What is Chabad Chasidus?

Letter from Rabbi Abraham of Kalisk to Rabbi Shneur Zalman of Liadi - 1798

וכן הי' מנהג רבותינו, היו נשמרים ונזהרים מאוד בדבריהם שלא להשמיע לרוב החסידים, ורובם ככולם, כי אם בדרך מוסר ולהכניסם בברית אמונת חכמים ... ועל הכלל חסידים די להם באמונת חכמים ושיכירו חסרונם.

Our sages, of blessed memory, were careful and guarded in their words, not to reveal too much to the broader community or to most of the chasidim, imparting only general ethical guidance to bring them into the covenant of trust in the sages... For the chasidim, faith in the sages and awareness of their own limitations should suffice.

Answer from Rabbi Shneur Zalman of Liadi to Rabbi Abraham of kalisk - 1805

והנה ביאור הפסוק וצדיק באמונתו יחי' נתבאר יפה בשבת נחמו דהאי שתא, ונרמז במקצת בלקוטי אמרים פל"ג. אבל לפי תפיסתו מאמר זה בא חבקוק כו' כפשוטו, להיות די באמונה הפשוטה כו', כמו שכתב במכתבו דשנת תקנ"ח, אישתמיטתיה מאמר רז"ל גנבא אפום מחתרתא רחמנא קרי', הרי שאף שמאמין בה׳ אעפ"כ אינו מושל ברוחו שלא לגנוב ושלא לרצוח, כנודע מדין הבא במחתרת שאין לו דמים מפני שבא להרוג את בעל הבית אם ימצאנו כו'. אלא כדי שיהי' יראת ה׳ צריך להעמיק דעתו ולהתבונן כו', וכמ"ש בלקוטי אמרים, וכידוע לכל בכל מדינות וואלין ואוקריינא לכל מי שהריח ריח תורה מדרך הבעש"ט זללה"ה ותלמידיו,

Now, regarding the verse 'and the righteous shall live by his faith,' its explanation was well-covered in a Shabbat Nachamu lecture that year and was briefly alluded to in Likutei Amarim, chapter 33. However, in his understanding, he takes this statement of the prophet Habakkuk literally, believing that simple faith alone suffices, as he wrote in his 1798 letter. But he has overlooked the teaching of our sages, 'A thief at the entrance of the tunnel calls out to G-d,' meaning that even though he believes in G-d, he nevertheless cannot restrain himself from stealing and killing, as is known from the law of the tunneler (thief who digs into a house), who is to be killed because he intends to kill the homeowner if he finds him there.

Instead, to attain fear of G-d, one must deepen one’s understanding and contemplation, as I wrote in Likutei Amarim and as is well-known to all in the regions of Volhynia and Ukraine to those familiar with the teachings of the Baal Shem Tov and his disciples.

דברים ו׳:ד׳

(ד) שְׁמַ֖ע יִשְׂרָאֵ֑ל ה׳ אֱלֹקֵ֖ינוּ ה׳ ׀ אֶחָֽד׃

Deuteronomy 6:4

(4) Hear, O Israel The L-rd our G-d, the L-rd is one.”

ספר החינוך תי״ז:א׳

מִצְוַת אַחְדוּת הַשֵּׁם – שֶׁנִּצְטַוִּינוּ לְהַאֲמִין כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוּא הַפּוֹעֵל כָּל הַמְּצִיאוּת, אֲדוֹן הַכֹּל, אֶחָד בְּלִי שׁוּם שִׁתּוּף, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ו ד) שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה׳ אֱלֹקֵינוּ ה׳ אֶחָד, וְזֶה מִצְוַת עֲשֵׂה הִיא, אֵינָהּ הַגָּדָה,

Sefer HaChinukh 417:1

The commandment of the unification of God: That we were commanded to believe that God, may He be blessed — Who is the Mover of all existence, the Master of everything — is one without any combination, as it is stated (Deuteronomy 6:4), “Hear, Israel, the Lord is our God, the Lord is one.” And this is a positive commandment, not [just] a statement.

תניא, חלק שני; שער היחוד והאמונה א׳:ג׳

הִנֵּה, כְּתִיב: ״לְעוֹלָם, ה׳, דְּבָרְךָ נִצָּב בַּשָּׁמָיִם״, וּפִירֵשׁ הַבַּעַל־שֵׁם־טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה: כִּי ״דְּבָרְךָ״ שֶׁאָמַרְתָּ ״יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם וְגוֹ׳״ – תֵּיבוֹת וְאוֹתִיּוֹת אֵלּוּ, הֵן נִצָּבוֹת וְעוֹמְדוֹת לְעוֹלָם בְּתוֹךְ רְקִיעַ הַשָּׁמַיִם, וּמְלוּבָּשׁוֹת בְּתוֹךְ כָּל הָרְקִיעִים לְעוֹלָם לְהַחֲיוֹתָם, כְּדִכְתִיב: ״וּדְבַר אֱלֹקֵינוּ יָקוּם לְעוֹלָם״, ״וּדְבָרָיו חָיִים וְקַיָּימִים לָעַד כוּ׳״, כִּי אִילּוּ הָיוּ הָאוֹתִיּוֹת מִסְתַּלְּקוֹת כְּרֶגַע חַס וְשָׁלוֹם וְחוֹזְרוֹת לִמְקוֹרָן, הָיוּ כָּל הַשָּׁמַיִם אַיִן וָאֶפֶס מַמָּשׁ, וְהָיוּ כְּלֹא הָיוּ כְּלָל, וּכְמוֹ קוֹדֶם מַאֲמַר ״יְהִי רָקִיעַ כוּ׳״ מַמָּשׁ.

Tanya, Part II; Shaar HaYichud VehaEmunah 1:3

It is written: “Forever, O L–rd, Your word stands firm in the heavens.” The Baal Shem Tov, of blessed memory, has explained that “Your word” which you uttered, “Let there be a firmament in the midst of the waters…,” these very words and letters stand firmly forever within the firmament of heaven and are forever clothed within all the heavens to give them life, as it is written, “The word of our G–d shall stand firm forever” and “His words live and stand firm forever….” For if the letters were to depart [even] for an instant, G–d forbid, and return to their source, all the heavens would become naught and absolute nothingness, and it would be as though they had never existed at all, exactly as before the utterance, “Let there be a firmament.”

תניא, חלק שני; שער היחוד והאמונה ג׳:א׳

וְהִנֵּה, אַחֲרֵי הַדְּבָרִים וְהָאֱמֶת הָאֵלֶּה, כָּל מַשְׂכִּיל עַל דָּבָר יָבִין לַאֲשׁוּרוֹ, אֵיךְ שֶׁכָּל נִבְרָא וָיֵשׁ הוּא בֶּאֱמֶת נֶחְשָׁב לְאַיִן וָאֶפֶס מַמָּשׁ לְגַבֵּי כֹּחַ הַפּוֹעֵל וְרוּחַ פִּיו שֶׁבַּנִּפְעָל, הַמְהַוֶּה אוֹתוֹ תָּמִיד וּמוֹצִיאוֹ מֵאַיִן מַמָּשׁ לְיֵשׁ.

Tanya, Part II; Shaar HaYichud VehaEmunah 3:1

Now, following these words and the truth [concerning the nature of the Creation], every intelligent person will understand clearly that each creature and being is actually considered naught and absolute nothingness in relation to the Activating Force and the “breath of His mouth” which is in the created thing, continuously calling it into existence and bringing it from absolute nonbeing into being.

תניא, חלק שני; שער היחוד והאמונה ג׳:ב׳

וּמַה שֶּׁכָּל נִבְרָא וְנִפְעָל נִרְאֶה לָנוּ לְיֵשׁ וּמַמָּשׁוּת, זֶהוּ, מֵחֲמַת שֶׁאֵין אָנוּ מַשִּׂיגִים וְרוֹאִים בְּעֵינֵי בָשָׂר אֶת כֹּחַ ה׳ וְרוּחַ פִּיו שֶׁבַּנִּבְרָא, אֲבָל אִילּוּ נִיתְּנָה רְשׁוּת לָעַיִן לִרְאוֹת וּלְהַשִּׂיג אֶת הַחַיּוּת וְרוּחָנִיּוּת שֶׁבְּכָל נִבְרָא, הַשּׁוֹפֵעַ בּוֹ מִ״מּוֹצָא פִי ה׳״ וְרוּחַ פִּיו – לֹא הָיָה גַּשְׁמִיּוּת הַנִּבְרָא וְחוּמְרוֹ וּמַמָּשׁוֹ נִרְאֶה כְּלָל לְעֵינֵינוּ, כִּי הוּא בָּטֵל בִּמְצִיאוּת מַמָּשׁ לְגַבֵּי הַחַיּוּת וְהָרוּחָנִיּוּת שֶׁבּוֹ, מֵאַחַר שֶׁמִּבַּלְעֲדֵי הָרוּחָנִיּוּת, הָיָה אַיִן וָאֶפֶס מַמָּשׁ, כְּמוֹ קוֹדֶם שֵׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית מַמָּשׁ, וְהָרוּחָנִיּוּת הַשּׁוֹפֵעַ עָלָיו מִ״מּוֹצָא פִי ה׳״ וְרוּחַ פִּיו, הוּא לְבַדּוֹ הַמּוֹצִיאוֹ תָּמִיד מֵאֶפֶס וָאַיִן לְיֵשׁ, וּמְהַוֶּה אוֹתוֹ, אִם כֵּן, אֶפֶס בִּלְעָדוֹ בֶּאֱמֶת.

Tanya, Part II; Shaar HaYichud VehaEmunah 3:2

The reason that all things created and activated appear to us as existing and tangible is that we do not comprehend nor see with our physical eyes the power of G–d and the “breath of His mouth” which is in the created thing. If, however, the eye were permitted to see and to comprehend the life-force and spirituality which is in every created thing, flowing into it from “that which proceeds out of the mouth of G–d” and “His breath,” then the materiality, grossness, and tangibility of the creature would not be seen by our eyes at all, for it is completely nullified in relation to the life-force and the spirituality which is within it, since without the spirituality it would be naught and absolute nothingness, exactly as before the Six Days of Creation. The spirituality which flows into it from “that which proceeds out of the mouth of G–d” and “His breath”—that alone continuously brings it forth from naught and nullity into being and gives it existence. Hence, there is truly nothing besides Him.

תניא, חלק ראשון; ליקוטי אמרים ג׳:י״ג

וְהַדַּעַת, הוּא מִלְּשׁוֹן ״וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה״, וְהוּא לְשׁוֹן הִתְקַשְּׁרוּת וְהִתְחַבְּרוּת, שֶׁמְּקַשֵּׁר דַּעְתּוֹ בְּקֶשֶׁר אַמִּיץ וְחָזָק מְאֹד, וְיִתְקַע מַחֲשַׁבְתּוֹ בְּחוֹזֶק בִּגְדוּלַּת אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, וְאֵינוֹ מַסִּיחַ דַּעְתּוֹ.

Tanya, Part I; Likkutei Amarim 3:13

Daat, the etymology of which is to be found in the verse, “And Adam knew (yada) Eve,” implies attachment and union. That is, one binds his mind with a very firm and strong bond to, and firmly fixes his thought on, the greatness of the En Sof, blessed is He, without diverting his mind [from Him].

תניא, חלק ראשון; ליקוטי אמרים ג׳:י״ד

כִּי אַף מִי שֶׁהוּא חָכָם וְנָבוֹן בִּגְדוּלַּת אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, הִנֵּה אִם לֹא יְקַשֵּׁר דַּעְתּוֹ וְיִתְקַע מַחֲשַׁבְתּוֹ בְּחוֹזֶק וּבְהַתְמָדָה – לֹא יוֹלִיד בְּנַפְשׁוֹ יִרְאָה וְאַהֲבָה אֲמִיתִּית, כִּי אִם דִּמְיוֹנוֹת שָׁוְא.

Tanya, Part I; Likkutei Amarim 3:14

For even one who is wise and understanding of the greatness of the En Sof, blessed is He, will not—unless he binds his knowledge and fixes his thought with firmness and perseverance—produce in his soul true love and fear, but only vain fancies.

תניא, חלק ראשון; ליקוטי אמרים ג׳:ט״ו

וְעַל כֵּן, הַדַּעַת הוּא קִיּוּם הַמִּדּוֹת וְחַיּוּתָן, וְהוּא כּוֹלֵל חֶסֶד וּגְבוּרָה, פֵּירוּשׁ, אַהֲבָה וַעֲנָפֶיהָ וְיִרְאָה וַעֲנָפֶיהָ:

Tanya, Part I; Likkutei Amarim 3:15

Therefore daat is the basis of the middot and the source of their vitality; it contains chesed and gevurah, that is to say, love with its offshoots and fear with its offshoots.