וַיְגָ֖רֶשׁ אֶת־הָֽאָדָ֑ם וַיַּשְׁכֵּן֩ מִקֶּ֨דֶם לְגַן־עֵ֜דֶן אֶת־הַכְּרֻבִ֗ים וְאֵ֨ת לַ֤הַט הַחֶ֙רֶב֙ הַמִּתְהַפֶּ֔כֶת לִשְׁמֹ֕ר אֶת־דֶּ֖רֶךְ עֵ֥ץ הַֽחַיִּֽים׃ {ס}
He drove the man out, and stationed east of the garden of Eden the cherubim and the fiery ever-turning sword, to guard the way to the tree of life.
לשמור את דרך (בראשית ג׳:כ״ב) זו דרך ארץ, עץ החיים (בראשית ג׳:כ״ב) מלמד שדרך ארץ קדמה לעץ החיים. ואין עץ החיים אלא תורה שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה (משלי ג׳:י״ח):
...to guard the way - this is Derech Eretz (literally the 'Way of the Land', Basic Human Decency, Proper Conduct). of the Tree of Life - we learn that Derech Eretz comes before (i.e. has priority) the Tree of Life. And there is no 'Tree of Life' except Torah, as is said it is a Tree of Life for all whose grasp on it (Mishlei 3:18).
רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר, אִם אֵין תּוֹרָה, אֵין דֶּרֶךְ אֶרֶץ. אִם אֵין דֶּרֶךְ אֶרֶץ, אֵין תּוֹרָה.
Rabbi Elazar ben Azariah said: Where there is no Torah, there is no right conduct; where there is no right conduct, there is no Torah.
רוצה לומר בזה שכל שנים מאלו כל אחד משניהם מועיל במציאות האחר ומשלים זולתו
He means to say with this that each of these two - each one of the two of them - helps the existence of the other and completes the other one. However his words about knowledge (daat) and understanding (binah) is a very subtle matter with the philosophers; and I will mention it [and] rely upon the understanding of the one that will investigate it. And that is that the knowledge that reaches us and that we acquire is, indeed, the comprehension of ideas that we comprehend if we separate the form and comprehend it or if we comprehend the separated forms in their [pristine] existence - without our making them knowledge, for they, themselves, are knowledge. And that comprehension is called understanding, and that is [the acquisition] of knowledge. And with knowledge, too, we understand [it] and it becomes possible to comprehend what we comprehend. And it is as if he said that if we do not comprehend an idea, we do not have knowledge; and if we do not have knowledge, we can not comprehend an idea - as we comprehend it with knowledge. And understanding this thing is very difficult - even from the books that are written about it, all the more so here. However, we are only straightening out the straight path to it. Any one whose deeds: We have already explained and elucidated these thing in this chapter in the words of Rabbi Chaninah ben Dosa (Rambam Pirkei Avot 3:9).
The LORD is my strength and might; He is become my deliverance. This is my God and I will enshrine Him; The God of my father, and I will exalt Him.
ויסע משה. הִסִּיעָן בְּעַל כָּרְחָם, שֶׁעִטְּרוּ מִצְרַיִם אֶת סוּסֵיהֶם בְּתַכְשִׁיטֵי זָהָב וָכֶסֶף וַאֲבָנִים טוֹבוֹת, וְהָיוּ יִשְׂרָאֵל מוֹצְאִין אוֹתָן בַּיָּם – וּגְדוֹלָה הָיְתָה בִזַּת הַיָּם מִבִּזַּת מִצְרַיִם שֶׁנֶּאֱמַר "תּוֹרֵי זָהָב נַעֲשֶׂה לָּךְ עִם נְקֻדּוֹת הַכָּסֶף" (שיר השירים א') – לְפִיכָךְ הֻצְרַךְ לְהַסִּיעָן בְּעַל כָּרְחָם:
ויסע משה AND MOSES CAUSED [ISRAEL] TO JOURNEY — He made them journey against their own will, because the Egyptians had adorned their horses with ornaments of gold and silver and with precious stones, and the Israelites were finding these in the sea. Greater, indeed, was the booty they obtained at the Red Sea then the booty they had brought out of Egypt... On this account he was compelled to make them journey on against their will.
...עלינו לומר, שלהיטותם של בני-ישראל לאסוף את ביזת הים לא נבעה מתאוות כסף וזהב. בגאולת מצרים נצטוו לשאול מאת שכניהם כלי כסף וכלי זהב, כדי שתתקיים הבטחת הקב"ה לאברהם אבינו: "ואחרי-כן ייצאו ברכוש גדול". הקב"ה אף ציווה אותם: "וניצלתם את מצרים", וכפירוש חז"ל, שצריך לעשות את מצרים "כמצולה שאין בה דגים".
כאשר ראו בני-ישראל שאצל המצרים נשארו כלי כסף וכלי זהב, והם לקחו אותם עמם כשרדפו אחרי בני-ישראל, הבינו שזו פעולה מיוחדת מאת הקב"ה, כדי שירוקנו את המצרים מכל רכושם. כאשר עסקו אפוא בביזת הים, עשו זאת מתוך מחשבה שבכך הם ממלאים את רצונו של הקב"ה.
העניין יובן יותר על-פי מהותה הפנימית של הוצאת ה"רכוש גדול" ממצרים. הוצאת הרכוש הזה מסמלת את עבודת הבירורים וגאולת ניצוצות הקדושה שנפלו למצרים, "ערוות הארץ".
עבודה זו, של 'בירור הניצוצות', היא מרכיב עיקרי בעבודת ה', ועד שדווקא על-ידה מתממשת תכלית כל הבריאה - "נתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים". לכן לא יכלו בני-ישראל לוותר על ה'רכוש גדול', והתמסרו בכל ליבם ונפשם לעבודה זו של הוצאת ה'רכוש' משליטת מצרים והעברתו לרשות הקדושה.
אך על-אף חשיבותה של 'עבודת הבירורים' הורה להם הקב"ה לעזוב את הביזה וללכת לקבלת התורה. מצד הכרתם והרגשתם, הדבר החשוב ביותר היה להמשיך בביזת הים, והקב"ה לימד אותם, שהדבר החשוב ביותר הוא לציית לדבר ה', כפי שהוא נמסר על-ידי משה רבנו.
וזו ההוראה הנצחית לכל הדורות: הדבר החשוב ביותר הוא לציית לדבר ה', ולא לעשות חשבונות שכליים אישיים, אפילו חשבונות של קדושה.
וַיְהִי֩ בַיּ֨וֹם הַשְּׁלִישִׁ֜י בִּֽהְיֹ֣ת הַבֹּ֗קֶר וַיְהִי֩ קֹלֹ֨ת וּבְרָקִ֜ים וְעָנָ֤ן כָּבֵד֙ עַל־הָהָ֔ר וְקֹ֥ל שֹׁפָ֖ר חָזָ֣ק מְאֹ֑ד וַיֶּחֱרַ֥ד כׇּל־הָעָ֖ם אֲשֶׁ֥ר בַּֽמַּחֲנֶֽה׃
On the third day, as morning dawned, there was thunder, and lightning, and a dense cloud upon the mountain, and a very loud blast of the horn; and all the people who were in the camp trembled.
בהית הבקר. מְלַמֵּד שֶׁהִקְדִּים עַל יָדָם, מַה שֶּׁאֵין דֶּרֶךְ בָּשָׂר וָדָם לַעֲשׂוֹת כֵּן – שֶיְּהֵא הָרַב מַמְתִּין לַתַּלְמִיד...:
בהיות הבקר lit., WHEN IT WAS BEING MORNING — This phrase tells us that He was there before them at the place of the Divine Revelation, something which it is not customary for human beings to do — that the teacher should await the arrival of his disciple...
וַיּוֹצֵ֨א מֹשֶׁ֧ה אֶת־הָעָ֛ם לִקְרַ֥את הָֽאֱלֹהִ֖ים מִן־הַֽמַּחֲנֶ֑ה וַיִּֽתְיַצְּב֖וּ בְּתַחְתִּ֥ית הָהָֽר׃
רַבִּי פִּנְחָס בְּשֵׁם רַבִּי הוֹשַׁעְיָא אָמַר:...וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיֹת הַבֹּקֶר. לְמֶלֶךְ שֶׁגָּזַר לְיוֹם פְּלוֹנִי אֲנִי נִכְנַס לַמְּדִינָה, וְיָשְׁנוּ לָהֶם בְּנֵי הַמְּדִינָה כָּל הַלַּיְלָה, וּכְשֶׁבָּא הַמֶּלֶךְ וּמְצָאָם יְשֵׁנִים הֶעֱמִיד עֲלֵיהֶם בַּקְלָאנִין, בּוֹקִינַס וְשׁוֹפָר, וְהָיָה הַשַֹּׂר שֶׁל אוֹתָהּ מְדִינָה מְעוֹרְרָן וּמוֹצִיאָן לְאַפַּנְתֵּי שֶׁל מֶלֶךְ, וְהָיָה הַמֶּלֶךְ מְהַלֵּךְ לִפְנֵיהֶם עַד שֶׁהִגִּיעַ לַפָּלָטִין שֶׁלּוֹ, כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִקְדִּים...יָשְׁנוּ לָהֶם יִשְׂרָאֵל כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה, לְפִי שֶׁשֵּׁנָה שֶׁל עֲצֶרֶת עֲרֵבָה, וְהַלַּיְלָה קְצָרָה. אָמַר רַבִּי יוּדָן אֲפִלּוּ פּוּרְטַעְנָא לֹא עָקַץ בָּם, בָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּמְצָאָן יְשֵׁנִים, הִתְחִיל מַעֲמִיד עֲלֵיהֶם בַּקְלָאנִין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיֹת הַבֹּקֶר וַיְהִי קֹלֹת וּבְרָקִים, וְהָיָה משֶׁה מְעוֹרֵר לְיִשְׂרָאֵל וּמוֹצִיאָן לְאַפַּנְתֵּי שֶׁל מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמות יט, יז): וַיּוֹצֵא משֶׁה אֶת הָעָם לִקְרַאת הָאֱלֹהִים, וְהָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְהַלֵּךְ לִפְנֵיהֶם עַד שֶׁהִגִּיעַ לְהַר סִינַי, דִּכְתִיב (שמות יט, יח): וְהַר סִינַי עָשַׁן כֻּלּוֹ, אָמַר רַבִּי יִצְחָק זֶה הוּא שֶׁמְּקַנְתְּרָן עַל יְדֵי יְשַׁעְיָהוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נ, ב): מַדּוּעַ בָּאתִי וְאֵין אִישׁ קָרָאתִי וְאֵין עוֹנֶה הֲקָצוֹר קָצְרָה יָדִי מִפְּדוּת.
Rabbi Pinhas said in the name of Hoshaya: "...The King of kings, the Holy One, Blessed Be He, sat at the heavens. He arrived early, as it is stated: (Exodus 19:16) "And it came to pass on the third day, when it was morning." This is like a king who decreed, "On such a day, I am going to enter the province." But the people of the province slept all through the night, so that when the king arrived and found them asleep, he set trumpets and horns to get them up. And the minister of that province woke them up and took them to meet the king. And the king walked before them, until he reached his palace. This is like the Holy One, Blessed Be He, as it is written: (Ibid.) "And it came to pass on the third day, when it was morning." And it written: (Ibid.) "For the third day the Lord will come down in the sight of the people." Israel slept all through the night, because the sleep of Shavuot is pleasant and the night is short. Rabbi Yudan said: Not even a flea stung them. When the Holy One, Blessed Be He, came and found them asleep, he started to get them up with trumpets, as it is written: (Exodus 16:16) "And it came to pass on the third day, when it was morning, that there were thunders and lightnings." And Moses roused Israel and took them to meet the King of kings, the Holy One, Blessed Be He... Rabbi Yitzkak said: It was this for which He chided them through [the prophesy of] Isaiah. As it is written: (Isaiah 50:2) "Wherefore, when I came, was there no man? When I called, was there no answer? Is My hand shortened at all, that it cannot redeem?"
...בני ישראל היו בתשוקה גדולה מיד בצאתם ממצרים ובמיוחד כשהיו קרובים ביותר לקבלת התורה, וכאשר סיימו משך מ"ט ימים – ימי ספירת העומר – להמשיך את מ"ט השערים (כל מה שיכולים להמשיך על ידי עבודה), נתן להם הקב"ה במתן-תורה את שער החמישים.
שינתם לא היתה מפני היסח הדעת ח"ו ממתן-תורה, אלא אדרבה שינה זו הייתה אחת מההכנות שלהם למתן-תורה וראיה לכך מהנס שנעשה להם שהפרעושים לא עקצו אותם.
שכבו בנ"י לישון לפני מ"ת כדי שתתפשט הנשמה מן הגוף ותקבל השגות גדולות ונעלות יותר – השגות אלו יהיו (לדעתם) הכנה מתאימה להגילוי שיגלו להם מלמעלה במתן-תורה.
אמנם הנהגתם זו לא היתה לרצון, כי החידוש של מתן-תורה הוא מעלת העבודה של נשמה בגוף, ולזה הוצרכה גם ההכנה להיות באופן כזה – לא לשכב לישון, התפשטות הנשמה מהגוף, אלא לעסוק עם הגוף.
וְאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן: לֵוִי בְּשָׁעָה שֶׁעָלָה מֹשֶׁה לַמָּרוֹם אָמְרוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מַה לִּילוּד אִשָּׁה בֵּינֵינוּ? אָמַר לָהֶן: לְקַבֵּל תּוֹרָה בָּא. אָמְרוּ לְפָנָיו: חֶמְודָּה גְּנוּזָה שֶׁגְּנוּזָה לָךְ תְּשַׁע מֵאוֹת וְשִׁבְעִים וְאַרְבָּעָה דּוֹרוֹת קוֹדֶם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם, אַתָּה מְבַקֵּשׁ לִיתְּנָהּ לְבָשָׂר וָדָם? ״מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ וּבֶן אָדָם כִּי תִפְקְדֶנּוּ״? ״ה׳ אֲדֹנֵינוּ מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכׇל הָאָרֶץ אֲשֶׁר תְּנָה הוֹדְךָ עַל הַשָּׁמָיִם״!
אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה: הַחְזֵיר לָהֶן תְּשׁוּבָה. אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מִתְיָירֵא אֲנִי שֶׁמָּא יִשְׂרְפוּנִי בַּהֶבֶל שֶׁבְּפִיהֶם. אָמַר לוֹ: אֱחוֹז בְּכִסֵּא כְבוֹדִי וַחֲזוֹר לָהֶן תְּשׁוּבָה... אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, תּוֹרָה שֶׁאַתָּה נוֹתֵן לִי מָה כְּתִיב בָּהּ? ״אָנֹכִי ה׳ אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם״. אָמַר לָהֶן: לְמִצְרַיִם יְרַדְתֶּם? לְפַרְעֹה הִשְׁתַּעְבַּדְתֶּם? תּוֹרָה לָמָּה תְּהֵא לָכֶם! שׁוּב: מָה כְּתִיב בָּהּ? ״לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים״. בֵּין הַגּוֹיִם אַתֶּם שְׁרוּיִין, שֶׁעוֹבְדִין עֲבוֹדָה זָרָה? שׁוּב: מָה כְּתִיב בָּהּ? ״זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ״ — כְּלוּם אַתֶּם עוֹשִׂים מְלָאכָה, שֶׁאַתֶּם צְרִיכִין שְׁבוּת? שׁוּב: מָה כְּתִיב בָּהּ? ״לֹא תִשָּׂא״ — מַשָּׂא וּמַתָּן יֵשׁ בֵּינֵיכֶם? שׁוּב: מָה כְּתִיב בָּהּ? ״כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ״ — אָב וָאֵם יֵשׁ לָכֶם? שׁוּב: מָה כְּתִיב בָּהּ? ״לֹא תִּרְצָח״, ״לֹא תִּנְאָף״, ״לֹא תִּגְנֹב״. קִנְאָה יֵשׁ בֵּינֵיכֶם? יֵצֶר הָרָע יֵשׁ בֵּינֵיכֶם? מִיָּד הוֹדוּ לוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וכו׳״.
And Rabbi Yehoshua ben Levi said: When Moses ascended on High to receive the Torah, the ministering angels said before the Holy One, Blessed be He: Master of the Universe, what is one born of a woman doing here among us? The Holy One, Blessed be He, said to them: He came to receive the Torah. The angels said before Him: The Torah is a hidden treasure that was concealed by you 974 generations before the creation of the world, and you seek to give it to flesh and blood? “What is man that You are mindful of him and the son of man that You think of him?” (Psalms 8:5). Rather, “God our Lord, how glorious is Your name in all the earth that Your majesty is placed above the heavens” (Psalms 8:2). The rightful place of God’s majesty, the Torah, is in the heavens.
The Holy One, Blessed be He, said to Moses: Provide them with an answer as to why the Torah should be given to the people. Moses said before Him: Master of the Universe, I am afraid lest they burn me with the breath of their mouths. God said to him: Grasp My throne of glory for strength and protection, and provide them with an answer... Moses said before Him: Master of the Universe, the Torah that You are giving me, what is written in it? God said to him: “I am the Lord your God Who brought you out of Egypt from the house of bondage” (Exodus 20:2). Moses said to the angels: Did you descend to Egypt? Were you enslaved to Pharaoh? Why should the Torah be yours? Again Moses asked: What else is written in it? God said to him: “You shall have no other gods before Me” (Exodus 20:3). Moses said to the angels: Do you dwell among the nations who worship idols that you require this special warning? Again Moses asked: What else is written in it? The Holy One, Blessed be He, said to him: “Remember the Shabbat day to sanctify it” (Exodus 20:8). Moses asked the angels: Do you perform labor that you require rest from it? Again Moses asked: What else is written in it? “Do not take the name of the Lord your God in vain” (Exodus 20:7), meaning that it is prohibited to swear falsely. Moses asked the angels: Do you conduct business with one another that may lead you to swear falsely? Again Moses asked: What else is written in it? The Holy One, Blessed be He, said to him: “Honor your father and your mother” (Exodus 20:12). Moses asked the angels: Do you have a father or a mother that would render the commandment to honor them relevant to you? Again Moses asked: What else is written in it? God said to him: “You shall not murder, you shall not commit adultery, you shall not steal” (Exodus 20:13) Moses asked the angels: Is there jealousy among you, or is there an evil inclination within you that would render these commandments relevant? Immediately they agreed with the Holy One, Blessed be He, that He made the right decision to give the Torah to the people...
אנכי ה' אלהיך וגו'... אמר ר' נחמיה מהו אנכי לשון מצרי הוא..
(Exod. 20:2:) I (Anokhi) AM THE LORD YOUR GOD. R. Nehemiah said: What is 'anokhi? It is an Egyptian word...
רַבִּי יוֹחָנָן דִּידֵיהּ אָמַר אָנֹכִי נוֹטָרִיקוֹן אֲנָא נַפְשִׁי כְּתַבִית יְהַבִית רַבָּנַן אָמְרִי אֲמִירָה נְעִימָה כְּתִיבָה יְהִיבָה אִיכָּא דְּאָמְרִי אָנֹכִי לְמַפְרֵעַ יְהִיבָה כְּתִיבָה נֶאֱמָנִין אֲמָרֶיהָ
Rabbi Yoḥanan himself said that the word anokhi that begins the Ten Commandments is an abbreviation for: I myself wrote and gave [ana nafshi ketivat yehavit]. The Rabbis said it is an abbreviation for: A pleasant statement was written and given [amira ne’ima ketiva yehiva].
אנא נפשי - אני בעצמי:
ההתחלה דמ"ת היא – "אנכי", ר"ת "אנא נפשי כתבית יהבית", דהיינו שהקב"ה נתן את עצמו בתורה, והתורה שלומדים למטה בעוה"ז היא התורה כפי שמושרשת בהעצמות, ואז נתחדש ענין היחוד – "ישראל אורייתא וקוב"ה כולא חד".
אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה: כִּי הֲוָה אָזְלִינַן בָּתְרֵיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר לְשַׁיּוֹלֵי בִּתְפִיחָה, זִימְנִין אָמַר: ״הַמָּקוֹם יִפְקׇדְךָ לְשָׁלוֹם״. וְזִימְנִין אָמַר לֵיהּ: ״רַחֲמָנָא יִדְכְּרִינָךְ לִשְׁלָם״. הֵיכִי עָבֵיד הָכִי? וְהָאָמַר רַב יְהוּדָה: לְעוֹלָם אַל יִשְׁאַל אָדָם צְרָכָיו בִּלְשׁוֹן אֲרַמִּי. וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כׇּל הַשּׁוֹאֵל צְרָכָיו בִּלְשׁוֹן אֲרַמִּי — אֵין מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת נִזְקָקִין לוֹ, שֶׁאֵין מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מַכִּירִין בִּלְשׁוֹן אֲרַמִּי! שָׁאנֵי חוֹלֶה דִּשְׁכִינָה עִמּוֹ.
Rabba bar bar Ḥana said: When we would follow Rabbi Elazar to inquire about the health of a sick person; sometimes he would say in Hebrew: May the Omnipresent remember you for peace, and sometimes he would say to him in Aramaic: May the all-Merciful remember you for peace. He would say it in Aramaic when the sick person did not understand Hebrew (Rav Elazar Moshe Horovitz). The Gemara asks: How did he do this, pray in Aramaic? Didn’t Rav Yehuda say: A person should never request that his needs be met in the Aramaic language? And, similarly, Rabbi Yoḥanan said: Anyone who requests that his needs be met in the Aramaic language, the ministering angels do not attend to him to bring his prayer before God, as the ministering angels are not familiar with the Aramaic language, but only with the sacred tongue, Hebrew, exclusively. The Gemara responds: A sick person is different. He does not need the angels to bring his prayer before God because the Divine Presence is with him.
בעניית הקדיש. בטור מביא ב' טעמים על אמירת הקדיש בלשון תרגום. האחד שלא יתקנאו המלאכים בנו שאומרים שבח גדול כזה דשמיה רבה מורה על שם יה רבה שהשם יהי' מלא לעתיד.
If a [poor] person must choose between Sabbath lights and Hanukkah lights, or between Sabbath lights and wine for Kiddush, the lighting of his home takes priority, so as to sustain peace in the house, since even the divine name was erased to make peace between husband and his wife. Great is peace, since the entire Torah has been given to create peace in the world, as it is written: "Its ways are ways of pleasantness, and all its paths are peace" (Proverbs 3:17).