הגמרא המבוארת- בבא בתרא דף קנח(עם ביאור שטיינזלץ).

א משנה נפל הבית עליו ועל אשתו שאין לה ילדים ממנו, ומתו שניהם, ואולם לא ידוע מי מהם מת ראשון. יורשי הבעל אומרים: האשה מתה ראשון (ראשונה) ואחר כך מת הבעל, והוא ירש אותה, ולכן הכל שלהם. ואילו יורשי אשה אומרים: הבעל מת ראשון ואחר כך מתה האשה, והיא זכתה בכתובתה, שכן זכותה לקבל כתובתה מנכסי בעלה במקרה שימות לפניה, וכן נכסים שהביאה עמה בנישואיה.

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: יַחְלוֹקוּ. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: נְכָסִים – בְּחֶזְקָתָן, כְּתוּבָּה – בְּחֶזְקַת יוֹרְשֵׁי הַבַּעַל, נְכָסִים הַנִּכְנָסִין וְהַיּוֹצְאִין עִמָּהּ – בְּחֶזְקַת יוֹרְשֵׁי הָאָב.

בית שמאי אומרים: יחלוקו. ובית הלל אומרים: נכסים, כלומר, נכסי "צאן ברזל", שהביאה האשה עמה בנישואיה, ואחריותם על הבעל, ישארו בחזקתן. כתובה תישאר בחזקת יורשי הבעל שהרי הכתובה היא רכוש הבעל שממנו גובה האשה. נכסים הנכנסין והיוצאין עמה, שהם נכסי מלוג, שהביאה מבית אביה, והם רכושה גם בזמן הנישואין (אף שהבעל אוכל פירותיהם), כיון שהם שלה יהיו בחזקת יורשי האב, כלומר, אבי האשה, שהוא היורשה כשאין לה ילדים.

גְּמָ׳ בְּחֶזְקַת מִי? רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: בְּחֶזְקַת יוֹרְשֵׁי הַבַּעַל, וְרַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר: בְּחֶזְקַת יוֹרְשֵׁי הָאִשָּׁה,

א גמרא שנינו במשנה שבית הלל אומרים שהנכסים בחזקתם, ואנו מבינים שהכוונה היא לסוג נוסף של נכסים, שאינם נכסי מלוג, אלא נכסי צאן ברזל — מה שהביאה האשה מבית אביה, והבעל קיבל על עצמו להחזירם כפי שהיו. ושואלים: בחזקת מי הנכסים הללו? ר' יוחנן אמר: בחזקת יורשי הבעל, שהם באחריותו. ור' אלעזר אמר: בחזקת יורשי האשה, שהרי נכסים אלה מבית האשה באו ושלה הם.

ור' שמעון בן לקיש משום (בשם) בר קפרא אמר: יחלוקו. וכן תני [שנה] בר קפרא בברייתות שבידו: הואיל והללו באין לירש והללו באין לירש, ואין ראיה לאחד מהם — יחלוקו.

מַתְנִי׳ נָפַל הַבַּיִת עָלָיו וְעַל אִמּוֹ, אֵלּוּ וָאֵלּוּ מוֹדִין שֶׁיַּחְלוֹקוּ. אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: מוֹדֶה אֲנִי בָּזוֹ, שֶׁהַנְּכָסִים בְּחֶזְקָתָן. אָמַר לוֹ בֶּן עַזַּאי: עַל [הַ]חֲלוּקִין אָנוּ מִצְטַעֲרִין; אֶלָּא שֶׁבָּאתָ לְחַלֵּק עָלֵינוּ אֶת הַשָּׁוִין?!

ב משנה נפל הבית עליו ועל אמו ומתו שניהם, ואולם לא ברור מי מהם מת ראשון. ובאים קרובי האם (מצד משפחת אביה) וטוענים שהבן מת לפני אמו, ולכן הוא לא זכה ברכוש האם, והם יורשיה. וקרובי הבן (מצד אביו) תובעים את רכוש האם בטענה שהיא מתה תחילה ובנה ירש אותה, ורק אחר כך מת. במקרה זה, אלו ואלו (בית שמאי וגם בית הלל, שחלקו עליהם במשנה הקודמת) מודין שיחלוקו. אמר ר' עקיבא: מודה אני בזו שהנכסים בחזקתן. אמר לו בן עזאי: על חלוקין אנו מצטערין, כלומר, לא די שאנו מצטערים על המחלוקת הראשונה, בין בית הלל ובית שמאי, אלא שבאת לחלק עלינו את השוין את הדבר שבו הם מסכימים?!

גְּמָ׳ בְּחֶזְקַת מִי? רַבִּי אִילָא אָמַר: בְּחֶזְקַת יוֹרְשֵׁי הָאֵם. רַבִּי זֵירָא אָמַר: בְּחֶזְקַת יוֹרְשֵׁי הַבֵּן. כִּי סָלֵיק רַבִּי זֵירָא, קָם בְּשִׁיטְתֵיהּ דְּרַבִּי אִילָא. קָם רַבָּה בְּשִׁיטְתֵיהּ דְּרַבִּי זֵירָא. אָמַר רַבִּי זֵירָא, שְׁמַע מִינַּהּ – אַוֵּירָא דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מַחְכִּים.

ג גמרא על מה שאמר ר' עקיבא במשנה שהנכסים בחזקתן, יש לשאול: בחזקת מי? ר' אילא אמר: הכוונה היא בחזקת יורשי האם. ר' זירא מבבל אמר: בחזקת יורשי הבן. מסופר: כי סליק [כאשר עלה] ר' זירא מבבל לארץ ישראל, קם בשיטתיה [עמד בשיטתו] של ר' אילא, כלומר, חזר בו מדבריו וקיבל את שיטת ר' אילא, ואילו בבבל קם [עמד] רבה והחזיק בשיטתיה [בשיטתו] של ר' זירא. אמר ר' זירא, שמע מינה [למד מכאן] שאוירא [שאוירה] של ארץ ישראל מחכים, שהרי כשעליתי לארץ ישראל קיבלתי את שיטת ר' אילא שאף הוא היה מארץ ישראל, ואילו רבה שנשאר בבבל מחזיק בשיטתי.

וְטַעְמָא מַאי? אָמַר אַבָּיֵי: הוֹאִיל וְהוּחְזְקָה נַחֲלָה בְּאוֹתוֹ שֵׁבֶט.

ושואלים: וטעמא מאי [ומהו הטעם] שהנכסים בחזקת יורשי האם? אמר אביי: הואיל והוחזקה נחלה באותו שבט של האם, שהיו הנכסים ברשותה מתחילה, והיא שייכת לאותו שבט, ולכן שוב אין מוציאים מהם לתת לקרובי הבן, שאביו בן משפחה אחרת.

ד שנינו במשנה שאמר לו בן עזאי: על החלוקין אנו מצטערין אלא שבאת לחלק עלינו את השווים. על סגנון דבריו של בן עזאי אמר ר' שמלאי, עדא אמרה [זאת אומרת]: בן עזאי תלמיד חבר של ר' עקיבא הוה [היה], דקאמר ליה [שהוא אומר לו] בלשון נוכח "שבאת", ולא אמר לו בלשון של כבוד ומורא "שבא רבינו" וכיוצא בזה.