(17) Her ways are pleasant ways,
And all her paths, peaceful.
(א) דרכי נועם. ר״ל לא יבוא בשום צד מכשול בדבר קיום דברי התורה:
Meaning to say, no stumbling or failing will occur through the fulfillment of the Torah
(א) דרכיה הדרך הוא הדרך הגדול הקבוע לרבים, והנתיבות הם שהולכים בם יחידים...שדרכי החכמה הכוללים הם הדרכים המובילים אל הנועם שהוא הערבות הנפשיי הרוחני (ב) וכל נתיבותיה שלום, שהנתיבות הקטנות המתפרשות מן הדרך הגדול שבם ילך כל יחיד לעצמו בהנהגת עצמו וביתו, הם שלום, כי שלום הגוף והבית והמדינה ושלום קניניו...
The ways refer to the large ways meant for the general masses, and the paths are for individuals...the ways of wisdom (Torah) lead us to pleasantness spiritual bliss, and sweetness...the smaller paths lead off to the larger ways where each individual finds his unique peace, whether his internal peace, peace at home, national peace...
(א) דרכיה דרכי נועם. הנה דרכי התורה הם דרכים שינעמו וימתקו מאד לאדם כי לא העמיסה על האדם שום מעמס יקשה לו אבל כל מה שבה מן המצות והאזהרות הם דברים ערבים ורצויים בעצמותם...כי כלם ישירו אל בריאות הגוף ובריאות הנפש הנה התורה היא עץ חיים לאשר הם מחזיקים בה
The ways of the Torah are very sweet, because the Torah does not want to overburden a man, rather all the mitzvot are inherently sweet and desirable...all of them are beneficial for the health of one's body and soul, as the verse states It is a tree of life to those who hold onto it
אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי: מִמַּאי דְּהַאי ״כַּפּוֹת תְּמָרִים״ דְּלוּלַבָּא הוּא? אֵימָא חֲרוּתָא! בָּעֵינָא כְּפוֹת וְלֵיכָּא...וְאֵימָא כּוּפְרָא? אָמַר אַבָּיֵי: ״דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נוֹעַם וְכׇל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם״ כְּתִיב.
Ravina said to Rav Ashi: From where is it ascertained that this term, “branches of a date palm,” is referring to the branches of the lulav? Say it is referring to the hardened branch of the date palm. Rav Ashi answered: That cannot be, as we require the lulav to be bound, and there is no binding, since at that stage the hardened leaves point outward, and binding them is impossible. The Gemara asks: And say the verse is referring to the branch of the date palm [kufra] that has not yet hardened completely and could still be bound, albeit with difficulty. Abaye said that it is written in praise of the Torah: “Its way are ways of pleasantness and all its paths are peace” (Proverbs 3:17). At that stage of development, some of the leaves are thorns that potentially wound. The Torah would not command to use that type of branch in fulfilling the mitzva.
גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: ״עֲנַף עֵץ עָבוֹת״ — שֶׁעֲנָפָיו חוֹפִין אֶת עֵצוֹ. וְאֵי זֶה הוּא? הֱוֵי אוֹמֵר זֶה הֲדַס...וְאֵימָא דּוּלְבָּא! בָּעֵינַן עֲנָפָיו חוֹפִין אֶת עֵצוֹ, וְלֵיכָּא. וְאֵימָא הִירְדּוּף! אָמַר אַבָּיֵי: ״דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נוֹעַם״, וְלֵיכָּא. רָבָא אָמַר, מֵהָכָא: ״הָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ״.
GEMARA: The Sages taught: It is written: “Boughs of a dense-leaved tree” (Leviticus 23:40); this is referring to a tree whose leaves obscure its tree. And which tree is that? You must say it is the myrtle tree. And say the verse is referring to oleander, which has both characteristics. Abaye said: It is written with regard to the Torah: “Its ways are ways of pleasantness” (Proverbs 3:17), and that is not the case with the oleander tree, because it is a poisonous plant and its sharp, thorn-like leaves pierce the hand of one holding it. Rava said: The unfitness of the oleander is derived from here: “Love truth and peace” (Zechariah 8:19), and poisonous plants that pierce are antithetical to peace.
(יט) פרו ורבו וכו' לא רחוק הוא לאמר הא שפטרה התורה נשים מפו"ר וחייבה רק אנשים כי משפטי ד' ודרכיו דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום ולא עמסה על הישראלי מה שאין ביכולת הגוף לקבל, ומכל דבר האסור לא מנעה התורה בסוגה ההיתר כמו שאמרו פרק כל הבשר ומשום זה לא מצאנו מצוה להתענות רק יום אחד בשנה וקודם הזהירה וחייבה לאכול,
(19) "Be fruitful and multiply, etc." It is not far fetched to say that the reason the Torah exempted women from the mitzvah of Pru U'Rvu and obligated only men is because the laws of Hashem and His ways "... are pleasant and all of his paths peaceful" [Mishlei 3:17] and he did not amass on a Jewish person what the body can not tolerate. Everything that is prohibited by the Torah there is a permitted alternative as detailed in [Tractate Hullin 8th chapter] "Kal Habasar". Due to this principle there is only one day in the calendar th at we are [biblically] obligated to not eat [Yom Kippur] and the preceding day [the 9th] we are warned and obligated TO eat.
תָּנוּ רַבָּנַן: כֵּיצַד מְרַקְּדִין לִפְנֵי הַכַּלָּה? בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: כַּלָּה כְּמוֹת שֶׁהִיא. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: ״כַּלָּה נָאָה וַחֲסוּדָה״. אָמְרוּ לָהֶן בֵּית שַׁמַּאי לְבֵית הִלֵּל: הֲרֵי שֶׁהָיְתָה חִיגֶּרֶת אוֹ סוֹמָא, אוֹמְרִים לָהּ: ״כַּלָּה נָאָה וַחֲסוּדָה״? וְהַתּוֹרָה אָמְרָה: ״מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק״! אָמְרוּ לָהֶם בֵּית הִלֵּל לְבֵית שַׁמַּאי: לְדִבְרֵיכֶם, מִי שֶׁלָּקַח מִקָּח רַע מִן הַשּׁוּק, יְשַׁבְּחֶנּוּ בְּעֵינָיו, אוֹ יְגַנֶּנּוּ בְּעֵינָיו? הֱוֵי אוֹמֵר: יְשַׁבְּחֶנּוּ בְּעֵינָיו. מִכָּאן אָמְרוּ חֲכָמִים: לְעוֹלָם תְּהֵא דַּעְתּוֹ שֶׁל אָדָם מְעוֹרֶבֶת עִם הַבְּרִיּוֹת.
The Sages taught: How does one dance before the bride, i.e., what does one recite while dancing at her wedding? Beit Shammai say: One recites praise of the bride as she is, emphasizing her good qualities. And Beit Hillel say: One recites: A fair and attractive bride. Beit Shammai said to Beit Hillel: In a case where the bride was lame or blind, does one say with regard to her: A fair and attractive bride? But the Torah states: “Keep you from a false matter” (Exodus 23:7). Beit Hillel said to Beit Shammai: According to your statement, with regard to one who acquired an inferior acquisition from the market, should another praise it and enhance its value in his eyes or condemn it and diminish its value in his eyes? You must say that he should praise it and enhance its value in his eyes and refrain from causing him anguish. From here the Sages said: A person’s disposition should always be empathetic with mankind, and treat everyone courteously.
תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות - לעשות לאיש ואיש כרצונו:
Always be empathetic with mankind: to do as each person wants
כלה כמות שהיא - ואם יש בה מום ישתקו ולא ישבחוה אי נמי ישבחוה בדבר נאה שיש בה כגון בעיניה או בידיה אם הם יפות וב"ה אומרים ישבחוה לגמרי דכשמזכירין מה שיש בה לשבח מכלל דשאר לגנאי:
ישבחנו בעיניו או יגננו בעיניו - וב"ש סברי אע"ג דישבחנו בעיניו אין להם לחכמים לתקן להזקיק לומר שקר דהתורה אמרה מדבר שקר תרחק:
כלה כמות שהיא
And if she has a blemish, it is the opinion of ב״ש that they should be silent and not praise her at all. Or you may also say that they should praise her with any pleasant feature that she possesses; for instance with her eyes or with her hands if they are pretty.
ב״ה maintains that they should praise her completely; without reservations or mentioning specific details for if we only mention the praiseworthy attributes, there is the inference is that the rest of her attributes are shameful.
----------------–
ובית שמאי סברי דאף אף על גב דישבחנו בעיניו –
And ב״ש is of the opinion that even though it is proper that he should praise it in the eyes of the purchaser (as ב״ה asserted), nevertheless we cannot derive from the conduct of an individual, how to institute a general requirement for the populace at large; for the תורה states ‘one should distance himself from a false statement’.
וְאָמַר רַבִּי אִילְעָא מִשּׁוּם רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן: מוּתָּר לוֹ לָאָדָם לְשַׁנּוֹת בִּדְבַר הַשָּׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אָבִיךְ צִוָּה וְגוֹ׳ כֹּה תֹאמְרוּ לְיוֹסֵף אָנָּא שָׂא נָא וְגוֹ׳״. רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: מִצְוָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֵיךְ אֵלֵךְ וְשָׁמַע שָׁאוּל וַהֲרָגָנִי וְגוֹ׳״. דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל תָּנָא: גָּדוֹל הַשָּׁלוֹם, שֶׁאַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שִׁינָּה בּוֹ, דְּמֵעִיקָּרָא כְּתִיב: ״וַאֲדוֹנִי זָקֵן״
And Rabbi Ile’a further said in the name of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon: It is permitted for a person to depart from the truth in a matter that will bring peace, as it is stated: “Your father commanded before he died, saying: So you shall say to Joseph: Please pardon your brothers’ crime, etc.” (Genesis 50:16–17). Jacob never issued this command, but his sons falsely attributed this statement to him in order to preserve peace between them and Joseph. Rabbi Natan says: It is a mitzva to depart from the truth in order to preserve peace, as it is stated: “And Samuel said: How can I go, and Saul will hear and kill me” (I Samuel 16:2). God responded in the next verse that Samuel should say he went to sacrifice an offering, indicating that God commands one to lie in order to preserve peace. It was taught in the school of Rabbi Yishmael: Great is peace, as even the Holy One, Blessed be He, departed from the truth for it. As, initially it is written that Sarah said of Abraham: “And my lord is old” (Genesis 18:12), and in the end it is written that God told Abraham that Sarah said: “And I am old” (Genesis 18:13). God adjusted Sarah’s words in order to spare Abraham hurt feelings that might lead Abraham and Sarah to quarrel.
ועל זה א"ר ינאי כל ימי לא הייתי יודע היכן מקרא זה פשוט כו'. וארז"ל (ויק"ר ט ט) כל המצות אם תבא לידך אתה מחויב לעשותה אבל השלום אינו כן אלא אתה מחוייב להדר אחריו שנאמר בקש שלום ורדפהו, והוא ע"י סור מרע ועשה טוב ואין טוב אלא תורה כו' כי ע"כ נאמר שכל נתיבותיה שלום (משלי ג יז) לפי שמצלת מלה"ר הגורם כל דברי ריבות.
All Mitzot, if they come to you you are obligated to fulfill them, but peace is different as you must pursue it as the posuk says "pursue peace and chase it"...and this is through the Torah, the true good, as the posuk says "all of its paths are peaceful", that is saving one from speaking Lashon Hara and quarreling
מסכתות קטנות מסכת אבות דרבי נתן נוסחא א פרק יב
וכן שני בני אדם שעשו מריבה זה עם זה. הלך אהרן וישב לו אצל אחד מהם ואמר לו בני ראה חברך מהו אומר מטרף את לבו וקורע את בגדיו אומר אוי לי היאך אשא את עיני ואראה את חברי בושתי הימנו שאני הוא שסרחתי עליו. הוא יושב אצלו עד שמסיר קנאה מלבו והולך אהרן ויושב לו אצל האחר וא"ל בני ראה חברך מהו אומר מטרף את לבו וקורע את בגדיו ואומר אוי לי היאך אשא את עיני ואראה את חברי בושתי הימנו שאני הוא שסרחתי עליו. הוא יושב אצלו עד שמסיר קנאה מלבו. וכשנפגשו זה בזה גפפו ונשקו זה לזה. לכך נאמר ויבכו את אהרן שלשים יום כל בית ישראל (במדבר כ' כ"ט):
And when two people had a fight with each other, Aharon went and sat with one of them and said to him, "My son, look at your friend, what is he saying?" He sits with him until he removes jealousy from his heart, and Aaron goes and sits with him at the other's, and O my son, see what your friend says, he tears his heart and tears his clothes, and says, "Oh, how come I will lift up my eyes and see my friend, I am ashamed that I am the one who offended him. He sits with him until he removes jealousy." and when they met each other they hugged and kissed each other
It is taught in a baraita: The verse states: “To love the Lord your God, to listen to His voice, and to cleave to Him” (Deuteronomy 30:20). This verse indicates that a person should not say: I will read the written Torah so that they will call me a Sage; I will study Mishna so that they will call me Rabbi; I will review my studies so that I will be an Elder and will sit in the academy. Rather, learn out of love, as the verse states: “To love the Lord your God.” And the honor will eventually come of its own accord, as it is stated: “Bind them upon your fingers; write them on the tablet of your heart” (Proverbs 7:3), and it states: “Its ways are ways of pleasantness, and all its paths are peace” (Proverbs 3:17), and it states: “It is a tree of life to those who grasp it; happy is everyone who holds it fast” (Proverbs 3:17)
את בריתי שלום...שהתורה במצותיה תביא אל תכלית שלמיות הנפשיות אמר שלמה עלי' (משלי ג׳:י״ז) וכל נתיבותיה שלום. ...והנה הכוונה העליונה ית' היא שישתלמו ברואיו ובפרט מין האדם, שישמש כל כחותיו הגשמיות והנפשיות להתעלות ממדרגה שפלה שהוא בה אל מדרגה יותר עליונה, ובהגיעו אל מדרגה זו המכוון בו, היא היא שלמותו
The Torah wants us to reach the ultimate spiritual perfection, as the posuk states "and all its paths are peaceful"...that mankind may use his strength, energies and capabilities to rise up and ascend to achieve greatness, the ultimate peace (summarized)