א.כמו שהזכרנו: רב: שטר הבא הוא ועדיו על המחק- כשר.
אבל יכול למחוק פעמיים שטר ועדים כבר חתומים!
השטר שמחוק פעמיים לא דומה לעדים שמחוקים פעם אחת.
אבל יכול לקחת שטר מחוק, לשפוך דיו על העדים ולמחוק ככה שמקום העדים נמחק פעמיים ויכול גם למחוק עוד פעם את גוף השטר ולזייף!
אביי: סובר רב שעדים לא חותמים על מחק אם לא נמחק בפניהם ואם רואים שעדים מחוקים פעמיים ושטר פעם אחת- לא חותמים.
שטר על הנייר ועדיו על המחק- כשר. אבל יכול למחוק את השטר ולזייף אותו והשטר והעדים על המחק.
שטר כזה כשר שכותבים העדים: "אנחנו חתמנו על מחוק והשטר על נייר".
איפה כותב את הנוסח? אם למטה- גוזז אותו ואם למעלה מוחקו ביחד עם השטר!
כותבים בין עד לעד.
אבל בסיפא: שטר על המחק ועדיו על נייר- פסול. שאולי זייף את השטר. וגם כאן נאמר שכותבים "שטר על מחק ועדים על נייר"!
אם נאמר שגם עם הנוסח יש חשש לזיוף שמוחק וכותב שוב פעם את גוף השטר.
אבל אמרנו שאינו דומה נמחק פעם אחת לשני פעמים!
לא דומה נמחק פעם אחת לפעמיים דווקא במקום שהעדים חותמים על מחק אבל אם העדים חותמים על נייר- דומה ולכן פסול.(כי אין למה להשוות את המחיקות)
אבל ניתן להכיר בזיוף בכך שכותב על מגילה ומוחק וכותב ומשווה לגוף השטר ומוצא כמה מחיקות היו!
מחק של מגילות שונה זה מזה בגלל העובי (רשב"ם).
אבל אפשר לאשר את החתימות בב"ד, למחוק ולכתוב ולהשוות לגוף השטר!
רב הושעיא: אינו דומה מחיקה בת יומה של העדים למחיקה יותר ישנה של השטר.
יכולים להשהות את הכתב יום ואז לבדוק!
רבי ירמיה: חיישינן לב"ד טועין.
ב. מתנ: רבי חנינא בן גמליאל: מקושר שעדיו מתוכו כשר שמא יכול לעשותו פשוט.
רבי: אבל בפשוט מונים שנה אחת למלך כשנה אחת ובמקושר שנה אחת למלך כשתי שנים ויכול להזדייף: "אני מחזיר לך את מה שלוויתי שנה לפני הזמן אז תחזיר את השטר" "איבדתי אותו אבל תיקח קבלה" כשמגיעה השנה לשנה הנוספת במקושר המלווה עושה אותו פשוט וטוען שוב לחוב בשטר שהקבלה היא על שנה שעברה!
סובר שאין כותבין קבלה.
רבי ידע שמוסיף שנה במקושר?! הרי במעשה שבא לפניו שטר כזה- חשב שהוא מוקדם וזונין אמר לו את הדין!
רבי סבר כמו זונין ואז הקשה על רחב"ג.
שטר שכתוב בו: "בשנת פלוני ארכן(מלך)". רחב"ג: יבדוק מתי מלך פלוני בשנתו הראשונה.
אולי ארכן מתייחסת לא רק לשנה הראשונה אלא להמשך מלכותו!
רב הושעיא: בשנה ראשונה- ארכן. בשנה שנייה- דיגון.
אולי פוטר ושוב הומלך ושוב נקרא ארכן!(אולי שטר נכתב בארכן שני אז למה נתיר לגבות מארכן ראשון?)(ראה בתוספות קושיה על קושיה זו)
רבי ירמיה: במקרה כזה נקרא ארכן דיגון
ת"ר: מצהיר נזירות ומוסיף ארכן- תקופה אחת(30 יום), דיגון-2(תקופות) טריגון-3 טטריגון-4 פנטיגון-5.
ת"ר: רק בית בצורת טטריגון מטמא בנגעים.
מאיפה? מפרשת נגעים- התורה נקטה בלשון קירות במקום קיר- 2 זוויות, ככה פעמיים(2+2=4)- טטריגון.
שטר מקושר שבא לפני רבי ולא מצא את הזמן. אמר לו רבי שמעון בנו: תפתח בין הקשרים. רבי פתח ומצא והסתכל עליו ברוגז(אולי בגלל שלא היה נהוג לעשות שטר מקושר או שהסתיר את הזמן יותר מדי[רשב"ם]) אמר לו בנו: לא אני עשיתי את השטר. רבי יהודה חייטא עשה אותו. רבי: כלך
מלשון הרע הזה- היית צריך רק לומר שלא אתה עשית.
רבי שמעון היה קורא בספר תהילים ורבי אביו התפעל: איזה ישר הכתב! רבי שמעון: לא אני כתבתי את הספר ומי שכתב היה רבי יהודה חייטא. רבי: כלך מלשון הרע הזה.
בשלמא למעשה הראשון שדיבר בגנותו של רבי יהודה חייטא אבל כאן דיבר בשבחו!
רב דימי אחוה דרב ספרא: לעולם אל יספר אדם בטובתו של חברו שמתוך טובתו בא לידי רעתו.
רב עמרם אמר רב: שלוש עבירות אין אדם ניצול מהן בכל יום והם: הרהור עבירה ועיון תפילה ולשון הרע.
כל יום חוטא בלשון הרע?!
אלא אבק לשון הרע.
רב יהודה אמר רב: רוב בגזל ומיעוט בעריות והכל בלשון הרע
לשון הרע סלקא דעתך?!
אלא אבק לשון הרע.