שני שיטין שאמרו שפוסלים זה כולל את אווירן?
כולל את אווירן בגלל שאם זה לא היה כולל את אווירן היה ניכר הזיוף שהיה צריך להקטין את הכתב כדי להשאיר רווח בין השיטות.
רב שבתי משמיה דחזקיה: שני שיטין מודדים לפי גודל כתב יד רגיל ולא של סופר בגלל שלא נהוג ללכת לזייף אצל סופר.
ומה שיעור השורות?
רב יצחק בר אלעזר: כגון לך לך אחד על השני שהוא סובר שהרווח האסור הוא שני שיטין וארבעה אווירין.
רב חייא בר אמי משמיה דעולא: למד מלמעלה וכף מלמטה שסובר שני שיטין ושלושה אווירין.
רבי אבהו: כגון "ברוך בן לוי בשיטה אחת" שסבר שיטה אחת ושני אווירין.
רב: שני שיטין פוסלים בין סוף הכתב לעדים אבל בין העדים לאשרתא אפילו הרבה רווח- כשר.
מה שונה ביניהם? שהרי אפילו בין העדים לאשרתא יכול לזייף!
מה שאמר רב שבין העדים לאשרתא אפילו אם יש הרבה רווח כשר מדובר שמטייט.
אם כך יכול גם לטייט בין שטר לעדים!
כשמטייט בין שטר לעדים חושבים שהעדים מעידים על הטיוט ולא על גוף השטר.
אבל ניתן לחשוש שגם בית דין מעידים על הטיוט ולא על השטר!
בית דין אינו מעיד על טיוט מפאת כבודו.
אם יש רווח גדול בין העדים לאשרתא גם אם מטויט יכול למחוק את הטיוט, לגזור את השטר ,לזייף ולהחתים עדים וכשר מבית דין!
לרב כהנא ששונה משמואל שפסול לא קשה. אבל לרב שאמר שהשטר כשר- קשה!
רב סבור ששטר כזה שהוא ועדיו על המחק כשר מחתימת עדים. ולא מב"ד.
רבי יוחנן: לא שנו רווח של שתי שורות פוסל אלא בין שטר לעדים אבל בין עדים לאשרתא אפילו שורה אחת- פסול.
במה שונה הרווח שבין העדים לאשרתא שחוששים אפילו לשיטה אחת? שיכול לגזור חלק עליון ולכתוב שטר ועדים בשורה אחת מה שכשר.
אם כך, גם בשיטה אחת שמשאירים בין הכתב לשטר יכול לגזור שטר לעשות שטר חדש בשורה רווח והעדים כבר חתומים בשיטה מתחת!
אלא הוא סובר ששטר בשיטה אחת ועדיו בשיטה אחרת- פסול. (לא למדים משיטה אחרונה)
אבל יכול להוסיף עדים מזויפים בשיטה של השטר וכשרים חתומים בשיטה מתחת ואנא לרבות בעדים הוא דעבדי!
אלא הוא סובר שבשטר כמו זה לא מקיימים את הכשרים מלמטה אלא המזויפים מלמעלה בשיטה של השטר.