ביום השמיני: עצרת תהיה לכם
המועד של שמיני עצרת נקבע כהמשך לחג הסוכות, ביום השמיני מהתאריך ט"ו בתשרי. בשונה מחגים אחרים בהם המקרא מזכיר נס או מאורע, בשמיני עצרת אין ציון של אירוע שהתרחש אלא הוא יום של שמחה שמקריבים בו קורבנות של חג.
המועד של שמיני עצרת נקבע כהמשך לחג הסוכות, ביום השמיני מהתאריך ט"ו בתשרי. בשונה מחגים אחרים בהם המקרא מזכיר נס או מאורע, בשמיני עצרת אין ציון של אירוע שהתרחש אלא הוא יום של שמחה שמקריבים בו קורבנות של חג.
(לה) בַּיּוֹם֙ הַשְּׁמִינִ֔י עֲצֶ֖רֶת תִּהְיֶ֣ה לָכֶ֑ם כׇּל־מְלֶ֥אכֶת עֲבֹדָ֖ה לֹ֥א תַעֲשֽׂוּ׃(לו) וְהִקְרַבְתֶּ֨ם עֹלָ֜ה אִשֵּׁ֨ה רֵ֤יחַ נִיחֹ֙חַ֙ לַֽיהוה פַּ֥ר אֶחָ֖ד אַ֣יִל אֶחָ֑ד כְּבָשִׂ֧ים בְּנֵי־שָׁנָ֛ה שִׁבְעָ֖ה תְּמִימִֽם׃(לז) מִנְחָתָ֣ם וְנִסְכֵּיהֶ֗ם לַפָּ֨ר לָאַ֧יִל וְלַכְּבָשִׂ֛ים בְּמִסְפָּרָ֖ם כַּמִּשְׁפָּֽט׃(לח) וּשְׂעִ֥יר חַטָּ֖את אֶחָ֑ד מִלְּבַד֙ עֹלַ֣ת הַתָּמִ֔יד וּמִנְחָתָ֖הּ וְנִסְכָּֽהּ׃...
On the eighth day you shall hold a solemn gathering; you shall not work at your occupations. You shall present a burnt offering, an offering by fire of pleasing odor to יהוה; one bull, one ram, seven yearling lambs, without blemish; the meal offerings and libations for the bull, the ram, and the lambs, in the quantities prescribed; and one goat for a sin offering—in addition to the regular burnt offering, its meal offering and libation.
הסמיכות לחג הסוכות
האם שמיני עצרת הוא יום שמיני של סוכות או מועד נפרד? בסיכום שכתב הרב עדין אבן-ישראל שטיינזלץ לפרק רביעי במסכת סוכה מצוי הסבר בהיר לשאלה זו וצדדיה (המאה ה-20, ישראל).
האם שמיני עצרת הוא יום שמיני של סוכות או מועד נפרד? בסיכום שכתב הרב עדין אבן-ישראל שטיינזלץ לפרק רביעי במסכת סוכה מצוי הסבר בהיר לשאלה זו וצדדיה (המאה ה-20, ישראל).
בעיה אחרת שנתבררה בפרק זה היא מענינו של היום השמיני של חג הסוכות. מצד אחד אומרים אנו שהוא חג (רגל) בפני עצמו. אך מפני סמיכותו היתירה של חג זה לחג הסוכות — מתעוררות בעיות שונות: כיצד עושים את המעבר מחג לחג בלי לפגוע בקדושתו וייחודו של אף אחד מהם. ביתר שאת קיימת בעיה זו בחוץ לארץ, כאשר יום שמיני של חג הוא גם ספק (״יום טוב שני של גלויות״) שביעי של סוכות. בעיקרו של דבר נפסק כי השמיני הוא רגל בפני עצמו לכל ענין (אף לענין ברכת ״שהחיינו״ בו) ואילו לגבי מצוות סוכה בשמיני נחלקו הדעות, ואף בימינו נוהגים בהלכה זו מנהגים שונים לפי שׁוֹני המקומות.
Another problem addressed in this chapter relates to the Eighth Day of Assembly, which follows the seven days of Sukkot. On the one hand, it is characterized as a pilgrim Festival in and of itself, independent of Sukkot. However, due to its proximity to the festival of Sukkot, several problems arise, e.g., how does one make the transition from one Festival to another without undermining the sanctity and distinctiveness of each? This is even more problematic in the Diaspora, where there is uncertainty whether the Eighth Day of Assembly is actually the seventh day of Sukkot. Fundamentally, the Eighth Day of Assembly is a Festival in and of itself in every respect, and one recites the blessing of time at the outset of the Festival. However, with regard to residing in the sukka, there are numerous opinions. Even today, there is no firm ruling governing this practice and the custom varies in different areas in the Diaspora.
רגל בפני עצמו
שמיני עצרת, אף שהוא צמוד לימי חג הסוכות, נחשב לחג בעל מעמד עצמאי. התלמוד במסכת סוכה מונה שישה תחומים שידועים בראשי התיבות פז"ר קש"ב שבהם שמיני עצרת נפרד מסוכות (המאה ה-5 - המאה ה-6, בבל).
שמיני עצרת, אף שהוא צמוד לימי חג הסוכות, נחשב לחג בעל מעמד עצמאי. התלמוד במסכת סוכה מונה שישה תחומים שידועים בראשי התיבות פז"ר קש"ב שבהם שמיני עצרת נפרד מסוכות (המאה ה-5 - המאה ה-6, בבל).
רגל בפני עצמו הוא לענין ששה דברים שסימנם פז"ר קש"ב. והן: שהיה לו פייס (גורל) בפני עצמו, שלקרבנות חג הסוכות היה סידור מיוחד לחלקם בין כל עשרים וארבעה משמרות הכהנים ואילו בשמיני עושים הכהנים פייס מיוחד עבור הקרבנות שמקריבים ביום זה. וכן יש לו זמן (ברכת "שהחיינו") בפני עצמו. והוא רגל בפני עצמו, שאין חלות בו מצוות חג הסוכות. ומביאים בו קרבן בפני עצמו, שאין קרבנות יום השמיני על פי סדר קרבנות חג הסוכות. ושירה ששרים הלווים על הקרבן, בשמיני היא כשיר בפני עצמו, שאינו כשיר הקרבנות בסוכות. וברכה בפני עצמו שמזכירים בכל הברכות והתפילות יום שמיני עצרת.
מדוע "עצרת"?
המילה "עצרת" מבטאת את רצון יהוה לעכב את ישראל אצלו עוד יום נוסף לאחר חג הסוכות. רש"י בפירושו לפסוק ובו הציווי על קיום החג בספר ויקרא, מדמה זאת למלך שמתקשה להיפרד מבניו ומבקש מהם להישאר עמו עוד קצת (המאה ה-11, צרפת).
המילה "עצרת" מבטאת את רצון יהוה לעכב את ישראל אצלו עוד יום נוסף לאחר חג הסוכות. רש"י בפירושו לפסוק ובו הציווי על קיום החג בספר ויקרא, מדמה זאת למלך שמתקשה להיפרד מבניו ומבקש מהם להישאר עמו עוד קצת (המאה ה-11, צרפת).
עצרת הוא. עָצַרְתִּי אֶתְכֶם אֶצְלִי; כְּמֶלֶךְ שֶׁזִּמֵּן אֶת בָּנָיו לִסְעוּדָה לְכָךְ וְכָךְ יָמִים, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ זְמַנָּן לִפָּטֵר, אָמַר, בָּנַי בְּבַקָּשָׁה מִכֶּם עַכְּבוּ עִמִּי עוֹד יוֹם אֶחָד, קָשָׁה עָלַי פְּרֵדַתְכֶם:
עצרת הוא — The word is derived from the root עצר “to hold back” and suggests: I keep you back with Me one day more. It is similar to the case of a king who invited his children to a banquet for a certain number of days. When the time arrived for them to take their departure he said, “Children, I beg of you, stay one day more with me; it is so hard for me to part with you!” (cf. Rashi on Numbers 29:36 and Sukkah 55b).
רק הקב"ה וישראל
שמיני עצרת הוא יום מיוחד שבו הקב"ה שוהה עם ישראל בלבד, לאחר ימי הסוכות שבהם הוקרבו קרבנות גם עבור אומות העולם. כך על פי ספר הזוהר שמדמה זאת למלך שסיים לארח אורחים רבים וכעת מבקש לשמוח באופן קרוב עם בני היכלו בלבד (המאה ה-13, ספרד).
שמיני עצרת הוא יום מיוחד שבו הקב"ה שוהה עם ישראל בלבד, לאחר ימי הסוכות שבהם הוקרבו קרבנות גם עבור אומות העולם. כך על פי ספר הזוהר שמדמה זאת למלך שסיים לארח אורחים רבים וכעת מבקש לשמוח באופן קרוב עם בני היכלו בלבד (המאה ה-13, ספרד).
שֶׁכָּתוּב (במדבר כט) בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם, שֶׁהֲרֵי הַיּוֹם הַזֶּה מֵהַמֶּלֶךְ הוּא בִּלְבַדּוֹ, שִׂמְחָתוֹ עִם יִשְׂרָאֵל. מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהִזְמִין אוֹרְחִים, וְהִשְׁתַּדְּלוּ עִמָּהֶם כָּל בְּנֵי הֵיכָלוֹ. אַחַר כָּךְ אָמַר הַמֶּלֶךְ: עַד כָּאן אֲנִי וְאַתֶּם הִתְעַסַּקְנוּ כֻלָּם בָּאוֹרְחִים, וְהִקְרַבְתֶּם קָרְבָּנוֹת עַל שְׁאָר הָעַמִּים בְּכָל יוֹם, מִכָּאן וָהָלְאָה אֲנִי וְאַתֶּם נִשְׂמַח יוֹם אֶחָד. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם. לָכֶם, לְהַקְרִיב קָרְבָּנוֹת עֲלֵיכֶם. אֲבָל אוֹרְחֵי הָאֱמוּנָה נִמְצָאִים בַּמֶּלֶךְ תָּדִיר, וּבַיּוֹם שֶׁל שִׂמְחַת הַמֶּלֶךְ, כֻּלָּם מִתְכַּנְּסִים עִמּוֹ וְנִמְצָאִים. וְעַל זֶה כָּתוּב עֲצֶרֶת, תַּרְגּוּמוֹ: כִּנּוּס.
As it is written: On the eighth day, you shall have a restraint for you (Numbers 29:35). As behold, this day is from the King alone, His joy with the Jewish people. There is a [relevant] parable about a king who invited guests: All the members of his chamber exerted themselves for the guests. Afterward, the king said, "Up to now, you and I have all been exerting ourselves for the guests and have offered sacrifices for all the other nations every day. From now on, you and I shall rejoice for a day." That is [the meaning of] that which is written, On the eighth day, you shall have a restraint for you — to offer a sacrifice for yourselves. Indeed, the faithful guests are always present with the King. And on the day of the King's joy, they are all gathered with Him and are present. And that is why it is written, a restraint [atzeret. Its translation is an assembly.
עוד חג אחד ודי
על פי המדרש, יהוה העניק לישראל את שמיני עצרת כיום חג נוסף המוקדש כולו להם ולשמחה עמו. המדרש מתאר את בקשתם של ישראל להוסיף ימים טובים כדי שיוכלו להמשיך ולכבד את הקב"ה ולהקריב לפניו (המאה ה-6 - המאה ה-9, בבל / איטליה / ארץ ישראל).
על פי המדרש, יהוה העניק לישראל את שמיני עצרת כיום חג נוסף המוקדש כולו להם ולשמחה עמו. המדרש מתאר את בקשתם של ישראל להוסיף ימים טובים כדי שיוכלו להמשיך ולכבד את הקב"ה ולהקריב לפניו (המאה ה-6 - המאה ה-9, בבל / איטליה / ארץ ישראל).
בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: יָסַפְתָּ לַגּוֹי יהוה, יָסַפְתָּ לַגּוֹי נִכְבַּדְתָּ רִחַקְתָּ כָּל קַצְוֵי אָרֶץ (ישעיה כו, טו). אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הוֹסַפְתָּ שַׁלְוָה לְדוֹר הַמַּבּוּל, שֶׁמָּא הִקְרִיבוּ לְפָנֶיךָ פַּר אֶחָד. לֹא דַּיָּם שֶׁלֹּא הִקְרִיבוּ, אֶלָּא אָמְרוּ לָאֵל סוּר מִמֶּנּוּ (איוב כא, יד). וְהוֹסַפְתָּ שַׁלְוָה לְדוֹר הַפְלָגָה, שֶׁמָּא כִּבֶּדְךָ אֶחָד מֵהֶם. לֹא דַּיָּם שֶׁלֹּא כִּבְּדוּךָ, אֶלָּא אָמְרוּ, הָבָה נִבְנֶה לָנוּ עִיר (בראשית יא, ד). וְכֵן לַסְּדוֹמִיִּים וְכֵן לְפַרְעֹה, וְכֵן לְסַנְחֵרִיב, וְכֵן לִנְבוּכַדְנֶצַּר. שֶׁמָּא הִקְרִיב אֶחָד מֵהֶם אַיִל אֶחָד אוֹ פַּר אֶחָד. לֹא דַּיָּם שֶׁלֹּא הִקְרִיבוּ לְפָנֶיךָ, אֶלָּא הִכְעִיסוּךָ. וּלְמִי נָאֶה לְהוֹסִיף שַׁלְוָה וְכָבוֹד. לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: יָסַפְתָּ לַגּוֹי. וְאֵין גּוֹי אֶלָּא יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד (דה״א יז, כא). אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, עָלֶיךָ לִתֵּן לָנוּ מוֹעֲדִים, וְעָלֵינוּ לִהְיוֹת מַקְרִיבִין לְפָנֶיךָ קָרְבָּנוֹת כָּרָאוּי. נִכְבַּדְתָּ, נָתַתָּ לָנוּ רָאשֵׁי חֳדָשִׁים וְאָנוּ מַקְרִיבִין לְפָנֶיךָ, שֶׁנֶּאֱמַר: וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם. נָתַתָּ לָנוּ הַפֶּסַח, הִקְרַבְנוּ לְךָ. עֲצֶרֶת, הִקְרַבְנוּ לְךָ, רֹאשׁ הַשָּׁנָה, הִקְרַבְנוּ לְךָ. יוֹם הַכִּפּוּרִים, הִקְרַבְנוּ לְךָ. וְכֵן בֶּחָג. אֲפִלּוּ מוֹעֵד אֶחָד לֹא בִּטַּלְנוּ הַקָּרְבָּנוֹת. אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, עָלֶיךָ לְהוֹסִיף לָנוּ מוֹעֲדוֹת, וְעָלֵינוּ לְהַקְרִיב לְפָנֶיךָ קָרְבָּנוֹת וּלְכַבֵּד אוֹתְךָ. יָסַפְתָּ לַגּוֹי יהוה, נִכְבַּדְתָּ. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, חַיֵּיכֶם, אֵינִי מְחַסֵּר אֶתְכֶם יָמִים טוֹבִים, אֶלָּא מוֹסִיף לָכֶם מוֹעֲדוֹת שֶׁתִּשְׂמְחוּ בָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת. בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת, זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: תַּחַת אַהֲבָתִי יִשְׂטְנוּנִי וַאֲנִי תְּפִלָּה (תהלים קט, ד). אַתְּ מוֹצֵא בֶּחָג, שֶׁיִּשְׂרָאֵל מַקְרִיבִים שִׁבְעִים פָּרִים עַל שִׁבְעִים אֻמּוֹת. אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הֲרֵי אָנוּ מַקְרִיבִים שִׁבְעִים פָּרִים לְשִׁבְעִים אֻמּוֹת, לְפִיכָךְ הָיוּ צְרִיכִין אַף הֵם לִהְיוֹת אוֹהֲבִין אוֹתָנוּ. וְלֹא דַּיָּם שֶׁאֵין אוֹהֲבִין אוֹתָנוּ, אֶלָּא שׂוֹנְאִין אוֹתָנוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: תַּחַת אַהֲבָתִי יִשְׂטְנוּנִי. לְפִיכָךְ אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כָּל שִׁבְעַת יְמֵי הֶחָג שֶׁהֱיִיתֶם מַקְרִיבִים לְפָנַי קָרְבָּנוֹת, עַל אֻמּוֹת הָעוֹלָם הֱיִיתֶם מַקְרִיבִים שִׁבְעִים פָּרִים. אֲבָל עַכְשָׁו, הַקְרִיבוּ עַל עַצְמְכֶם, שֶׁבַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם וְהִקְרַבְתֶּם עוֹלָה אִשֶּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ לַיהוה פַּר אֶחָד אַיִל אֶחָד. מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁעָשָׂה סְעוּדָה שִׁבְעָה יָמִים, וְזִמֵּן כָּל בְּנֵי הַמְּדִינָה בְּשִׁבְעַת יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה. כֵּיוָן שֶׁעָבְרוּ שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה, אָמַר לְאוֹהֲבוֹ, כְּבָר יָצָאנוּ יְדֵי חוֹבוֹתֵינוּ מִכָּל בְּנֵי הַמְּדִינָה. נְגַלְגֵּל אֲנִי וְאַתָּה בְּמַה שֶּׁתִּמְצָא, בְּלִיטְרָא שֶׁל בָּשָׂר אוֹ לִיטְרָא שֶׁל דָּג אוֹ יֶרֶק. כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לְיִשְׂרָאֵל, כָּל קָרְבָּנוֹת שֶׁהִקְרַבְתֶּם בְּשִׁבְעַת יְמֵי הַחַג, עַל אֻמּוֹת הָעוֹלָם הֱיִיתֶם מַקְרִיבִים. אֲבָל בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי, נְגַלְגֵּל אֲנִי וְאַתֶּם בְּמַה שֶּׁאַתֶּם מוֹצְאִין, בְּפַר אֶחָד וְאַיִל אֶחָד.
(Numb. 29:35:) “On the eighth day [you shall have] a solemn assembly.” This text is related (to Is. 26:16), “You have added to the nation O Lord, You have added to the nation and been honored; You have pushed away all the ends of the earth." The Community of Israel said in front of the Holy One, blessed be He, “Master of the world, You added [years of] tranquility to the generation of the flood, did they maybe ever offer a single ram or a single bull in front of You? It is not enough that they did not offer, but they even (in Job 21:14) ‘said, “Go away from us.”’ You added [years of] tranquility to the generation of the [Tower of Babel]. Did any of them maybe honor You? It is not enough that they did not honor You, but they said (in Gen. 11:4), ‘Let us build for ourselves a city.’ And so too with the Sodomites, and so too with Pharaoh, and so too with Sennacherib and so too with Nebuchadnezzar. Did they maybe ever offer a single bull? It is not enough that they did not offer [anything] in front of You, but they even angered You. And to whom is it fitting for You to add tranquility and glory? To Israel, as stated (in Is. 26:16), ‘You have added to the nation.’” And a nation is only referring to Israel, as stated (in I Chron. 17:21), “And who is like Your people Israel, a unique nation on earth.” The community of Israel said in front of the Holy One, blessed be He, “You should add festivals for us, and we shall offer sacrifices in front of You as is fitting.” (Is. 26:16, cont.:) “You have been honored,” “You have given us new moons, and we sacrifice in front of You [then], as is stated (in Numb. 28:11), ‘And on new moons.’ You have given us Passover, we have sacrificed to You; You have given us Pentecost, we have sacrificed to You; You have given us the New Year, we have sacrificed to You; You have given us the Day of Atonement, we have sacrificed to You. And so too on the Festival [of Tabernacles]. We have not ignored the sacrifices for even one festival.” The Community of Israel said, “You should add festivals for us, and we shall offer sacrifices in front of You and honor You.” (Is. 26:16, cont.:) “You have added to the nation and been honored.” The Holy One, blessed be He, said to Israel, “By your lives, I will not take away holidays [from you], but I will add festivals for you to rejoice in them, as stated (in Numb. 29:35), ‘On the eighth day you shall have a solemn assembly.’” (Numb. 29:35:) “On the eighth day you shall have a solemn assembly.” This text is related (to Ps. 109:4), “In return for my love they denounce me, but I am a prayer.” You find that on the Festival (of Tabernacles) Israel would offer seventy bulls for the seventy nations. Israel said in front of the Holy One, blessed be He, “See, we are offering seventy bulls for the seventy nations. Therefore, they should love us. It is not enough that they do not love us, but they also hate us, as stated (in Ps. 109:4), ‘In return for my love they denounce me.’” Therefore the Holy One, blessed be He, said to them, “For seven days of the festival you have offered sacrifices to Me for the nations of the world. Now, however, you are to offer [sacrifices] for yourselves, as (according to Numb. 29:35-36), ‘On the eighth day you shall have a solemn assembly…. Then you shall offer a whole burnt offering, a fire offering, a sweet smell to the Lord: one bull, one ram.’” [The situation] is comparable to a king who made a seven-day banquet and invited all the people of the province for the seven days of the feast. When the seven days of the feast had passed, he said to his friend, “We have already fulfilled our obligation to all the people of the province. Let us, you and me, make do with whatever you find, a pound of meat, fish, or greens.” Similarly did the Holy One, blessed be He, say to Israel, “All the sacrifices which you offered during the seven days of the feast you sacrificed for the nations of the world. However (according to Numb. 29:35), ‘On the eighth day you shall have a solemn assembly.’ We shall make do, you and I, with whatever you find (as in Numb. 29:36), ‘One bull, one ram.’”
פר אחד ואיל אחד
הקורבן המצומצם בשמיני עצרת בולט על רקע הקורבנות הרבים שמוקרבים בחג הסוכות. על פי המדרש, הקרבת פר אחד ואיל אחד ביום השמיני היא ביטוי לקרבה מיוחדת בין הקב"ה לישראל (המאה ה-2 - המאה ה-8, ארץ ישראל / בבל).
הקורבן המצומצם בשמיני עצרת בולט על רקע הקורבנות הרבים שמוקרבים בחג הסוכות. על פי המדרש, הקרבת פר אחד ואיל אחד ביום השמיני היא ביטוי לקרבה מיוחדת בין הקב"ה לישראל (המאה ה-2 - המאה ה-8, ארץ ישראל / בבל).
והקרבתם עולה [אשה ריח ניחוח לה'] פר אחד איל אחד (במדבר כט לו). משל למלך שעשה סעודה שבעה ימים, וזימן כל בני המדינה בשבעת ימי המשתה, כיון שעברו שבעת ימי המשתה, אמר לאוהבו כבר יצאנו ידי בני המדינה, נגלגל אני ואתה במה שתמצא, ליטרא בישרא או דג או ירק, כך אמר הקב"ה לישראל, כל קרבנות שהקרבתם בשבעת ימי החג על אומות העולם הייתם מקריבים, אבל ביום השמיני עצרת תהיה לכם, גלגלו במה שאתם מוצאים, בפר אחד ואיל אחד.
(Numb. 29:36:) THEN YOU SHALL OFFER A WHOLE BURNT OFFERING, [A FIRE OFFERING, A SWEET AROMA TO THE LORD]: ONE BULL, ONE RAM, <….> is comparble to a king who made a seven-day banquet and invited all the people of the province for the seven days of the feast. When the seven days of the feast had passed, he said to his friend: We have already fulfilled our obligation to the people of the province. Let us, you and me, make do with whatever you find: a pound of meat, fish, or greens. Similarly did the Holy One say to Israel: All the sacrifices which you offered during the seven days of the feast you sacrificed for the nations of the world. However (according to Numb. 29:35): ON THE EIGHTH DAY YOU SHALL HAVE A SOLEMN ASSEMBLY. Make do with whatever you find (as in Numb. 29:36): ONE BULL, ONE RAM <….>
נתאמץ לעשות סעודה קטנה
הסעודה הקטנה שמוזכרת בכמה מדרשים לגבי שמיני עצרת מלמדת על מאמץ להיות בדבקות עם יהוה גם במצב של מחסור וקושי. הרב קלונימוס קלמן שפירא, האדמו"ר מפיאסצנה, דרש על ייחודו של שמיני עצרת ודרכו עודד את חסידיו בתוך אימי השואה (המאה ה-20, פולין).
הסעודה הקטנה שמוזכרת בכמה מדרשים לגבי שמיני עצרת מלמדת על מאמץ להיות בדבקות עם יהוה גם במצב של מחסור וקושי. הרב קלונימוס קלמן שפירא, האדמו"ר מפיאסצנה, דרש על ייחודו של שמיני עצרת ודרכו עודד את חסידיו בתוך אימי השואה (המאה ה-20, פולין).
(א) ביום השמיני עצרת תהי׳ לכם וכו', ופרש״י בשם המדרש לפי שכל ימות הרגל הקריבו כנגד ע׳ אומות וכו׳ אמר המקום בבקשה מכם עשו לי סעודה קטנה כדי שאהנה מכם, ונבין נא למה באמת סעודה קטנה, והלא אם הי׳ מצוה ד׳ להקריב קרבנות מרובין היו מקריבין, וכן למה הסעודה הקטנה דוקא בשמ״ע אחר הקרבת הע' פרים, ולא בחג אחר.(ב) אבל לפי מצבנו מרמז כי נודע שהע׳ פרים שהיו מקריבים נגד הע' אומות הי', ליתן שפע גם להם, כי כל שפע אלוהי נשפע ע״י ישראל, אבל כשח״ו יתגברו העונות והם יקבלו כ״כ שפע עד שיצירו אותנו ח"ו כ״כ, ולא תהא לנו בלתי סעודה קטנה, בכל המובנים, קטנות בגופניות וקטנות ברוחניות, גם אז לא יפול לבנו רק נתאמץ גם אז להקריב לו ית׳ עכ״פ סעודה קטנה, ומזה יהנה הוא ית', וכן גם עתה כשמזכירים א״ע את הר״ה יוה״כ וסוכות, וכן את השמ״ע ושמחת תורה אשר לפני שנים, ודומה לנו במה נחשבו הימים טובים של עתה, לא יפול לבנו רק נתאמץ לעשות סעודה קטנה כפי מצבנו, ולא בשמ״ע ושמחת תורה בלבד, רק גם בראשית הזמן הבע"ל נעשה לנו שעורים כפי מצבנו בדחקות ויסורים עכ״פ, וד׳ ירחם ויושיענו תיכף ומיד....
On the eighth day, it shall be a convocation for you, etc. And Rashi explained in the name of the midrash, "It is because all the days of the festival, they offered sacrifices corresponding to the nations, etc. The Omnipresent said, 'I plead with you, make me a small meal, so that I may benefit from you.'" And we should try to understand, why, in fact, a small meal? And had God commanded to offer many sacrifices, would they not have offered them? And also why a small meal specifically on Shemeni Atzeret, after the offering of the seventy bulls, and not on another holiday?
משיב הרוח ומוריד הגשם
בשמיני עצרת, כאשר מתחילה עונת הגשמים בארץ ישראל, מתחילים להזכיר גשמים בתפילת עמידה ולומר "משיב הרוח ומוריד הגשם". הלכה זו נפסקה גם על ידי רבי יוסף קארו ב'שולחן ערוך' (המאה ה-16, צפת).
בשמיני עצרת, כאשר מתחילה עונת הגשמים בארץ ישראל, מתחילים להזכיר גשמים בתפילת עמידה ולומר "משיב הרוח ומוריד הגשם". הלכה זו נפסקה גם על ידי רבי יוסף קארו ב'שולחן ערוך' (המאה ה-16, צפת).
דין הזכרת הרוח וגשם וטל. ובו ט' סעיפים:מתחילין לומר בברכה שנייה משיב הרוח ומוריד הגשם בתפלת מוסף של י"ט האחרון של חג ואין פוסקין עד תפלת מוסף של י"ט הראשון של פסח:
The Laws of the Mentioning of the Wind and Rain and Dew. Containing 9 S'ifim
We start to say "Who makes the wind blow and rain fall" in the second blessing in the Musaf prayer [i.e. Amidah] of the latter Yom Tov of "Chag" [the Sukkot-Shemini Atzeret holiday] (i.e. Shemini Atzeret), and we do not stop [saying it] until the Musaf prayer [i.e. Amidah] of the first Yom Tov of Pesach.
We start to say "Who makes the wind blow and rain fall" in the second blessing in the Musaf prayer [i.e. Amidah] of the latter Yom Tov of "Chag" [the Sukkot-Shemini Atzeret holiday] (i.e. Shemini Atzeret), and we do not stop [saying it] until the Musaf prayer [i.e. Amidah] of the first Yom Tov of Pesach.
תפילת גשם
תפילת הגשם מורכבת מפיוטים עתיקים (לכל עדה פיוטים שונים) שעניינם בקשה על הגשמים. תפילת זו נאמרת לפני תפילת מוסף של שמיני עצרת, בה מתחילים להזכיר גשמים.
תפילת הגשם מורכבת מפיוטים עתיקים (לכל עדה פיוטים שונים) שעניינם בקשה על הגשמים. תפילת זו נאמרת לפני תפילת מוסף של שמיני עצרת, בה מתחילים להזכיר גשמים.
(יא) זְכוֹר אָב נִמְשַׁךְ אַחֲרֶיךָ כַּמַּיִם. בֵּרַכְתּוֹ כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מַיִם. גְּנַנְתּוֹ הִצַּלְתּוֹ מֵאֵשׁ וּמִמַּיִם. דְּרַשְׁתּוֹ בְּזָרְעוֹ עַל כָּל מָיִם: (יב) בַּעֲבוּרוֹ אַל תִּמְנַע מָיִם:(יג) זְכוֹר הַנּוֹלָד בִּבְשׂוֹרַת יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם. וְשַׂחְתָּ לְהוֹרוֹ לְשָׁחֲטוֹ לִשְׁפּוֹךְ דָּמוֹ כַּמַּיִם. זִהֵר גַּם הוּא לִשְׁפּוֹךְ לֵב כַּמַּיִם. חָפַר וּמָצָא בְּאֵרוֹת מָיִם: (יד) בְּצִדְקוֹ חוֹן חַשְׁרַת מָיִם:(טו) זְכוֹר טָעַן מַקְלוֹ וְעָבַר יַרְדֵּן מַיִם. יִחַד לֵב וְגָל אֶבֶן מִפִּי בְאֵר מַיִם. כְּנֶאֱבַק לוֹ שַׂר בָּלוּל מֵאֵשׁ וּמִמַּיִם. לָכֵן הִבְטַחְתּוֹ הֱיוֹת עִמּוֹ בָּאֵשׁ וּבַמָּיִם: (טז) בַּעֲבוּרוֹ אַל תִּמְנַע מָיִם:(יז) זְכוֹר מָשׁוּי בְּתֵיבַת גּוֹמֶא מִן הַמַּיִם. נָמוּ דָּלֹה דָלָה וְהִשְׁקָה צֹאן מַיִם. סְגוּלֶיךָ עֵת צָמְאוּ לְמַּיִם. עַל הַסֶּלַע הָךְ וַיֵּצְאוּ מָיִם: (יח) בְּצִדְקוֹ חוֹן חַשְׁרַת מָיִם:(יט) זְכוֹר פָּקִיד שָׁתוֹת טוֹבֵל חָמֵשׁ טְבִילוֹת בַּמַּיִם. צוֹעֶה וּמַרְחִיץ כַּפָּיו בְּקִדּוּשׁ מַיִם. קוֹרֵא וּמַזֶּה טָהֳרַת מַיִם. רוּחַק מֵעַם פַּחַז כַּמָּיִם: (כ) בַּעֲבוּרוֹ אַל תִּמְנַע מָיִם:(כא) זְכוֹר שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים שֶׁהֶעֱבַרְתָּ בְּגִזְרַת מַיִם. שֶׁהִמְתַּקְתָּ לָמוֹ מְרִירוּת מַיִם. תּוֹלְדוֹתָם נִשְׁפַּךְ דָּמָם עָלֶיךָ כַּמַּיִם. תֵּפֶן כִּי נַפְשֵׁנוּ אָפְפוּ מָיִם: (כב) בְּצִדְקָם חוֹן חַשְׁרַת מָיִם:(כג) חזן שָׁאַתָּה הוּא יהוה אֱלֹהֵינוּ מַשִּׁיב הָרוּחַ וּמוֹרִיד הַגֶשֶׁם:(כד) לִבְרָכָה וְלֹא לִקְלָלָה: אָמֵן:(כה) לְחַיִּים וְלֹא לַמָּוֶת: אָמֵן:(כו) לְשׂוֹבַע וְלֹא לְרָזוֹן: אָמֵן:...
Remember the one who was born from the announcement of, 'let a little water be taken,' and [about whom] You spoke to his parent to slaughter him, to spill his blood like water. He was also careful not to spill out his heart like water (and protest). He dug and found wells of water.
על קביעת 'שמחת תורה' בשמיני עצרת
על פי חסידות ברסלב, היום האחרון של חגי תשר, בהם נעשים תיקוני הנשמה, הוא היום בו האות בתורה של כל אחד ואחת מישראל מאיר בעוצמה. רבי נתן שטרנהרץ, תלמידו המובהק של רבי נחמן מברסלב, דורש באופן חסידי את קביעת 'שמחת תורה' בשמיני עצרת (המאה ה-19, אוקראינה).
על פי חסידות ברסלב, היום האחרון של חגי תשר, בהם נעשים תיקוני הנשמה, הוא היום בו האות בתורה של כל אחד ואחת מישראל מאיר בעוצמה. רבי נתן שטרנהרץ, תלמידו המובהק של רבי נחמן מברסלב, דורש באופן חסידי את קביעת 'שמחת תורה' בשמיני עצרת (המאה ה-19, אוקראינה).
וְעַל-כֵּן נוֹהֲגִין בְּשִׂמְחַת תּוֹרָה שֶׁהוּא שְׁמִינִי עֲצֶרֶת לִקְרוֹת כָּל יִשְׂרָאֵל לַעֲלוֹת לַתּוֹרָה, כִּי אָז גּוֹמְרִין הַתּוֹרָה שֶׁהוּא כְּלַל הַנְּקֻדָּה שֶׁכְּלוּלָה מִכָּל הַנְּקֻדּוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּכָל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל. כִּי נְקֻדַּת כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל הוּא כְּפִי הָאוֹת שֶׁיֵּשׁ לוֹ בַּתּוֹרָה שֶׁמִּשָּׁם שֹׁרֶשׁ נַפְשׁוֹ כַּיָּדוּעַ וְעַל-כֵּן קוֹרִין כָּל אֶחָד וְאֶחָד כְּדֵי שֶׁיָּאִיר בּוֹ הַנְּקֻדָּה מֵהַתּוֹרָה שֶׁגּוֹמְרִין אָז וְזֶה נַעֲשֶׂה בִּשְׁמִינִי עֲצֶרֶת שֶׁהוּא שִׂמְחַת תּוֹרָה, כִּי שְׁמִינִי עֲצֶרֶת הוּא גְּמַר וְסוֹף כָּל הַיָּמִים טוֹבִים, וְכָל הַתִּקּוּן שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים נִגְמָר בִּשְׁמִינִי עֲצֶרֶת כַּיָּדוּעַ בַּכְּתָבִים וְעַל-כֵּן נִקְרָא עֲצֶרֶת לְשׁוֹן אֲסֵפָה שֶׁאוֹסֵף וּמְקַבֵּץ כָּל הַתִּקּוּנִים שֶׁנַּעֲשׂוּ בְּכָל הַשָּׁנָה, בִּפְרָט בַּיָּמִים טוֹבִים וְרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים הַכֹּל נֶאֱסָף וְנִתְקַבֵּץ בִּשְׁמִינִי עֲצֶרֶת שֶׁאָז נִגְמָר כָּל הַתִּקּוּנִים כִּי הוּא הַגְּמָר שֶׁל חַג הַסֻּכּוֹת שֶׁהוּא רל הָאַחֲרוֹן שֶׁנִּקְרָא חַג הָאָסִיף תְּקוּפַת הַשָּׁנָה שֶׁבּוֹ מַקִּיף וְסוֹבֵב כָּל הַשָּׁנָה, כִּי תִּקּוּן כָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה נִכְלָל וְנִגְמָר בּוֹ עַל-כֵּן גּוֹמְרִין אָז כָּל הַתּוֹרָה וְקוֹרִין כָּל יִשְׂרָאֵל לַתּוֹרָה, כִּי עִקַּר הַתִּקּוּן עַל-יְדֵי הַנְּקֻדָּה שֶׁהוּא כְּלַל הַתּוֹרָה שֶׁנִּגְמֶרֶת אָז שֶׁאָז כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל מְקַבֵּל נְקֻדָּתוֹ מֵהַתּוֹרָה וּמְאִירָה בְּכָל יִשְׂרָאֵל וְכָל כָּל אֶחָד בַּחֲבֵרוֹ שֶׁעַל-יְדֵי זֶה נִשְׁלָם וְנִגְמָר הַתִּקּוּן שֶׁל כָּל הַשָּׁנָה, כִּי עִקַּר כְּלַל כָּל הַתִּקּוּנִים עַל-יְדֵי הַנְּקֻדָּה כַּנַּ"ל וְעַל-כֵּן אָז הַשִּמְחָה גְּדוֹלָה מְאֹד מְאֹד מֵחֲמַת שֶׁמְּאִירִין אָז כָּל הַנְּקֻדּוֹת שֶׁל כָּל יִשְׂרָאֵל וְכֻלָּן מְאִירִין זֶה בָּזֶה וְנִתּוֹסֵף הָאוֹר בְּיוֹתֵר וְיוֹתֵר עַל-יְדֵי כְּלָלִיּוּת הֶאָרוֹת הַנְּקֻדּוֹת זֶה בָּזֶה וְעַל-יְדֵי זֶה נִתְרַבֶּה הַשִּמְחָה מְאֹד מְאֹד, כִּי כָּל הַנְּקֻדּוֹת הֵם בְּחִינַת צַדִּיק כַּנַּ"ל ובִּבְחִינַת צַדִּיק שָׁם עִקַּר הַשִּמְחָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (מִשְׁלֵי יג) אוֹר צַדִּיקִים יִשְׂמָח וּכְתִיב (תְּהִלִּים צז) שִׂמְחוּ צַדִּיקִים בַּיהוה וּכְתִיב (שָׁם סח) וְצַדִּיקִים יִשְׂמְחוּ יַעַלְצוּ וְכוּ' וּכְתִיב (שָׁם צז) אוֹר זָרֻעַ לַצַּדִּיק וּלְיִשְׁרֵי לֵב שִׂמְחָה, אָמֵן וְאָמֵן:
