Quotes from the Haftorah
(א) ק֥וּמִי א֖וֹרִי כִּ֣י בָ֣א אוֹרֵ֑ךְ וּכְב֥וֹד ה׳ עָלַ֥יִךְ זָרָֽח׃(ב) כִּֽי־הִנֵּ֤ה הַחֹ֙שֶׁךְ֙ יְכַסֶּה־אֶ֔רֶץ וַעֲרָפֶ֖ל לְאֻמִּ֑ים וְעָלַ֙יִךְ֙ יִזְרַ֣ח ה׳ וּכְבוֹד֖וֹ עָלַ֥יִךְ יֵרָאֶֽה׃(ג) וְהָלְכ֥וּ גוֹיִ֖ם לְאוֹרֵ֑ךְ וּמְלָכִ֖ים לְנֹ֥גַהּ זַרְחֵֽךְ׃
(1) Arise, shine, for your light has dawned;
The Presence of GOD has shone upon you!(2) Behold! Darkness shall cover the earth,
And thick clouds the peoples;
But upon you GOD will shine,
And God’s Presence be seen over you.(3) And nations shall walk by your light,
Kings, by your shining radiance.
The Presence of GOD has shone upon you!(2) Behold! Darkness shall cover the earth,
And thick clouds the peoples;
But upon you GOD will shine,
And God’s Presence be seen over you.(3) And nations shall walk by your light,
Kings, by your shining radiance.
(יט) לֹא־יִֽהְיֶה־לָּ֨ךְ ע֤וֹד הַשֶּׁ֙מֶשׁ֙ לְא֣וֹר יוֹמָ֔ם וּלְנֹ֕גַהּ הַיָּרֵ֖חַ לֹא־יָאִ֣יר לָ֑ךְ וְהָֽיָה־לָ֤ךְ ה׳ לְא֣וֹר עוֹלָ֔ם וֵאלֹקַ֖יִךְ לְתִפְאַרְתֵּֽךְ׃(כ) לֹא־יָב֥וֹא עוֹד֙ שִׁמְשֵׁ֔ךְ וִירֵחֵ֖ךְ לֹ֣א יֵֽאָסֵ֑ף כִּ֣י ה׳ יִֽהְיֶה־לָּךְ֙ לְא֣וֹר עוֹלָ֔ם וְשָׁלְמ֖וּ יְמֵ֥י אֶבְלֵֽךְ׃
(19) No longer shall you need the sun For light by day, Nor the shining of the moon For radiance [by night]; For GOD shall be your light everlasting, Your God shall be your glory.(20) Your sun shall set no more, Your moon no more withdraw; For GOD shall be a light to you forever, And your days of mourning shall be ended.
Similarly...
(יט) כִּי־עַ֛ם בְּצִיּ֥וֹן יֵשֵׁ֖ב בִּירוּשָׁלָ֑͏ִם בָּכ֣וֹ לֹֽא־תִבְכֶּ֗ה חָנ֤וֹן יׇחְנְךָ֙ לְק֣וֹל זַעֲקֶ֔ךָ כְּשׇׁמְעָת֖וֹ עָנָֽךְ׃(כ) וְנָתַ֨ן לָכֶ֧ם אדושם לֶ֥חֶם צָ֖ר וּמַ֣יִם לָ֑חַץ וְלֹא־יִכָּנֵ֥ף עוֹד֙ מוֹרֶ֔יךָ וְהָי֥וּ עֵינֶ֖יךָ רֹא֥וֹת אֶת־מוֹרֶֽיךָ׃(כא) וְאׇזְנֶ֙יךָ֙ תִּשְׁמַ֣עְנָה דָבָ֔ר מֵאַחֲרֶ֖יךָ לֵאמֹ֑ר זֶ֤ה הַדֶּ֙רֶךְ֙ לְכ֣וּ ב֔וֹ כִּ֥י תַאֲמִ֖ינוּ וְכִ֥י תַשְׂמְאִֽילוּ׃(כב) וְטִמֵּאתֶ֗ם אֶת־צִפּוּי֙ פְּסִילֵ֣י כַסְפֶּ֔ךָ וְאֶת־אֲפֻדַּ֖ת מַסֵּכַ֣ת זְהָבֶ֑ךָ תִּזְרֵם֙ כְּמ֣וֹ דָוָ֔ה צֵ֖א תֹּ֥אמַר לֽוֹ׃(כג) וְנָתַן֩ מְטַ֨ר זַרְעֲךָ֜ אֲשֶׁר־תִּזְרַ֣ע אֶת־הָאֲדָמָ֗ה וְלֶ֙חֶם֙ תְּבוּאַ֣ת הָאֲדָמָ֔ה וְהָיָ֥ה דָשֵׁ֖ן וְשָׁמֵ֑ן יִרְעֶ֥ה מִקְנֶ֛יךָ בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא כַּ֥ר נִרְחָֽב׃(כד) וְהָאֲלָפִ֣ים וְהָעֲיָרִ֗ים עֹֽבְדֵי֙ הָאֲדָמָ֔ה בְּלִ֥יל חָמִ֖יץ יֹאכֵ֑לוּ אֲשֶׁר־זֹרֶ֥ה בָרַ֖חַת וּבַמִּזְרֶֽה׃(כה) וְהָיָ֣ה ׀ עַל־כׇּל־הַ֣ר גָּבֹ֗הַּ וְעַל֙ כׇּל־גִּבְעָ֣ה נִשָּׂאָ֔ה פְּלָגִ֖ים יִבְלֵי־מָ֑יִם בְּיוֹם֙ הֶ֣רֶג רָ֔ב בִּנְפֹ֖ל מִגְדָּלִֽים׃(כו)וְהָיָ֤ה אוֹר־הַלְּבָנָה֙ כְּא֣וֹר הַחַמָּ֔ה וְא֤וֹר הַֽחַמָּה֙ יִֽהְיֶ֣ה שִׁבְעָתַ֔יִם כְּא֖וֹר שִׁבְעַ֣ת הַיָּמִ֑ים בְּי֗וֹם חֲבֹ֤שׁ ה׳ אֶת־שֶׁ֣בֶר עַמּ֔וֹ וּמַ֥חַץ מַכָּת֖וֹ יִרְפָּֽא׃ {פ}(כז) הִנֵּ֤ה שֵׁם־ה׳ בָּ֣א מִמֶּרְחָ֔ק בֹּעֵ֣ר אַפּ֔וֹ וְכֹ֖בֶד מַשָּׂאָ֑הֿ שְׂפָתָיו֙ מָ֣לְאוּ זַ֔עַם וּלְשׁוֹנ֖וֹ כְּאֵ֥שׁ אֹכָֽלֶת׃
(19) Indeed, O people in Zion, dwellers of Jerusalem, you shall not have cause to weep. Divine favor will be granted at the sound of your cry; upon hearing it, [God] will respond. (20) My Sovereign will provide for you meager bread and scant water. Then your Guide will no more be ignored, but your eyes will watch your Guide; (21) and, whenever you deviate to the right or to the left, your ears will heed the command from behind you: “This is the road; follow it!” (22) And you will treat as impure the silver overlay of your images and the golden plating of your idols. You will cast them away like a menstruous woman. “Out!” you will call to them.(23) So rain shall be provided for the seed with which you sow the ground, and the bread that the ground brings forth shall be rich and fat. Your livestock, in that day, shall graze in broad pastures; (24) as for the cattle and the donkeys that till the soil, they shall partake of salted fodder that has been winnowed with shovel and fan.(25) And on every high mountain and on every lofty hill, there shall appear brooks and watercourses—on a day of heavy slaughter, when towers topple. (26)And the light of the moon shall become like the light of the sun, and the light of the sun shall become sevenfold, like the light of the seven days, when GOD binds up the wounds of this people and heals the injuries it has suffered.
(27) Behold GOD’s name Comes from afar In blazing wrath, With a heavy burden—With lips full of fury, With tongue like devouring fire,
But will there be light?
(יח) ה֥וֹי הַמִּתְאַוִּ֖ים אֶת־י֣וֹם ה׳ לָמָּה־זֶּ֥ה לָכֶ֛ם י֥וֹם ה׳ הוּא־חֹ֥שֶׁךְ וְלֹא־אֽוֹר׃(יט) כַּאֲשֶׁ֨ר יָנ֥וּס אִישׁ֙ מִפְּנֵ֣י הָאֲרִ֔י וּפְגָע֖וֹ הַדֹּ֑ב וּבָ֣א הַבַּ֔יִת וְסָמַ֤ךְ יָדוֹ֙ עַל־הַקִּ֔יר וּנְשָׁכ֖וֹ הַנָּחָֽשׁ׃(כ) הֲלֹא־חֹ֛שֶׁךְ י֥וֹם ה׳ וְלֹא־א֑וֹר וְאָפֵ֖ל וְלֹא־נֹ֥גַֽהּ לֽוֹ׃
(18) Ah, you who wish
For the day of GOD!
Why should you want
The day of GOD?
It shall be darkness, not light!(19) —As if someone were to run from a lion
And get attacked by a bear;
Or, upon making it indoors,
Were to lean their hand on the wall
And get bitten by a snake!(20) Surely the day of GOD shall be
Not light, but darkness,
Blackest night without a glimmer.
For the day of GOD!
Why should you want
The day of GOD?
It shall be darkness, not light!(19) —As if someone were to run from a lion
And get attacked by a bear;
Or, upon making it indoors,
Were to lean their hand on the wall
And get bitten by a snake!(20) Surely the day of GOD shall be
Not light, but darkness,
Blackest night without a glimmer.
(ט) וְהָיָ֣ה ׀ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא נְאֻם֙ אדושם ה׳ וְהֵבֵאתִ֥י הַשֶּׁ֖מֶשׁ בַּֽצׇּהֳרָ֑יִם וְהַחֲשַׁכְתִּ֥י לָאָ֖רֶץ בְּי֥וֹם אֽוֹר׃(י) וְהָפַכְתִּ֨י חַגֵּיכֶ֜ם לְאֵ֗בֶל וְכׇל־שִֽׁירֵיכֶם֙ לְקִינָ֔ה וְהַעֲלֵיתִ֤י עַל־כׇּל־מׇתְנַ֙יִם֙ שָׂ֔ק וְעַל־כׇּל־רֹ֖אשׁ קׇרְחָ֑ה וְשַׂמְתִּ֙יהָ֙ כְּאֵ֣בֶל יָחִ֔יד וְאַחֲרִיתָ֖הּ כְּי֥וֹם מָֽר׃ {פ}
(יא) הִנֵּ֣ה ׀ יָמִ֣ים בָּאִ֗ים נְאֻם֙ אדושם ה׳ וְהִשְׁלַחְתִּ֥י רָעָ֖ב בָּאָ֑רֶץ לֹא־רָעָ֤ב לַלֶּ֙חֶם֙ וְלֹֽא־צָמָ֣א לַמַּ֔יִם כִּ֣י אִם־לִשְׁמֹ֔עַ אֵ֖ת דִּבְרֵ֥י ה׳׃(יב) וְנָעוּ֙ מִיָּ֣ם עַד־יָ֔ם וּמִצָּפ֖וֹן וְעַד־מִזְרָ֑ח יְשׁ֥וֹטְט֛וּ לְבַקֵּ֥שׁ אֶת־דְּבַר־ה׳ וְלֹ֥א יִמְצָֽאוּ׃(יג) בַּיּ֨וֹם הַה֜וּא תִּ֠תְעַלַּ֠פְנָה הַבְּתוּלֹ֧ת הַיָּפ֛וֹת וְהַבַּחוּרִ֖ים בַּצָּמָֽא׃
(יא) הִנֵּ֣ה ׀ יָמִ֣ים בָּאִ֗ים נְאֻם֙ אדושם ה׳ וְהִשְׁלַחְתִּ֥י רָעָ֖ב בָּאָ֑רֶץ לֹא־רָעָ֤ב לַלֶּ֙חֶם֙ וְלֹֽא־צָמָ֣א לַמַּ֔יִם כִּ֣י אִם־לִשְׁמֹ֔עַ אֵ֖ת דִּבְרֵ֥י ה׳׃(יב) וְנָעוּ֙ מִיָּ֣ם עַד־יָ֔ם וּמִצָּפ֖וֹן וְעַד־מִזְרָ֑ח יְשׁ֥וֹטְט֛וּ לְבַקֵּ֥שׁ אֶת־דְּבַר־ה׳ וְלֹ֥א יִמְצָֽאוּ׃(יג) בַּיּ֨וֹם הַה֜וּא תִּ֠תְעַלַּ֠פְנָה הַבְּתוּלֹ֧ת הַיָּפ֛וֹת וְהַבַּחוּרִ֖ים בַּצָּמָֽא׃
(9) And in that day—declares the Sovereign GOD—I will make the sun set at noon, I will darken the earth on a sunny day.(10) I will turn your festivals into mourning And all your songs into dirges; I will put sackcloth on all loins And tonsures on every head. I will make the earth mourn as for an only child, The end of it as on a bitter day.
(11) A time is coming—declares the Sovereign GOD—when I will send a famine upon the land: not a hunger for bread or a thirst for water, but for hearing the words of GOD. (12) People shall wander from sea to sea and from north to east to seek the word of GOD, but they shall not find it.(13) In that day, the beautiful maidens and the young men shall faint with thirst—
(א) וְהָיָ֣ה אַחֲרֵי־כֵ֗ן אֶשְׁפּ֤וֹךְ אֶת־רוּחִי֙ עַל־כׇּל־בָּשָׂ֔ר וְנִבְּא֖וּ בְּנֵיכֶ֣ם וּבְנוֹתֵיכֶ֑ם זִקְנֵיכֶם֙ חֲלֹמ֣וֹת יַחֲלֹמ֔וּן בַּח֣וּרֵיכֶ֔ם חֶזְיֹנ֖וֹת יִרְאֽוּ׃(ב) וְגַ֥ם עַל־הָעֲבָדִ֖ים וְעַל־הַשְּׁפָח֑וֹת בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֔מָּה אֶשְׁפּ֖וֹךְ אֶת־רוּחִֽי׃(ג) וְנָֽתַתִּי֙ מֽוֹפְתִ֔ים בַּשָּׁמַ֖יִם וּבָאָ֑רֶץ דָּ֣ם וָאֵ֔שׁ וְתִֽימְר֖וֹת עָשָֽׁן׃(ד) הַשֶּׁ֙מֶשׁ֙ יֵהָפֵ֣ךְ לְחֹ֔שֶׁךְ וְהַיָּרֵ֖חַ לְדָ֑ם לִפְנֵ֗י בּ֚וֹא י֣וֹם ה׳ הַגָּד֖וֹל וְהַנּוֹרָֽא׃(ה) וְהָיָ֗ה כֹּ֧ל אֲשֶׁר־יִקְרָ֛א בְּשֵׁ֥ם ה׳ יִמָּלֵ֑ט כִּ֠י בְּהַר־צִיּ֨וֹן וּבִירוּשָׁלַ֜͏ִם תִּֽהְיֶ֣ה פְלֵיטָ֗ה כַּֽאֲשֶׁר֙ אָמַ֣ר ה׳ וּבַ֨שְּׂרִידִ֔ים אֲשֶׁ֥ר ה׳ קֹרֵֽא׃
(1) After that, I will pour out My spirit on all flesh; Your sons and daughters shall prophesy; Your elders shall dream dreams, And your youths shall see visions.(2) I will even pour out My spirit Upon male and female slaves in those days. (3) I will set portents in the sky and on earth: Blood and fire and pillars of smoke;(4) The sun shall turn into darkness And the moon into blood before the great and terrible day of GOD comes. (5) But everyone who invokes GOD’s name shall escape; for there shall be a remnant on Mount Zion and in Jerusalem, as GOD promised. Anyone who invokes GOD will be among the survivors.
(יד) הֲמוֹנִ֣ים הֲמוֹנִ֔ים בְּעֵ֖מֶק הֶחָר֑וּץ כִּ֤י קָרוֹב֙ י֣וֹם ה׳ בְּעֵ֖מֶק הֶחָרֽוּץ׃(טו) שֶׁ֥מֶשׁ וְיָרֵ֖חַ קָדָ֑רוּ וְכוֹכָבִ֖ים אָסְפ֥וּ נׇגְהָֽם׃(טז) וַה׳ מִצִּיּ֣וֹן יִשְׁאָ֗ג וּמִירוּשָׁלַ֙͏ִם֙ יִתֵּ֣ן קוֹל֔וֹ וְרָעֲשׁ֖וּ שָׁמַ֣יִם וָאָ֑רֶץ וַֽה׳ מַחֲסֶ֣ה לְעַמּ֔וֹ וּמָע֖וֹז לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃(יז) וִידַעְתֶּ֗ם כִּ֣י אֲנִ֤י ה׳ אֱלֹ֣קֵיכֶ֔ם שֹׁכֵ֖ן בְּצִיּ֣וֹן הַר־קׇדְשִׁ֑י וְהָיְתָ֤ה יְרֽוּשָׁלַ֙͏ִם֙ קֹ֔דֶשׁ וְזָרִ֥ים לֹא־יַֽעַבְרוּ־בָ֖הּ עֽוֹד׃ {ס}
(14) Multitudes upon multitudes
In the Valley of Decision!
For the day of GOD is at hand
In the Valley of Decision.(15) Sun and moon are darkened,
And stars withdraw their brightness.(16) And GOD will roar from Zion,
And shout aloud from Jerusalem,
So that heaven and earth tremble.
But GOD will be a shelter to this covenanted people,
A refuge to the children of Israel.(17) And you shall know that I the ETERNAL your God
Dwell in Zion, My holy mount.
And Jerusalem shall be holy;
Nevermore shall strangers pass through it.
In the Valley of Decision!
For the day of GOD is at hand
In the Valley of Decision.(15) Sun and moon are darkened,
And stars withdraw their brightness.(16) And GOD will roar from Zion,
And shout aloud from Jerusalem,
So that heaven and earth tremble.
But GOD will be a shelter to this covenanted people,
A refuge to the children of Israel.(17) And you shall know that I the ETERNAL your God
Dwell in Zion, My holy mount.
And Jerusalem shall be holy;
Nevermore shall strangers pass through it.
Discussing the downfall of Babylonia
(ט) הִנֵּ֤ה יוֹם־ה׳ בָּ֔א אַכְזָרִ֥י וְעֶבְרָ֖ה וַחֲר֣וֹן אָ֑ף לָשׂ֤וּם הָאָ֙רֶץ֙ לְשַׁמָּ֔ה וְחַטָּאֶ֖יהָ יַשְׁמִ֥יד מִמֶּֽנָּה׃(י) כִּֽי־כוֹכְבֵ֤י הַשָּׁמַ֙יִם֙ וּכְסִ֣ילֵיהֶ֔ם לֹ֥א יָהֵ֖לּוּ אוֹרָ֑ם חָשַׁ֤ךְ הַשֶּׁ֙מֶשׁ֙ בְּצֵאת֔וֹ וְיָרֵ֖חַ לֹֽא־יַגִּ֥יהַּ אוֹרֽוֹ׃(יא) וּפָקַדְתִּ֤י עַל־תֵּבֵל֙ רָעָ֔ה וְעַל־רְשָׁעִ֖ים עֲוֺנָ֑ם וְהִשְׁבַּתִּי֙ גְּא֣וֹן זֵדִ֔ים וְגַאֲוַ֥ת עָרִיצִ֖ים אַשְׁפִּֽיל׃
(9) Lo! The day of GOD is coming
With pitiless fury and wrath,
To make the earth a desolation,
To wipe out the sinners upon it.(10) The stars and constellations of heaven
Shall not give off their light;
The sun shall be dark when it rises,
And the moon shall diffuse no glow.(11) “And I will requite to the world its evil,
And to the wicked their iniquity;
I will put an end to the pride of the arrogant
And humble the haughtiness of tyrants.
With pitiless fury and wrath,
To make the earth a desolation,
To wipe out the sinners upon it.(10) The stars and constellations of heaven
Shall not give off their light;
The sun shall be dark when it rises,
And the moon shall diffuse no glow.(11) “And I will requite to the world its evil,
And to the wicked their iniquity;
I will put an end to the pride of the arrogant
And humble the haughtiness of tyrants.
Discussing the fall of Egypt to Babylonia
(א) וַֽיְהִי֙ בִּשְׁתֵּ֣י עֶשְׂרֵ֣ה שָׁנָ֔ה בִּשְׁנֵֽי־עָשָׂ֥ר חֹ֖דֶשׁ בְּאֶחָ֣ד לַחֹ֑דֶשׁ הָיָ֥ה דְבַר־ה׳ אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃(ב) בֶּן־אָדָ֗ם שָׂ֤א קִינָה֙ עַל־פַּרְעֹ֣ה מֶלֶךְ־מִצְרַ֔יִם וְאָמַרְתָּ֣ אֵלָ֔יו כְּפִ֥יר גּוֹיִ֖ם נִדְמֵ֑יתָ וְאַתָּה֙ כַּתַּנִּ֣ים בַּיַּמִּ֔ים וַתָּ֣גַח בְּנַהֲרוֹתֶ֗יךָ וַתִּדְלַח־מַ֙יִם֙ בְּרַגְלֶ֔יךָ וַתִּרְפֹּ֖ס נַהֲרוֹתָֽם׃ {ס} (ג) כֹּ֤ה אָמַר֙ אדושם ה׳ וּפָרַשְׂתִּ֤י עָלֶ֙יךָ֙ אֶת־רִשְׁתִּ֔י בִּקְהַ֖ל עַמִּ֣ים רַבִּ֑ים וְהֶעֱל֖וּךָ בְּחֶרְמִֽי׃(ד) וּנְטַשְׁתִּ֣יךָ בָאָ֔רֶץ עַל־פְּנֵ֥י הַשָּׂדֶ֖ה אֲטִילֶ֑ךָ וְהִשְׁכַּנְתִּ֤י עָלֶ֙יךָ֙ כׇּל־ע֣וֹף הַשָּׁמַ֔יִם וְהִשְׂבַּעְתִּ֥י מִמְּךָ֖ חַיַּ֥ת כׇּל־הָאָֽרֶץ׃(ה) וְנָתַתִּ֥י אֶת־בְּשָׂרְךָ֖ עַל־הֶהָרִ֑ים וּמִלֵּאתִ֥י הַגֵּאָי֖וֹת רָמוּתֶֽךָ׃(ו) וְהִשְׁקֵיתִ֨י אֶ֧רֶץ צָפָֽתְךָ֛ מִדָּמְךָ֖ אֶל־הֶהָרִ֑ים וַאֲפִקִ֖ים יִמָּלְא֥וּן מִמֶּֽךָּ׃(ז) וְכִסֵּיתִ֤י בְכַבּֽוֹתְךָ֙ שָׁמַ֔יִם וְהִקְדַּרְתִּ֖י אֶת־כֹּֽכְבֵיהֶ֑ם שֶׁ֚מֶשׁ בֶּעָנָ֣ן אֲכַסֶּ֔נּוּ וְיָרֵ֖חַ לֹא־יָאִ֥יר אוֹרֽוֹ׃(ח) כׇּל־מְא֤וֹרֵי אוֹר֙ בַּשָּׁמַ֔יִם אַקְדִּירֵ֖ם עָלֶ֑יךָ וְנָתַ֤תִּֽי חֹ֙שֶׁךְ֙ עַֽל־אַרְצְךָ֔ נְאֻ֖ם אדושם ה׳׃(ט) וְהִ֨כְעַסְתִּ֔י לֵ֖ב עַמִּ֣ים רַבִּ֑ים בַּהֲבִיאִ֤י שִׁבְרְךָ֙ בַּגּוֹיִ֔ם עַל־אֲרָצ֖וֹת אֲשֶׁ֥ר לֹא־יְדַעְתָּֽם׃(י) וַהֲשִׁמּוֹתִ֨י עָלֶ֜יךָ עַמִּ֣ים רַבִּ֗ים וּמַלְכֵיהֶם֙ יִשְׂעֲר֤וּ עָלֶ֙יךָ֙ שַׂ֔עַר בְּעוֹפְפִ֥י חַרְבִּ֖י עַל־פְּנֵיהֶ֑ם וְחָרְד֤וּ לִרְגָעִים֙ אִ֣ישׁ לְנַפְשׁ֔וֹ בְּי֖וֹם מַפַּלְתֶּֽךָ׃ {פ}(יא) כִּ֛י כֹּ֥ה אָמַ֖ר אדושם ה׳ חֶ֥רֶב מֶלֶךְ־בָּבֶ֖ל תְּבוֹאֶֽךָ׃
(1) In the twelfth year, on the first day of the twelfth month, the word of GOD came to me: (2) O mortal, intone a dirge over Pharaoh king of Egypt. Say to him: O great beast among the nations, you are doomed! You are like the dragon in the seas, Thrusting through yourstreams, Stirring up the water with your feet And muddying their streams!(3) Thus said the Sovereign GOD: I will cast My net over you In an assembly of many peoples, And you shall be hauled up in My toils.(4) And I will fling you to the ground, Hurl you upon the open field. I will cause all the birds of the sky To settle upon you. I will cause the beasts of all the earth To batten on you.(5) I will cast your carcass upon the hills And fill the valleys with your rotting flesh. (6) I will drench the earth With your oozing blood upon the hills, And the watercourses shall be filled with your [gore].(7) When you are snuffed out, I will cover the sky And darken its stars; I will cover the sun with clouds And the moon shall not give its light.(8) All the lights that shine in the sky I will darken above you; And I will bring darkness upon your land—declares the Sovereign GOD.(9) I will vex the hearts of many peoples When I bring your shattered remnants among the nations, To countries that you never knew.(10) I will strike many peoples with horror over your fate; And their kings shall be aghast over you, When I brandish My sword before them. Everyone shall tremble continually For their own life, On the day of your downfall.
(11) For thus said the Sovereign GOD: The sword of the king of Babylon shall come upon you.
Talmudic Sources
רַב חִסְדָּא רָמֵי, כְּתִיב: ״וְחָפְרָה הַלְּבָנָה וּבוֹשָׁה הַחַמָּה״, וּכְתִיב: ״וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים״! לָא קַשְׁיָא: כָּאן לָעוֹלָם הַבָּא, כָּאן לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ.וְלִשְׁמוּאֵל דְּאָמַר: אֵין בֵּין הָעוֹלָם הַזֶּה לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ אֶלָּא שִׁיעְבּוּד מַלְכִיּוֹת בִּלְבַד, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? אִידֵּי וְאִידֵּי לָעוֹלָם הַבָּא, וְלָא קַשְׁיָא: כָּאן — בְּמַחֲנֵה שְׁכִינָה, כָּאן — בְּמַחֲנֵה צַדִּיקִים.
Rav Ḥisda raised a contradiction between two verses: In one verse it is written: “Then the moon shall be confounded and the sun ashamed, when the Lord of Hosts shall reign in Mount Zion and in Jerusalem, and before His elders will be His glory” (Isaiah 24:23), which indicates that in the future there will be no light at all from the sun or the moon. And elsewhere it is written: “Moreover the light of the moon shall be as the light of the sun, and the light of the sun shall be sevenfold, as the light of seven days, on the day that the Lord binds up the breach of His people and heals the stroke of their wound blow” (Isaiah 30:26), which indicates that the light of the sun and moon will be even brighter than before. The Gemara answers: This is not difficult: Here, where it says that the sun and the moon will be ashamed before the glow of the Divine Presence, it is referring to the World-to-Come, which is an entirely different world; while there, where it says that their light will increase, it is referring to the days of the Messiah.The Gemara asks: And according to the opinion of Shmuel, who said that there is no difference between this world and the days of the Messiah except for subjugation to foreign kingdoms, but in all other ways, including the illumination of the celestial bodies, the world order will remain unchanged, what is there to say to reconcile these verses? The Gemara answers: This and that refer to the World-to-Come, and it is not difficult: Here, where it says that the sun and the moon will be totally ashamed, it refers to the camp of the Divine Presence; while there, where it says that the light of the sun and moon will be greatly magnified, it refers to the camp of the righteous.
Various other explanations for eclipses are given on the daf. A few are in the excerpt below.
תָּנוּ רַבָּנַן: בִּזְמַן שֶׁהַחַמָּה לוֹקָה — סִימָן רַע לַגּוֹיִם. לְבָנָה לוֹקָה — סִימָן רַע לְשׂוֹנְאֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל. מִפְּנֵי שֶׁיִּשְׂרָאֵל מוֹנִין לַלְּבָנָה, וְגוֹיִם לַחַמָּה. לוֹקָה בַּמִּזְרָח — סִימָן רַע לְיוֹשְׁבֵי מִזְרָח. בַּמַּעֲרָב — סִימָן רַע לְיוֹשְׁבֵי מַעֲרָב. בְּאֶמְצַע הָרָקִיעַ — סִימָן רַע לְכׇל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ.פָּנָיו דּוֹמִין לְדָם — חֶרֶב בָּא לָעוֹלָם. לְשַׂק — חִיצֵּי רָעָב בָּאִין לָעוֹלָם. לָזוֹ וְלָזוֹ — חֶרֶב וְחִיצֵּי רָעָב בָּאִין לָעוֹלָם. לָקָה בִּכְנִיסָתוֹ — פּוּרְעָנוּת שׁוֹהָה לָבֹא. בִּיצִיאָתוֹ — מְמַהֶרֶת לָבֹא. וְיֵשׁ אוֹמְרִים חִילּוּף הַדְּבָרִים.וְאֵין לְךָ כׇּל אוּמָּה וְאוּמָּהּ שֶׁלּוֹקָה, שֶׁאֵין אֱלֹקֶיהָ לוֹקֶה עִמָּהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּבְכׇל אֱלֹקֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים״. וּבִזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם אֵין מִתְיָרְאִין מִכׇּל אֵלּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כֹּה אָמַר ה׳ אֶל דֶּרֶךְ הַגּוֹיִם אַל תִּלְמָדוּ וּמֵאוֹתוֹת הַשָּׁמַיִם אַל תֵּחָתּוּ כִּי יֵחַתּוּ הַגּוֹיִם מֵהֵמָּה״ — גּוֹיִם יֵחַתּוּ, וְאֵין יִשְׂרָאֵל יֵחַתּוּ.
The Sages taught in another baraita: When the sun is eclipsed, it is a bad omen for the other nations. When the moon is eclipsed, it is a bad omen for the enemies of the Jewish people. This is due to the fact that the Jewish people calculate their calendar primarily based on the moon, and the other nations calculate based on the sun. When the sun is eclipsed in the east, it is a bad omen for the residents of the lands of the east. When it is eclipsed in the west, it is a bad omen for the residents of the lands of the west. When it is eclipsed in the middle of the sky, it is a bad omen for the entire world.If, during an eclipse, the visage of the sun is red like blood, it is an omen that sword, i.e., war, is coming to the world. If the sun is black like sackcloth made of dark goat hair, it is an omen that arrows of hunger are coming to the world, because hunger darkens people’s faces. When it is similar both to this, to blood, and to that, to sackcloth, it is a sign that both sword and arrows of hunger are coming to the world. If it was eclipsed upon its entry, soon after rising, it is an omen that calamity is tarrying to come. If the sun is eclipsed upon its departure at the end of the day, it is an omen that calamity is hastening to come. And some say the matters are reversed: An eclipse in the early morning is an omen that calamity is hastening, while an eclipse in the late afternoon is an omen that calamity is tarrying.The Sages said: There is no nation that is afflicted whose god is not afflicted with it, as it is stated: “And against all the gods of Egypt I will mete out judgment; I am God” (Exodus 12:12). The Gemara adds: When the Jewish people perform God’s will, they need not fear any of these omens, as it is stated: “Thus says the Lord: Learn not the way of the nations, and be not dismayed at the signs of Heaven; for the nations are dismayed at them” (Jeremiah 10:2). The nations will be dismayed, but the Jewish people will not be dismayed, provided they do not follow the ways of the nations.
Another resolution from Chasidut
(ד)ועתה הנני נותן טעם למה בשנת העיבור מהראוי לעשות תשובה ביותר משאר השנים. רז"ל אמרו (חולין ס, ב) שני המאורות הגדולים חמה ולבנה שוים נבראו והיה משתמשים בכתר אחד, ואח"כ מחמת הקטרוג אמר לה הקב"ה לכי ומעטי את עצמך. והנה רז"ל דברו בחמה ולבנה התחתונים הנראות לנו, אבל רומזים לחמה ולבנה העליונים וגבוה מעל גבוה כמבואר לחכמי המקובלים:
(ה)עוד נודע ונתפרסם בספריהם כי מכח ענין קטרוג הזה נמשך למטה קטרוג הקליפה הוא היצה"ר הוא השטן היורד ומחטיא ועולה ומקטרג (עי' ב"ב טז, א), ולעתיד יהיה אור הלבנה כאור החמה ויתבטלו הקליפות ויהיו כולם יודעים את ה׳ ולא יהיה יצה"ר:
(ו)ועתה אודיעך, אם לא היה ענין מיעוט הירח לא היה עולמים שום עיבור, כי בודאי אם היו משתמשים בכתר אחד היה סיבובם ומהלכם שוה. ועתה שנתפרדו אז אין מהלכם וסיבובם שוה וצריכים לעשות ז' עיבורים במחזור כדי להשוות שנות הלבנה דהיינו י"ב חדשי השנה, שיבוא בשווה לשנת החמה שהיא שס"ה יום, כדי שיבוא פסח בחודש האביב וסוכות בשעתו בזמן האסיף. נמצאו העיבורין שבאו מכח הקטרוג הם גרמו שנתהוו קטרוג שלמטה המביא לידי חטא, על כן (בשעת) [צ"ל: בשנת] העיבור ראוי ביותר לתשובה:
(4) We know that the sun and moon had originally been created equal in size and power (compare Genesis 1,16, את שני המאורות הגדולים, i.e. the two great lights). The Talmud, חולין 60 describes that the moon argued with G–d that two kings cannot reign simultaneously, and was told to diminish its size. Whereas the Talmud, of course, refers to the physical sun and moon, the ones we can see, the story mirrors a corresponding dichotomy in the higher Celestial Regions.
(5) Kabbalists understand קטרוג, jealousy, in our physical world as reflecting jealousy in the world of the spirits. Had the latter not existed, there would not be a Satan, i.e. יצר הרע in our world, no force that promotes sin, as a result of which more dichotomy is added in the "higher" worlds. In the messianic future, the light of the moon will equal the light of the sun, i.e. dichotomies will disappear. There will no longer be any קליפות, "peels," which intervene between us and G–d. There will no longer be a יצר הרע, a force actively promoting sin.
(6) If the moon had not been required to reduce its size there never would have been a "leap" year, since solar and lunar orbits would have matched perfectly, and no adjustments would have been called for. As it is we need to insert an extra month seven times in each nineteen year cycle to ensure that פסח and סוכות occur in spring and fall respectively. In other words the lunar year has to be matched to the solar year by means of these insertions of the extra month. Leap years then are the result of קטרוג, dichotomy or jealousy, which in turn is the cause of sin. For this reason these seven years evoke a special need for repentance.
(ב) וי"א שנעשית שחורה כשיחור, וגזר עליה שלא תהא מאירה אלא מכח השמש, אמרה לפניו רבונו של עולם על שדברתי לפניך דבר הגון אני לוקה, אמר לה הקב"ה לפיכך אני עתיד להחזיר אורך לימות המשיח, שנאמר והיה אור הלבנה כאור החמה (ישעיה ל כו), אמרה לפניו רבונו של עולם חטאתי מחול לי, אמר לה מחלתי לך, אמרה לו במה אדע כי מחלת לי, אמר לה ולמשול ביום ובלילה, אמרה לפניו רבונו של עולם ומה שבח לאורי ביום שהוא נראה, ואתה קראת אותי קטן, שנאמר את המאור הקטן, אמר לה הצדיקים נקראו על שמיך, יעקב [בנה] הקטן (בראשית כו טו), ודוד הוא הקטן (ש"א יז יד), אמרה רבונו של עולם גם צדיקים נקראו קטנים, מה אות של מחילה הוא לי, כיון שראה הקב"ה שלא נתיישבה דעתה, הרבה צבאה, שנאמר ואת הכוכבים, ומפני כבודה הרבה צבאה כמו השלטון שהולך ועשירי המדינה הולכין עמו:
(2) And some say that [when the moon was reduced in size] she became totally dark, and [God] decreed upon her that she would only shine from the light of the sun. [The moon] said to [God]: Master of the Universe, [how can it be that] because I spoke a correct matter to you, I should be diminished? God said to [the moon]: If so, I will in the future, in the days of the messiah, return your light. As it is written "And the light of the moon will be as the light of the sun"(Isaiah 30:26). [The moon] said to [God]: I have sinned [by challenging you]. Forgive me. [God] said to [the moon]: I forgive you. [The moon] said to [God]: How will I know that you have forgiven me? [God] said to [the moon]: And you will rule by day and night. [The moon] said to [God]: Master of the Universe, what benefit is there if I shine at day when [the sun] appears? [After all], you have called me the small light, as it says "and the small light" (Genesis 1:16). [God] said to [the moon]: The righteous will be called after your name: Jacob the Small [son] (Genesis 26:15), David the Small (I Samuel 17:14). [The moon] said to [God]: Master of the Universe, if the righteous are also called small, what sign of forgiveness is this for me? Once God saw that [the moon's] mind would not be settled, he increased her multitude [of stars]. As it says: "And the stars" (Genesis 1:16). And due to her honor, [God] increased her multitude [of stars], as a ruler who walks forth and the wealthy [dignitaries] of the land walk with him.
רבי שמעון בן פזי רמי כתיב (בראשית א, טז) ויעש אלקים את שני המאורות הגדולים וכתיב את המאור הגדול ואת המאור הקטן אמרה ירח לפני הקב"ה רבש"ע אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד אמר לה לכי ומעטי את עצמךאמרה לפניו רבש"ע הואיל ואמרתי לפניך דבר הגון אמעיט את עצמי אמר לה לכי ומשול ביום ובלילה אמרה ליה מאי רבותיה דשרגא בטיהרא מאי אהני אמר לה זיל לימנו בך ישראל ימים ושנים אמרה ליה יומא נמי אי אפשר דלא מנו ביה תקופותא דכתיב (בראשית א, יד) והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים זיל ליקרו צדיקי בשמיך (עמוס ז, ב) יעקב הקטן שמואל הקטן (שמואל א יז, יד) דוד הקטןחזייה דלא קא מיתבא דעתה אמר הקב"ה הביאו כפרה עלי שמיעטתי את הירח והיינו דאמר ר"ש בן לקיש מה נשתנה שעיר של ראש חדש שנאמר בו (במדבר כח, טו) לה׳ אמר הקב"ה שעיר זה יהא כפרה על שמיעטתי את הירח
§ Rabbi Shimon ben Pazi raises a contradiction between two verses. It is written: “And God made the two great lights” (Genesis 1:16), and it is also written in the same verse: “The greater light to rule the day, and the lesser light to rule the night,” indicating that only one was great. Rabbi Shimon ben Pazi explains: When God first created the sun and the moon, they were equally bright. Then, the moon said before the Holy One, Blessed be He: Master of the Universe, is it possible for two kings to serve with one crown? One of us must be subservient to the other. God therefore said to her, i.e., the moon: If so, go and diminish yourself.She said before Him: Master of the Universe, since I said a correct observation before You, must I diminish myself? God said to her: As compensation, go and rule both during the day along with the sun and during the night. She said to Him: What is the greatness of shining alongside the sun? What use is a candle in the middle of the day? God said to her: Go; let the Jewish people count the days and years with you, and this will be your greatness. She said to Him: But the Jewish people will count with the sun as well, as it is impossible that they will not count seasons with it, as it is written: “And let them be for signs, and for seasons, and for days and years” (Genesis 1:14). God said to her: Go; let righteous men be named after you. Just as you are called the lesser [hakatan] light, there will be Ya’akov HaKatan, i.e., Jacob our forefather (see Amos 7:2), Shmuel HaKatan the tanna, and David HaKatan, i.e., King David (see I Samuel 17:14).God saw that the moon was not comforted. The Holy One, Blessed be He, said: Bring atonement for me, since I diminished the moon. The Gemara notes: And this is what Rabbi Shimon ben Lakish says: What is different about the goat offering of the New Moon, that it is stated with regard to it: “For the Lord” (Numbers 28:15)? The Holy One, Blessed be He, said: This goat shall be an atonement for Me for having diminished the size of the moon.
When did the sun behave abnormally?
(ח) וַיֹּ֤אמֶר חִזְקִיָּ֙הוּ֙ אֶֽל־יְשַׁעְיָ֔הוּ מָ֣ה א֔וֹת כִּֽי־יִרְפָּ֥א ה׳ לִ֑י וְעָלִ֛יתִי בַּיּ֥וֹם הַשְּׁלִישִׁ֖י בֵּ֥ית ה׳׃(ט) וַיֹּ֣אמֶר יְשַׁעְיָ֗הוּ זֶה־לְּךָ֤ הָאוֹת֙ מֵאֵ֣ת ה׳ כִּ֚י יַעֲשֶׂ֣ה ה׳ אֶת־הַדָּבָ֖ר אֲשֶׁ֣ר דִּבֵּ֑ר הָלַ֤ךְ הַצֵּל֙ עֶ֣שֶׂר מַעֲל֔וֹת אִם־יָשׁ֖וּב עֶ֥שֶׂר מַעֲלֽוֹת׃(י) וַיֹּ֙אמֶר֙ יְחִזְקִיָּ֔הוּ נָקֵ֣ל לַצֵּ֔ל לִנְט֖וֹת עֶ֣שֶׂר מַעֲל֑וֹת לֹ֣א כִ֔י יָשׁ֥וּב הַצֵּ֛ל אֲחֹרַנִּ֖ית עֶ֥שֶׂר מַעֲלֽוֹת׃(יא) וַיִּקְרָ֛א יְשַׁעְיָ֥הוּ הַנָּבִ֖יא אֶל־ה׳ וַיָּ֣שֶׁב אֶת־הַצֵּ֗ל בַּֽ֠מַּעֲל֠וֹת אֲשֶׁ֨ר יָרְדָ֜ה בְּמַעֲל֥וֹת אָחָ֛ז אֲחֹרַנִּ֖ית עֶ֥שֶׂר מַעֲלֽוֹת׃ {פ}
(8) Hezekiah asked Isaiah, “What is the sign that GOD will heal me and that I shall go up to the House of GOD on the third day?” (9) Isaiah replied, “This is the sign for you from GOD that GOD will do the thing that was promised: Shall the shadow advance ten steps or recede ten steps?” (10) Hezekiah said, “It is easy for the shadow to lengthen ten steps, but not for the shadow to recede ten steps.” (11) So the prophet Isaiah called to GOD, and the shadow that had descended on the dial of Ahaz was made to recede ten steps.
(א) וַיְהִי֩ כִשְׁמֹ֨עַ אֲדֹנִי־צֶ֜דֶק מֶ֣לֶךְ יְרוּשָׁלַ֗͏ִם כִּֽי־לָכַ֨ד יְהוֹשֻׁ֣עַ אֶת־הָעַי֮ וַיַּחֲרִימָהּ֒ כַּאֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֤ה לִֽירִיחוֹ֙ וּלְמַלְכָּ֔הּ כֵּן־עָשָׂ֥ה לָעַ֖י וּלְמַלְכָּ֑הּ וְכִ֨י הִשְׁלִ֜ימוּ יֹשְׁבֵ֤י גִבְעוֹן֙ אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל וַיִּֽהְי֖וּ בְּקִרְבָּֽם׃(ב) וַיִּֽירְא֣וּ מְאֹ֔ד כִּ֣י עִ֤יר גְּדוֹלָה֙ גִּבְע֔וֹן כְּאַחַ֖ת עָרֵ֣י הַמַּמְלָכָ֑ה וְכִ֨י הִ֤יא גְדוֹלָה֙ מִן־הָעַ֔י וְכׇל־אֲנָשֶׁ֖יהָ גִּבֹּרִֽים׃(ג) וַיִּשְׁלַ֨ח אֲדֹנִי־צֶ֜דֶק מֶ֣לֶךְ יְרוּשָׁלַ֗͏ִם אֶל־הוֹהָ֣ם מֶֽלֶךְ־חֶ֠בְר֠וֹן וְאֶל־פִּרְאָ֨ם מֶלֶךְ־יַרְמ֜וּת וְאֶל־יָפִ֧יעַ מֶלֶךְ־לָכִ֛ישׁ וְאֶל־דְּבִ֥יר מֶלֶךְ־עֶגְל֖וֹן לֵאמֹֽר׃(ד) עֲלוּ־אֵלַ֣י וְעִזְרֻ֔נִי וְנַכֶּ֖ה אֶת־גִּבְע֑וֹן כִּי־הִשְׁלִ֥ימָה אֶת־יְהוֹשֻׁ֖עַ וְאֶת־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃(ה) וַיֵּאָסְפ֨וּ וַֽיַּעֲל֜וּ חֲמֵ֣שֶׁת ׀ מַלְכֵ֣י הָאֱמֹרִ֗י מֶ֣לֶךְ יְרֽוּשָׁלַ֜͏ִם מֶֽלֶךְ־חֶבְר֤וֹן מֶֽלֶךְ־יַרְמוּת֙ מֶלֶךְ־לָכִ֣ישׁ מֶלֶךְ־עֶגְל֔וֹן הֵ֖ם וְכׇל־מַחֲנֵיהֶ֑ם וַֽיַּחֲנוּ֙ עַל־גִּבְע֔וֹן וַיִּֽלָּחֲמ֖וּ עָלֶֽיהָ׃(ו) וַיִּשְׁלְח֣וּ אַנְשֵׁי֩ גִבְע֨וֹן אֶל־יְהוֹשֻׁ֤עַ אֶל־הַֽמַּחֲנֶה֙ הַגִּלְגָּ֣לָה לֵאמֹ֔ר אַל־תֶּ֥רֶף יָדֶ֖יךָ מֵעֲבָדֶ֑יךָ עֲלֵ֧ה אֵלֵ֣ינוּ מְהֵרָ֗ה וְהוֹשִׁ֤יעָה לָּ֙נוּ֙ וְעׇזְרֵ֔נוּ כִּ֚י נִקְבְּצ֣וּ אֵלֵ֔ינוּ כׇּל־מַלְכֵ֥י הָאֱמֹרִ֖י יֹשְׁבֵ֥י הָהָֽר׃(ז) וַיַּ֨עַל יְהוֹשֻׁ֜עַ מִן־הַגִּלְגָּ֗ל ה֚וּא וְכׇל־עַ֤ם הַמִּלְחָמָה֙ עִמּ֔וֹ וְכֹ֖ל גִּבּוֹרֵ֥י הֶחָֽיִל׃ {פ}
(ח) וַיֹּ֨אמֶר ה׳ אֶל־יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ אַל־תִּירָ֣א מֵהֶ֔ם כִּ֥י בְיָדְךָ֖ נְתַתִּ֑ים לֹא־יַעֲמֹ֥ד אִ֛ישׁ מֵהֶ֖ם בְּפָנֶֽיךָ׃(ט) וַיָּבֹ֧א אֲלֵיהֶ֛ם יְהוֹשֻׁ֖עַ פִּתְאֹ֑ם כׇּל־הַלַּ֕יְלָה עָלָ֖ה מִן־הַגִּלְגָּֽל׃(י) וַיְהֻמֵּ֤ם ה׳ לִפְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַיַּכֵּ֥ם מַכָּֽה־גְדוֹלָ֖ה בְּגִבְע֑וֹן וַֽיִּרְדְּפֵ֗ם דֶּ֚רֶךְ מַעֲלֵ֣ה בֵית־חוֹרֹ֔ן וַיַּכֵּ֥ם עַד־עֲזֵקָ֖ה וְעַד־מַקֵּדָֽה׃(יא) וַיְהִ֞י בְּנֻסָ֣ם ׀ מִפְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל הֵ֞ם בְּמוֹרַ֤ד בֵּית־חוֹרֹן֙ וַה׳ הִשְׁלִ֣יךְ עֲלֵיהֶם֩ אֲבָנִ֨ים גְּדֹל֧וֹת מִן־הַשָּׁמַ֛יִם עַד־עֲזֵקָ֖ה וַיָּמֻ֑תוּ רַבִּ֗ים אֲשֶׁר־מֵ֙תוּ֙ בְּאַבְנֵ֣י הַבָּרָ֔ד מֵאֲשֶׁ֥ר הָרְג֛וּ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל בֶּחָֽרֶב׃ {ס} (יב) אָ֣ז יְדַבֵּ֤ר יְהוֹשֻׁעַ֙ לַֽה׳ בְּי֗וֹם תֵּ֤ת ה׳ אֶת־הָ֣אֱמֹרִ֔י לִפְנֵ֖י בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיֹּ֣אמֶר ׀ לְעֵינֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל שֶׁ֚מֶשׁ בְּגִבְע֣וֹן דּ֔וֹם וְיָרֵ֖חַ בְּעֵ֥מֶק אַיָּלֽוֹן׃(יג) וַיִּדֹּ֨ם הַשֶּׁ֜מֶשׁ וְיָרֵ֣חַ עָמָ֗ד עַד־יִקֹּ֥ם גּוֹי֙ אֹֽיְבָ֔יו הֲלֹא־הִ֥יא כְתוּבָ֖ה עַל־סֵ֣פֶר הַיָּשָׁ֑ר וַיַּעֲמֹ֤ד הַשֶּׁ֙מֶשׁ֙ בַּחֲצִ֣י הַשָּׁמַ֔יִם וְלֹא־אָ֥ץ לָב֖וֹא כְּי֥וֹם תָּמִֽים׃(יד) וְלֹ֨א הָיָ֜ה כַּיּ֤וֹם הַהוּא֙ לְפָנָ֣יו וְאַחֲרָ֔יו לִשְׁמֹ֥עַ ה׳ בְּק֣וֹל אִ֑ישׁ כִּ֣י ה׳ נִלְחָ֖ם לְיִשְׂרָאֵֽל׃ {ס} (טו) וַיָּ֤שׇׁב יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ וְכׇל־יִשְׂרָאֵ֣ל עִמּ֔וֹ אֶל־הַֽמַּחֲנֶ֖ה הַגִּלְגָּֽלָה׃
(ח) וַיֹּ֨אמֶר ה׳ אֶל־יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ אַל־תִּירָ֣א מֵהֶ֔ם כִּ֥י בְיָדְךָ֖ נְתַתִּ֑ים לֹא־יַעֲמֹ֥ד אִ֛ישׁ מֵהֶ֖ם בְּפָנֶֽיךָ׃(ט) וַיָּבֹ֧א אֲלֵיהֶ֛ם יְהוֹשֻׁ֖עַ פִּתְאֹ֑ם כׇּל־הַלַּ֕יְלָה עָלָ֖ה מִן־הַגִּלְגָּֽל׃(י) וַיְהֻמֵּ֤ם ה׳ לִפְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַיַּכֵּ֥ם מַכָּֽה־גְדוֹלָ֖ה בְּגִבְע֑וֹן וַֽיִּרְדְּפֵ֗ם דֶּ֚רֶךְ מַעֲלֵ֣ה בֵית־חוֹרֹ֔ן וַיַּכֵּ֥ם עַד־עֲזֵקָ֖ה וְעַד־מַקֵּדָֽה׃(יא) וַיְהִ֞י בְּנֻסָ֣ם ׀ מִפְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל הֵ֞ם בְּמוֹרַ֤ד בֵּית־חוֹרֹן֙ וַה׳ הִשְׁלִ֣יךְ עֲלֵיהֶם֩ אֲבָנִ֨ים גְּדֹל֧וֹת מִן־הַשָּׁמַ֛יִם עַד־עֲזֵקָ֖ה וַיָּמֻ֑תוּ רַבִּ֗ים אֲשֶׁר־מֵ֙תוּ֙ בְּאַבְנֵ֣י הַבָּרָ֔ד מֵאֲשֶׁ֥ר הָרְג֛וּ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל בֶּחָֽרֶב׃ {ס} (יב) אָ֣ז יְדַבֵּ֤ר יְהוֹשֻׁעַ֙ לַֽה׳ בְּי֗וֹם תֵּ֤ת ה׳ אֶת־הָ֣אֱמֹרִ֔י לִפְנֵ֖י בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיֹּ֣אמֶר ׀ לְעֵינֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל שֶׁ֚מֶשׁ בְּגִבְע֣וֹן דּ֔וֹם וְיָרֵ֖חַ בְּעֵ֥מֶק אַיָּלֽוֹן׃(יג) וַיִּדֹּ֨ם הַשֶּׁ֜מֶשׁ וְיָרֵ֣חַ עָמָ֗ד עַד־יִקֹּ֥ם גּוֹי֙ אֹֽיְבָ֔יו הֲלֹא־הִ֥יא כְתוּבָ֖ה עַל־סֵ֣פֶר הַיָּשָׁ֑ר וַיַּעֲמֹ֤ד הַשֶּׁ֙מֶשׁ֙ בַּחֲצִ֣י הַשָּׁמַ֔יִם וְלֹא־אָ֥ץ לָב֖וֹא כְּי֥וֹם תָּמִֽים׃(יד) וְלֹ֨א הָיָ֜ה כַּיּ֤וֹם הַהוּא֙ לְפָנָ֣יו וְאַחֲרָ֔יו לִשְׁמֹ֥עַ ה׳ בְּק֣וֹל אִ֑ישׁ כִּ֣י ה׳ נִלְחָ֖ם לְיִשְׂרָאֵֽל׃ {ס} (טו) וַיָּ֤שׇׁב יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ וְכׇל־יִשְׂרָאֵ֣ל עִמּ֔וֹ אֶל־הַֽמַּחֲנֶ֖ה הַגִּלְגָּֽלָה׃
(1) When King Adoni-zedek of Jerusalem learned that Joshua had captured Ai and proscribed it, treating Ai and its king as he had treated Jericho and its king, and that, moreover, the inhabitants of Gibeon had come to terms with Israel and remained among them, (2) They were very frightened. For Gibeon was a large city, like one of the royal cities—in fact, larger than Ai—and all its men were warriors. (3) So King Adoni-zedek of Jerusalem sent this message to King Hoham of Hebron, King Piram of Jarmuth, King Japhia of Lachish, and King Debir of Eglon: (4) “Come up and help me defeat Gibeon; for it has come to terms with Joshua and the Israelites.”(5) The five Amorite kings—the king of Jerusalem, the king of Hebron, the king of Jarmuth, the king of Lachish, and the king of Eglon, with all their armies—joined forces and marched on Gibeon, and encamped against it and attacked it. (6) The people of Gibeon thereupon sent this message to Joshua in the camp at Gilgal: “Do not fail your servants; come up quickly and aid us and deliver us, for all the Amorite kings of the hill country have gathered against us.” (7) So Joshua marched up from Gilgal with all his combat troops—all the trained warriors.(8) GOD said to Joshua, “Do not be afraid of them, for I will deliver them into your hands; not one of them shall withstand you.” (9) Joshua took them by surprise, marching all night from Gilgal. (10) GOD threw them into a panic before Israel: [Joshua] inflicted a crushing defeat on them at Gibeon, pursued them in the direction of the Beth-horon ascent, and harried them all the way to Azekah and Makkedah. (11) While they were fleeing before Israel down the descent from Beth-horon, GOD hurled huge stones on them from the sky, all the way to Azekah, and they perished; more perished from the hailstones than were killed by the Israelite weapons.(12) On that occasion, when GOD routed the Amorites before the Israelites, Joshua addressed GOD; he said in the presence of the Israelites: “Stand still, O sun, at Gibeon, O moon, in the Valley of Aijalon!”(13) And the sun stood still And the moon halted, While a nation wreaked judgment on its foes—as is written in the Book of Jashar. Thus the sun halted in midheaven, and did not press on to set, for a whole day; (14) for GOD fought for Israel. Neither before nor since has there ever been such a day, when GOD acted on words spoken by someone else.(15) Then Joshua together with all Israel returned to the camp at Gilgal.
(יד) וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹקִ֗ים יְהִ֤י מְאֹרֹת֙ בִּרְקִ֣יעַ הַשָּׁמַ֔יִם לְהַבְדִּ֕יל בֵּ֥ין הַיּ֖וֹם וּבֵ֣ין הַלָּ֑יְלָה וְהָי֤וּ לְאֹתֹת֙ וּלְמ֣וֹעֲדִ֔ים וּלְיָמִ֖ים וְשָׁנִֽים׃
(14) God said, “Let there be lights in the expanse of the sky to separate day from night; they shall serve as signs for the set times—the days and the years;
(ה)והיו לאתת שבהם אעשה אותות כגון למשה ליהושע ולחזקיה וכתיב מאותות השמים אל תחתו. דבר אחר והיו לאתת על העתידות כי החוזים אומרים עתידות על מה שחוזים בהם.
(5) והיו לאותות, “they will serve as as"; such as when their orbits were arrested temporarily at the command of Joshua (Joshua 24,17) when he reminded the people of that. On an individual basis, G-d performed such a miracle for King Chizkiyahu to confirm that he had been granted an additional 15 years of life. (Kings II 20,911) A different way of understanding these words: the constellation of the stars will serve astrologers as indications when foretelling certain events in the future.
A final note that could be explored further...
ומעבירה לא והתניא אמרו עליו על ר"א בן דורדיא שלא הניח זונה אחת בעולם שלא בא עליה פעם אחת שמע שיש זונה אחת בכרכי הים והיתה נוטלת כיס דינרין בשכרה נטל כיס דינרין והלך ועבר עליה שבעה נהרות בשעת הרגל דבר הפיחה אמרה כשם שהפיחה זו אינה חוזרת למקומה כך אלעזר בן דורדיא אין מקבלין אותו בתשובההלך וישב בין שני הרים וגבעות אמר הרים וגבעות בקשו עלי רחמים אמרו לו עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו שנאמר (ישעיהו נד, י) כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה אמר שמים וארץ בקשו עלי רחמים אמרו עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו שנאמר (ישעיהו נא, ו) כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלהאמר חמה ולבנה בקשו עלי רחמים אמרו לו עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו שנאמר (ישעיהו כד, כג) וחפרה הלבנה ובושה החמה אמר כוכבים ומזלות בקשו עלי רחמים אמרו לו עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו שנאמר (ישעיהו לד, ד) ונמקו כל צבא השמיםאמר אין הדבר תלוי אלא בי הניח ראשו בין ברכיו וגעה בבכיה עד שיצתה נשמתו יצתה בת קול ואמרה ר"א בן דורדיא מזומן לחיי העולם הבא [והא הכא בעבירה הוה ומית] התם נמי כיון דאביק בה טובא כמינות דמיא
The Gemara asks: And is it correct that one who repents of the sin of forbidden sexual intercourse does not die? But isn’t it taught in a baraita: They said about Rabbi Elazar ben Durdayya that he was so promiscuous that he did not leave one prostitute in the world with whom he did not engage in sexual intercourse. Once, he heard that there was one prostitute in one of the cities overseas who would take a purse full of dinars as her payment. He took a purse full of dinars and went and crossed seven rivers to reach her. When they were engaged in the matters to which they were accustomed, a euphemism for intercourse, she passed wind and said: Just as this passed wind will not return to its place, so too Elazar ben Durdayya will not be accepted in repentance, even if he were to try to repent.This statement deeply shocked Elazar ben Durdayya, and he went and sat between two mountains and hills and said: Mountains and hills, pray for mercy on my behalf, so that my repentance will be accepted. They said to him: Before we pray for mercy on your behalf, we must pray for mercy on our own behalf, as it is stated: “For the mountains may depart, and the hills be removed” (Isaiah 54:10). He said: Heaven and earth, pray for mercy on my behalf. They said to him: Before we pray for mercy on your behalf, we must pray for mercy on our own behalf, as it is stated: “For the heavens shall vanish away like smoke, and the earth shall wax old like a garment” (Isaiah 51:6).He said: Sun and moon, pray for mercy on my behalf. They said to him: Before we pray for mercy on your behalf, we must pray for mercy on our own behalf, as it is stated: “Then the moon shall be confounded, and the sun ashamed” (Isaiah 24:23). He said: Stars and constellations, pray for mercy on my behalf. They said to him: Before we pray for mercy on your behalf, we must pray for mercy on our own behalf, as it is stated: “And all the hosts of heaven shall molder away” (Isaiah 34:4).Elazar ben Durdayya said: Clearly the matter depends on nothing other than myself. He placed his head between his knees and cried loudly until his soul left his body. A Divine Voice emerged and said: Rabbi Elazar ben Durdayya is destined for life in the World-to-Come. The Gemara explains the difficulty presented by this story: And here Elazar ben Durdayya was guilty of the sin of forbidden sexual intercourse, and yet he died once he repented. The Gemara answers: There too, since he was attached so strongly to the sin, to an extent that transcended the physical temptation he felt, it is similar to heresy, as it had become like a form of idol worship for him.
For an analysis, see https://thelehrhaus.com/scholarship/rabbi-elazar-ben-dordaya-the-master-of-teshuvah