרצונו שלו הוא לעשות את רצון יהוה, ייתכן בהחלט שהוא משיג תוצאה הפוכה - הוא מדלדל את הצורה העליונה של הוד האדם, את צלם א-להים שבו.

וטעם הדבר: מפני ש
אוֹר הַקֹּדֶשׁ בְּעֹז הָרָצוֹן וְחָפְשׁוֹבְּהוֹדוֹ הָרַעֲנָן הוּא מִתְגַּלֶּה.

הרצון החופשי העז הוא הודו של האדם, הוא תמיד רענן ולעולם איננו נושא בעול. אם אדם מרגיש עייף או חש בעומס זה סימן שהרצון החופשי והרענן אינו נוכח בפעולותיו, אינו מתגלה, ולכן גם אור הקודש לא מתגלה בו.

בהקשר זה מביא הרב קוק את הפסוק:"וְלֹא אֹתִי קָרָאתָ יַעֲקֹב כִּי יָגַעְתָּ בִּי יִשְׂרָאֵל" (ישעיהו מג, כב)
לפי פשט הכתובים, בפסוק זה ישעיהו אומר שעם ישראל איננו עובד את יהוה אלא מתעצל בעבודתו, אך הרב קוק משתמש בפסוק כמטבע לשון המתארת את האדם המתייגע בעשיית מצוות כמי שאינו מחובר לקב"ה.
יהוה כביכול אומר: לא אותי קראת, והסימן לכך הוא שאתה יגע בי, עייף ונטול כוחות.
אילו היית קורא אלי, בוודאי שהיה זה מלא ברעננות וחופש.

הַנּוֹתֶנֶת שְׁבִיל חַיִּים וּמַהֲלַךְ יָשָׁר לְכָל כֹּחַ הָרָצוֹן מִמַּבּוּעוֹ הָאַמִּיץמִמְּקוֹר הַחַיִּים.
סיכום
חינוך לטוב עלול להגיע לנקודה בה הוא מטשטש את הרצון החופשי. אדם המתרגל לבטל את רצונו בפני הדרכה תורנית עלול לאבד את הרעננות של הרצון החופשי שהוא עיקר האדם. במיוחד כאשר אדם רגיל להתגבר על כל טורח ו'לעשות בשמחה' את מה ש'נכון לעשות', והוא משמח את עצמו באופן מלאכותי. על פי הרב קוק יתכן שהעייפות הנפשית של מוריה ואריאל היא סימן לכך שהקשר לרצון החופשי נשחק.
אמנם, המושג רצון חופשי עלול להטעות. בחרתי אתמול בערב לעשות ריצת בוקר, אבל כעת כשקמתי - זה מרגיש לי עול וטרחה, יש לי חשק לוותר ולהתחיל ישר עם ארוחת בוקר מפנקת. מהו הרצון החופשי שלי? המנוחה או הפעילות הגופנית? לא כל תחושת טרחה שעולה ביום יום מעידה בהכרח על רצון שאינו חופשי.
ככלל אדם צריך להיות בעל רצון עצמי, עז וחופשי, ולא להתרגל לבטל את רצונו. דיבור האומר: אני רוצה רק לעשות את רצון יהוה, או את מה שעם ישראל צריך, עלול להיות מחשבה שאינה מכוונת לרצון הפנימי שלי.
מתוך ההרגל החינוכי לכפות את עצמנו אנחנו עשויים לחוות שהרצון החופשי שלנו הוא איננו רצון יהוה, אך באמת, החופש של הרצון שלי זוהי הנקודה האלוקית העיקרית שבו, ויש לשמור עליה מכל משמר. תחושת הטורח איננה בעיה, היא סימן לכך שהרצון שלך איננו חופשי, המעטת הטרחים היא מטרה ותכלית כשלעצמה כדי שנעשה בשמחה אמיתית ושלמה ברצון חופשי וללא טרחה.

שאלות להתבוננות
  1. באיזה עיסוק בחייך אתה מרגיש שחיקה של הרצון, עייפות כללית מעיסוק בנושא מסויים? [משהו שעמלת עליו תקופה ארוכה בעבודה או בהתנדבות]
  2. היזכר בתקופה שבה העיסוק הזה שימח אותך?
  3. מה שימח אותך אז? איזה רצון חופשי בא לידי ביטוי בעיסוק זה?
  4. האם יהיה נכון לומר שמיצית, ועכשיו הרצון שלך נמצא בכיוון אחר, אם כן מהו?
צוות המערכת הם בוגרי מכללת כוונה, הצוות מנגיש טקסטים מקוריים בנושאי התפתחות אישית בליוויו של יהונתן אליאב עורך ספרי הרב שטיינזלץ
מתי וכסלר - מייסד מכללת כוונהנועם קדושים - מנחה תוכניות להנחיית קבוצות.אסיה ליפמנוביץ - מכוונת אישית ומנחה חבורות.דניאל לוי - מכוון זוגות להחזרת השמחה בבית.יהונתן אליאב: הקשבה, יחד מול הקושי. שיבה, מחלה, פרידה מהחיים. 0523-610710
הצטרפו למתי וכסלר לפודקאסט פעולה מְכֻוֶּנֶת ולמכללת כוונה
טלגרם | יוטיוב | x.com | ספוטיפיי | לינקדאין | ווצאפ | פייסבוק | אפלמכללת כוונה | מתי וכסלר