לעילוי נשמת המת
מלבד יום שבו זוכרים את המת, יום השנה הוא גם הזדמנות להשפיע על העלאת נשמת הנפטר באמצעות תשובה ומעשים טובים. הרב אליעזר מלמד מסביר שמסורת זו נשענת על דברי חז"ל לפיהם מעשיהם של הילדים יכולים לרומם או חלילה להוריד את נשמת ההורים (ישראל, 2000).
מלבד יום שבו זוכרים את המת, יום השנה הוא גם הזדמנות להשפיע על העלאת נשמת הנפטר באמצעות תשובה ומעשים טובים. הרב אליעזר מלמד מסביר שמסורת זו נשענת על דברי חז"ל לפיהם מעשיהם של הילדים יכולים לרומם או חלילה להוריד את נשמת ההורים (ישראל, 2000).
אמרו חכמים שבכל שנה ושנה דנים את הנפטר בבית דין של מעלה, ואף שחייו כבר הסתיימו, השפעתו לא הסתיימה. שאם מתברר שילדיו שהשאיר אחריו חוטאים, עליו להיענש על כך, מפני שלא חינך אותם כראוי. ואם הם מתעלים במעשים טובים, הרי שחינוכו ומורשתו ממשיכים להשפיע לטובה, והוא זוכה לשכר ולעליית מדרגה. לפיכך, נוהגים הילדים ביום השנה של הוריהם להתעורר לתשובה ולהוסיף בלימוד תורה ובמעשים טובים ובמתן צדקה ובתפילה ובקדיש לעילוי נשמת הוריהם. רבים נוהגים להתענות ביום זה לשם תשובה, ומי שהתענית קשה לו רשאי לתרום צדקה במקום התענית. בעבר היו רגילים להדליק נר נשמה בבית הכנסת כדי שיוסיף אור בתפילה לכבוד שמיים, וכיום שמאירים בנורות חשמל אין בכך כל כך תועלת, ומכל מקום כזכר לכך יש נוהגים להדליק נר נשמה בבית, והעיקר לתת במקום הנרות תרומה להחזקת בית הכנסת או לעניים.
להתפלל ליד קבר הנפטר
ביום השנה יש עת רצון מיוחדת לתפילה ליד קבר הורה שנפטר, או בקברי צדיקים כאשר נמצאים רחוק. בספר המוסר הידוע, כותב רבי צבי הירש קאיידנובר על כוחה של תפילה על קברי אבות ואמהות (המאה ה-17, גרמניה).
ביום השנה יש עת רצון מיוחדת לתפילה ליד קבר הורה שנפטר, או בקברי צדיקים כאשר נמצאים רחוק. בספר המוסר הידוע, כותב רבי צבי הירש קאיידנובר על כוחה של תפילה על קברי אבות ואמהות (המאה ה-17, גרמניה).
(א) "וַיָּבֹא עַד חֶבְרוֹן" (בַּמִּדְבָּר יג, כב). וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י: מְלַמֵּד שֶׁהָלַךְ כָּלֵב עַל קִבְרֵי הָאָבוֹת לְהִתְפַּלֵּל שָׁם, שֶׁיִּהְיֶה נִצּוֹל מֵעֲצַת מְרַגְּלִים. וּמִכָּאן נִתְפַּשֵּׁט הַמִּנְהָג יָפֶה שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁאֲנַחְנוּ הוֹלְכִים עַל קִבְרֵי אָבוֹת לְהִתְפַּלֵּל בַּיּוֹם שֶׁמֵּת בּוֹ אָבִיו אוֹ אִמּוֹ. וְאַף אִם הוּא בְּמָקוֹם אַחֵר בְּאוֹתוֹ הַפַּעַם בַּיָּאר־צַייט, וְאֵינוֹ בַּמָּקוֹם שֶׁשּׁוֹכֵב שָׁם אָבִיו אוֹ אִמּוֹ, מִכָּל מָקוֹם כְּשֶׁהוֹלֵךְ עַל שְׁאָר קִבְרֵי יִשְׂרָאֵל לְהִתְפַּלֵּל, מִכָּל מָקוֹם מִתְעוֹרְרִים כָּל הַנְּשָׁמוֹת שֶׁבְּגַן עֵדֶן בְּאוֹתָהּ הַתְּפִלָּה. וְסַדְנָא דְּאַרְעָא חַד הוּא, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גָּזַר כֵּן לִהְיוֹת נַפְשׁוֹת הַצַדִּיקִים מְצוּיִין עַל הַקְּבָרוֹת לְטוֹבַת יִשְׂרָאֵל, שֶׁיִּהְיוּ שׁוֹמְעִין לִתְחִנּוֹת וּתְפִלּוֹת יִשְׂרָאֵל, הַבָּאִים לְהִתְפַּלֵּל עַל הַקְּבָרוֹת. וְכָל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֵיזֶה צַעַר, יָבוֹא אֶל קִבְרֵי אֲבוֹתָיו אוֹ שְׁאָר קְבָרוֹת וְיוֹדִיעַ צַעֲרוֹ לְהַנְּפָשׁוֹת, כִּי בְּעֵת שֶׁהַנְּשָׁמוֹת וּנְפָשׁוֹת שׁוֹמְעִין תְּפִלָּתָן שֶׁל הַחַיִּים הַמִּתְפַּלְּלִים עַל צַעֲרוֹ, אָז עוֹלִין לָרוּחוֹת שֶׁבְּגַן עֵדֶן, וְהָרוּחוֹת עוֹלִין אֶל חַדְרֵי גַּן עֵדֶן אֲשֶׁר שָׁם נְשָׁמוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת, וּמְעוֹרְרִים הָאָבוֹת שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְשָׁם מִשְׁתַּחֲוִים לִפְנֵי כִּסֵּא הַכָּבוֹד וּמִתְפַּלְּלִין עַל הַחַיִּים.
It is stated, “And Calev came to Chevron” (Bamidbar 13:22). Rashi explains that Kaleiv went to pray at the Tomb of the Patriarchs that he should be saved from the sin of the spies. Based on this incident there has spread throughout Israel the worthy custom of visiting the grave of one’s forebear on the anniversary of his death. And if one is not in the vicinity of the grave at the time of the yahrzeit one should go to another Jewish cemetery to pray, for this causes all the souls in Gan Eden to be aroused, since the entire earth is a single unit. For the Holy One Blessed is He has decreed for Israel’s sake that the nefesh (the lowest aspect of the soul) of a righteous person should remain near the cemetery. This is in order that they will hear the supplications of those who come to pray at the grave site. Thus whoever has a sorrow of any sort should go to the graves of his forebears or other righteous individuals and reveal his sorrow there. For when the nefesh hears the living pouring out their sorrows it ascends to the ruach (the second aspect of the soul) in Gan Eden (Zohar, Part II, 141b). Then the ruach ascends to the chamber of Gan Eden in which the holy neshamos (the third aspect of the soul) dwell and arouses them to come to the Land of Israel to prostrate themselves before the Throne of Glory and pray on behalf of the living.
אמירת קדיש ולימוד משנה
יום השנה מלווה במנהגים שנועדו להביא תועלת לנשמת הנפטר ולעורר זכות ורחמים מלמעלה. הרב יחיאל מיכל הלוי אפשטין ציין בספר ההלכה שכתב את מנהגי הקדיש, תענית, תפילה ולימוד המשניות (המאה ה-19, בלארוס).
יום השנה מלווה במנהגים שנועדו להביא תועלת לנשמת הנפטר ולעורר זכות ורחמים מלמעלה. הרב יחיאל מיכל הלוי אפשטין ציין בספר ההלכה שכתב את מנהגי הקדיש, תענית, תפילה ולימוד המשניות (המאה ה-19, בלארוס).
וכתב רבינו הרמ"א שנמצא במדרשים לומר קדיש על אב ואם, ולכן נהגו לומר עליהם הקדיש האחרון שנים עשר חודש. וכן נהגו להיות מפטיר, ולהתפלל ערבית במוצאי שבת לפני העמוד, שהוא הזמן שחוזרין הנשמות לגהינם. וכשהבן מתפלל ומקדש ברבים – פודה אותם מגהינם. ונהגו לומר קדיש על אמו אף שאביו חי, ואינו יכול למחות בו שלא יאמר קדיש על אמו. ומצוה להתענות ביום שמת בו אב או אם. עד כאן לשונו. ומי שקשה עליו התענית – יפדה בממון ויחלקם לעניים. ונהגו ללמוד משניות הן כל שנים עשר חודש, הן ביום היארציי"ט, אחר נשמתם. והוא תיקון גדול להנשמה, כי "משנה" אותיות "נשמה".
הזכרת נשמות
תפילת "יזכור" נאמרת על ידי קרוב הנפטר כבקשה לעילוי נשמת הנפטר ומנוחתה בגן עדן. תפילה זו נאמרת בקהילות האשכנזים ארבע פעמים בשנה ביום הכיפורים, שמיני עצרת, שביעי של פסח ושבועות.
תפילת "יזכור" נאמרת על ידי קרוב הנפטר כבקשה לעילוי נשמת הנפטר ומנוחתה בגן עדן. תפילה זו נאמרת בקהילות האשכנזים ארבע פעמים בשנה ביום הכיפורים, שמיני עצרת, שביעי של פסח ושבועות.
אֵל מָלֵא רַחֲמִים, שׁוֹכֵן בַּמְּרוֹמִים, הַמְצֵא מְנוּחָה נְכוֹנָה עַל כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה, בְּמַעֲלַת קְדוֹשִׁים וּטְהוֹרִים כְּזֹהַר הָרָקִיעַ מַזְהִירִים, אֶת נִשְׁמַת (שם הנפטרת בת שם אביה) שֶׁהָלְכָה לְעוֹלָמָהּ, בַּעֲבוּר שֶׁבְּלִי נֶדֶר אֶתֵּן צְדָקָה בְּעַד הַזְכַּרַת נִשְׁמָתָהּ, בְּגַן עֵדֶן תְּהֵא מְנוּחָתָהּ, לָכֵן בַּעַל הָרַחֲמִים יַסְתִּירֶהָ בְּסֵתֶר כְּנָפָיו לְעוֹלָמִים, וְיִצְרוֹר בִּצְרוֹר הַחַיִּים אֶת נִשְׁמָתָהּ, יהוה הוּא נַחֲלָתָהּ, וְתָנוּחַ בְּשָׁלוֹם עַל מִשְׁכָּבָהּ. וְנֹאמַר אָמֵן.
O Power, full of mercy, who dwells on high, establish proper rest upon the wings of the Divine Presence, on the levels of the holy and pure ones [who] shine like the splendor of the firmament, [for] the soul of (the name of the departed, daughter of the name of her father) who went to her world, because I will - without making a vow - give charity for the memory of her soul; let her rest be in the Garden of Eden. Hence, Master of mercy, cover her in the cover of His wings forever and bind her soul with the Binding of life (God). God is her inheritance and let her rest in peace upon her place of repose. And let us say Amen.
תפילת השכבה
תפילת השכבה (נקראת גם: "אשכבה") היא בקשה לעילוי נשמת הנפטר, כפרה על חטאים ועוונות ומנוחת הנשמה בגן עדן. תפילה זו נהוגה בקהילות עדות המזרח ונאמרת בין השאר ביום השנה לנפטר.
(כא) הַמְּרַחֵם עַל־כָּל־בְּרִיּוֹתָיו, הוּא יָחוּס וְיַחְמוֹל וִירַחֵם עַל נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁל (פב"פ), רוּחַ יהוה תְּנִיחֶנּוּ בְּגַן עֵדֶן: (כב) לאדם גדול בתורה וביראת שמים אומרים (כג) וְֽ֭הַחׇכְמָה מֵאַ֣יִן תִּמָּצֵ֑א וְאֵ֥י זֶ֗֝ה מְק֣וֹם בִּינָֽה׃ אַשְׁרֵ֣י אָ֭דָם מָצָ֣א חׇכְמָ֑ה וְ֝אָדָ֗ם יָפִ֥יק תְּבוּנָֽה׃ מָ֤ה רַֽב־טוּבְךָ֮ אֲשֶׁר־צָפַ֢נְתָּ לִּירֵ֫אֶ֥יךָ פָּ֭עַלְתָּ לַחֹסִ֣ים בָּ֑ךְ נֶ֗֝גֶד בְּנֵ֣י אָדָֽם׃ מַה־יָּקָ֥ר חַסְדְּךָ֗ אֱלֹ֫הִ֥ים וּבְנֵ֥י אָדָ֑ם בְּצֵ֥ל כְּ֝נָפֶ֗יךָ יֶחֱסָיֽוּן׃ יִ֭רְוְיֻן מִדֶּ֣שֶׁן בֵּיתֶ֑ךָ וְנַ֖חַל עֲדָנֶ֣יךָ תַשְׁקֵֽם׃ ט֥וֹב שֵׁ֖ם מִשֶּׁ֣מֶן ט֑וֹב וְי֣וֹם הַמָּ֔וֶת מִיּ֖וֹם הִוָּלְדֽוֹ׃ ס֥וֹף דָּבָ֖ר הַכֹּ֣ל נִשְׁמָ֑ע אֶת־הָאֱלֹהִ֤ים יְרָא֙ וְאֶת־מִצְוֺתָ֣יו שְׁמ֔וֹר כִּי־זֶ֖ה כׇּל־הָאָדָֽם׃ יַעְלְז֣וּ חֲסִידִ֣ים בְּכָב֑וֹד יְ֝רַנְּנ֗וּ עַל־מִשְׁכְּבוֹתָֽם׃ (כד) מְנוּחָה נְכוֹנָה, בִּישִׁיבָה עֶלְיוֹנָה, בְּמַעֲלַת קְדוֹשִׁים וּטְהוֹרִים, כְּזוֹהַר הָרָקִיעַ מְאִירִים וּמַזְהִירִים, וְחִלּוּץ עֲצָמִים, וְכַפָּרַת אֲשָׁמִים, וְהַרְחָקַת פֶּשַׁע, וְהַקְרָבַת יֶשַׁע, וְחֶמְלָה וַחֲנִינָה, מִלִּפְנֵי שׁוֹכֵן מעוֹנָה, וְחוּלָקָא טָבָא, לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, שָׁם תְּהֵא מְנַת וּמְחִיצַת וִישִׁיבַת נֶפֶשׁ הַשֵּׁם הַטּוֹב הַמְרוּחָם (פב"פ) רוּחַ יהוה תְּנִיחֶנּוּ בְּגַן עֵדֶן, דְּאִתְפְּטָר מִן עַלְמָא הָדֵין כִּרְעוּת אֱלָהָא מָארֵי שְׁמַיָּא וְאַרְעָא. מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים בְּרַחֲמָיו יְרַחֵם עָלָיו, וְיָחוֹס וְיַחְמוֹל עָלָיו. מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמּלָכִים בְּרַחֲמָיו יַסְתִּירֵהוּ בְּצֵל כְּנָפָיו וּבְסֵתֶר אָהֳלוֹ לַחֲזוֹת בְּנוֹעַם יהוה וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ, וּלְקֵץ הַיָּמִין יַעֲמִידֵהוּ, וּמִנַּחַל עֲדָנָיו יַשְׁקֵהוּ, וְיִצְרוֹר בִּצְרוֹר הַחַיִּים נִשְׁמָתוֹ, וְיָשִׂים כָּבוֹד מְנוּחָתוֹ. יהוה הוּא נַחֲלָתוֹ, וְיִלָּוֶה אֵלָיו הַשָּׁלוֹם וְעַל מִשְׁכָּבוֹ יִהְיֶה שָׁלוֹם, כְּדִכְתִיב: יָב֣וֹא שָׁל֔וֹם יָנ֖וּחוּ עַל־מִשְׁכְּבוֹתָ֑ם הֹלֵ֖ךְ נְכֹחֽוֹ׃ הוּא וְכָל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַשּׁוֹכְבִים עִמּוֹ בִּכְלַל הָרַחֲמִים וְהַסְּלִיחוֹת, וְכֵן יְהִי רָצוֹן וְנֹאמַר אָמֵן:...
תענית והדלקת נר
שני מנהגים עתיקים ביום השנה לפטירת קרוב הם תענית והדלקת נר נשמה. בספרו על הנשמה והישארות הנפש כותב הרב מנשה בן ישראל על משמעותם של מנהגים אלה (המאה ה-17, אמסטרדם).
שני מנהגים עתיקים ביום השנה לפטירת קרוב הם תענית והדלקת נר נשמה. בספרו על הנשמה והישארות הנפש כותב הרב מנשה בן ישראל על משמעותם של מנהגים אלה (המאה ה-17, אמסטרדם).
בתענית יום ענות אדם נפשו במיתת האבות הוא דבר ידוע בין כל הפוסקים. ויש שמך מן התורה כמו שכתבתי במאמר הראשון פרק שמיני מענין התענית שעשה דוד על שאול ועל יהונתן בנו ועל עם יהוה אשר נפלו בחרב גם התענה יום הריגת אבנר על ידי יואב שר הצבא. וכל זה מעיד דתענית מילתא היא ומועלת לנשמות המתים. וכן כתוב בספר חסידים סימן רל"א מה שמתענין ביום שמת אביהן שהרי דוד התענה על שאול כי קראו אבי וצם על יהונתן ועל אבנר כי יש לצום על מיתת אדם חשוב. ובסי' תשי"ב כתוב שא' שמת אביו באדר ראשון בשנה פשוטה היה מתענה בשבט ואדר מספק. ואמנם מענין הנרות אשר מנהגנו להדליק בעד המתים ראיתי באורח חיים סי' תר"י שכתב עליו בעל ההגהות ונוהגים שכל איש גדול או קטן עושין לו נר. גם נר נשמה לאביו ולאמו שמתו. והטעם מפני שהנשמה קרויה נר כמו שנאמר נר יהוה נשמת אדם. וכתיב באורים כבדו יהוה. ונרא' שממנו ראו וכן עשו הישמעאלים והפרסים באשר הם גם כן מדליקים נרות בעד המתים. כאשר ידענו. וכן כתוב בכתבי שבח יקר וגדולת האר"י שהישמעאלים נוהגי' קדושה גדולה בקברו' התנאים הקדושי' ובבתי כנסיות והן דולקי' נרות על קברות הצדיקי' ונודרים שמן לבתי כנסיות. ויש מן המקובלים שאומרים שבנרו' שמדליקין בבי' הכנסת מוסיפים הארה בנרות של מעלה דבוצינין מתדלקן ונהורין נהרין:
יום השנה של גדול בתורה
ביום פטירתו של חכם גדול היה נהוג בימי האמוראים להתאסף על קברו, ללמוד תורה ולכונן ישיבה לזכרו. מנהג זה מובא בתוך פירושו של רש"י לתלמוד (המאה ה-11, צרפת).
ביום פטירתו של חכם גדול היה נהוג בימי האמוראים להתאסף על קברו, ללמוד תורה ולכונן ישיבה לזכרו. מנהג זה מובא בתוך פירושו של רש"י לתלמוד (המאה ה-11, צרפת).
תלתא ריגלי - שהיו תלמידי חכמים נקבצים לשמוע דרשה הלכות פסח בפסח והיתה שואלת מהם. ובתשובת הגאונים מצאתי כל הנך ריגלי דאמוראי היינו יום שמת בו אדם גדול קובעים אותו לכבודו ומדי שנה בשנה כשמגיע אותו יום מתקבצים תלמידי חכמים מכל סביביו ובאים על קברו עם שאר העם להושיב ישיבה שם: