מְבַטְּלִין תַּלְמוּד תּוֹרָה לְהוֹצָאַת הַמֵּת, וּלְהַכְנָסַת הַכַּלָּה. אָמְרוּ עָלָיו עַל רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי אִילְעַאי שֶׁהָיָה מְבַטֵּל תַּלְמוּד תּוֹרָה לְהוֹצָאַת הַמֵּת וּלְהַכְנָסַת הַכַּלָּה.
One interrupts his Torah study to carry out the dead for burial and to escort a bride to her wedding. They said about Rabbi Yehuda, son of Rabbi Elai, that he would interrupt his Torah study to carry out the dead for burial and to escort a bride .
We operate under the presumption that low hills that are close to a town and near to a cemetery or to the road leading to the cemetery, whether ancient or new, are impure, because women bury fetuses that they miscarry there and lepers bury their limbs there. Different rules apply to those hills which are distant from a town. The new ones are pure, but the ancient ones are impure. The rationale is that perhaps they were close to a town that was destroyed or a road that was lost.
What is meant by a hill close to a town? Any hill that does not have another one closer than it. What is meant by an ancient one? One that no one remembers whether there was a cemetery there or not.
(א) (ב-ג) בנה בה בית ועליה על גביו וכו' עד שהשרשים מגיעים עד למת. גם זה משנה בסוף אהלות:
(א) אבל אין נוטעין בתוכה אילני מאכל מפני שהשרשים מגיעין עד למת וכו'. א"א המשנה אמרה אינה נטעת כל נטע ואין מקיימין בה אילנות חוץ מאילן סרק והטעם אילני מאכל אדם נמשך ועושה דירתו ביניהם מה שאין כן באילני סרק מכל מקום לכתחלה אינה נטעת כל נטע:
(ב) וכתב הראב"ד א"א המשנה אמרה אינה נטעת וכו' משיג על רבינו שכתב אין נוטעים בתוכה אילני מאכל משמע דאילן סרק נוטעין ומתניתין קתני אינה נטעת כל נטע ועוד שמשמע מדבריו שאילן מאכל אין נוטעין אבל מותר לקיימו ומתניתין קתני דאין מקיימין ולדעת רבינו י"ל שהוא מפרש דחוץ מאילן סרק קאי אאין נוטעין וכן משמע מדבריו בפירוש המשנה וכן פירש ה"ר עובדיה וכן פירש רבינו שמשון בחד לישנא ומפרש דמאי דקתני אין מקיימין בה אילנות לא לאסור לקיים בה אילנות הנטועים אתא אלא טעם למה אינה נטעת כל נטע היא כלומר מפני שאין ראוי להקים בה אילן פירותיו מאחר שפירותיו ספק טמאים ויותר נכון לומר שרבינו לא היה גורס ואין מקיימין בה אילנות אלא הכי גריס ואינה נטעת כל נטע חוץ מאילן סרק. ורצה עוד הראב"ד לסתור טעם רבינו שאם הטעם מפני שהשרשים מגיעים עד למת ויטמאו הפירות אם כן לא היה להם למנוע מליטע בה אילן סרק אבל לפי הטעם שאדם נמשך ועושה דירתו ביניהם לפעמים עושה דירתו באילן סרק ולפיכך אסרו לנטעו לכתחלה אבל לטעם רבינו לא ה"ל לאסור ליטע אילן סרק. ולפי מה שכתבתי שמפרש או שגורס רבינו אין כאן השגה:
אמור אל הכהנים בני אהרן ואמרת אליהם לנפש לא יטמא בעמיו (ויקרא כ״א:א׳) מכאן שהכהן מוזהר שלא לטמאות למת וכן לכל הטומאות הפורשות ממנו ולא לגולל שהוא האבן שנותנין על הקבר לציון ולא לדופן והוא שפעמים סומכים האבן באבנים קטנים ונקראין דופק שכולן מטמאי' והכהן מוזהר עליהן וכן על אבר מן החי שיש עליו בשר כ"כ שאם היה מחובר היה ראוי לעלות ארוכה על ידו ואפי' ספק טומאה וכגון אילן שמיסך על הארץ וענפיו מובדלין זה מזה וטומאה תחת א' מהן ואין ידוע תחת איזה או אבנים יוצאין מן הגדר וטומאה תחת אחד מהן ואין ידוע תחת איזה או שדה שנחרש בו קבר ואין ידוע מקומו וכל ארץ העכו"ם אסור לכהן לטמאות בהן:
(ב) אילנות שנוטעין בבית הקברות מותר ללקט פירותיהם מאחר שאינם על הקברות עצמם:
(2) [With respect to trees] that one plants on a cemetery, — [the law is that] it is permitted to harvest their fruit, since they are not [planted] on the graves proper.
(א) מותר ללקט כו'. כתב הב"ח מה שנוהגין הגבאים ללקוט הפירות למכרם והדמים לצדקה ומקצתם נותנים אותם לעובד כוכבים שומר בה"ק והעובד כוכבים יעשה לו ג"כ גן בבה"ק צריך ליזהר שלא יהא אילן נטוע ולא הגן זרוע אלא במקום שאין בו ספק קבר:
מכתבו קבלתי בשבוע העבר ובו נאמר לשאול את דעתי בענין אילנות הנטועים בביה"ק על הקברים אי רשאין לחטוב ולקצוץ אותן ולתת מהם לעניים דחוקים מאוד בחסרון עצים בעתים הקרים הללו וכ' מעלתו נ"י דאותן שאינם עומדים על הקברות ממש לא קא מבעי' לי כלל דוודאי מותר אלא על אותן שעומדים על הקברות ושאלה זו אם הי' כאן שאלה אין ראוי לרב א' להורות באתרי' דחברי' אם אמנם שמעלתו נ"י כ' שהוא בהסכמת הה"ג הגדול מרא דאתרא נ"י מ"מ לאו אורח ארעא אמנם באמת הלוא הדבר מבואר בש"ע יו"ד סי' שס"ח ובדבר המפורש רשאין לפלפל יען דאין כאן שאלה אלא פלפולא בעלמא:
...
ואין להקשות הא אנן קיימינין להרמב"ם דסובר דביה"ק בלא"ה אסור בהנאה (ועיין בכ"מ בפ"ח מטומאת מת דין ה' דנראה דמדרבנן אסור בהנאה לגמרי) דנראה דמהיניקה לא אקצי' ואין ביטול מצוותו בזה כעין שאמרו בסוכה דף ל"ז ע"ב אתרוג של מצוה מותר להריח בו. איברא דלכאורה קשה לדעת ר"י וסמ"ג וש"ג הנ"ל ממדרש איכה הנ"ל דנראה מבואר שם דהנך חכימא לא אסרו היין אע"ג שטעמו בו טעם הקבר דהרי לא משך יד ממנו מיד ולא אמר מיד לחברי' ונהי דקי"ל דאין למדין הלכה מדברי המדרש כמ"ש התוס' יו"ט פ"ה דברכות מדברי הירושלמי מ"מ מקצת ראי' יש:
ונראה דהרי בלא"ה קשה גם על הרמ"א סי' שס"ח שכ' דלצורך הצלת ביה"ק שרי ליהנות מפירות האילנות וכ' הבאר הגולה דע"כ היינו אפי' מאותן העומדים על הקברים יעויי"ש וקשה הא בסי' שס"ד הביא ב' דיעות וא"כ לדעת רבינו ישעי' אסורים מדינא ואיך אפשר להתירם משום צורך הצלה ואין זה דומה למ"ש מצות לאו ליהנות ניתנו דשם עושה בדבר האסור בהנאה מצוה אבל למכור לצורך מצוה בוודאי אסור. ולכך נראה לי דזרעים ואילנות שנוטעים אותם משל היתר אע"ג שנתעבו אח"כ או הוציאו פירות אפי"ה גם לדעת רבינו ישעי' מותרין מדינא דהא הוי זוז"ג הנטיעה דהיתר והארץ דאיסור וכן נראה מדברי התוס' בנדרים דף נ"ז גבי גידולי היתר מעלין וכו' אלא שהתוס' שם כתבו דהוי רק חד גורם והיינו התוס' לשיטתם שם בע"ז דף מ"ט ע"א ד"ה שאם וכו' דכל שאין הגורמים שווין ומחד מינא לא מקרי זוז"ג אבל לולא זאת הן הפירות הן מה שהוסיפו האילנות בגודל ובעובי הוי זוז"ג. וכ"כ מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל בחידושי נדרים שלו:
וע"כ לדינא דקיי"ל כרבינו ישעי' דלא כתוס' בזה דהלכה פסוקה בטור ש"ע בסי' רצ"ד סעי' י"ב בנטע אגוז על ערלה דמותר משום זוז"ג ולא חיישינין אם הגורמים שווין וע"כ באילנות וזרעים דנטעו גם לרבינו ישעי' מותרים מדינא וא"ש דברי באר הגולה הנ"ל וגם דברי המדרש רבה הנ"ל דאפי' בעומדים על הקברים יש להתיר