מעגל החיים
לידה ומוות הם חלק בלתי נפרד ממעגל החיים כמו תהליך טבעי של נטיעה ועקירה. הפסוק על מוות ולידה נמצא נמצא בתוך פרק בספר קהלת העוסק במצבי חיים שונים ובזמן המיוחד להם.
עֵ֥ת לָלֶ֖דֶת וְעֵ֣ת לָמ֑וּת עֵ֣ת לָטַ֔עַת וְעֵ֖ת לַעֲק֥וֹר נָטֽוּעַ׃
A time for being born-b and a time for dying,
A time for planting and a time for uprooting the planted;
A time for planting and a time for uprooting the planted;
על כרחך אתה חי, ועל כרחך אתה מת
ההבנה שאיננו בוחרים להיוולד או למות מחדדת את הצניעות האנושית אל מול האל. משנתו של רבי אלעזר הקפר במסכת אבות עוסקת בחיפוש המשמעות והחובה המוסרית הנובעים מהקיום האנושי (המאה ה-2, ארץ ישראל).
הוּא הָיָה אוֹמֵר, הַיִּלּוֹדִים לָמוּת, וְהַמֵּתִים לְהֵחָיוֹת, וְהַחַיִּים לִדּוֹן. לֵידַע לְהוֹדִיעַ וּלְהִוָּדַע שֶׁהוּא אֵל, הוּא הַיּוֹצֵר, הוּא הַבּוֹרֵא, הוּא הַמֵּבִין, הוּא הַדַּיָּן, הוּא עֵד, הוּא בַעַל דִּין, וְהוּא עָתִיד לָדוּן. בָּרוּךְ הוּא, שֶׁאֵין לְפָנָיו לֹא עַוְלָה, וְלֹא שִׁכְחָה, וְלֹא מַשּׂוֹא פָנִים, וְלֹא מִקַּח שֹׁחַד, שֶׁהַכֹּל שֶׁלּוֹ. וְדַע שֶׁהַכֹּל לְפִי הַחֶשְׁבּוֹן. וְאַל יַבְטִיחֲךָ יִצְרְךָ שֶׁהַשְּׁאוֹל בֵּית מָנוֹס לְךָ, שֶׁעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה נוֹצָר, וְעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה נוֹלָד, וְעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה חַי, וְעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה מֵת, וְעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא:
He used to say: the ones who were born are to die, and the ones who have died are to be brought to life, and the ones brought to life are to be judged; So that one may know, make known and have the knowledge that He is God, He is the designer, He is the creator, He is the discerner, He is the judge, He the witness, He the complainant, and that He will summon to judgment. Blessed be He, before Whom there is no iniquity, nor forgetting, nor respect of persons, nor taking of bribes, for all is His. And know that all is according to the reckoning. And let not your impulse assure thee that the grave is a place of refuge for you; for against your will were you formed, against your will were you born, against your will you live, against your will you will die, and against your will you will give an account and reckoning before the King of the kings of kings, the Holy One, blessed be He.
הגוף לעפר, הרוח לאלוקים
בסוף החיים הנשמה חוזרת אל האל שהפקיד אותה בגוף האדם, והגוף עצמו שב לאדמה ממנה נברא. פסוק זה מספר קהלת הוא ביטוי לתפיסה לפיה החיים ניתנים כפיקדון זמני מידי הבורא.
וְיָשֹׁ֧ב הֶעָפָ֛ר עַל־הָאָ֖רֶץ כְּשֶׁהָיָ֑ה וְהָר֣וּחַ תָּשׁ֔וּב אֶל־הָאֱלֹקִ֖ים אֲשֶׁ֥ר נְתָנָֽהּ׃
And the dust returns to the ground
As it was,
And the lifebreath returns to God
Who bestowed it.
As it was,
And the lifebreath returns to God
Who bestowed it.
החובה לקבור את המת
התורה מצווה לקבור את התלוי ביום מותו מפני שהשארת גופתו על העץ מבזה את כבוד האדם שנברא בצלם אלוקים. מצווה זו כתובה בספר דברים ומבססת את העיקרון המוסרי-הלכתי של כבוד המת, גם כאשר מדובר בפושע שנידון למוות.
לֹא־תָלִ֨ין נִבְלָת֜וֹ עַל־הָעֵ֗ץ כִּֽי־קָב֤וֹר תִּקְבְּרֶ֙נּוּ֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא כִּֽי־קִלְלַ֥ת אֱלֹקִ֖ים תָּל֑וּי וְלֹ֤א תְטַמֵּא֙ אֶת־אַדְמָ֣תְךָ֔ אֲשֶׁר֙ ה׳ אֱלֹקֶ֔יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֖ נַחֲלָֽה׃ {ס}
you must not let the corpse remain on the stake overnight, but must bury it the same day. For an impaled body is an affront to God: you shall not defile the land that your God ה׳ is giving you to possess.
טומאת מת
אחת מהטומאות החמורות ביהדות היא טומאת המת. הרמב"ם מבאר את יסודות דיני טומאת המת על פי התורה שעיקרן טומאה על ידי מגע במת, נשיאתו ושהות באוהל עם המת (המאה ה-12, מצרים).
הַמֵּת מְטַמֵּא בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא וּבְאֹהֶל טֻמְאַת שִׁבְעָה. וְטֻמְאַת מַגָּע וְאֹהֶל מְפֹרָשִׁין בַּתּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יט יא) "הַנֹּגֵעַ בְּמֵת לְכָל נֶפֶשׁ אָדָם וְטָמֵא שִׁבְעַת יָמִים". וְנֶאֱמַר (במדבר יט יד) "כָּל הַבָּא אֶל הָאֹהֶל וְכָל אֲשֶׁר בָּאֹהֶל יִטְמָא שִׁבְעַת יָמִים":
A human corpse imparts ritual impurity that persists for a minimum of seven days when it is touched or carried or when one is under the same structure (ohel). The impurity imparted by touching a corpse or being under the same structure is explicitly mentioned in the Torah, as Numbers 19:11 states: "One who touches a corpse of any human being will be impure for seven days" and ibid.:14 states: "Anyone who enters the tent and anything in the tent will be impure for seven days.
שיבה טובה
אפשר להגיע לסוף החיים מתוך מלאות ושׂביעה כמו אברהם אבינו. בספר בראשית מותו של אברהם מתואר מתוך השלמה ושיבה טובה.
וַיִּגְוַ֨ע וַיָּ֧מׇת אַבְרָהָ֛ם בְּשֵׂיבָ֥ה טוֹבָ֖ה זָקֵ֣ן וְשָׂבֵ֑עַ וַיֵּאָ֖סֶף אֶל־עַמָּֽיו׃
And Abraham breathed his last, dying at a good ripe age, old and contented; and he was gathered to his kin.
נאסף על עמיו
הביטוי "נאסף אל עמיו" מבטא חיבור של הנפטר אל שושלת אבותיו. בפסוק זה בספר בראשית, מותו של יעקב מתואר כרגע של הצטרפות אל הדורות הקודמים.
וַיְכַ֤ל יַעֲקֹב֙ לְצַוֺּ֣ת אֶת־בָּנָ֔יו וַיֶּאֱסֹ֥ף רַגְלָ֖יו אֶל־הַמִּטָּ֑ה וַיִּגְוַ֖ע וַיֵּאָ֥סֶף אֶל־עַמָּֽיו׃
When Jacob finished his instructions to his sons, he drew his feet into the bed and, breathing his last, he was gathered to his kin.
ימי שנותיו של אדם
האם מצווה או עבירה משפיעות על מספר שנותיו הקצובות של האדם? בשאלה זו עוסק הדיון התלמודי במסכת יבמות (המאה ה-5 עד המאה ה-6, בבל).
מה שאמר ישעיה "והוספתי על ימיך חמש עשרה שנה", שהוא מנוגד למשמעות הכתוב "את מספר ימיך אמלא" שממנו משמע שימי האדם קצובים — תנאי [מחלוקת תנאים] היא בפירושו של פסוק זה, דתניא [שכן שנינו בברייתא]: מה שנאמר "את מספר ימיך אמלא",אלו שני דורות, השנים שנקצבות לו לאדם לחיות בדורו. אם זכה — משלימין לו וחי כל מספר שנותיו, לא זכה — פוחתין לו ממספר השנים שנקצב לו. אלו דברי ר' עקיבא. וחכמים אומרים: אם זכה — מוסיפים לו על שנותיו הקצובות, לא זכה — פוחתין לו....
האם המוות קשור במעשים?
על פי אחת הגישות המופיעות בתלמוד, קיים קשר בסיסי בין החטא ובין מוות וייסורים. מתוך סוגיה תלמודית זו עולה כי המוות הוא תוצאה של חטא האדם הראשון ולכן גם צדיקים גמורים שלא חטאו מתים מעצם אנושיותם (המאה ה-5 - המאה ה-6, בבל).
וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: מִימֵי חִזְקִיָּהוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לְמַרְבֵּה הַמִּשְׂרָה וּלְשָׁלוֹם אֵין קֵץ עַל כִּסֵּא דָוִד וְעַל מַמְלַכְתּוֹ לְהָכִין אוֹתָהּ וּלְסַעֲדָהּ בְּמִשְׁפָּט וּבִצְדָקָה מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם קִנְאַת ה׳ צְבָאוֹת תַּעֲשֶׂה זֹּאת וְגוֹ׳״.אָמַר רַב אַמֵּי: אֵין מִיתָה בְּלֹא חֵטְא, וְאֵין יִסּוּרִין בְּלֹא עָוֹן.אֵין מִיתָה בְּלֹא חֵטְא — דִּכְתִיב: ״הַנֶּפֶשׁ הַחוֹטֵאת הִיא תָמוּת בֵּן לֹא יִשָּׂא בַּעֲוֹן הָאָב וְאָב לֹא יִשָּׂא בַּעֲוֹן הַבֵּן צִדְקַת הַצַּדִּיק עָלָיו תִּהְיֶה וְרִשְׁעַת הָרָשָׁע עָלָיו תִּהְיֶה וְגוֹ׳״. אֵין יִסּוּרִין בְּלֹא עָוֹן — דִּכְתִיב: ״וּפָקַדְתִּי בְשֵׁבֶט פִּשְׁעָם וּבִנְגָעִים עֲוֹנָם״.מֵיתִיבִי: אָמְרוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! מִפְּנֵי מָה קָנַסְתָּ מִיתָה עַל אָדָם הָרִאשׁוֹן? אָמַר לָהֶם: מִצְוָה קַלָּה צִוִּיתִיו וְעָבַר עָלֶיהָ. אָמְרוּ לוֹ: וַהֲלֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן שֶׁקִּיְּמוּ כׇּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, וּמֵתוּ! אָמַר לָהֶם: ״מִקְרֶה אֶחָד לַצַּדִּיק וְלָרָשָׁע לַטּוֹב וְגוֹ׳״!...
And Rabbi Yoḥanan said: The merit of the Patriarchs ceased since the days of Hezekiah, as it is stated: “For the increase of the realm and for peace without end, upon the throne of David, and upon his kingdom to order it, and to establish it with judgment and with justice; from now and forever the zeal of the Lord of hosts performs this” (Isaiah 9:6). That is to say, from this point on, the merit of the Patriarchs will not protect Israel, leaving only the zeal of the Lord. The Gemara continues its discussion of punishment in general and the relationship between a person’s actions and the punishments meted out against him in particular: Rav Ami said: There is no death without sin; were a person not to sin, he would not die. And there is no suffering without iniquity. The Gemara adduces proof to these assertions: There is no death without sin, as it is written: “The soul that sins, it shall die. The son shall not bear the iniquity of the father, neither shall the father bear the iniquity of the son; the righteousness of the righteous shall be upon him, and the wickedness of the wicked shall be upon him” (Ezekiel 18:20). A person dies only because of his own sins and not because of some preexistent sin. And there is no suffering without iniquity, as it is written: “Then I will punish their transgression with the rod and their iniquity with strokes” (Psalms 89:33). The Gemara raises an objection from the following baraita: The ministering angels said before the Holy One, Blessed be He: Master of the Universe, why did You penalize Adam, the first man, with the death penalty? He said to them: I gave him a simple mitzva, and he violated it. They said to Him: Didn’t Moses and Aaron, who observed the whole Torah in its entirety, nevertheless die? The Holy One, Blessed be He, said to them, citing the verse: “All things come alike to all; there is one event to the righteous and to the wicked; to the good and to the clean, and to the unclean; to him who sacrifices, and to him who does not sacrifice; as is the good, so is the sinner; and he who swears, as he who fears an oath” (Ecclesiastes 9:2). Apparently, death is not dependent upon one’s actions. Everyone dies.
זכרון המוות מציל מן החטא
זיכרון המוות הוא כלי מוסרי שמסייע לצדיקים להישמר מן החטא. רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
בפירושו לספר קהלת עוסק בכוחה של תודעה זו ובמחיר הדחקתה (סוף המאה ה-16, גליציה).
ועל זה דרשו רז"ל (ברכות יח.) כי החיים יודעים שימותו (קהלת ט ה) אלו הצדיקים כו', ור"ל שיודעים שימותו וע"כ זכרון יום המיתה תמיד לנגד עיניהם ודבר זה מצילם מן החטא, והמתים אינן יודעין מאומה אלו הרשעים שבחייהן קרוין מתים שנאמר (יחזקאל כא ל) ואתה חלל רשע וגו' אשר בא יומו בעת עון קץ. ר"ל הרשעים אינן יודעים מאומה כי אין זכרון יום המות לנגד עיניהם כלל וז"ש אשר בא יומו בעת עון קץ ר"ל בעבור העון של הקץ שלו כי לא היה זכרון קץ שלו לנגד עיניו כלל, לא כדוד שהתפלל ואמר הודיעני ה׳ קצי וגו' (תהלים לט ה) אלא קרבם בתימו לעולם ועד וגו' (שם מט יב) וזה פירוש יקר.
צדיקים במיתתם קרויים חיים
מי שמעשיו טובים מוסיף כח לחיותו הנצחית, לעומת מי שלא פועל כך ואז חייו הם הבל. בספר המוסר שכתב, רבי ישעיהו הלוי הורוויץ מבחין בין חיים פיזיים וחיים רוחניים של הנשמה שבהם יש כוח נצחי (המאה ה-17, ארץ ישראל).
ועל זה פירשתי (משלי י, כז) יראת ה׳ תוסיף ימים ושנות רשעים תקצורנה, והוא תמוה דהא חזינן הרבה פעמים הרשע מאריך ברעתו, והצדיק אבד. עוד קשה למה הזכיר בצדיק ימים, וברשעים שנים. הענין, צדיקים נקראים חיים, ורשעים אפילו בחייהון קרויים מתים (ברכות יח, א). והענין, אם נעשה פעולה טובה ביום, אז קנה זה היום חיות ודביקות לחיי הנצחיות, כי בחר בטוב ואז קנה את החיים. וכשעשה פעולה רעה, אזי נתדבק בשורש המעשה. ואפילו יושב בטל לא טוב ולא רע, אזי לא קנה חיות. והנה הרשעים ימי חייהם הבל, ולפעמים כמה שנים אין עושה טוב, נמצא כל אלו השנים מוסיפים הבל הבלים וכלם מתים הם. והצדיק להיפך מדקדק על כל יום ויום לקנות בו חיות, נמצא הצדיק כל זמן שהוא חי הוא איש חי רב פעלים ומוסיף חיות בכל יום ויום. זהו יראת ה׳ תוסיף ימים. והרשע אפילו לפי הנראה היה חי כמה שנים, אבל הוא זקן אשמאי, ואפשר כמה שנים נקצרו שהיו מתים, ואתה סובר שהוא בן ע' ואפשר שאינו בן ה׳ שנים:
החיים יקרים
חייהם של עובדי האל הם בעלי ערך בעיני ה', ולכן גם מותם. פסוק זה מספר תהלים מתאר קרבה מיוחדת של ה' לחסידיו ולכן שמירה על קיומם בעלת חשיבות.
יָ֭קָר בְּעֵינֵ֣י ה׳ הַ֝מָּ֗וְתָה לַחֲסִידָֽיו׃
The death of His faithful ones
is grievous in the LORD’s sight.
is grievous in the LORD’s sight.
כשלא יהיה עוד מוות בעולם
במצב עתידי של גאולה שלמה, המוות יובס לנצח ולא יהיה עוד מקום לצער או כאב. הנבואה בישעיהו מבטאת את אחרית הימים כמצב אידיאלי ללא התמודדות עם המוות.
בִּלַּ֤ע הַמָּ֙וֶת֙ לָנֶ֔צַח וּמָחָ֨ה אדושם ה׳ דִּמְעָ֖ה מֵעַ֣ל כׇּל־פָּנִ֑ים וְחֶרְפַּ֣ת עַמּ֗וֹ יָסִיר֙ מֵעַ֣ל כׇּל־הָאָ֔רֶץ כִּ֥י ה׳ דִּבֵּֽר׃ {פ}
Death will be destroyed forever.
My Sovereign GOD will wipe the tears away
From all facesAnd will put an end to the reproach of God’s peopleOver all the earth—For it is GOD who has spoken.
My Sovereign GOD will wipe the tears away
From all facesAnd will put an end to the reproach of God’s peopleOver all the earth—For it is GOD who has spoken.