Jewish View on Peace, Pacifism, Non-Violence and Peace Building

Created B'tzelem Elokim

בְּצֶ֥לֶם אֱלֹקִ֖ים

(כז) וַיִּבְרָ֨א אֱלֹקִ֤ים ׀ אֶת־הָֽאָדָם֙ בְּצַלְמ֔וֹ בְּצֶ֥לֶם אֱלֹקִ֖ים בָּרָ֣א אֹת֑וֹ זָכָ֥ר וּנְקֵבָ֖ה בָּרָ֥א אֹתָֽם׃

(27) And God created man in His image, in the image of God He created him; male and female He created them.

Mishnah Sanhedrin 4:5

“Whoever destroys a soul, it is considered as if he destroyed an entire world. And whoever saves a life, it is considered as if he saved an entire world”. (Mishnah Sanhedrin 4:5; Yerushalmi Talmud 4:9)

דיני ממונות אדם נותן ממון ומתכפר לו דיני נפשות דמו ודם זרעותיו תלויין בו עד סוף העולם שכן מצינו בקין שהרג את אחיו שנאמר (בראשית ד, י) דמי אחיך צועקים אינו אומר דם אחיך אלא דמי אחיך דמו ודם זרעותיו דבר אחר דמי אחיך שהיה דמו מושלך על העצים ועל האבנים לפיכך נברא אדם יחידי ללמדך שכל המאבד נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו איבד עולם מלא וכל המקיים נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא ומפני שלום הבריות שלא יאמר אדם לחבירו אבא גדול מאביך ושלא יהו המינים אומרים הרבה רשויות בשמים

[With regard to] monetary cases, [a false witness] gives money and it absolves him. [With regard to] capital cases, the blood [of the victim] and the blood of his [unborn] descendants is hung on [the false witness] until the end of time, for so we find about Cain, who killed his brother, as it is said, "Your brother's bloods (demei) are crying out (Genesis 4:10)--" it does not say 'Your brothers blood (dam)', but rather 'Your brother's bloods (demei)'-- his blood and the blood of his [unborn] descendants. Another opinion [on the use of the plural 'bloods']: 'Your brother's bloods (demei)'-- that his blood was splattered on the trees and rocks. [Returning to the first explanation:] Therefore a singular man was created-- to teach you that anyone who causes one Israelite life to be lost, Scripture accounts to him as if he caused a whole world to be lost; and anyone who sustains one Israelite life, Scripture accounts to him as if he sustained an entire world. [Man] also [descends from a common ancestor] for the sake of peace among the creations-- so that no man can say to his friend, "My father is greater than your father." And [it was also made this way] so that heretics will not claim, "There are multiple powers in the heavens."

Peace between Nations

(ד) וְשָׁפַט֙ בֵּ֣ין הַגּוֹיִ֔ם וְהוֹכִ֖יחַ לְעַמִּ֣ים רַבִּ֑ים וְכִתְּת֨וּ חַרְבוֹתָ֜ם לְאִתִּ֗ים וַחֲנִיתֽוֹתֵיהֶם֙ לְמַזְמֵר֔וֹת לֹא־יִשָּׂ֨א ג֤וֹי אֶל־גּוֹי֙ חֶ֔רֶב וְלֹא־יִלְמְד֥וּ ע֖וֹד מִלְחָמָֽה׃ (פ)

(4) Thus He will judge among the nations And arbitrate for the many peoples, And they shall beat their swords into plowshares And their spears into pruning hooks: Nation shall not take up Sword against nation; They shall never again know war.

(י) כֹּ֤תּוּ אִתֵּיכֶם֙ לַֽחֲרָב֔וֹת וּמַזְמְרֹֽתֵיכֶ֖ם לִרְמָחִ֑ים הַֽחַלָּ֔שׁ יֹאמַ֖ר גִּבּ֥וֹר אָֽנִי׃
(10) Beat your plowshares into swords, And your pruning hooks into spears. Let even the weakling say, “I am strong.”

(יב) הִלֵּל וְשַׁמַּאי קִבְּלוּ מֵהֶם. הִלֵּל אוֹמֵר, הֱוֵי מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַהֲרֹן, אוֹהֵב שָׁלוֹם וְרוֹדֵף שָׁלוֹם, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת וּמְקָרְבָן לַתּוֹרָה:

(12) Hillel and Shammai received from them. Hillel says, "Be of the disciples of Aharon, loving peace and pursuing peace, loving the creatures and bringing them closer to Torah."


אין ממחין ביד עניי נכרים בלקט בשכחה ובפאה מפני דרכי שלום: ת"ר מפרנסים עניי נכרים עם עניי ישראל ומבקרין חולי נכרים עם חולי ישראל וקוברין מתי נכרים עם מתי ישראל מפני דרכי שלום:

§ The mishna teaches: One does not protest against poor gentiles who come to take gleanings, forgotten sheaves, and the produce in the corner of the field, which is given to the poor [pe’a], although they are meant exclusively for the Jewish poor, on account of the ways of peace. Similarly, the Sages taught in a baraita (Tosefta 5:4): One sustains poor gentiles along with poor Jews, and one visits sick gentiles along with sick Jews, and one buries dead gentiles along with dead Jews. All this is done on account of the ways of peace, to foster peaceful relations between Jews and gentiles.

Rambam (Hilchos Melachim 10:12):

Chachamim commanded to visit sick Gentiles along with sick Yisre'elim, bury their dead with dead Yisre'elim, and to finance poor Nochrim amidst poor Yisre'elim, for Darchei Shalom. It says "Tov Hash-m la'Kol v'Rachamav Al Kol Ma'asav" and "Deracheha Darchei No'am v'Chol Nesivoseha Shalom."

(ה) אַחֲרֵ֨י יקוק אֱלֹקֵיכֶ֛ם תֵּלֵ֖כוּ וְאֹת֣וֹ תִירָ֑אוּ וְאֶת־מִצְוֺתָ֤יו תִּשְׁמֹ֙רוּ֙ וּבְקֹל֣וֹ תִשְׁמָ֔עוּ וְאֹת֥וֹ תַעֲבֹ֖דוּ וּב֥וֹ תִדְבָּקֽוּן׃
(5) Follow none but the LORD your God, and revere none but Him; observe His commandments alone, and heed only His orders; worship none but Him, and hold fast to Him.
(ה) ואת מצותיו תשמרו. תורת משה: (ו) ובקולו תשמעו. בקול הנביאים: (ז) ואתו תעבדו. במקדשו: (ח) ובו תדבקון. הדבק בדרכיו גמול חסדים, קבור מתים, בקר חולים, כמו שעשה הקדוש ברוך הוא:
(5) ואת מצותיו תשמורו HIS COMMANDMENTS YE SHALL KEEP — the Law of Moses, (6) ובקלו תשמעו HIS VOICE YE SHALL OBEY — the voice of the prophets, (7) ואתו תעבדו HIM YE SHALL SERVE in His Temple (Sifrei Devarim 84:5). (8) ובו תדבקון AND UNTO HIM YE SHALL CLEAVE — i.e. cleave to His ways: do kindly actions, bury the dead, visit the sick, as did the Holy One, blessed be He (Sotah 14a).

Non-Violence and Violence: Self-defence and Sin v Sinner

Aaron J Tapper on Jewish Non-Violence: Summary of Beruriah and Rabbi Meir story

But Jewish texts offer an abundance of voices in favor of reconciliation. According to one text, the esteemed Talmudic figure Beruriah finds her husband, Rabbi Meir, praying for God to destroy some men. Shocked at her hus- band’s behavior Beruriah sharply admonishes her husband, asking him to explain how he could make such a prayer. Rabbi Meir explains that on his way home he was robbed by two thieves and his prayer was asking God to ‘justly’ punish these sinners. Citing her own interpretation of a verse from the Book of Psalms, Beruriah tells Rabbi Meir that rather than asking God to destroy the men—to destroy the sin- ners—he should instead pray for God to destroy their sins.

(טז) לֹא־תֵלֵ֤ךְ רָכִיל֙ בְּעַמֶּ֔יךָ לֹ֥א תַעֲמֹ֖ד עַל־דַּ֣ם רֵעֶ֑ךָ אֲנִ֖י יקוק
(16) Do not deal basely with your countrymen. Do not profit by the blood of your fellow: I am the LORD.

(יז) לא תעמד על דם רעך. לִרְאוֹת בְּמִיתָתוֹ וְאַתָּה יָכוֹל לְהַצִּילוֹ, כְּגוֹן טוֹבֵעַ בְּנָהָר וְחַיָּה אוֹ לִסְטִים בָּאִים עָלָיו (סנהדרין ע"ג):

(17) לא תעמד על דם רעך NEITHER SHALT THOU STAND AGAINST THE BLOOD OF THY FELLOW — witnessing his death, you being able to rescue him: if, for instance, he is drowning in the river or if a wild beast or a robber is attacking him (Sifra, Kedoshim, Chapter 4 8; Sanhedrin 73a).

מתני׳ ואלו הן שמצילין אותן בנפשן הרודף אחר חבירו להרגו ואחר הזכר ואחר הנערה המאורסה אבל הרודף אחר בהמה והמחלל את השבת ועובד עבודת כוכבים אין מצילין אותן בנפשן: גמ׳ ת"ר מניין לרודף אחר חבירו להרגו שניתן להצילו בנפשו ת"ל (ויקרא יט, טז) לא תעמוד על דם רעך והא להכי הוא דאתא האי מיבעי ליה לכדתניא מניין לרואה את חבירו שהוא טובע בנהר או חיה גוררתו או לסטין באין עליו שהוא חייב להצילו ת"ל לא תעמוד על דם רעך אין ה"נ ואלא ניתן להצילו בנפשו מנלן אתיא בקל וחומר מנערה המאורסה מה נערה המאורסה שלא בא אלא לפוגמה אמרה תורה ניתן להצילה בנפשו רודף אחר חבירו להרגו על אחת כמה וכמה וכי עונשין מן הדין דבי רבי תנא הקישא הוא (דברים כב, כו) כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש וכי מה למדנו מרוצח מעתה הרי זה בא ללמד ונמצא למד מקיש רוצח לנערה המאורסה מה נערה המאורסה ניתן להצילה בנפשו אף רוצח ניתן להצילו בנפשו ונערה מאורסה גופה מנלן כדתנא דבי ר' ישמעאל דתנא דבי רבי ישמעאל (דברים כב, כז) ואין מושיע לה הא יש מושיע לה בכל דבר שיכול להושיע גופא מניין לרואה את חברו שהוא טובע בנהר או חיה גוררתו או לסטין באין עליו שהוא חייב להצילו ת"ל לא תעמוד על דם רעך והא מהכא נפקא מהתם נפקא אבדת גופו מניין ת"ל והשבותו לו אי מהתם הוה אמינא ה"מ בנפשיה אבל מיטרח ומיגר אגורי אימא לא קמ"ל תנו רבנן אחד הרודף אחר חבירו להרגו ואחר הזכר ואחר נערה המאורסה ואחר חייבי מיתות ב"ד ואחר חייבי כריתות מצילין אותן בנפשו אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט אין מצילין אותן בנפשו נעבדה בה עבירה אין מצילין אותה בנפשו יש לה מושיע אין מצילין אותה בנפשו רבי יהודה אומר אף האומרת הניחו לו שלא יהרגנה מנה"מ אמר קרא (דברים כב, כו) ולנערה לא תעשה דבר אין לנערה חטא מות נער זה זכור נערה זו נערה המאורסה חטא אלו חייבי כריתות מות אלו חייבי מיתות ב"ד כל הני למה לי צריכי דאי כתב רחמנא נער משום דלאו אורחיה אבל נערה דאורחה אימא לא ואי כתב רחמנא נערה משום דקא פגים לה אבל נער דלא קא פגים ליה אימא לא ואי כתב רחמנא הני


GEMARA. Our Rabbis taught: whence do we know that he who pursues after his neighbour to slay him must be saved [from sin] at the cost of his own life? From the verse, Thou shalt not stand by the blood of thy neighbour.2 But does it come to teach this? Is it not employed for the following [Baraitha] that has been taught: Whence do we know that if a man sees his fellow drowning, mauled by beasts, or attacked by robbers, he is bound to save him? From the verse, Thou shalt not stand by the blood of thy neighbor! — That in truth is so. Then whence do we know that [the pursuer] must be saved at the cost of his own life? — It is inferred by an ad majus reasoning from a betrothed maiden. If a betrothed maiden, whom he wishes merely to dishonour, yet the Torah decreed that she may be saved by the life of her ravisher, how much more so does this hold good for one who pursues his neighbour to slay him. But can punishment be inflicted as a result of an ad majus conclusion?3 — The School of Rabbi taught, It is derived by analogy:4 For as when a man riseth against his neighbour, and slayeth him, even so in this matter.5 But what do we learn from this analogy of a murderer?6 Thus, this comes to throw light, and is itself illumined.7 The murderer is compared to a betrothed maiden; just as a betrothed maiden must be saved [from dishonour] at the cost of his [her violater's] life, so in the case of a murderer, he [the victim] must be saved at the cost of his [the attacker's] life. And whence do we know this of betrothed maiden? — As was taught by the School of R. Ishmael. For the School of R. Ishmael taught; [The betrothed damsel cried]; and there was none to save her,8 but, if there was a rescuer, he must save her by all possible means [including the death of her ravisher].

[To revert to] the above text: ‘Whence do we know that if a man sees his neighbour drowning, mauled by beasts, or attacked by robbers, he is bound to save him? From the verse, Thou shalt not stand by the blood of thy neighbour.’ But is it derived from this verse? Is it not rather from elsewhere? Viz., Whence do we know [that one must save his neighbour from] the loss of himself? From the verse, And thou shalt restore him to himself!9 — From that verse I might think that it is only a personal obligation,10 but that he is not bound to take the trouble of hiring men [if he cannot deliver him himself]: therefore, this verse teaches that he must.

Our Rabbis taught: He who pursues after his neighbour to slay him, he who pursues a male [for sexual abuse], or a betrothed maiden, a woman forbidden to him on pain of death at the hands of Beth din, or one forbidden on pain of extinction11 — these are saved [from sin] at the cost of their own lives.

גמ׳ תניא רבי יוסי הגלילי אומר וכי מפני שאכל זה תרטימר בשר ושתה חצי לוג יין האיטלקי אמרה תורה יצא לבית דין ליסקל אלא הגיעה תורה לסוף דעתו של בן סורר ומורה שסוף מגמר נכסי אביו ומבקש למודו ואינו מוצא ויוצא לפרשת דרכים ומלסטם את הבריות אמרה תורה ימות זכאי ואל ימות חייב שמיתתן של רשעים הנאה להם והנאה לעולם ולצדיקים רע להם ורע לעולם שינה ויין לרשעים הנאה להם והנאה לעולם לצדיקים רע להם ורע לעולם שקט לרשעים רע להם ורע לעולם ולצדיקים הנאה להם והנאה לעולם פיזור לרשעים הנאה להם והנאה לעולם ולצדיקים רע להם ורע לעולם: מתני׳ הבא במחתרת נידון על שם סופו היה בא במחתרת ושבר את החבית אם יש לו דמים חייב אם אין לו דמים פטור: גמ׳ אמר רבא מאי טעמא דמחתרת חזקה אין אדם מעמיד עצמו על ממונו והאי מימר אמר אי אזילנא קאי לאפאי ולא שביק לי ואי קאי לאפאי קטילנא ליה והתורה אמרה אם בא להורגך השכם להורגו אמר רב הבא במחתרת ונטל כלים ויצא פטור מאי טעמא בדמים קננהו אמר רבא מסתברא מילתיה דרב בששיבר דליתנהו אבל נטל לא והאלהים אמר רב אפילו נטל דהא יש לו דמים ונאנסו חייב אלמא ברשותיה קיימי הכא נמי ברשותיה קיימי ולא היא כי אוקמינא רחמנא ברשותיה לענין אונסין אבל לענין מקנא ברשותיה דמרייהו קיימי מידי דהוה אשואל תנן בא במחתרת ושיבר את החבית יש לו דמים חייב אין לו דמים פטור טעמא דשיבר דכי אין לו דמים פטור הא נטל לא הוא הדין דאפילו נטל נמי והא דקא תני שבר את החבית קמ"ל דכי יש לו דמים אע"ג דשיבר נמי חייב פשיטא מזיק הוא הא קמ"ל דאפילו שלא בכוונה מאי קמ"ל אדם מועד לעולם תנינא אדם מועד לעולם בין בשוגג בין במזיד בין באונס בין ברצון קשיא מתיב רב ביבי בר אביי הגונב כיס בשבת חייב שהרי נתחייב בגניבה קודם שיבא לידי איסור שבת היה מגרר ויוצא פטור שהרי איסור גנבה ואיסור סקילה באין כאחד והלכתא דשדנהו בנהרא רבא איגנבו ליה דיכרי במחתרתא אהדרינהו ניהליה ולא קבלינהו אמר הואיל ונפק מפומיה דרב ת"ר (שמות כב, א) אין לו דמים אם זרחה השמש עליו וכי השמש עליו בלבד זרחה אלא אם ברור לך הדבר כשמש שאין לו שלום עמך הרגהו ואם לאו אל תהרגהו תניא אידך אם זרחה השמש עליו דמים לו וכי השמש עליו בלבד זרחה אלא אם ברור לך כשמש שיש לו שלום עמך אל תהרגהו ואם לאו הרגהו קשיא סתמא אסתמא לא קשיא

A violent intruder is judged based on what his future actions will be. If a violent intruder broke the homeowner's barrel, if the intruder "has blood" (i.e. does not deserve to be killed by the homeowner) - the intruder is obligated to pay for the damages; if the intruder "has no blood" (i.e. deserves to be killed by the homeowner) - the intruder is exempt from paying for the damages. Rava said: What is the reason for the [law regarding the] violent intruder? [There is a] legal presumption: no one will restrain oneself from protecting one's property. And [the thief] said: If I [enter the tunnel], [the owner will] stand against me and not abandon me. And if he stands against me, I will kill him. And the Torah says: If he comes to kill you, rise up and kill him. Rav said: One who burrows in and takes vessels and leaves is exempt [from payment]. What is the reason? Because he acquired it with his blood. Rav Said Rav's words make sense [in a case where] it was broken, because it no longer exists. But not when he took it [and it still exists]. By God! Rav said even when he took it [and it still exists, he is exempt]. For when it will not lead to murder, [and he took it, and lost it by] force majeure, he is obligated [to repay], which implies that it is in his possession; here too it is in his possession [and therefore, when he took it, it is his] But it is not so. Because the Torah established it in his possession for the purposes of [loss by way of] force majeure. But for the purposes of acquisition, it exists in the possession of its owner, and [the thief] is like a borrower. The Rabbis taught: If the sun rises upon him, "he does not have bloodguilt." And does the sun rise upon him alone? Rather If the thing is clear to you like the sun that he does not have peace with you, kill him, and if not, do not kill him. Another [baraitha] is taught If the sun rises upon him, he has bloodguilt. And does the sun rise upon him alone? Rather If it is clear to you like the sun that he has peace with you, do not kill him, and if not kill him. It is difficult, the unspecified on the unspecified. It is not difficult.

Kiddish Hashem: Jewish Tradition of Passive Resistance?

(לב) וְלֹ֤א תְחַלְּלוּ֙ אֶת־שֵׁ֣ם קָדְשִׁ֔י וְנִ֨קְדַּשְׁתִּ֔י בְּת֖וֹךְ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אֲנִ֥י יקוק מְקַדִּשְׁכֶֽם׃
(32) You shall not profane My holy name, that I may be sanctified in the midst of the Israelite people—I the LORD who sanctify you,
(לב) ולא תחללו. לַעֲבוֹר עַל דְּבָרַי מְזִידִין; מִמַּשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר וְלֹא תְחַלְּלוּ מַה תַּ"לֹ וְנִקְדַּשְׁתִּי? מְסוֹר עַצְמְךָ וְקַדֵּשׁ שְׁמִי! יָכוֹל בְּיָחִיד, תַּ"לֹ בתוך בני ישראל; וּכְשֶׁהוּא מוֹסֵר עַצְמוֹ יִמְסוֹר עַצְמוֹ עַל מְנָת לָמוּת, שֶׁכָּל הַמּוֹסֵר עַצְמוֹ עַל מְנָת הַנֵּס, אֵין עוֹשִֹין לוֹ נֵס, שֶׁכֵּן מָצִינוּ בַחֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה שֶׁלֹּא מָסְרוּ עַצְמָן עַל מְנָת הַנֵּס, שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל נ'), "וְהֵן לָא יְדִיעַ לֶהֱוֵא לָךְ מַלְכָּא" וְגוֹ', מַצִּיל וְלֹא מַצִּיל — "יְדִיעַ לֶהֱוֵא לָךְ" וְגו' (ספרא):
(32) ולא תחללו YE SHALL NOT PROFANE [MY HOLY NAME], by transgressing My commands willfully. Having regard to what is implied in the statement: You shall not profane [My holy name] (viz., that it must be hallowed), what is the meaning of ונקדשתי? But, this implies a positive act of sanctification: Abandon yourself to martyrdom and hallow My name! I might think that this command applies even to the Israelite when he is alone (i. e., when no other Israelites are present when the heathen bids him transgress a Divine command)! Scripture, however, states: בתוך בני ישראל [AND I SHALL BE SANCTIFIED] AMIDST THE CHILDREN OF ISRAEL. — And when offering oneself to martyrdom, one should offer himself with the firm determination (lit., under the condition) to die if necessary, for he who abandons himself on condition (i. e. cherishing the hope) that God will not exact the sacrifice and that a miracle will happen to save him will have no miracle wrought for him; for thus we find in the case of Chananyah, Mishael and Azariah that they did not offer themselves for martyrdom expecting a miracle, as it is said (Daniel 3:17, 18) “[And God whom we serve is able to deliver us from the burning fiery furnace and He will deliver us out of thy hand, O king]. But if not, be it known unto thee that we will not serve thy gods etc. — Whether He saves us or whether he does not save, “be it known unto thee etc.” (Sifra, Emor, Chapter 9 5)

Change takes time...

יומא חד הוה אזל באורחא חזייה לההוא גברא דהוה נטע חרובא אמר ליה האי עד כמה שנין טעין אמר ליה עד שבעין שנין אמר ליה פשיטא לך דחיית שבעין שנין אמר ליה האי [גברא] עלמא בחרובא אשכחתיה כי היכי דשתלי לי אבהתי שתלי נמי לבראי

יתיב קא כריך ריפתא אתא ליה שינתא נים אהדרא ליה משוניתא איכסי מעינא ונים שבעין שנין

One day, he was walking along the road when he saw a certain man planting a carob tree. Ḥoni said to him: This tree, after how many years will it bear fruit? The man said to him: It will not produce fruit until seventy years have passed. Ḥoni said to him: Is it obvious to you that you will live seventy years, that you expect to benefit from this tree? He said to him: That man himself found a world full of carob trees. Just as my ancestors planted for me, I too am planting for my descendants. Ḥoni sat and ate bread. Sleep overcame him and he slept. A cliff formed around him, and he disappeared from sight and slept for seventy years.