שותפים לבריאה
כל זוג שהופך להורים הוא שותף למעשה הבריאה יחד עם הקב"ה. התלמוד במסכת נידה מתאר את תרומתם של הקב"ה וההורים בתהליך יצירת האדם (המאה ה-5 עד המאה ה-6, בבל).
תנו רבנן שלשה שותפין יש באדם הקב"ה ואביו ואמו אביו מזריע הלובן שממנו עצמות וגידים וצפרנים ומוח שבראשו ולובן שבעין אמו מזרעת אודם שממנו עור ובשר ושערות ושחור שבעין והקב"ה נותן בו רוח ונשמה וקלסתר פנים וראיית העין ושמיעת האוזן ודבור פה והלוך רגלים ובינה והשכל
§ The Sages taught: There are three partners in the creation of a person: The Holy One, Blessed be He, and his father, and his mother. His father emits the white seed, from which the following body parts are formed: The bones, the sinews, the nails, the brain that is in its head, and the white of the eye. His mother emits red seed, from which are formed the skin, the flesh, the hair, and the black of the eye. And the Holy One, Blessed be He, inserts into him a spirit, a soul, his countenance [ukelaster], eyesight, hearing of the ear, the capability of speech of the mouth, the capability of walking with the legs, understanding, and wisdom.
חובות הבן על האב
להורים יש חובות כלפי ילדיהם המעוגנים בהלכה. התלמוד במסכת קידושין דן בחובות אלה ומפרט אותן (המאה ה-5 עד המאה ה-6, בבל).
תְּנֵינָא לְהָא דְּתָנוּ רַבָּנַן: הָאָב חַיָּיב בִּבְנוֹ לְמוּלוֹ, וְלִפְדוֹתוֹ, וּלְלַמְּדוֹ תּוֹרָה, וּלְהַשִּׂיאוֹ אִשָּׁה, וּלְלַמְּדוֹ אוּמָּנוּת. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף לַהֲשִׁיטוֹ בַּמַּיִם. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כֹּל שֶׁאֵינוֹ מְלַמֵּד אֶת בְּנוֹ אוּמָּנוּת – מְלַמְּדוֹ לִיסְטוּת. לִיסְטוּת סָלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא: כְּאִילּוּ מְלַמְּדוֹ לִיסְטוּת.
The Gemara comments: According to this interpretation, we learn in this mishna that which the Sages taught in a baraita: A father is obligated with regard to his son to circumcise him, and to redeem him if he is a firstborn son who must be redeemed by payment to a priest, and to teach him Torah, and to marry him to a woman, and to teach him a trade. And some say: A father is also obligated to teach his son to swim. Rabbi Yehuda says: Any father who does not teach his son a trade teaches him banditry [listut]. The Gemara expresses surprise at this statement: Can it enter your mind that he actually teaches him banditry? Rather, the baraita means that it is as though he teaches him banditry. Since the son has no profession with which to support himself, he is likely to turn to theft for a livelihood. This baraita accords with Rav Yehuda’s interpretation of the mishna.
משהו ממך בי נשאר איתי
ילדים נושאים בתוכם מטען מהוריהם ולכן כאשר הם מקדשים את ה׳ ברבים הם מוסיפים זכות להוריהם, גם לאחר מותם. הראשון לציון הרב בן-ציון מאיר חי עוזיאל מבהיר בתשובתו ההלכתית את משמעות אמירת 'קדיש יתום' לעילוי נשמת הורה שנפטר (1935, ישראל).
מדברי כולם נלמוד שאמירת הקדיש או ברכו מפי היתום בצבור, גורמת עלוי הוריו מבחינת ברא מזכה אבא. זאת אומרת: זכותו של הבן שהוא המשך צורתו האישית של ההורים נחשבת לזכות הוריו גם אחרי מותם וכמ"ש באגדה שבתשובת הריב"ש - כי זכותו תעמוד אלי ויגן בעדי וכ"כ בספר בית לחם יהודה (בהגהותיו על יו"ד סי' שע"ו) הקדיש הזה אינו תפלה שיתפלל הבן על האב לפני ה׳ שיעלוהו משאול מטה: אלא זכות ומצוה היא למת כשבנו מקדש ה׳ ברבים והקהל יענו אחריו אמן והוא הדין שאר מצות וזכויות שעושה הבן אחר מיתת אביו היא כפרה לנפש האב ע"כ וכ"כ בס' זרע אמת (ח"ב סי' קמח). משם ספר מעבר יבוק אמירת קדיש אינה ענין לנחלה אלא כדי שיזכה המת עי"ז שבנו אומר דברי קדושה בצבור, ומכאן מקור פסק רמ"א ז"ל (או"ח סי' קלב, ויו"ד סי' שעו). נהגו לומר על אב ואם קדיש בתרא י"ב חדש וכן נהגו להפטיר בנביא ולהתפלל ערבית במוצאי שבתות וכו' וכשהבן מתפלל ומקדש ברבים פודה אביו ואמו מן הגהינם.
והגדת לבנך
מצוות "והגדת לבנך", המצווה לספר ביציאת מצרים בחג הפסח, נעשית על ידי ההורים שמעבירים את הסיפור המכונן לילדיהם. המשנה במסכת פסחים מתארת את הדיאלוג בין ההורים לילדים כחלק מהותי בהלכות ליל הסדר (המאה ה-2, ארץ ישראל).
מָזְגוּ לוֹ כוֹס שֵׁנִי, וְכָאן הַבֵּן שׁוֹאֵל אָבִיו, וְאִם אֵין דַּעַת בַּבֵּן, אָבִיו מְלַמְּדוֹ, מַה נִּשְׁתַּנָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה מִכָּל הַלֵּילוֹת, שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין חָמֵץ וּמַצָּה, הַלַּיְלָה הַזֶּה כֻלּוֹ מַצָּה. שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין שְׁאָר יְרָקוֹת, הַלַּיְלָה הַזֶּה מָרוֹר. שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין בָּשָׂר צָלִי, שָׁלוּק, וּמְבֻשָּׁל, הַלַּיְלָה הַזֶּה כֻלּוֹ צָלִי. שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ מַטְבִּילִין פַּעַם אַחַת, הַלַּיְלָה הַזֶּה שְׁתֵּי פְעָמִים. וּלְפִי דַעְתּוֹ שֶׁל בֵּן, אָבִיו מְלַמְּדוֹ. מַתְחִיל בִּגְנוּת וּמְסַיֵּם בְּשֶׁבַח, וְדוֹרֵשׁ מֵאֲרַמִּי אוֹבֵד אָבִי, עַד שֶׁיִּגְמֹר כֹּל הַפָּרָשָׁה כֻלָּהּ:
The attendants poured the second cup for the leader of the seder, and here the son asks his father the questions about the differences between Passover night and a regular night. And if the son does not have the intelligence to ask questions on his own, his father teaches him the questions. The mishna lists the questions: Why is this night different from all other nights? As on all other nights we eat leavened bread and matza as preferred; on this night all our bread is matza. As on all other nights we eat other vegetables; on this night we eat bitter herbs. The mishna continues its list of the questions. When the Temple was standing one would ask: As on all other nights we eat either roasted, stewed, or cooked meat, but on this night all the meat is the roasted meat of the Paschal lamb. The final question was asked even after the destruction of the Temple: As on all other nights we dip the vegetables in a liquid during the meal only once; however, on this night we dip twice.And according to the intelligence and the ability of the son, his father teaches him about the Exodus. When teaching his son about the Exodus. He begins with the Jewish people’s disgrace and concludes with their glory. And he expounds from the passage: “An Aramean tried to destroy my father” (Deuteronomy 26:5), the declaration one recites when presenting his first fruits at the Temple, until he concludes explaining the entire section.
בְּנִי אִם־חָכַם לִבֶּךָ יִשְׂמַח לִבִּי גַם־אָנִי
הורים רבים מבקשים להנחיל לילדיהם מידות טובות ודרך ארץ. ספר משלי שעוסק בהדרכה להנהגות טובות ודרך הישר פונה לקוראים כאב המדריך את בנו.
(טו) בְּ֭נִי אִם־חָכַ֣ם לִבֶּ֑ךָ יִשְׂמַ֖ח לִבִּ֣י גַם־אָֽנִי׃(טז) וְתַעְלֹ֥זְנָה כִלְיוֹתָ֑י בְּדַבֵּ֥ר שְׂ֝פָתֶ֗יךָ מֵישָׁרִֽים׃(יז) אַל־יְקַנֵּ֣א לִ֭בְּךָ בַּחַטָּאִ֑ים כִּ֥י אִם־בְּיִרְאַת־ה׳ כׇּל־הַיּֽוֹם׃(יח) כִּ֭י אִם־יֵ֣שׁ אַחֲרִ֑ית וְ֝תִקְוָתְךָ֗ לֹ֣א תִכָּרֵֽת׃(יט) שְׁמַע־אַתָּ֣ה בְנִ֣י וַחֲכָ֑ם וְאַשֵּׁ֖ר בַּדֶּ֣רֶךְ לִבֶּֽךָ׃(כ) אַל־תְּהִ֥י בְסֹֽבְאֵי־יָ֑יִן בְּזֹלְלֵ֖י בָשָׂ֣ר לָֽמוֹ׃(כא) כִּֽי־סֹבֵ֣א וְ֭זוֹלֵל יִוָּרֵ֑שׁ וּ֝קְרָעִ֗ים תַּלְבִּ֥ישׁ נוּמָֽה׃(כב) שְׁמַ֣ע לְ֭אָבִיךָ זֶ֣ה יְלָדֶ֑ךָ וְאַל־תָּ֝ב֗וּז כִּֽי־זָקְנָ֥ה אִמֶּֽךָ׃(כג) ...
My son, if your mind gets wisdom,
My mind, too, will be gladdened. I shall rejoice with all my heart
When your lips speak right things. Do not envy sinners in your heart,
But only God-fearing men, at all times, For then you will have a future,
And your hope will never fail.
Listen, my son, and get wisdom;
Lead your mind in a [proper] path. Do not be of those who guzzle wine,
Or glut themselves on meat; For guzzlers and gluttons will be impoverished,
And drowsing will clothe you in tatters.
Listen to your father who begot you;
Do not disdain your mother when she is old. Buy truth and never sell it,
And wisdom, discipline, and understanding.
My mind, too, will be gladdened. I shall rejoice with all my heart
When your lips speak right things. Do not envy sinners in your heart,
But only God-fearing men, at all times, For then you will have a future,
And your hope will never fail.
Listen, my son, and get wisdom;
Lead your mind in a [proper] path. Do not be of those who guzzle wine,
Or glut themselves on meat; For guzzlers and gluttons will be impoverished,
And drowsing will clothe you in tatters.
Listen to your father who begot you;
Do not disdain your mother when she is old. Buy truth and never sell it,
And wisdom, discipline, and understanding.
שמע בני מוסר אביך
מבין צוואות רוחניות שהשאירו הורים לילדיהם, ידועה האגרת שכתב הרמב"ן לבנו. עיקרה של האגרת עוסק במידת הענווה ובהדרכה להתנהגות מיטיבה ורגישה לבני אדם (המאה ה-13, ארץ ישראל).
(א) "שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ, וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ" (משלי א ח).(ב) תִּתְנַהֵג תָּמִיד לְדַבֵּר כָּל דְּבָרֶיךָ בְּנַחַת, לְכָל אָדָם וּבְכָל עֵת, וּבַזֶּה תִּנָּצֵל מִן הַכַּעַס, שֶׁהִיא מִדָּה רָעָה לְהַחְטִיא בְּנֵי אָדָם. וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ ז"ל (נדרים כב ע"א): כָּל הַכּוֹעֵס – כָּל מִינֵי גֵיהִנּוֹם שׁוֹלְטִים בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת יא י): "וְהָסֵר כַּעַס מִלִּבֶּךָ, וְהַעֲבֵר רָעָה מִבְּשָׂרֶךָ". וְאֵין "רָעָה" אֶלָּא גֵיהִנּוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי טז ד): "וְגַם רָשָׁע לְיוֹם רָעָה".(ג) וְכַאֲשֶׁר תִּנָּצֵל מִן הַכַּעַס, תַּעֲלֶה עַל לִבְּךָ מִדַּת הָעֲנָוָה, שֶׁהִיא מִדָּה טוֹבָה מִכָּל מִדּוֹת טוֹבוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כב ד): "עֵקֶב עֲנָוָה, יִרְאַת ה׳"....
"Listen, my son, to the thought of your father, and do not forsake the teaching of your mother." (Proverbs 1:8) Accustom yourself to always speak all of your words calmly, to every man and at every time. In doing so you will prevent your anger from flaring, which is a bad attribute in a man which may cause him to sin. And accordingly said our Rabbis, may their memories be a blessing: (Nedarim 22a) "Anyone who gets angry - all of Gehinnom holds sway over him, as it says: (Kohelet 11:10) 'And remove the anger from your heart, and take away the bad from your flesh', and 'bad' can only mean Gehinnom, as it says (Proverbs 16:4): 'And the sinner, he too, will have his day of bad'." When you will have freed yourself from anger, the quality of humility will enter your heart which is the best of all good traits, as is written(Mishlei 22:4), "The return for humility is fear of G-d."
וזכני לגדל בנים ובני בנים
מנהג נפוץ של נשים לאחר הדלקת נרות שבת להוסיף בקשה על גידול הילדים. נוסח זה הוא אחד מהידועים ביותר לתפילה זו.
(כא) תפילה לאשה אחר הדלקת הנרות:(כב) יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה׳ אֱלֹקַי וֵאלֹקֵי אֲבוֹתַי. שֶׁתְּחוֹנֵן אוֹתִי (וְאֶת אִישִׁי וְאֶת בָּנַי וְאֶת אָבִי וְאֶת אִמִּי) וְאֶת כָּל קְרוֹבַי. וְתִתֶּן לָנוּ וּלְכָל יִשְׂרָאֵל חַיִּים טוֹבִים וַאֲרֻכִּים. וְתִזְכְּרֵנוּ בְזִכְרוֹן טוֹבָה וּבְרָכָה. וְתִפְקְדֵנוּ בִּפְקֻדַּת יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים וּתְבָרְכֵנוּ בְּרָכוֹת גְּדוֹלוֹת. וְתַשְׁלִים בָּתֵּינוּ. וְתַשְׁכֵּן שְׁכִינָתְךָ בֵּינֵינוּ. וְזַכֵּנִי לְגַדֵּל בָּנִים וּבְנֵי בָנִים חֲכָמִים וּנְבוֹנִים. אוֹהֲבֵי ה׳. יִרְאֵי אֱלֹקִים. אַנְשֵׁי אֱמֶת. זֶרַע קֹדֶשׁ בַּה׳. דְּבֵקִים וּמְאִירִים אֶת הָעוֹלָם בַּתּוֹרָה וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים וּבְכָל מְלֶאכֶת עֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא. אָנָּא שְׁמַע אֶת תְּחִנָּתִי בָּעֵת הַזֹּאת. בִּזְכוּת שָׂרָה וְרִבְקָה וְרָחֵל וְלֵאָה אִמּוֹתֵינוּ. וְהָאֵר נֵרֵנוּ שֶׁלֹּא יִכְבֶּה לְעוֹלָם וָעֶד וְהָאֵר פָּנֶיךָ וְנִוָּשֵׁעָה. אָמֵן: תפלת אבות על הבנים
אם הבנים שמחה
פעמים שההורות באה לאחר שנים קשות של עקרות. המדרש עורך רשימה של שבע עקרות בתנ"ך שלבסוף נפקדו בפרי בטן (המאה ה-5 עד המאה ה-8, ארץ ישראל).
רני עקרה.
[א] מושיבי עקרת הבית אם הבנים שמחה (תהלים קיג:ט). שבע עקרות הן, שרה רבקה רחל ולאה ואשתו של מנוח וחנה וציון. ד"א מושיבי עקרת הבית (שם), זו אימינו שרה, ותהי שרי עקרה (בראשית יא:ל). אם הבנים שמחה (תהלים שם), הניקה בנים שרה (בראשית כא:ז). ד"א מושיבי עקרת הבית (תהלים שם), זו רבקה, ויעתר יצחק לי"י לנכח אשתו כי עקרה היא (בראשית כה:כא). אם הבנים שמחה (תהלים שם), ויעתר לו י"י ותהר רבקה אשתו (בראשית שם). ד"א מושיבי עקרת הבית (תהלים שם), זו לאה, וירא י"י כי שנואה לאה ויפתח את רחמה (בראשית כט:לא), מיכן שהיתה לאה עקרה. אם הבנים שמחה (תהלים שם), כי ילדתי לו ששה בנים (בראשית ל:כ). ד"א מושיבי עקרת הבית (תהלים שם), זו רחל, ורחל עקרה (בראשית כט:לא). אם הבנים שמחה (תהלים שם), בני רחל יוסף ובנימן (בראשית לה:כד). ד"א מושיבי עקרת הבית (תהלים שם), זו אשתו של מנוח, וירא מלאך י"י אל האשה ויאמר אליה הנה נא את עקרה ולא ילדת (שופטים יג:ג). אם הבנים שמחה (תהלים שם), והרית וילדת בן (שופטים שם). ד"א מושיבי עקרת הבית (תהלים קיג:ט), זו חנה, ויהי לפנינה ילדים ולחנה אין ילדים (שמואל א' א:ב). אם הבנים שמחה (תהלים קיג:ט), ותהר ותלד שלשה בנים ושתי בנות (שמואל א' ב:כא). ד"א מושיבי עקרת הבית, (תהלים שם), זו ציון, רני עקרה לא ילדה (ישעיה נד:א). אם הבנים שמחה, ואמרת בלבבך מי ילד לי את אלה וג' (ישעיה מט:כא).
[א] מושיבי עקרת הבית אם הבנים שמחה (תהלים קיג:ט). שבע עקרות הן, שרה רבקה רחל ולאה ואשתו של מנוח וחנה וציון. ד"א מושיבי עקרת הבית (שם), זו אימינו שרה, ותהי שרי עקרה (בראשית יא:ל). אם הבנים שמחה (תהלים שם), הניקה בנים שרה (בראשית כא:ז). ד"א מושיבי עקרת הבית (תהלים שם), זו רבקה, ויעתר יצחק לי"י לנכח אשתו כי עקרה היא (בראשית כה:כא). אם הבנים שמחה (תהלים שם), ויעתר לו י"י ותהר רבקה אשתו (בראשית שם). ד"א מושיבי עקרת הבית (תהלים שם), זו לאה, וירא י"י כי שנואה לאה ויפתח את רחמה (בראשית כט:לא), מיכן שהיתה לאה עקרה. אם הבנים שמחה (תהלים שם), כי ילדתי לו ששה בנים (בראשית ל:כ). ד"א מושיבי עקרת הבית (תהלים שם), זו רחל, ורחל עקרה (בראשית כט:לא). אם הבנים שמחה (תהלים שם), בני רחל יוסף ובנימן (בראשית לה:כד). ד"א מושיבי עקרת הבית (תהלים שם), זו אשתו של מנוח, וירא מלאך י"י אל האשה ויאמר אליה הנה נא את עקרה ולא ילדת (שופטים יג:ג). אם הבנים שמחה (תהלים שם), והרית וילדת בן (שופטים שם). ד"א מושיבי עקרת הבית (תהלים קיג:ט), זו חנה, ויהי לפנינה ילדים ולחנה אין ילדים (שמואל א' א:ב). אם הבנים שמחה (תהלים קיג:ט), ותהר ותלד שלשה בנים ושתי בנות (שמואל א' ב:כא). ד"א מושיבי עקרת הבית, (תהלים שם), זו ציון, רני עקרה לא ילדה (ישעיה נד:א). אם הבנים שמחה, ואמרת בלבבך מי ילד לי את אלה וג' (ישעיה מט:כא).
“He seats the barren woman of the house as a happy mother of children. Hallelujah!” (Psalms 113:9) There are seven barren women: Sarah, Rivka, Rachel and Leah, Manoach’s wife, Chana and Zion…Another explanation. ‘He seats the barren woman’ this refers to Zion. “Sing you barren woman who has not borne…” (Isaiah 54:1) ‘a happy mother of children,’ “And you shall say to yourself, Who begot these for me…” (Isaiah 49:21)
הורים הם עוגן בעולם
עלינו להכיר טובה להורים שמבחינות כה רבות מהווים עוגן ומנוע לצמיחת האדם. הרב שמשון רפאל הירש נוגע במהות הבסיסית והראשונית ביותר של הורים עבור ילדיהם ומתוכה מכוון את קיום חובת כיבוד הורים (ראשית המאה ה-19, גרמניה).
ה׳ חנן לאדם את החיים, אבל במה היו נחשבים החיים ההם לוא לא נלוו אל החיים אנשים כאלה, שהמה מגן ומחסה בעדם, אנשים אשר יחזיקו ויכלכלו את החיים, ויכוננו ויכשירו אותם אל מעלתם להיות ולחיות כפי רצון הנותן את החיים? האם לא נדעכו ולא הועמו החיים בעודם באבם בבלי הורים, אשר רק המה יקבלו עליהם בנפש חפצה, לדאוג למענם? הן מי יחזיק ויכלכל את גוף האדם הרך ועול הימים? מי יפתח ויכשיר את רוחו? מי יושיט לו את החוליא משרשרת מסורת קדומים ע״י השפה, הנסיון והדעת — השרשרת אשר חוליותיה הלא הנה שנות מאות? מי יובילהו אל המבוע, אל המקור של התגלות ה׳, גם להיות עד נאמן בעד המתנה הנתונה מה׳ והמסור ומקובל מראש מקדמת דנא, להוריש אותה לו מורשה נחלת עולם, למען יהיה הנושא וממלא את רצון ה׳ בקנין מתנת חלקו זה, לחזקה, לאמצה ולחנכה, ולהוציאה לפועל? מי יכניכהו באגודת חברת האדם, בברית עמו ובתעודת צור מחצבתו? — מי יחנך אותך, אותך בן אדם, שהנך רך כקנה בתחלת בואך הלום, אף יורה אותך להיות ״אדם״, ״אזרח״ ״ואיש ישראל״?.
...
הורים, היזהרו
יעקב ויוסף הם דוגמא מקראית מובהקת לקשר מיוחד בין הורה וילד. מדרש בראשית רבה מציע את הסיבות שהידקו את הקשר ביניהם ומזהיר הורים שלא להעדיף את אחד הילדים על פני אחיו ואחיותיו (המאה ה-5, ארץ ישראל).
וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף (בראשית לז, ג), רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר שֶׁהָיָה זִיו אִיקוֹנִין שֶׁלּוֹ דּוֹמֶה לוֹ. רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר שֶׁכָּל הֲלָכוֹת שֶׁמָּסְרוּ שֵׁם וְעֵבֶר לְיַעֲקֹב מְסָרָן לוֹ. (בראשית לז, ג): וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים, רֵישׁ לָקִישׁ בְּשֵׁם רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אָמַר, צָרִיךְ אָדָם שֶׁלֹא לְשַׁנּוֹת בֵּן מִבָּנָיו, שֶׁעַל יְדֵי כְּתֹנֶת פַּסִּים שֶׁעָשָׂה אָבִינוּ יַעֲקֹב לְיוֹסֵף, (בראשית לז, ד): וַיִּשְׂנְאוּ אֹתוֹ וגו'. פַּסִּים, שֶׁהָיְתָה מַגַּעַת עַד פַּס יָדוֹ. דָּבָר אַחֵר, פַּסִים, שֶׁהָיְתָה דַקָּה וְקַלָּה בְּיוֹתֵר וְנִטְמֶנֶת בְּפַס יַד. פַּסִּים, שֶׁהֵפִיסוּ עָלֶיהָ אֵיזֶה מֵהֶם יוֹלִיכָהּ לְאָבִיו, וְעָלַת לִיהוּדָה. פַּסִּים, עַל שֵׁם צָרוֹת שֶׁהִגִּיעוּהוּ, פֵּ"א פּוֹטִיפַר, סמ"ך סוֹחֲרִים, יו"ד יִשְׁמְעֵאלִים, מ"ם מִדְיָנִים. דָּבָר אַחֵר, פַּסִּים, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בְּשֵׁם רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה (תהלים סו, ה): לְכוּ וּרְאוּ מִפְעֲלוֹת אֱלֹקִים, וּכְתִיב בַּתְרֵיהּ (תהלים סו, ו): הָפַךְ יָם לְיַבָּשָׁה, לָמָּה וַיִּשְׂנְאוּ אֹתוֹ, בִּשְׁבִיל שֶׁיִּקָרַע הַיָּם לִפְנֵיהֶם, פַּסִּים, פַּסִּים.
“Israel loved Joseph more than all his sons, because he was a son of his old age; he crafted him a fine [passim] tunic” (Genesis 37:3).
“His brothers saw that their father loved him more than all his brothers, and they hated him, and could not speak peaceably to him” (Genesis 37:4).
“Israel loved Joseph” – Rabbi Yehuda and Rabbi Neḥemya: Rabbi Yehuda says: Because the contours of [Joseph’s] face resembled his. Rabbi Neḥemya said: All the halakhot that Shem and Ever had transmitted to Jacob, he transmitted to him.
“He crafted him a fine tunic” – Reish Lakish said in the name of Rabbi Elazar ben Azarya: A person must refrain from treating one of his children differently, as due to the fine tunic that Jacob crafted for Joseph, “and they hated him…”
“Fine [passim]” – as it would reach the palm of his hand [pas yado]. Alternatively, passim – as it was extremely thin and light and could be hidden in the palm of his hand. “Fine [passim]” – they conducted a lottery [shehefisu] in its regard to determine who would take it to his father, and it fell on Judah. “Fine [passim]” – after the troubles that befell him: Peh – Potifar; samekh – merchants [soḥarim]; yod – Ishmaelites [Yishmaelim]; mem – Midianites [Midyanim]. “Fine [passim]” – Rabbi Shimon ben Lakish in the name of Rabbi Elazar ben Azarya: “Come and see the works of God” (Psalms 66:5), and it is written thereafter: “He turned the sea into dry land” (Psalms 66:6). Why was it that “they hated him”? It was so that the sea would be split before them; passim – strips in the sea [pas yam].
“His brothers saw that their father loved him more than all his brothers, and they hated him, and could not speak peaceably to him” (Genesis 37:4).
“Israel loved Joseph” – Rabbi Yehuda and Rabbi Neḥemya: Rabbi Yehuda says: Because the contours of [Joseph’s] face resembled his. Rabbi Neḥemya said: All the halakhot that Shem and Ever had transmitted to Jacob, he transmitted to him.
“He crafted him a fine tunic” – Reish Lakish said in the name of Rabbi Elazar ben Azarya: A person must refrain from treating one of his children differently, as due to the fine tunic that Jacob crafted for Joseph, “and they hated him…”
“Fine [passim]” – as it would reach the palm of his hand [pas yado]. Alternatively, passim – as it was extremely thin and light and could be hidden in the palm of his hand. “Fine [passim]” – they conducted a lottery [shehefisu] in its regard to determine who would take it to his father, and it fell on Judah. “Fine [passim]” – after the troubles that befell him: Peh – Potifar; samekh – merchants [soḥarim]; yod – Ishmaelites [Yishmaelim]; mem – Midianites [Midyanim]. “Fine [passim]” – Rabbi Shimon ben Lakish in the name of Rabbi Elazar ben Azarya: “Come and see the works of God” (Psalms 66:5), and it is written thereafter: “He turned the sea into dry land” (Psalms 66:6). Why was it that “they hated him”? It was so that the sea would be split before them; passim – strips in the sea [pas yam].
לאורך כל הדרך
ההליכה במדבר היתה התמודדות עם קשיים וניסיונות אמוניים יחד עם ליווי ושמירה על עם ישראל לאורך כל הדרך. פסוקי ספר דברים מתארים זאת כדרך חינוכית קשה אך מיטיבה של אב כלפי בנו.
(ב) וְזָכַרְתָּ֣ אֶת־כׇּל־הַדֶּ֗רֶךְ אֲשֶׁ֨ר הוֹלִֽיכְךָ֜ ה׳ אֱלֹקֶ֛יךָ זֶ֛ה אַרְבָּעִ֥ים שָׁנָ֖ה בַּמִּדְבָּ֑ר לְמַ֨עַן עַנֹּֽתְךָ֜ לְנַסֹּֽתְךָ֗ לָדַ֜עַת אֶת־אֲשֶׁ֧ר בִּֽלְבָבְךָ֛ הֲתִשְׁמֹ֥ר מִצְוֺתָ֖ו אִם־לֹֽא׃(ג) וַֽיְעַנְּךָ֮ וַיַּרְעִבֶ֒ךָ֒ וַיַּאֲכִֽלְךָ֤ אֶת־הַמָּן֙ אֲשֶׁ֣ר לֹא־יָדַ֔עְתָּ וְלֹ֥א יָדְע֖וּן אֲבֹתֶ֑יךָ לְמַ֣עַן הוֹדִֽיעֲךָ֗ כִּ֠י לֹ֣א עַל־הַלֶּ֤חֶם לְבַדּוֹ֙ יִחְיֶ֣ה הָֽאָדָ֔ם כִּ֛י עַל־כׇּל־מוֹצָ֥א פִֽי־ה׳ יִחְיֶ֥ה הָאָדָֽם׃(ד) שִׂמְלָ֨תְךָ֜ לֹ֤א בָֽלְתָה֙ מֵֽעָלֶ֔יךָ וְרַגְלְךָ֖ לֹ֣א בָצֵ֑קָה זֶ֖ה אַרְבָּעִ֥ים שָׁנָֽה׃(ה) ...
Remember the long way that your God ה׳ has made you travel in the wilderness these past forty years, in order to test you by hardships to learn what was in your hearts: whether you would keep the divine commandments or not. [God] subjected you to the hardship of hunger and then gave you manna to eat, which neither you nor your ancestors had ever known, in order to teach you that a human being does not live on bread alone, but that one may live on anything that ה׳ decrees. The clothes upon you did not wear out, nor did your feet swell these forty years. Bear in mind that your God ה׳ disciplines you just as a householder disciplines his son.
חוֹשֵׂךְ שִׁבְטוֹ
הורות מיטיבה כוללת הצבת גבולות, על אף הקושי שבדבר. ספר משלי משתמש במילים קצרות ונוקבות כדי להדריך את ההורים להשקיע בחינוך למוסר ומידות.
(משלי יג כד): "חושך שבטו שונא בנו" - וכי יש לך אדם שהוא שונא בנו?! אלא, מתוך שאינו מוכיחו על דברי חכמה ועל דרך ארץ, נקרא שונא, אבל מי שמוכיח את בנו על החכמה ועל דרך ארץ, הוא נקרא אוהבו, שנאמר "ואוהבו שיחרו מוסר". רבי אליעזר אומר: מתוך שהקב"ה אוהב את ישראל, הוא מייסרן בעולם הזה בשיעבוד מלכויות, כדי שתהא להם כפרה לעתיד לבוא, הה"ד "ואוהבו שיחרו מוסר".