לרב ירמיה בר אבא שאמר שעדים חותמים מכנגד הכתב ומאחוריו. יכול לכתוב מה שרוצה ולהוסיף עדים ככה שתהיה סימטריה בין החתימות לשטר!
חותם מלמטה למעלה עד השורה האחרונה של השטר.
אולי גוזר הערה בסוף השטר וביחד "ראובן" אבל נשאר "בן יעקב עד" וכשר!
כשר רק אם כתוב "ראובן" למעלה ו"בן" למטה ככה שחותך שיטה אחרונה חותך גם "בן" ונשאר רק "יעקב עד"
אבל מתכשר ב"יעקב עד"! ונחשוב שיעקב חתם על השטר!
לא כותבים "עד" בגט מקושר.
מכירים את כתב ידו של יעקב ורואים שזה לא כתב ידו.
אולי חותם בשם אביו!
אין אדם עוזב את שמו חותם בשם אביו.
אבל אולי כותב סימן כמו רב: שצייר דג, רבי חנינא: ענפי דקל, רב חסדא: סמ"ך, רב הושעיה: עי"ן ורבא בר רב הונא: תורן. אז למה "יעקב עד" זה לא סימן?
לא חצוף מספיק לעשות את שם אביו סימן.
מר זוטרא: למה צריך את כל התירוצים? מקושר שאין עדיו מסתיימים בשיטה אחת- פסול.
תקציר הגמרא: הגמרא מקשה קושיות לשיטתו של רב ירמיה בר רבא ומתרצת אותן ומשם מגיעה לנושא של כתב יד וסימנים.