Save "דף נושא: גירושין"
דף נושא: גירושין
ספר כריתות
על פי הכתוב בתורה, מעשה הגירושין נעשה על ידי האיש שנותן לאשה שהוא משלח 'ספר כריתות'. גירושין באופן מוסדר הם מצווה מהתורה הכתובה בספר דברים.
כִּֽי־יִקַּ֥ח אִ֛ישׁ אִשָּׁ֖ה וּבְעָלָ֑הּ וְהָיָ֞ה אִם־לֹ֧א תִמְצָא־חֵ֣ן בְּעֵינָ֗יו כִּי־מָ֤צָא בָהּ֙ עֶרְוַ֣ת דָּבָ֔ר וְכָ֨תַב לָ֜הּ סֵ֤פֶר כְּרִיתֻת֙ וְנָתַ֣ן בְּיָדָ֔הּ וְשִׁלְּחָ֖הּ מִבֵּיתֽוֹ׃
A man takes a woman [into his household as his wife] and becomes her husband. She fails to please him because he finds something obnoxious about her, and he writes her a bill of divorcement, hands it to her, and sends her away from his house;
סיבת הגירושין
האם צריכה להיות סיבה מסוימת המתירה גירושין? במשנה במסכת גיטין מופיעה מחלוקת ובה דעות מנוגדות בעניין זה (המאה ה-2, ארץ ישראל).
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, לֹא יְגָרֵשׁ אָדָם אֶת אִשְׁתּוֹ אֶלָּא אִם כֵּן מָצָא בָהּ דְּבַר עֶרְוָה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כד), כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, אֲפִלּוּ הִקְדִּיחָה תַבְשִׁילוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שם), כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אֲפִלּוּ מָצָא אַחֶרֶת נָאָה הֵימֶנָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (שם), וְהָיָה אִם לֹא תִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו:
Beit Shammai say: A man may not divorce his wife unless he finds out about her having engaged in a matter of forbidden sexual intercourse [devar erva], i.e., she committed adultery or is suspected of doing so, as it is stated: “Because he has found some unseemly matter [ervat davar] in her, and he writes her a scroll of severance” (Deuteronomy 24:1). And Beit Hillel say: He may divorce her even due to a minor issue, e.g., because she burned or over-salted his dish, as it is stated: “Because he has found some unseemly matter in her,” meaning that he found any type of shortcoming in her. Rabbi Akiva says: He may divorce her even if he found another woman who is better looking than her and wishes to marry her, as it is stated in that verse: “And it comes to pass, if she finds no favor in his eyes” (Deuteronomy 24:1).
גט
גירושין תקפים רק באמצעות גט כתוב שנמסר לאישה לפי כללי ההלכה. בהלכות גירושין ב'משנה תורה' מונה הרמב"ם עשרה תנאים מהותיים מן התורה הקשורים בגט (המאה ה-12, מצרים).
אֵין הָאִשָּׁה מִתְגָּרֶשֶׁת אֶלָּא בִּכְתָב שֶׁיַּגִּיעַ לָהּ וּכְתָב זֶה הוּא הַנִּקְרָא גֵּט. וַעֲשָׂרָה דְּבָרִים הֵן עִקַּר הַגֵּרוּשִׁין מִן הַתּוֹרָה וְאֵלּוּ הֵן. א) שֶׁלֹּא יְגָרֵשׁ הָאִישׁ אֶלָּא בִּרְצוֹנוֹ. ב) וְשֶׁיְּגָרֵשׁ בִּכְתָב וְלֹא בְּדָבָר אַחֵר. ג) וְשֶׁיִּהְיֶה עִנְיַן הַכְּתָב שֶׁגֵּרְשָׁהּ וֶהֱסִירָהּ מִקִּנְיָנוֹ. ד) וְשֶׁיִּהְיֶה עִנְיָנוֹ דָּבָר הַכּוֹרֵת בֵּינוֹ לְבֵינָהּ. ה) וְשֶׁיִּהְיֶה נִכְתָּב לִשְׁמָהּ. ו) וְשֶׁלֹּא יִהְיֶה מְחֻסַּר מַעֲשֶׂה אַחַר כְּתִיבָתוֹ אֶלָּא נְתִינָתוֹ לָהּ [בִּלְבַד]. ז) וְשֶׁיִּתְּנֵהוּ לָהּ. ח) וְשֶׁיִּתְּנֵהוּ לָהּ בִּפְנֵי עֵדִים. ט) וְשֶׁיִּתְּנֵהוּ לָהּ בְּתוֹרַת גֵּרוּשִׁין. י) וְשֶׁיִּהְיֶה הַבַּעַל אוֹ שְׁלוּחוֹ הוּא שֶׁנּוֹתְנוֹ לָהּ. וּשְׁאָר הַדְּבָרִים שֶׁבַּגֵּט כְּגוֹן הַזְּמַן וַחֲתִימַת הָעֵדִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן הַכּל מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים:
A woman may be divorced only by receiving a bill [of divorce]. This bill is called a get.
The Torah establishes ten principles as fundamental [for a divorce to be effective]. They are:
a) That a man must voluntarily initiate the divorce;
b) That he must effect the divorce by means of a written document and through no other means;
c) That this document must communicate that he is divorcing [his wife] and releasing her from his domain;
d) That it should utterly sever the connection between the husband and his wife;
e) That [the get] should be written for the sake [of the woman being divorced];
f) That once [the get] is written, there should be no action [necessary] except its transfer to the woman;
g) That he should actually transfer [the get] to her;
h) That he should transfer [the get] to her in the presence of witnesses;
i) That he should actually transfer it to her for the sake of divorce;
j) That the husband or his agent should be the one who gives it to her.
The other requirements of a get - e.g., dating it, having it signed by witnesses and the like - are all Rabbinic institutions.
נוסח הגט
על אף שמעיקר הדין וכל עוד כתובים כל הפרטים הנדרשים, גט יכול להיכתב בכל שפה ונוסח, נפסק בשולחן ערוך שיש להקפיד על נוסח ארמי זה שהתקבע במהלך הדורות. בשולחן ערוך נכתב שההקפדה על הנוסח נובעת מחשיבותו ההלכתית של הגט וכדי למנוע ממזרות בישראל (המאה ה-16, צפת).
מאוד יש ליזהר לאדם שלא להשתדל בענין גיטין אם לא שיהא בקי בהלכות גיטין כי רבו בהם הדקדוקים ובנקל יכול אדם לטעות בהם והוא פיסול ממזרות וצור ישראל יצילנו משגיאות אמן: הגה וכבר נתבאר ריש סי' זה נוסח גט שנהגו בו במדינות אלו ובפרט בעיר הזאת וז"ל בשלישי בשבת בג' ימים לירח סיון שנת יהוה אלפים וג' מאות ומ' לבריאות עולם למנין שאנו מנין כאן בקאזמר דמתקרי קאזימירז מתא דיתבא על נהר ויסלא ועל נהר וילגא ועל מי מעיינות אנא פ' המ' פב"פ המכונה פלו' העומד היום בקאזמר דמתקריא קאזימירז מתא דיתבא על נהר ויסלא ועל נהר וילגא ועל מי מעיינות צביתי ברעות נפשי בדלא אניסנא ושבקית ופטרית ותרוכית יתיכי ליכי אנת אנתתי פלונית המכונה פב" פ המכונה פלוני. העומדת היום בקאזמר דמתקריא קאזימירז מתא דיתבא על נהר ויסלא ועל נהר וילגא ועל מי מעיינות דהוית אנתתי מן קדמת דנא וכדו פטרית ושבקי' ותרוכי' יתיכי ליכי דיתיהוייין רשאה ושלטאה בנפשיכי למהך להתנסבא לכל גבר דיתיצבייין ואנש לא ימחא בידיכי מן יומא דנן ולעלם והרי את מותרת לכל אדם ודן די יהוי ליכי מנאי ספר תרוכין ואגרת שבוקין וגט פטורין כדת משה וישראל. פב"פ עד פב"פ עד:
A person should be very careful not to complicate matters concerning gittin, unless he is skilled in the laws of gittin, because the laws are full of intricacies, and a person could easily make a mistake that would cause a mamzer. And may the Rock of Israel save us from errors, Amen. Rem"a: The beginning of this siman details the wording of the get that is customary in this region, especially in this city. And this is the wording: "On Tuesday, on the third day of the month of Sivan, in the year 5340 since the creation of the world, in the city of Kazmar, which is called Kazimiraz, the city that sits on the Vistula and Wilga rivers (Krakow?) and on spring water-- I, so-and-so called so-and-so, son of so-and-so called so-and-so, standing today in Kazmar, which is called Kazimiraz, the city that sits on the Vistula and Wilga rivers and on spring water, willingly consent, without coercion, to release, send away, and divorce you, my wife so-and-so daughter of so-and-so, who is present today in Kazmar, which is called Kazimiraz, the city that sits on the Vistula and Wilga rivers and on spring water, who has been my wife until now. And I release, send away, and divorce you, such that you are permitted and have authority over yourself to marry any man you want with no interference from now on, because you are hereby permitted to any moan. This is hereby your bill of dismissal, document of sending-away, and letter of divorce from me, in accordance with the Law of Moses and Israel. Signed, so-and-so and so-and-so, witnesses"
ארבעה שלבים במתן הגט
לכל שלב בגט, החל מהכתיבה וכלה במסירה, יש חשיבות הלכתית רבה. ביאור 'משנת ארץ ישראל' מפרט על אודות שלבים אלה (המאה ה-21, ישראל).
(יח) חכמים מבחינים בארבעה שלבים במתן הגט:(יט) כתיבה(כ) חתימה(כא) שליחה(כב) ומסירה(כג) ...
מזבח מוריד דמעות
גירושין, ובמיוחד של נישואים ראשונים, מפסיקים ברית בין בני זוג ולכן זהו מעשה כואב שעל פי התלמוד גם המזבח בוכה ממנו. אמרתו התלמודית של רבי אלעזר דורשת את הפסוקים הסמוכים בספר מלאכי שבהם תיאור של דמעות על המזבח והפרת ברית הנישואים (המאה ה-5 - המאה ה-6, בבל).
דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כׇּל הַמְגָרֵשׁ אִשְׁתּוֹ רִאשׁוֹנָה – אֲפִילּוּ מִזְבֵּחַ מוֹרִיד עָלָיו דְּמָעוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְזֹאת שֵׁנִית תַּעֲשׂוּ, כַּסּוֹת דִּמְעָה אֶת מִזְבַּח יהוה, בְּכִי וַאֲנָקָה מֵאֵין עוֹד פְּנוֹת אֶל הַמִּנְחָה, וְלָקַחַת רָצוֹן מִיֶּדְכֶם. וַאֲמַרְתֶּם: עַל מָה? עַל כִּי יהוה הֵעִיד בֵּינְךָ וּבֵין אֵשֶׁת נְעוּרֶיךָ, אֲשֶׁר אַתָּה בָּגַדְתָּה בָּהּ, וְהִיא חֲבֶרְתְּךָ וְאֵשֶׁת בְּרִיתֶךָ״.
As Rabbi Elazar says: With regard to anyone who divorces his first wife, even the altar sheds tears over him, as it is stated: “And this further you do: You cover the altar of the Lord with tears, with weeping, and with sighing, insomuch that He does not regard the offering anymore, nor does He receive it with goodwill from your hand. Yet you say: What for? Because the Lord has been witness between you and the wife of your youth, against whom you have dealt treacherously, though she is your companion, and the wife of your covenant” (Malachi 2:13–14). Clearly one should not divorce the wife of his youth, i.e., his first wife, as one who does so is hated by God for divorcing the woman to whom he was bound in companionship and covenant.
עד שיאמר: "רוצה אני"
על פי ההלכה הגט צריך להינתן מרצונו של האיש, כאשר יש מצבים בהם בית הדין כופה עליו לומר "רוצה אני". התלמוד דן בסתירה שעולה מכפיית האיש ובין הצורך ההלכתי ברצונו לתת את הגט ומציע הסבר כדי ליישב זאת (המאה ה-5 - המאה ה-6, בבל).
אלא יש להביא ראיה מסיפאמה ששנינו בסופה] של אותה הלכה: וכן אתה מוצא דין זה בגיטי נשים ושחרורי עבדים, שפעמים כופין אותו את הבעל או האדון עד שיאמר "רוצה אני לגרש ".ואמאי[ומדוע] יועיל הדבר? הא בלביה[הרי בליבו]לא ניחא ליה[שלו]!אלא לאו[האם לא]משום דאמרינן[שאנו אומרים]דברים שבלב אינן דברים. ושוב דוחים: ודלמא שאני התם[ושמא שונה שם]משום שמצוה לשמוע דברי חכמים, ולכן אנו מניחים שבלבו רוצה הוא לקיים דבריהם, שרוצה הוא לעשות מצוה.
פרדוקס הכפיה והרצון
קיימת סתירה בין הצורך ברצונו החופשי של האיש לתת גט ובין ההלכה שיש לכפות אותו לכך. פרופ' אביגדור שנאן בפירושו למסכת אבות מציע את הסברו של הרמב"ם לסתירה זו (2009, ישראל).
התייחסות מעניינת בעולמה של ההלכה לשאלת הרצון האנושי מצויה בעניין אדם הנדרש על ידי בית דין לתת לאשתו גט. דרישה זו יכולה לנבוע מסיבות שונות: התעלמות הגבר מחובותיו הכספיות כלפי האישה, התאכזרות והכאה, אי יכולת להוליד, ועוד כיוצא בזה. אך על פי ההלכה חייב הבעל לעשות זאת מרצונו החופשי, מתוך שכנוע פנימי עמוק, ולא מתוך כפייה. ובכל זאת אומרת המשנה (ערכין ה, ו) כי "כופין אותו עד שיאמר רוצה אני". והרי לנו מה שנראה כפרדוקס! האם ניתן לומר שגבר שהסכים לתת לאשתו גט לאחר שהיכוהו מכות נמרצות עושה זאת מרצונו? הרמב"ם מנסה לפתור קושיה זו ואומר, שלמען האמת רצונו האמיתי של הבעל הוא לתת גט, אלא שיצרו הרע כופה עליו לסרב: "זה שאינו רוצה לגרש, מאחר שהוא רוצה להיות מישראל, רוצה הוא לעשות כל המצוות ולהתרחק מן העבירות, ויצרו הוא שתקפו – וכיון שהוכה עד שתשש יצרו ואמר 'רוצה אני', כבר גרש לרצונו" (משנה תורה, הלכות גירושין ב, כ). הרמב"ם מצייר כאן תמונה שלפיה יש לאדם רצון חיצוני שאותו הוא מגלה ברבים ומתנהג לפיו, אך גם רצון פנימי יותר, שאותו הוא אינו מבטא כלפי העולם מסיבות שונות. על ידי ההכאה מסיר האדם מעליו את הרצון החיצוני ומחליף אותו ברצונו הפנימי, שהוא לעולם חיובי ומבקש לעשות רק את הטוב. אגב נעיר כי בימינו לא נוהגים להכות את הבעל עד שיאמר "רוצה אני", אלא מטילים עליו במקרים מסוימים סנקציות (עד למאסר) כדי לדחוק בו שייתן גט לאשתו. (ולדאבון לב, לא תמיד הדבר מועיל.)
סרבנות גט
יש מקרים קשים בהם אישה מעוניינת להתגרש אך בעלה מסרב לשחררה בגט. הרב אליעזר מלמד כותב על האמצעים העומדים לרשות בתי הדין כדי להתמודד באופן הלכתי ומעשי עם תופעה זו וכדי לאכוף את מתן הגט ככל הניתן (2000, ישראל).
לעיתים האישה צודקת בתביעתה להתגרש והאיש אינו מוכן לשחררה בגט. על פי ההלכה בית הדין צריך להלקותו עד שייתן גט לרצונו, כלומר יאמר בפיו שהוא נותן את הגט ברצון מלא (רמב"ם הל' גירושין ב, כ). אם לא כן, ימשיכו להכותו עד שיסכים לתת גט לרצונו. אמנם ישנם פוסקים שמסתפקים עד כמה ניתן לכפות גט, ומפני חולשת בתי הדין, עמדתם מעוררת קשיים בהשגת גט במקרים של בעלים עקשנים במיוחד. הבעיה גברה כאשר לפי החוק האזרחי לא ניתן להלקות את הבעל. למרות זאת משתדלים למצוא דרכים לאכוף את החלטת בית הדין על גברים סרבנים, וכמעט תמיד מצליחים. ככל שהמחוקקים ובתי הדין יגבירו את שיתוף הפעולה ביניהם, המקרים הקשים של מסורבות גט יתמעטו.
הסכמת האישה
תקנת רבנו גרשום הדגישה את הצורך ברצון הדדי לסיום הנישואין ולפיה נאסר על האיש לגרש את אשתו ללא הסכמתה. הרב אליעזר מלמד מתאר את התפתחות דיני הגירושין בהם תקנה זו סימנה תפנית חשובה במעמד האישה בנישואין (2000, ישראל).
לפני כאלף שנים, תיקן רבנו גרשום מאור הגולה באשכנז, שלא ישא אדם יותר מאשה אחת. ועוד תיקן, שלא יגרש אדם את אשתו בלא הסכמתה. ורק בשעת הדחק על פי היתר מיוחד של מאה רבנים משלוש ארצות, יתירו לו לגרשה בעל כרחה.
כבוד גרושתו
מסופר על יחסו החומל של רבי יוסי הגלילי לגרושתו. התלמוד הירושלמי עוסק בחובה המוסרית של בני זוג כלפי מי שהיו נשואים להם מתוך העיקרון שמופיע בפסוק "ומבשרך לא תתעלם" (המאה ה-4 - המאה ה-5, ארץ ישראל).
רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן רִבִּי הִילָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. כְּשֵׁם שֶׁאָדָם חַס עַל כְּבוֹד אַלְמָנָתוֹ כָּךְ חַס עַל כְּבוֹד גְּרוּשָׁתוֹ. דְּאָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. מִבְּשָֽׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם זוֹ גְרוּשָׁתוֹ. אִיתְּתֵיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי הֲװָת מֵעִיקָה לֵיהּ סַגִּין. סְלִיק רִבִּי לָֽעְזָר בֶּן עֲזַרְיָה לְגַבֵּיהּ. אֲמַר לֵיהּ. רִבִּי. שִׁיבְקָהּ. דְּלֵית הִיא דְאִיקָרָךְ. אֲמֵר לֵיהּ. פּוֹרְנֵה רַב עָלַי. אֲמַר לֵיהּ. אֲנָא יְהִיב לָךְ פֶרְנֵה וְשִׁבְקָהּ. יְהַב לָיהּ פֶרְנֵה וּשְׁבָקָהּ. אָֽזְלָה וּנְסִיבַת לְטֶסוֹרָא דְּקַרְתָּא. אִיתְנְחַת מִן נִיכְסוֹי וְאִיתְעֲבִיד כְּסַגִיא נְהוֹרָא וַהֲוָת מְחַזְּרָא לֵיהּ עַל כָּל־קַרְתָּא וּמַדְבְּרָא לֵיהּ. חַד זְמָן חֲזַרְתֵּיהּ עַל כָּל־קַרְתָּא וְלֹא אִיתְייְהַב לֵיהּ כְּלוּם. אֲמַר לָהּ. לֵיתּ הָכָא שְׁכוּנָה חוֹרִין. אָֽמְרָה לֵיהּ. אִית הָכָא שְׁכוּנָה דִמְשַׁבְּקִי. וְלֵית בְּחֵיילִי עֲייַל לֵהּ לְתַמָּן. שָׁרִי חֲבִיט לָהּ. עָבַר רִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי וְשָׁמַע קַלוֹן מִתְבַּזֵּיי בְשׁוּקָא. נַסְבּוֹן וִיהָבוֹן בְּגַו חַד בֵיתָא מִן דִידֵיהּ וַהֲוָה מַסִּיק לוֹן מְזוֹנִין כָּל־יוֹמִין דַּהֲווֹן בַּחַיִין. עַל שֵׁם וּמִבְּשָֽׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם זוֹ גְרוּשָׁתוֹ. אֲפִילוּ כֵן אַצִּיתוֹן קָלוֹי בַלַּיְלִיָּא וְשָֽׁמְעִין קֹלָהּ אָֽמְרָה. לֹא הֲוָה טָב דַּייָהּ צַעֲרָהּ לְבַר מִן גוּפָהּ וְלֹא לְגַו גּוּפָהּ.
Rebbi Jacob bar Aḥa in the name of Rebbi Joḥanan, Rebbi Hila in the name of Rebbi Eleazar: Just as a man is concerned about his widow’s honor so he has to be concerned about his divorcee’s honor, as Rebbi Jacob bar Aḥa said in the name of Rebbi Eleazar, “do not hide yourself from your flesh”, that refers to one’s divorcee. Rebbi Yose the Galilean’s wife did mistreat him badly. Rebbi Eleazar ben Azariah went to him and told him, rabbi, send her away, for she does not treat you with the honor due to you. He said to him, her ketubah is too large for me. He said to him, I shall give you the ketubah and send her away. He gave him the ketubah and he divorced her. She went and married the city treasurer. That one lost his property and became blind. She took him around the town and led him. Once they went around the entire town and nobody gave him anything. He said to her, is there not another neighborhood? She said to him, there is the neighborhood of my divorcer; it is beyond my powers to bring you there. He started hitting her. Rebbi Yose the Galilean passed by and heard them demeaning one another in public. He took them, brought them to one of his houses, and provided them with food all the days of their lives, because “do not hide yourself from your flesh”, that refers to one’s divorcee. Nevertheless they quarelled loudly in the night and her voice was heard saying, the pain she suffered outside her body was easier to bear than that inside her body.
חיבור באותיות ופירוד באותיות
חיבור בין בני זוג, כחלק ממעשה של יצירה ובריאה בעולם, נוצר באמצעות אותיות ולכן גם פירוק הזוגיות נעשה באמצעות מסמך כתוב. רבנו בחיי מפרש את משמעות הגט לא רק כפעולה משפטית-הלכתית, אלא כבעלת שורש עמוק במבנה הבריאה (ראשית המאה ה-14, ספרד).
ואם תשכיל בענין הגט הנקרא ספר תמצא כי חייבה חכמת התורה לגרש האיש את אשתו בספר, לפי שהקב"ה ברא עולמו בכ"ב אותיות מעלה ומטה וזווג האותיות ושקלן והמירן וצרפן וצר בהן את כל העולם ואת כל היצור ואת כל הדבור, ואין שקול אלא על ידי זווג, ועל ידי שקול האותיות שקל הקב"ה את הנבראים כלם, זה ראוי להיותו בן זוגו של זה, וכיצד יהיו הנמצאין כלן זה לעומת זה בין בעליונים בין בתחתונים בין בנפשות בין בגופות, וכמו שדרשו רז"ל בת פלוני לפלוני, ואפילו מעבר לים. וכיון שהיה חבור הנבראים וזווגן ע"י אותיות, לכך צותה תורה שיהיה הפרידה באותיות להודיע ולפרסם שעקר הזווג והחבור מימי קדם בבריאת העולם באותיות היה.
If you will analyse the divorce bill called ספר, you will understand the logic of why the dissolution of a marriage has to involve the writing of a “book.” When the Lord created His universe He employed 22 letters (the aleph bet), refining each letter both in the heavens and on earth, matching them to each other, weighing each, etc., etc. He gave them the kind of shapes which contained elements of all that exists in the universe. It is impossible to weigh something except by “matching” it to something else, i.e. comparing it to something else. G’d did not only “weigh”, i.e. “match” the letters but each creature in order to determine who would be a suitable partner for whom. This is what the sages in Sotah 2 had in mind when they said that 40 days prior to the formation of the fetus as a viable embryo a heavenly voice announces who the suitable marriage partner will be for that creature to be. Even if the two human beings live across the ocean from each other G’d will arrange for them to meet and marry. Seeing that the letters of the aleph bet had been instrumental in making the match in the first place, letters of the aleph bet, i.e. a “book” has to be the instrument to dissolve that union (compare Commentary of Raavad on Sefer Yetzirah 2,2). This is a reminder that pairing off potential marriage partners has its origin in prehistoric times, antedating the universe.