דְּתַנְיָא: ״זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ״, הִתְנָאֵה לְפָנָיו בְּמִצְוֹת: עֲשֵׂה לְפָנָיו סוּכָּה נָאָה, וְלוּלָב נָאֶה, וְשׁוֹפָר נָאֶה, צִיצִית נָאָה, סֵפֶר תּוֹרָה נָאֶה, וְכָתוּב בּוֹ לִשְׁמוֹ בִּדְיוֹ נָאֶה, בְּקוּלְמוֹס נָאֶה, בְּלַבְלָר אוּמָּן, וְכוֹרְכוֹ בְּשִׁירָאִין נָאִין.
What is the source for the requirement of: “This is my God and I will glorify Him”? As it was taught in a baraita with regard to the verse: “This is my God and I will glorify Him [anveihu], the Lord of my father and I will raise Him up.” The Sages interpreted anveihu homiletically as linguistically related to noi, beauty, and interpreted the verse: Beautify yourself before Him in mitzvot. Even if one fulfills the mitzva by performing it simply, it is nonetheless proper to perform the mitzva as beautifully as possible. Make before Him a beautiful sukka, a beautiful lulav, a beautiful shofar, beautiful ritual fringes, beautiful parchment for a Torah scroll, and write in it in His name in beautiful ink, with a beautiful quill by an expert scribe, and wrap the scroll in beautiful silk fabric.
הִתְנָאֶה לְפָנָיו בְּמִצְווֹת. נראה לי בס"ד אומרו לְפָנָיו, כי העיקר הוא כח המחשבה שתהיה נכונה וטובה, וזה הכח הוא אינו גלוי אלא רק לפניו יתברך, ונמצא נעשה במצוה ב' פעמים כֹּחַ [28] שהם כח המחשבה וכח המעשה, שהם מספר נ"ו [56] כמנין נָאֶה.
ומהי מקור הלכה זו של "זה אלי ואנוהו" — דתניא [שכן שנינו בברייתא] ממה שנאמר "זה אלי ואנוהו אלקי אבי וארוממנהו" (שמות טו, ג) דרשו חכמים: "אנווהו" מלשון נוי, ולמעשה: התנאה לפניו במצות, שאף שהמצווה כשרה גם באופן אחר, מכל מקום ראוי לעשותה נאה ככל האפשר. וכגון: עשה לפניו סוכה נאה, ולולב נאה, ושופר נאה, ציצית נאה, וספר תורה נאה בקלפו, וכתוב בו לשמו בדיו נאה, בקולמוס נאה, בלבלר אומן וכורכו את הספר בשיראין (אריג משי) נאין.
וכמו שצריך האדם לעשות המצוה בשלימות, צריך גם כן שיעשה בהדור, כי זהו מצוה בשלימות כאשר יעשה אותה בהדור. ובפרק רבי אליעזר דמילה (שבת קלג:), "זה אלי ואנוהו" (שמות טו, ב), התנאה לפניו במצות; עשה סוכה נאה, ולולב נאה, שופר נאה, כתוב ספר תורה לשמו בדיו נאה, בקולמוס נאה, בלבלר אומן, וכורכו בשיראות נאין.
אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר: ״וְאַנְוֵהוּ״ — הֱוֵי דּוֹמֶה לוֹ, מָה הוּא חַנּוּן וְרַחוּם — אַף אַתָּה הֱיֵה חַנּוּן וְרַחוּם.
Abba Shaul says: Ve’anveihu should be interpreted as if it were written in two words: Ani vaHu, me and Him [God]. Be similar, as it were, to Him, the Almighty: Just as He is compassionate and merciful, so too should you be compassionate and merciful. In any case, there is no proof from Rabbi Yishmael’s statement with regard to the Paschal lamb that he would say the same with regard to circumcision, as in that case, he might agree that fulfilling the mitzva beautifully justifies overriding Shabbat.
הוי דומה לו - ולשון אנוהו אני והוא אעשה עצמי כמותו לדבק בדרכיו:
Be similar to him: And the expression, "I will adorn Him" (anvehu), [signifies], "I and He" (ani ve'Hu) - I will make myself like Him, to cling to His ways.
Mesillat Yesharim, Introduction 34
Walking in His ways - this includes all matters of uprightness and correction of character traits. This is what our sages of blessed memory explained (Shab.133b) "just as He is merciful, be also merciful..." The general principle of all this is for one to conduct all of his traits in all the variety of his deeds according to what is just and ethical.
Walking in His ways - this includes all matters of uprightness and correction of character traits. This is what our sages of blessed memory explained (Shab.133b) "just as He is merciful, be also merciful..." The general principle of all this is for one to conduct all of his traits in all the variety of his deeds according to what is just and ethical.