ויהי אחר הדברים האלה והאלהים נסה את אברהם (בראשית כ״ב:א׳).
כתיב נתתה ליראיך נס להתנוסס מפני קשט סלה (תהילים ס׳:ו׳), הנה אם השי"ת נותן נס לאדם, אין הכונה שהשי"ת נותן לו חנם, כי חנם זה חלק של הסטרא אחרא. רק הכוונה שהשי"ת מלוה לאדם על סמך שאח"כ יברר את עצמו למה נתן לו השי"ת נס הזה. כמו שהיה נס של יציאת מצרים, שהיה אז גודל קטרוג מה נשתנו אלו מאלו, הללו עובדי ע"ז והללו עובדי ע"ז וכו' רק השי"ת הלוה אותם והעיד עליהם כמו שכתוב (שמות ג׳:י״ב) בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה. וזה כוונת הכתוב נתת ליראיך נס, והיינו ליראי השם שמבררים את עצמם בכל מיני בירורים נותן להם השי"ת נס. וכן הענין כאן אצל אאע"ה, שמצידו לא היה לו שום תפלה על לידת יצחק. והא ראיה שאמר, לו ישמעאל יחיה לפניך. והשי"ת נתן לו נס, והוא ג"כ על זה הסמך הבירור של אח"כ. והיינו שאאע"ה בירר עצמו אח"כ שלא היה בחנם. כי באמת איתא בזוה"ק (וירא ק"כ.) שהיה הנסיון באספקלריא דלא נהרא. והיינו כמו שאמר כבוד אזמו"ר זללה"ה שהיה לו שני מאמרים סותרים זה את זה. כמו שאיתא במדרש (רבה וירא נ"ו) התחיל אברהם תמיה אין הדברים הללו אלא דברים של תימה אתמול אמרת לי כי ביצחק יקרא לך זרע, חזרת ואמרת קח נא את בנך וכו'. ואם היה לו מעט נגיעה כחוט השערה של טבע אהבת אב לבן, היה ביכולתו לפרש לו את המאמר שאין כוונת השי"ת לשוחטו רק להעלהו. ורק מצידו בירר עצמו וסילק כל נגיעותיו לקיים רצון הבורא. וזה היה הבירור של לידת יצחק, שכל חיים של יצחק נמשך רק ממאמר השי"ת אל תשלח ידך אל הנער. ואח"כ התפלל אאע"ה אשר יאמר היום בהר ד' יראה, והיינו שאם אדם ירצה לעבוד את השי"ת יהיה ביכולת בניקל לעורר את זאת הקדושה הנשאר מעבודת העקידה. ובזה בירר עצמו גם נגד הקטרוג שאיתא בזוה"ק (בא ל"ג.) על איל שהקריב דהא כתיב לא יחליפנו ולא ימיר אותו טוב ברע או רע בטוב. והענין של זה הלאו שמחמת שאין אדם עומד תמיד בשוה, לפעמים יש לו יותר נדיבות ולפעמים פחות. לזה אינו רשאי להחליף אף שנותן קרבן היותר טוב במקומו, אבל אולי נתנדב זה בכוונה פחותה מזה. אבל אצל אאע"ה לא היה זה האיל כוונת קרבן אחר, רק לעורר זאת העבודה של עקידת יצחק:
ויהי אחר הדברים האלה והאלהים נסה את אברהם (בראשית כ״ב:א׳).
כתיב נתתה ליראיך נס להתנוסס מפני קשט סלה (תהילים ס׳:ו׳). וזה היה אחר הדברים כדאיתא בש"ס (סנהדרין פ"ט:) אחר דבריו של שטן. היינו שהיה אז גודל קטרוג, מפני מה מנהיג השי"ת עם אאע"ה למעלה מהטבע. וזה נסה את אברהם, היינו שהשי"ת הגביה אז כל מערכת הבריאה והראה שבדין עושה זאת. והראה להם שהוא הכלל מכל הבריאה, ועל ידו משפיע השי"ת חיים לכל הבריאה. והראה להם שכל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה, וכדאיתא במדרש (רבה לך ל"ט) אפילו ספינות שהיו מפורשות בים הגדול היו נתברכות בשביל אברהם אבינו. ופריך שם והלא של נסך הם, ומתרץ חלא מוזיל חמרא, בכל מקום שיין עכו"ם מצוי יין של ישראל נמכר בזול, והיינו שהוא היה עיקר מכל הבריאה שאפילו איסורי הנאה נתברך בשבילו, והוא מחמת שהוא עבד את השי"ת ג"כ למעלה מהטבע. כי באמת לא היה לו מאמר מפורש שחטהו, כדאיתא בזוה"ק (וירא ק"כ.) שהיה המאמר באספקלריא דלא נהרא והוא כדאיתא במדרש (רבה וירא נ"ו) התחיל אברם תמיה אין הדברים הללו אלא דברים של תימה אתמול אמרת לי כי ביצחק יקרא לך זרע, חזרת ואמרת קח נא את בנך וגו', והיינו שאם היה לו נגיעת אהבת אב לבנו כדרך הטבע, היה יכול לפשוט לו את המאמר של והעלהו לעולה, שהשי"ת אינו רוצה רק להעלהו ולא לשחטו, רק עבד את השי"ת חוץ לדרך הטבע וסילק כל נגיעת אהבת אב לבנו. ובזה הראה השי"ת שמפני זה מנהיג השי"ת עמו למעלה מהטבע. ואחר זה התפלל אאע"ה אשר יאמר היום בהר ד' יראה, היינו שהתפלל להשי"ת שמהיום והלאה לא יצטרך עוד לסבלנות כאלה, רק אם זרעו אחריו יפנה עצמו להשי"ת וירצה להכיר אורו ית' מיד יאיר לו השי"ת. וזה דאיתא במדרש (רבה ויגש צ"ד) רואים אפרו של יצחק צבור על גבי המזבח, היינו שתפלתו הועילה שנשאר מזה הסבלנות קבועה לעולמי עד בל יצטרך עוד לסבלנות כאלה:
והאלהים נסה את אברהם (בראשית כ״ב:א׳).
ואיתא בזוה"ק (וירא ק"כ.) שהנסיון היה באספקלריא דלא נהרא. והענין בזה דהנה באמת כשאדם עומד ומכיר בהתגלות מפורש, כי ממך הכל ומידך נתנו לך, אז אינו שייך שהעבודה של אדם יהיה נקרא על שם האדם, כי אין זה שום רבותא כדאיתא בזוה"ק (שמיני ל"ח.) חמותין מאן דנסיב מבי מלכא ויהיב למלכא, וכדאיתא במדרש (רבה אמור כ"ז) על הפסוק מי הקדימני ואשלם תחת כל השמים לי הוא (איוב מ״א:ג׳) מי קלס לפני עד שלא נתתי בו נשמה וכו'. ורק מחמת שחפץ השי"ת להטיב לבריותיו וחפץ שהעבודה של האדם יהיה נקרא על שם האדם כדי שיהיה נקרא יגיע כפו של אדם, העלים מן האדם ההתגלות הזאת, והאדם אינו מכיר זאת מפורש, ונדמה להאדם שיש לו מה בידו, ואח"כ כשהאדם בוקע בעבודתו ומכיר שכעת הוא רצונו של השי"ת להחזירו לנוכח השי"ת, אזי נחשב זאת שהעבודה נקרא על שם האדם. וזה הענין שהיה הנסיון הזה באספקלריא דלא נהרא, כדאיתא במדרש (רבא וירא נ"ו) התחיל אברהם תמיה אין הדברים הללו אלא דברי תימה אתמול אמרת לי כי ביצחק יקרא לך זרע חזרת ואמרת קח נא את בנך וגו' והיינו שהיה לו מאמרים סותרים זה את זה, ואילו היה לו מעט נגיעה של עוה"ז כטבע אהבת אב לבן היה יכול לפרש לו את המאמר העלהו שאין כוונתו רק להעלהו ולא לשחטו, ורק שאאע"ה סילק כל נגיעותיו לקיים את רצון השי"ת, ועל זה היה נחשב לנסיון. נמצא שמצד אאע"ה כבר אפס ממנו כל החיים של יצחק אבינו, ורק כל החיים שלו נשאר ממאמר אל תשלח ידך אל הנער, והיינו שהשי"ת הראה בזה אשר רצונו הפשוט חפץ בחיים של ישראל, וזה שהתפלל אאע"ה אחר העקידה אשר יאמר היום בהר ד' יראה, והיינו שהתפלל שהשי"ת יראה זאת תמיד ההתקשרות שהתקשר בעת העקידה שחפץ בהחיים של ישראל. וזה שאיתא במדרש (רבה ויגש צ"ד) רואים אפרו של יצחק צבור על גבי המזבח, והיינו שתפלתו הועיל שתמיד זאת לנגד עיניו שחפץ בחיים של ישראל. ועל זה אנו מתפללים היום בר"ה ועקידת יצחק לזרעו היום ברחמים תזכור. וסיום הברכה הוא ברוך זוכר הברית, והיינו שמן העקידה התקשר השי"ת על ישראל שחפץ בהחיים של ישראל, וזה שהסיום הוא ברוך זוכר הברית. כי בברכת תענית איתא בש"ס (תענית ט"ו) מי שענה על ים סוף וכו' וסיום הברכה הוא ברוך זוכר הנשכחות, והוא כי כל ענין הנס הוא מחמת שיש אצל האדם שכחה, כי באמת אדם הראשון ביום שנברא וראה הים הולך וסוער היה אצלו נס כמו שהיה אצלינו קריעת ים סוף, ורק מחמת שיש שכחה אצל האדם ונעשה מורגל בטבע זה העולם והרגילו בהילוך הים, אז היה אח"כ קריעת ים סוף נס, כי נס הוא רק שמעורר את השכחה שיש אצל האדם שאינו רואה שהכל הוא מן השי"ת, ואצל בעל הנס נתעורר ורואה זאת. וזה שמברכין ברוך זוכר הנשכחות שאני אצל השי"ת, שאין שכחה לפני כסא כבודו מברכינן ברוך זוכר הברית: