והחיות עומדות אצל כסא כבודו ואין יודעות מקום כבודו. עומדות ביראה ובאימה ברתת ובזיע ומזיעת פניהם נהר של אש מושך ויוצא לפניו, שנאמר (דניאל ז, י): "נְהַר דִּי נוּר נָגֵד וְנָפֵק מִן קֳדָמוֹהִי". שנים שרפים עומדים – אחד מימינו של הקב"ה ואחד משמאלו; שש כנפים שש כנפים לכל אחד. ואחד בשתים יכסה פניו שלא יביטו פני השכינה, ושנים מכסים רגליהם, שלא יראו פני השכינה, כדי לשכח עמידת רגל עגל, ובשתים מעופפים ומעריצים ומקדישים את שמו הגדול זה עונה וזה קורא ואומרים (ישעיהו ו, ג): "קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ ה׳ צְבָאוֹת מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ". והחיות עומדות אצל כבודו ואינן יודעות מקום כבודו, עונות ואומרות בכל מקום שכבודו שם "ברוך כבודו ה׳ ממקומו." וישראל גוי אחד בארץ שהם מיחדים שמו תמיד, בכל יום עונים ואומרים (דברים ו, ד): "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה׳ אֱלֹקֵינוּ ה׳ אֶחָד" והוא משיב לעמו ישראל: אני ה׳ אלקיכם המציל אתכם מכל צרה.
וְהָא ״אִם הִשְׁלִים״ קָתָנֵי, דִּיעֲבַד — אִין, לְכַתְּחִילָּה — לָא! הָכִי קָאָמַר: מַתְחִיל בַּתּוֹרָה וּמַשְׁלִים בְּנָבִיא. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: מַשְׁלִים בַּתּוֹרָה, וְאִם הִשְׁלִים בְּנָבִיא — יָצָא. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי יוֹסֵי: ווֹתִיקִין הָיוּ מַשְׁלִימִין אוֹתָהּ בַּתּוֹרָה. בִּשְׁלָמָא זִכְרוֹנוֹת וְשׁוֹפָרוֹת אִיכָּא טוּבָא, אֶלָּא מַלְכִיּוֹת — תְּלָת הוּא דְּהָוְיָין: ״ה׳ אֱלֹקָיו עִמּוֹ וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ״, ״וַיְהִי בִּישׁוּרוּן מֶלֶךְ״, ״ה׳ יִמְלוֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד״, וַאֲנַן בָּעֵינַן עֶשֶׂר, וְלֵיכָּא! אָמַר רַב הוּנָא, תָּא שְׁמַע: ״שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה׳ אֱלֹקֵינוּ ה׳ אֶחָד״ — מַלְכוּת, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֵינָהּ מַלְכוּת. ״וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבוֹתָ אֶל לְבָבֶךָ כִּי ה׳ הוּא הָאֱלֹקִים אֵין עוֹד״ — מַלְכוּת, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֵינָהּ מַלְכוּת. ״אַתָּה הׇרְאֵתָ לָדַעַת כִּי ה׳ הוּא הָאֱלֹקִים אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ״ — מַלְכוּת, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֵינָהּ מַלְכוּת.
Mesechet Brachot explains that the Shema fulfills קַבּלת עֹל מַלְכוּת שָׁמַֽיִם. A קַבּלה is accepting upon oneself verbally to commit to an action. The ideological acceptance of the obligation of the yoke of heaven means that Hashem is our G-d, and there is none else.
A married couple invests themselves in the relationship's totality (emotionally, spiritually, and materially). Reaccepting the marriage contract daily, every evening and morning, when coming and going, and wearing it on one's arm and head ensures the relationship's fidelity and vitality. Midrash Zuta on Shir HaShirim 8:6, שִׂימֵ֨נִי כַֽחוֹתָ֜ם עַל־לִבֶּ֗ךָ כַּֽחוֹתָם֙ עַל־זְרוֹעֶ֔ךָ, the seal on your heart and hand refers to the tefillin worn on the hand. (See Chagai 2:23; וְשַׂמְתִּ֖יךָ כַּֽחוֹתָ֑ם כִּֽי־בְךָ֣ בָחַ֔רְתִּי נְאֻ֖ם ה׳ צְבָאֽוֹת׃). Presumably, G-d's signet would have a letter shin (The three wrappings around the finger are a signet ring that, when impressed, is reversible/invertible.).
The first paragraph specifies that the foundation is to love G-d in totality (emotionally, spiritually, and materially). How? Through His commandments. Just as a wife needs to have her ketubah imminently accessible and its contents fluent to her, this contract is spoken of at all times, whether coming or going, prominently placed in the house and worn on the arm and head.
שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה׳ אֱלֹקֵֽינוּ ה׳ אֶחָד: יש להפסיק מעט בין אחד לברוך כי עיקר קבול עול מלכות שמים היא פסוק ראשון. ויאמר בלחש: בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד: וְאָהַבְתָּ אֵת ה׳ אֱלֹקֶֽיךָ בְּכָל֯־לְ֯בָבְ֒ךָ וּבְכָל־נַפְשְׁ֒ךָ וּבְכָל־מְאֹדֶֽךָ: וְהָיוּ הַדְּ֒בָרִים הָאֵֽלֶּה אֲשֶׁר֯ אָ֯נֹכִי מְצַוְּ֒ךָ הַיּוֹם עַל֯־לְ֯בָבֶֽךָ: וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶֽיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּ֒ךָ בְּבֵיתֶֽךָ וּבְלֶכְתְּ֒ךָ בַדֶּֽרֶךְ וּבְשָׁכְבְּ֒ךָ וּבְקוּמֶֽךָ: וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל֯־יָ֯דֶֽךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶֽיךָ: וּכְתַבְתָּם עַל־מְזֻזוֹת בֵּיתֶֽךָ וּבִשְׁעָרֶֽיךָ:
Be forewarned that failure to maintain your obligation to love me, by turning your hearts and serving other G-d, thereby igniting G-d's anger in you, then my sustaining you will cease, and you will be evicted from the house that I provided for you.
This contract should be placed on your hearts, tied to your arms and head, passed to your children, and spoken about at all times and when coming home and leaving so that you will continue to live in my house as I committed to your forefathers.
(ז) וְהָיָה אִם־שָׁמֹֽעַ תִּשְׁמְ֒עוּ אֶל־מִצְוֹתַי אֲשֶׁר֯ אָ֯נֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת־ה׳ אֱלֹקֵיכֶם וּלְעָבְדוֹ בְּכָל֯־לְ֯בַבְכֶם וּבְכָל־נַפְשְׁ֒כֶם: וְנָתַתִּי מְטַר֯־אַ֯רְצְ֒כֶם בְּעִתּוֹ֯ י֯וֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ וְאָסַפְתָּ דְגָנֶֽךָ וְתִירשְׁ֒ךָ וְיִצְהָרֶֽךָ: וְנָתַתִּי עֵֽשֶׂב֯ בְּ֯שָׂדְ֒ךָ לִבְהֶמְתֶּֽךָ וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָֽעְתָּ: הִשָּׁמְ֒רוּ לָכֶם פֶּן֯־יִ֯פְתֶּה לְבַבְכֶם וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹקִים֯ אֲ֯חֵרִים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם: וְחָרָה אַף־ה׳ בָּכֶם וְעָצַר֯ אֶ֯ת־הַשָּׁמַֽיִם וְלֹּא֯־יִ֯הְיֶה מָטָר וְהָאֲדָמָה לֹא תִתֵּן אֶת֯־יְ֯בוּלָהּ וַאֲבַדְתֶּם֯ מְ֯הֵרָה מֵעַל הָאָֽרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר֯ ה׳ נֹתֵן לָכֶם: וְשַׂמְתֶּם֯ אֶ֯ת־דְּבָרַי֯ אֵֽ֯לֶּה עַל֯־לְ֯בַבְכֶם וְעַל־נַפְשְׁ֒כֶם וּקְשַׁרְתֶּם֯ אֹ֯תָם לְאוֹת עַל֯־יֶ֯דְכֶם וְהָיוּ לְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֵיכֶם: וְלִמַּדְתֶּם֯ אֹ֯תָם אֶת־בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם בְּשִׁבְתְּ֒ךָ בְּבֵיתֶֽךָ וּבְלֶכְתְּ֒ךָ בַדֶּֽרֶךְ וּבְשָׁכְבְּ֒ךָ וּבְקוּמֶֽךָ: וּכְתַבְתָּם עַל־מְזוּזוֹת בֵּיתֶֽךָ וּבִשְׁעָרֶֽיךָ: לְמַֽעַן֯ יִ֯רְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה׳ לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם כִּימֵי הַשָּׁמַֽיִם עַל־הָאָֽרֶץ:
וַֽיֹּאמֶר֯ ה׳ אֶ֯ל־משֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר֯ אֶ֯ל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל־כַּנְפֵי בִגְ֒דֵיהֶם לְדֹרֹתָם וְנָתְ֒נוּ עַל־צִיצִת הַכָּנָף֯ פְּ֯תִיל תְּכֵֽלֶת: וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם֯ אֹ֯תוֹ וּזְכַרְתֶּם֯ אֶ֯ת־כָּל־מִצְוֹת֯ ה׳ וַעֲשִׂיתֶם֯ אֹ֯תָם וְלֹא תָתֽוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר֯־אַ֯תֶּם זֹנִים֯ אַ֯חֲרֵיהֶם: לְמַֽעַן תִּזְכְּ֒רוּ וַעֲשִׂיתֶם֯ אֶ֯ת־כָּל־מִצְוֹתָי וִהְיִיתֶם קְדשִׁים לֵאלֹקֵיכֶם: אֲנִי ה׳ אֱלֹהֵיכֶם֯ אֲ֯שֶׁר הוֹצֵֽאתִי אֶתְכֶם֯ מֵ֯אֶֽרֶץ מִצְרַֽיִם לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹקִים֯ אֲ֯נִי ה׳ אֱלֹהֵיכֶם֯:
a declaration/contract language that explains the language after אמת ויציב ... "it is true, it is binding, it is good, it is enduring...”
In the middle of the third blessing is the only none G-d reference; אַשְׁרֵי אִישׁ שֶׁיִּשְׁמַע לְמִצְוֹתֶֽיךָ וְתוֹרָתְ֒ךָ וּדְבָרְ֒ךָ יָשִׂים עַל־לִבּוֹ: "Praise worthy is the man who listens to Your commandments, and Your Torah and Your words he places on his heart."
"וַיִּצְעֲקוּ אֶל ה׳ אֱלֹקִים בְּקוֹל גָּדוֹל״ (נחמיה ט׳:ד). מַאי אֲמוּר? אָמַר רַב, וְאִיתֵּימָא רַבִּי יוֹחָנָן: בִּיָּיא בִּיָּיא הַיְינוּ הַאי דְּאַחְרְבֵיהּ לְמַקְדְּשָׁא וְקַלְיֵהּ לְהֵיכְלֵיהּ וְקַטְלִינְהוּ לְכוּלְּהוּ צַדִּיקֵי וְאַגְלִינְהוּ לְיִשְׂרָאֵל מֵאַרְעֲהוֹן, וַעֲדַיִין מְרַקֵּד בֵּינַן. כְּלוּם יְהַבְתֵּיהּ לַן אֶלָּא לְקַבּוֹלֵי בֵּיהּ אַגְרָא? לָא אִיהוּ בָּעֵינַן, וְלָא אַגְרֵיהּ בָּעֵינַן! נְפַל לְהוּ פִּיתְקָא מֵרְקִיעָא, דַּהֲוָה כְּתִב בֵּהּ ״אֱמֶת״. אָמַר רַב חֲנִינָא: שְׁמַע מִינַּהּ חוֹתָמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא ״אֱמֶת״.