
הרב קוק בקטע שלפנינו מתייחס לתחנונים, כיצד ובאיזה אופן הם פועלים, ומהי התנועה הנפשית של תפילה הקרובה להתממש.
פעולת הרצון בתפילהוַדַּאי הוּא שֶׁתְּכוּנַת הַתְּפִלָּה שֶׁהִיא פּוֹעֶלֶתהוּא מִפְּנֵי הִתְעַמְּקוּת הָרָצוֹן, וּרְצוֹנוֹ שֶׁל אָדָם הוּא שְׁבִיב מֵהָרָצוֹן הָעֶלְיוֹן הַכְּלָלִי, רְצוֹן הַיּוֹצֵר, אֲשֶׁר נַעֲשָׂה בְּחֶפְצוֹ כֹּל. אֲבָל זֹאת הַסְּגֻלָּה שֶׁל הָרָצוֹן הַיְּצִירָתִי לֹא תּוֹפַע כִּי אִם לְפִי אוֹתָהּ הַהִשְׁתַּקְּעוּת שֶׁהָרָצוֹן הַפְּרָטִי מִשְׁתַּקֵּעַ בְּשָׁרְשׁוֹ. עַל כֵּן אוֹתוֹ הַחֵפֶץ הֶעָמוֹק שֶׁל הַשָּׂגַת הַמְבֻקָּשׁ הַמֻּבָּע בַּתְּפִלָּה, הַמִּתְלַקֵּחַ בְּיוֹתֵר עַל יְדֵי רִגְשֵׁי הַלֵּב וְהִסְתַּעֲרוּת הַנֶּפֶשׁ, עַל יְדֵי הִתְפָּרְצוּת הַחֵפֶץ וְהַהַעֲתָרָה, מִצַּד עַצְמָם לֹא הָיוּ יְכוֹלִים לִפְעֹל, כִּי אִם מִצַּד שֶׁמְּקָרְבִים אֶת הָרָצוֹן אֶל הַבּוֹרֵא, אֶל יוֹצֵר כֹּל, בָּזֶה הֵם מִתְגַּלִּים בְּטִבְעָם. וּפְרָטֵי הַחֲפָצִים חוֹזְרִים לִכְלָלֵיהֶם, וְהַכֹּל נַעֲשָׂה בַּסְּגֻלָּה הָעַצְמִית לָהֶם. מִתְעַצְּמִים אָז בִּתְכוּנָתָם הַיְּסוֹדִית, שֶׁהוּא הַחֵפֶץ הָאֱלֹהִי, שֶׁכֹּחוֹ הוּא כֹּחַ פּוֹעֵל כָּל הַפְּעָלִים, מְהַוֶּה כָּל הַהֲוָיוֹת, יוֹצֵר כָּל הַיְּצִירוֹת, מְמַלֵּא כָּל הַחֲפָצִים, כֹּל אֲשֶׁר חָפֵץ ד' נַעֲשָׂה בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, וְהוּא מֵקִים דְּבַר עַבְדּוֹ וַעֲצַת מַלְאָכָיו יַשְׁלִים, וְתִגְזַר אֹמֶר וְיָקָם לָךְ, וְעַל דְּרָכֶיךָ נָגַהּ אוֹר.
וַדַּאי הוּא שֶׁתְּכוּנַת הַתְּפִלָּה שֶׁהִיא פּוֹעֶלֶת, הוּא מִפְּנֵי הִתְעַמְּקוּת הָרָצוֹן,
וּרְצוֹנוֹ שֶׁל אָדָם הוּא שְׁבִיב מֵהָרָצוֹן הָעֶלְיוֹן הַכְּלָלִי,
רְצוֹן הַיּוֹצֵר, אֲשֶׁר נַעֲשָׂה בְּחֶפְצוֹ כֹּל.
כאשר התפילה פועלת, כלומר מתממשת, ואותו דבר שלגביו הִבַּעְתׇּ את רצונך בתפילה אכן מתרחש, כיצד יש להבין זאת? הרב קוק קובע שודאי שבאותה התפילה היתה 'התעמקות הרצון' שאותה הוא יבאר בהמשך הקטע.
תפילה נתפסת בדרך כלל כתהליך משא ומתן שמתנהל בין שני צדדים; רצון ובקשה מצד האדם, והיענות מצד יהוה לרצונו של האדם. כמו ילד שמבקש אופניים מאביו. הילד מפציר ומתחנן, האב שומע את הבקשה, שוקל את התנהגותו של הילד ואת הדרך שבה ביקש, וחוזר עם תשובה.
הרב קוק מעמיד את הסיטואציה בצורה שונה לחלוטין. לדבריו השפעת התפילה היא פועל יוצא של רצון האדם המתפלל עצמו, רצונו מחולל את המציאות. האדם הוא בצלם אלוהים, ורצונו הוא גרסה מצומצמת ואנושית של אותו רצון, כמו טיפת מים שיש לה אותן תכונות כמו מי האוקיינוס כולם. רצונו של יהוה הוא רצון יוצר, יש בו כח לחולל כל מציאות מעצם רצונו. התפילה היא תנועה נפשית שבה רצון האדם ורצון יהוה נפגשים ומתאחדים, כך שרצונו של האדם המאוחד עם רצון יהוה מתעלה לכוח היוצר של רצון יהוה. נמצא שהתפילה אינה בקשה הממתינה לתשובה, התפילה היא יצירה - הבעת רצון שיוצרת מתוכה את התממשותה. בשונה מהדימוי של ילד ואב, התפילה איננה פניה החוצה אל גורם שמיימי חיצוני לנו, אלא פניה פנימה לשורשו של הרצון שלי.
סגולה היא כמו כח יסודי שטבוע בדבר, סגולת הרצון האלוהי היא יכולת יצירה של יש מאין, ולרצון האנושי יש את אותה סגולה. אבל כדי לגלות את היכולת היוצרת של הרצון שלי, עלי לעשות דרך. לא כל רצון שעולה בי יש בו כח יוצר במידה שווה. הדבר תלוי במידה שבה הרצון שלי מתחבר לשורשו, ככל שהוא קשור יותר - כוחו היוצר נוכח יותר.
להלן הרב קוק יסביר כיצד מחזקים את הקשר ביניהם, כיצד מעמיקים את הרצון בשורשו וזוכים לכוח היוצר ומחולל הנפלאות שבו.
חפץ, בקשה ספציפית ברגשות עזים שנאמרת בתפילה הבוערת כאש, אין בה כח כשלעצמה לגרום להתממשות התפילה, למרות הבקשה וההפצרה החוזרת ונשנית בכל הכח. מידת הסערה וההתרגשות בתפילה אינן עיקר בכח הפועל של התפילה,
כִּי אִם מִצַּד שֶׁמְּקָרְבִים אֶת הָרָצוֹן אֶל הַבּוֹרֵא, אֶל יוֹצֵר כֹּל, בָּזֶה הֵם מִתְגַּלִּים בְּטִבְעָם, וּפְרָטֵי הַחֲפָצִים חוֹזְרִים לִכְלָלֵיהֶם, וְהַכֹּל נַעֲשָׂה בַּסְּגֻלָּה הָעַצְמִית לָהֶם.
יש דבר אחר שיכול להתרחש בתפילה מעומק הלב, והוא קירוב הרצון הפרטי שלי אל מקורו האלוהי.
אם כך אעשה, פרטי החפצים, הבקשות המאד ספציפיות שלי, יחזרו להתכלל ברצון יהוה, ואז מתוך הסגולה העצמית שלהם יחוללו את המבוקש.
הבה ניקח את איציק כדוגמא. איציק רוצה להתפלל לזכות במכרז לעבודה כספרן בספריה הלאומית, משרה התואמת בדיוק את כישוריו וחלומותיו, והוא ניגש להתפלל בדרך שבה הוא מעמיק את רצונו בשורשו.
כך לכאורה יש להבין זאת: איציק, ברגע בו הוא ניגש להתפלל, מבקש בעומק לבו לזכות במשרה כספרן בספרייה הלאומית. 'פרטי החפצים', כמו שכר, מעמד, התפקיד הספציפי - כולם לגיטימיים, הם הפן החיצוני של הרצון. השתהות ברצון מבפנים מתחילה כאשר איציק מתחיל לשאול את עצמו: למה אני באמת רוצה את המשרה הזו? למה זה כל כך חשוב לי? זו היא תחילת ההתעמקות.
כך זה עשוי להשמע בעולמו הפנימי: אני מאוהב בספרים ומתרגש מכל כתב יד שאני מגלה, העולם של איסוף מידע נראה לי כמו הדבר הכי מסקרן ומספק שיכול להיות עבורי, ואני שוכח את עצמי בספריה מאז שלמדתי לקרוא.
אני רוצה מאד את המשרה הבטוחה, כי ביטחון מאפשר לי להיות במיטבי, להיות האבא שאני רוצה להיות, להיות העובד היצירתי והחרוץ שאני כל כך רוצה להיות, פנוי בשלמות לעבודה ולמשפחה כי הכסף מסודר. איציק מעמיק עוד שלב: החשק שלי לעשיה בשלמות חשוב לי, אני רוצה להתמסר עד הסוף, אני ממש יכול לראות את עצמי שוקע כל כולי מכף רגל ועד ראש במשימות חיי, ועושה את שליחותי בעולם. וואו, הספריה הלאומית הולכת להרוויח בגדול מעובד שכמותי.
ההתעמקות ברצון מתרחשת בהדרגתיות, כמעט כמו תהליך טבעי של התבוננות פנימית. בתחילה, הרצון עדיין מעוגן בפרטים – המשרה, הפרנסה, ההגשמה האישית. אך ככל שאיציק מתעמק, הוא חווה הרחבה והעמקה של הרצון. מחפץ במשרה הספציפית, הוא הופך לשאיפה רחבה יותר, לרצון להביא תועלת לעולם, להשתמש בכישוריו ולעשות את ייעודו בעולם. כאשר איציק חש את האנרגיה של הרצון לעשות טוב, להתמסר, להשפיע ולתת מעצמו, הוא יכול להרגיש שהרצון שלו מתעצם ככל שהוא כללי יותר ומופשט יותר. יחד עם זאת אין הדבר מטשטש את 'פרטי החפצים' שלו כי אם מעמיק ומרחיב לאין שיעור את המשמעות שלהם.
שֶׁהוּא הַחֵפֶץ הָאֱלֹהִי,
השאיפה לחיים משמעותיים והגשמת היעוד בחיים היא נקודה שבה הרצון של איציק נעשה 'כללי' וכלול במקורו האלוהי, וכוח רצונו יכול לחולל נפלאות.
שֶׁכֹּחוֹ הוּא כֹּחַ פּוֹעֵל כָּל הַפְּעָלִים, מְהַוֶּה כָּל הַהֲוָיוֹת, יוֹצֵר כָּל הַיְּצִירוֹת, מְמַלֵּא כָּל הַחֲפָצִים, כֹּל אֲשֶׁר חָפֵץ ד' נַעֲשָׂה בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, וְהוּא מֵקִים דְּבַר עַבְדּוֹ וַעֲצַת מַלְאָכָיו יַשְׁלִים, (ישעיהו, מד כו)וְתִגְזַר אֹמֶר וְיָקָם לָךְ, וְעַל דְּרָכֶיךָ נָגַהּ אוֹר. (איוב כב כח)
כיוון שרצונו של יהוה יוצר הכל, וכיוון שהרצון של המתפלל התעצם בתכונתו היסודית, כך למעשה הקב"ה מקים דבר עבדו, על פסוק זה אמרו חז"ל: צדיק גוזר והקב"ה מקיים. פרטי החפצים יתממשו ממש כפי שביקש אותם המתפלל.
תהליך ההתעמקות ברצון מחזק את הרצון ומעמיד אותו על התכונות הפלאיות שנובעות מכך שמקורו אלוהי. המפגש שבין האדם לאלוהיו מעצים את רצונו של המתפלל ומחולל את המציאות המבוקשת.
נתבונן על אפשרויות חדשות בתפילה, תפילה יוצרת במקום תפילה נואשת.
- היזכר בתפילה שבה התחננת בכל לבך או השתדלת להתחנן: איך הייתה ההרגשה? מה חוית ומה המחשבות שעלו?
- היזכר בתקופה בחייך שבה חווית התעמקות של הרצון, תחושה שדבר מסוים שאתה מעוניין בו הוא לא רק רצון מעשי אלא מבטא את כל הערכים שלך ושליחותך בעולם.
- מה הדימוי שלך לתפילה שכזו?
- אילו היית רוצה להביא את המקום הזה לתפילתך היום על מה שאתה רוצה שיקרה בחייך, איך היית מתכונן לתפילה?
- איך היתה ההרגשה? מה חוית ומה המחשבות שעלו?
