Children are the anchors that hold a mother to life.
עַל אוֹדוֹת בְּנוֹ שֶׁיָּצָא לְתַרְבּוּת רָעָה. וּפְשׁוּטוֹ עַל שֶׁאוֹמֶרֶת לוֹ לְשַׁלְּחוֹ, זֶה לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על בראשית כ"א:י"א). וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי כִּי הַכָּתוּב סִפֵּר בִּכְבוֹד אַבְרָהָם, וְאָמַר שֶׁלֹּא הָיָה הַדָּבָר רַע מְאֹד בְּעֵינָיו מִפְּנֵי חֵשֶׁק פִּילַגְשׁוֹ וְחֶפְצוֹ בָּהּ, וְאִלּוּ אָמְרָה לוֹ שֶׁתְּגָרֵשׁ הָאָמָה בִּלְבַד הָיָה עוֹשֶׂה כִּרְצוֹן שָׂרָה, אֲבָל מִפְּנֵי בְּנוֹ חָרָה לוֹ מְאֹד וְלֹא רָצָה לִשְׁמֹעַ אֵלֶיהָ, וְהקב"ה אָמַר לוֹ שֶׁלֹּא יֵרַע בְּעֵינָיו עַל הַנַּעַר וְלֹא עַל הָאָמָה כְּלָל, וְיִשְׁמַע לְקוֹל שָׂרָה כִּי בְּיִצְחָק לְבַדּוֹ יִקָּרֵא לוֹ שְׁמוֹ, וְיִשְׁמָעֵאל לֹא יִקָּרֵא לוֹ זֶרַע. וּמִפְּנֵי שֶׁהָיָה אַבְרָהָם מְפַחֵד עָלָיו שֶׁלֹּא יִקְרָאֶנּוּ אָסוֹן בְּשַׁלְּחוֹ אוֹתוֹ מִמֶּנּוּ, אָמַר כִּי יְשִׂימֶנּוּ לוֹ לְגוֹי וִיבָרְכֶנּוּ מִפְּנֵי שֶׁהוּא זַרְעוֹ בֶּאֱמֶת:
The correct interpretation appears to me to be that Scripture is speaking in honor of Abraham, saying that the reason why the matter was very displeasing to him was not due to a craving for his concubine and his desire for her. Therefore, if she had told him to cast out only the maidservant, he would have done her will. But it was on account of his son that he was very much incensed and did not want to listen to her. But the Holy One, blessed be He, told him that he should not resent it at all, neither for the son nor for the maidservant, and that he should listen to Sarah’s bidding for it is through Isaac alone that his name will be carried on, while Ishmael will not be referred to as his offspring. Now because Abraham feared lest an accident happen to Ishmael upon his sending him away, He told him that He will make a nation of him and He will bless him since he is indeed his son.
“I will greatly increase your offspring,
And they shall be too many to count.” (11) The messenger of יהוה said to her further,
“Behold, you are pregnant
And shall bear a son;
You shall call him Ishmael,*Ishmael I.e., “God heeds.”
For יהוה has paid heed to your suffering.
(12) He shall be a wild ass of a person;*person Or perhaps “sire” (cf. Josh. 14.15, Gen. 2.22b–4.1, and Phoenician usage). Trad. “man.” See the Dictionary under ’adam.
His hand against everyone,
And everyone’s hand against him;
He shall dwell alongside of all his kin.”
מִיָּד, וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד בְּעֵינֵי אַבְרָהָם עַל אוֹדֹת בְּנוֹ. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ וְגוֹ', כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ. מִכָּאן אַתָּה לָמֵד, שֶׁהָיָה אַבְרָהָם טָפֵל לְשָׂרָה בִּנְבִיאוּת.
And the thing was very grievous in Abraham’s sight because of his son. And God said unto Abraham: “Let it not be grievous in thy sight because of the lad, and because of thy bondwoman; in all that Sarah saith unto thee, hearken unto her voice” (ibid. 21:11–12). You learn from this verse that Abraham was subordinate to Sarah in matters of prophecy.
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים שָׂרַי אִשְׁתְּךָ וגו' (בראשית יז, טו), כְּתִיב (משלי יב, ד): אֵשֶׁת חַיִל עֲטֶרֶת בַּעְלָהּ, אָמַר רַבִּי אַחָא בַּעֲלָהּ נִתְעַטֵּר בָּהּ וְהִיא לֹא נִתְעַטְּרָה בְּבַעֲלָהּ. רַבָּנָן אָמְרֵי מָרְתָא לְבַעֲלָהּ. בְּכָל מָקוֹם הָאִישׁ גּוֹזֵר, בְּרַם הָכָא (בראשית כא, יב): כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ
“God said to Abraham: Sarai your wife, you shall not call her name Sarai, as Sarah is her name” (Genesis 17:15).
“God said to Abraham: Sarai your wife…” – it is written: “A woman of valor is her husband’s crown” (Proverbs 12:4). Rabbi Aḥa said: Her [Sarah’s] husband was crowned with her, but she was not crowned with her husband. The Rabbis say: She was her husband’s superior. Everywhere the man gives the orders; here, however, “Everything that Sarah says to you, heed her voice” (Genesis 21:12).
Alas, who can survive except God has willed it!
אָמַר בִּלְעָם: ״מִשִּׁבְעִים לְשׁוֹנוֹת שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעוֹלָמוֹ, לֹא שָׂם שְׁמוֹ לְאֶחָד מֵהֶם אֶלָּא לְיִשְׂרָאֵל. הוֹאִיל וְהִשְׁוָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁמוֹ שֶׁל יִשְׁמָעֵאל לִשְׁמוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל, אוֹי מִי יִחְיֶה בְּיָמָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: 'אוֹי מִי יִחְיֶה מִשֻּׂמוֹ אֵל'״.
ישמעאל מנין, שנאמר וקראת שמו ישמעאל. ולמה נקרא שמו ישמעאל, שעתיד הקב״ה לשמוע נאקת העם ממה שעתידין בני ישמעאל לעשות בארץ באחרית הימים, לפיכך נקרא שמו ישמעאל, שנאמר ישמע אל ויענם.
Balaam said: Of the seventy nations that the Holy One, blessed be He, created in His world, He did not put His name on any one of them except on Israel; and since the Holy One, blessed be He, made the name of Ishmael similar to the name of Israel, woe to him who shall live in his days, as it is said, "Alas, who shall live when God establisheth him?" (Num. 24:23).
Whence do we know about Ishmael? Because it is said, "And the angel of the Lord said unto her, Behold, thou art with child,… and thou shalt call his name Ishmael" (Gen. 16:11). Why was his name || called Ishmael? Because in the future the Holy One, blessed be He, will hearken to the cry of the people arising from (the oppression) which the children of Ishmael will bring about in the land in the last (days); therefore was his name called Ishmael.
'לולי ה' שהיה לנו יאמר נא ישראל, לולי ה' שהיה לנו בקום עלינו – אדם, אזי חיים בלעונו בחרות אפם בנו' כבר ידעת שהגלויות אינן אלא ארבע, אבל עוד עתידים ישראל להיות בגלות באחרית הימים בידי ישמעאל ...
והנה בהיות ישראל בגלויות הארבעה הם עתידים לומר 'לולי ה' שהיה לנו יאמר נא ישראל ועוד יש גלות אחרון שתקשה מכולם והוא גלות ישמעאל שנקרא 'פרא אדם' ואז יאמרו אדם באופן אחר כמו שאמרו בפרקי דרבי אליעזר
Rav Chaim Vital, Etz Hada'at Tov, Tehilim 124
Your foes aLit. “lift up the head.”assert themselves.-a (4) They plot craftily against Your people,
take counsel against Your treasured ones. (5) They say, “Let us wipe them out as a nation;
Israel’s name will be mentioned no more.” (6) Unanimous in their counsel
they have made an alliance against You— (7) the clans of Edom and the Ishmaelites,
Moab and the Hagrites, (8) Gebal, Ammon, and Amalek,
Philistia with the inhabitants of Tyre; (9) Assyria too joins forces with them;
they give support to the sons of Lot. Selah.
אשר אמרו. הגוים האלו האמורים למעלה אדום וישמעאל וכל חבריהם:
נירשה לנו את נאות אלהים. את נוה בית אלהים:
Who said These nations mentioned above: Edom, Ishmael, and all their allies.
“Let us inherit for ourselves the dwellings of God” The dwelling of the house of God.
אברהם לא היה רק אבי יצחק, אלא גם אבי ישמעאל, ואדרבה, ישמעאל נולד לפני יצחק. היינו שאברהם הוא אינו רק אבי העם היהודי, אלא גם אבי שאר האומות כמו שאמר הקב"ה: 'אב המון גויים נתתיך'. לעומת זאת שרה הייתה רק אימו של יצחק. וכך בעבודתם בעולם: אברהם פרסם אלוקות לכל באי עולם עד אפילו ל'ערביים שמשתחווים לאבק רגליהם'. לעומת זאת שרה העניקה השפעה רק למי שראוי, כפי הסיפור של רבי בנאה. ולכן שרה תובעת 'גרש את בן האמה הזאת ואת בנה', כדי להבדיל בין השפע של ישמעאל לשפע של יצחק
Lubavicher Rebbe, Likutei Sichot 15 p147
And sets her hand to them with a will.
[ואברהם זקן]. זה שאמר הכתוב אשת חיל מי ימצא (משלי לא י), הדברים על מי נאמרו, לפי שכתיב למעלה ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה (בראשית כג ב), התחיל בוכהומספיד, ואמר אימתי יש לי ליטול כיוצא בך, אשת חיל זו שרה...
...דרשה צמר ופשתים, בין ישמעאל ליצחק, שנאמר ותרא שרה את בן הגר המצרית וגו' ותאמר לאברהם גרש (את) האמה הזאת וגו' (שם כא ט י)
Thus said the Sovereign GOD:
I am going to deal with you, O Pharaoh king of Egypt,
Mighty monster, sprawling in yourayour Lit. “its.” channels,
Who said,
My Nile is my own;
I made it for myself.
וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה. מַאי שְׁנָא הָכָא שָׂרָה דִּכְתִיב מִיתָתָה בְּאוֹרַיְיתָא מִכָּל נְשֵׁי דְעַלְמָא דְּלָא כְּתִיב הָכִי מִיתַתְהוֹן בְּאוֹרַיְיתָא.
תָּא חֲזֵי, אָתַת חַוָּה לְעַלְמָא אִתְדַּבְּקַת בְּהַאי חִוְּיָא וְאַטִּיל בָהּ זוּהֲמָא. וְגָרְמָא מוֹתָא לְעַלְמָא וּלְבַעֲלָהּ. אָתַת שָׂרָה וְנָחֲתַת וְסָלְקַת וְלָא אִתְדַּבְּקַת בֵּיהּ כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר, (בראשית י״ג:א׳) וַיַּעַל אַבְרָם מִמִּצְרַיִם הוּא וְאִשְׁתּוֹ וְכָל אֲשֶׁר לוֹ.
וּבְגִין דְּאַבְרָהָם וְשָׂרָה לָא אִתְדַּבָּקוּ בֵּיהּ, בְגִין כָּךְ שָׂרָה זָכְתָה לְחַיִּין עִלָּאִין לָהּ וּלְבַעֲלָהּ וְלִבְנָהָא בַּתְרָאָה הֲדָא הוּא... ...וְעַל דָּא וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה דְּזָכְתָה בְּהוּ בְּכֻלְּהוּ, וְלָא כְּתִיב בְּכֻלְּהוּ נַשֵּׁי וַיִּהְיוּ חַיֵּי חַוָּה, וְכֵן בְּכֹלָּא, הִיא אִתְדַּבְּקַת בַּחַיִּין, וְעַל דָּא דִילָהּ הֲווּ חַיִּין:
"And Sarah's life was" Of all the women in the world, why is Sarah the only one whose death is mentioned in Torah?
Come and behold: Eve came into the world and clung to the serpent. He injected impurities into her, and she brought death to the world and to her husband. Sarah then came and went down (into the place of the Sitra Achra but) she rose again without any kelipot clinging to her, as it is written, "And Abram went up out of Egypt, he, and his wife, and all that he had" (Gen. 13:1).
Because Abraham and Sarah did not cling to the Sitra Achra, Sarah earned supernal life for herself, her husband, and her son after her...
...Therefore, it is written, "And Sarah's life was...", for she merited all the years. It is not so for the rest of the women,"And Chavah's life was..." and so on. Sarah clung to life. Therefore, her life was her own.
זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (משלי יט) בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת. מִי שֶׁזּוֹכֶה בְּאִשָּׁה מַשְׂכֶּלֶת, זוֹכֶה בַּכֹּל. וְכָתוּב, (שם לא) בָּטַח בָּהּ לֵב בַּעְלָהּ וְשָׁלָל לֹא יֶחְסָר.