מתנ- רשב"ג: הכל כמנהג המדינה. ותנא קמא לא סובר כך?! אז מה החידוש?
רב אשי/אביי: במקום שנהגו בפשוט ואמר לשליח "עשה פשוט" והשליח עשה מקושר(וגם הפוך)- קפידא ששינה גם ממנהג המדינה וגם מהוראת השולח.
אלא הם נחלקו במקום שנהוג גם מקושר וגם פשוט ואמר השולח: "עשה פשוט" והשליח עשה מקושר. תנא קמא: קפידא ששינה מדברי המשלח! רשב"ג: מראה מקום הוא לו ויכול לשנות מדברי המשלח בגלל מנהג המדינה.
אביי: סוברים מראה מקום הוא לו- רשב"ג, ר"ש ורבי אלעזר.
רשב"ג- הא דאמרן, ר"ש- אם הטעה בקידושין לשבח- הרי זו מקודשת(ולא בשבח יוחסין). ורבי אלעזר- שליח שמקבל גט לאישה במקום אחר מאיפה שאמרה לו- כשר. אבל לתנא קמא- פסול.
[מתנ- פשוט שכתוב בו עד אחד ומקושר שכתוב בו שתיים- פסולין.]
מקושר עם שתיים היית צריך לומר שפסול בגלל שבדר"כ שטר עם 2 עדים כשר. אבל פשוט עם עד אחד מה החידוש?
אביי: החידוש הוא ששטר עם עד אחד בכתב ואחד בעל פה- פסול.
אמימר: עד אחד בכתב ועד אחד בעל פה- כשר.
רב אשי: מה תאמר לאביי?
אמימר: איני סובר כמותו.
אם כך מה המשנה באה לחדש לנו?
שגם שטר מקושר עם 2 עדים פסול מדאורייתא.[ראה בתוספות לקמן].
אמימר: שלחו החבורה לרבי ירמיה(אחרי שהוציאוהו מבית המדרש)- עד בכתב ועד בעל פה מהו שיצטרפו?
לתנא קמא בשיטת רבי יהושע בן קרחה: ניתן לצרף עדויות רק עם ראייה משותפת של המעשה אז כאן לא מצרפים שאפילו שתי עדים בכתב ו2 עדים בעל פה לא מצרפים.
אבל לרבי יהושע בן קרחה שמאפשר צירוף עדויות בלי ראייה משותפת. נאמר דווקא ב2 עדים בכתב ובעל פה או גם בעד אחד בכתב ואחד בעל"פ?
רבי ירמיה: אני איני כדיי ששלחתם לי אלא כך דעת תלמידכם נוטה- שיצטרפו.(מסייע לדברי אמימר)
רב אשי:(מסייע לאביי) החבורה שלחו לר' ירמיה- שניים שהעידו אחד בב"ד זה ואחד בב"ד זה מהו שיצטרפו?
לפי תנא קמא דרבי נתן שמתן העדות חייב להיות במשותף ודאי לא מצטרף שאפילו שתי עדויות באותו ב"ד בנפרד לא מצטרפות.
אבל לרבי נתן שאין צורך שמתן העדויות יהיה במשותף זה נאמר דווקא בב"ד אחד או בשנים כמו במקרה שלנו?
ר' ירמיה: אני איני כדיי ששלחתם לי אלא כך דעת תלמידכם נוטה שיצטרפו(נאמר גם בשתיים).
מר בר חייא: שלחו החבורה לרבי ירמיה: שנים שהעידו בשלושה בתי דין לפני 3 דיינים, ומכל ב"ד הלכו 2 דיינים למדינת הים, יכולים השלושה שנשארו להצטרף ולשפוט?
לפי רבי נתן ודאי מצטרפין.
לפי תנא קמא עדים לא מצרפים אבל דיינים כן?
ר' ירמיה: אני איני כדיי ששלחתם לי אלא כך דעת תלמידכם נוטה שיצטרפו.
רבינא: שלושה דיינים שישבו לקיים שטר אחד מהם נפטר צריכים לציין זאת על השטר?
רבי ירמיה: אני איני כדיי ששלחתם לי אלא כך דעת תלמידכם נוטה שצריך לכתוב "במותב תלתא הוינא וחד ליתהוי" (במושב שלושה היינו ואחד מת).
על תשובתו הענוותנית של ר' ירמיה החזירוהו לבית המדרש אחרי שסילקו אותו[לקמן דף כג].
מתנ': שטר שכתוב בו "זוזין מאה דאינון סלעין עשרין" (סלעין עשרין- שמונים זוז). אין לו אלא עשרין זוזין. "זוזין מאה דאינון תלתין סלעין" (תלתין סלעין- מאה עשרים זוז) אין לו אלא מנה(100 זוז) הולכים אחר הסכום הקטן.
אם נכתב "כסף זוזין דאינון", "כסף סלעין דאינון" או "דרכונות דאינון" ונמחק, לפחות שתי מטבעות זהב נכתבו בשטר בגלל שנקט בלשון רבים.
אם כתוב מלמעלה מנה ומלמטה מאתיים או הפוך- הכל הולך אחר התחתון. אז למה כותבים את העליון? - שאם תמחק אות אחת מהתחתון ילמדו מהעליון.
גמ': ת"ר- אמר "כסף"- אין פחות מדינר כסף. "כסף דינרין" ו"דינרין כסף"- אין פחות משני דינרין כסף. "כסף בדינרין"- לפחות שני דינרי זהב שמשלם אותם במטבעות כסף.
מר[החכם]- "כסף"- אין פחות מדינר כסף.
אולי הכוונה לחתיכה קטנה של מטבע!(אימא נסכא!")
ר' אלעזר: שכתוב בשטר "מטבע".
אולי מדובר בפרוטות של כסף ולא דינרין!
רב פפא: מדובר במקום שלא מצויות בו פרוטות כסף.