מקבלין קרבנות מפושעי ישראל כדי שיחזרו בהן בתשובה, חוץ מן המומר לנסך את היין, ולחלל שבתות בפרהסיא
One accepts offerings from Jewish transgressors so that they will consequently repent, except for the transgressor to pour wine as a libation to idolatry or to desecrate Shabbat in public
מקבלין קרבנות מפושעי ישראל במומר לדבר אחד חוץ מן המומר לנסך את היין ולחלל שבתות דהני חמירי, אלמא מומר לעבודת כוכבים כמומר לכל התורה כולה דמי. האי תנא חמירא ליה שבת כעבודת כוכבים, דהעובד עבודת כוכבים כופר בהקב"ה והמחלל שבת כופר במעשיו ומעיד שקר שלא שבת הקב"ה במעשה בראשית
כְּלָל גָּדוֹל אָמְרוּ בַּשַּׁבָּת: כׇּל הַשּׁוֹכֵחַ עִיקַּר שַׁבָּת, וְעָשָׂה מְלָאכוֹת הַרְבֵּה בְּשַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה — אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא [חַטָּאת] אַחַת. כֵּיצַד? — תִּינוֹק שֶׁנִּשְׁבָּה לְבֵין הַגּוֹיִם, וְגֵר שֶׁנִּתְגַּיֵּיר בֵּין הַגּוֹיִם, וְעָשָׂה מְלָאכוֹת הַרְבֵּה בְּשַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה — אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת
They stated a significant principle with regard to the halakhot of Shabbat: One who forgets the essence of Shabbat, i.e., one who does not know that there is a mitzva of Shabbat in the Torah, and performs many prohibited labors on multiple Shabbatot is liable to bring only one sin-offering. How so? With regard to a child who was taken captive among the gentiles and a convert who converted among the gentiles and does not know the essence of Shabbat; and if he performed many prohibited labors on multiple Shabbatot, he is only liable to bring one sin-offering for all his unwitting transgressions
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּאִישׁ שֶׁכָּפַר בַּתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ וּבִדְבָרִים שֶׁנִּרְאוּ לוֹ. וְהָלַךְ אַחַר דַּעְתּוֹ הַקַּלָּה וְאַחַר שְׁרִירוּת לִבּוֹ וְכוֹפֵר בַּתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה תְּחִלָּה כְּצָדוֹק וּבַיְתּוֹס וְכֵן כָּל הַתּוֹעִים אַחֲרָיו. אֲבָל בְּנֵי הַתּוֹעִים הָאֵלֶּה וּבְנֵי בְּנֵיהֶם שֶׁהִדִּיחוּ אוֹתָם אֲבוֹתָם וְנוֹלְדוּ בֵּין הַקָּרָאִים וְגִדְּלוּ אוֹתָם עַל דַּעְתָּם. הֲרֵי הוּא כְּתִינוֹק שֶׁנִּשְׁבָּה בֵּינֵיהֶם וְגִדְּלוּהוּ וְאֵינוֹ זָרִיז לֶאֱחֹז בְּדַרְכֵי הַמִּצְוֹת שֶׁהֲרֵי הוּא כְּאָנוּס וְאַף עַל פִּי שֶׁשָּׁמַע אַחַר כָּךְ [שֶׁהוּא יְהוּדִי וְרָאָה הַיְהוּדִים וְדָתָם הֲרֵי הוּא כְּאָנוּס שֶׁהֲרֵי גִּדְּלוּהוּ עַל טָעוּתָם] כָּךְ אֵלּוּ שֶׁאָמַרְנוּ הָאוֹחֲזִים בְּדַרְכֵי אֲבוֹתָם הַקָּרָאִים שֶׁטָּעוּ. לְפִיכָךְ רָאוּי לְהַחְזִירָן בִּתְשׁוּבָה וּלְמָשְׁכָם בְּדִבְרֵי שָׁלוֹם עַד שֶׁיַּחְזְרוּ לְאֵיתָן הַתּוֹרָה:
To whom does the above apply? To a person who denied the Oral Law consciously, according to his perception of things. He follows after his frivolous thoughts and his capricious heart and denies the Oral Law first, as did Tzadok and Beitus and those who erred in following them.
The children of these errant people and their grandchildren whose parents led them away and they were born among these Karaities and raised according to their conception, they are considered as a children captured and raised by them. Such a child may not be eager to follow the path of mitzvot, for it is as if he was compelled not to. Even if later, he hears that he is Jewish and saw Jews and their faith, he is still considered as one who was compelled against observance, for he was raised according to their mistaken path. This applies to those who we mentioned who follow the erroneous Karaite path of their ancestors. Therefore it is appropriate to motivate them to repent and draw them to the power of the Torah with words of peace.
...והנה עד כה דברנו מעיקר הדין איך לדון מחלל שבת בפרהסיא אבל לפושעי ישראל שבזמנינו לא ידענא מה אדון בהם אחר שבעו"ה פשתה הבהרת לרוב עד שברובם חלול שבת נעשה כהיתר... ויש בהם שמתפללים תפילת שבת ומקדשים קידוש היום ואח"כ מחללים שבת במלאכות דאורייתא ודרבנן והרי מחלל שבת נחשב כמומר בלבד מפני שהכופר בשבת כופר בבריאה ובבורא וזה מודה ע"י תפילה וקידוש ומה גם בבניהם אשר קמו תחתיהן אשר לא ידעו ולא שמעו דיני שבת שדומין ממש לצדוקין דלא נחשבו כמומרים אעפ"י שמחללין שבת מפני שמעשה אבותיהן בידיהם והם כתינוק שנשבה לבין עובדי ככבים...
ואפשר שסמכו ע"ז מה שכתוב ג"כ בשו"ת בנין ציון החדשות סי' כ"ג שמחללי שבת בזמנינו נחשבים קצת כתינוק שנשבה לבין הנכרים, מפני שבעו"ה רוב ישראל בארצנו מחללי שבת הם, ואין דעתם בזה לכפור בעיקרי אמונתנו עיין שם, וכן הגיד לי הרב מו"ה משולם זלמן הכהן ז"ל בשם הגאון בעל שואל ומשיב שכתב שהאנשים מאמעריקא אינם נפסלים ע"י חילול שבת שלהם מפני שהם כתינוק שנשבה לבין הנכרים...
יהיה איך שיהיה המקיל לצרף אנשים כאלו למנין יש לו על מי שיסמוך, אך מי שיכול לילך לבהכ"נ אחר בלי להכלים איש, פשיטא דמהיות טוב שלא יסמוך על היתר זה, ויתפלל עם אנשים כשרים. עוד יש סניף להקל דבזמננו לא מיקרי מחלל שבת בפרהסיא, כיון שרובן עושין כן, דבשלמא אם רוב ישראל זכאין, ומעטים מעיזים פניהם לעשות איסור זה הרי הוא כופר בתורה ועושה תועבה ביד רמה ופורש עצמו מכלל ישראל, אבל כיון דבעו"ה רובם פורצים הגדר תקנתם קלקלתם, היחיד חושב שאין זה עבירה גדולה כל כך וא"צ לעשות בצנעה, ופרהסיה שלו כבצנעה, ואדרבה היראים קרואים בזמננו פרושים ומובדלים, והפושעים הם ההולכים בדרך כל הארץ.
נראה שכתב רבינו זה ללמד זכות על הקראין. אבל הנמצאים בזמננו זה, אם היה אפשר בידינו להורידן, מצוה להורידן, שהרי בכל יום אנו מחזירין אותם למוטב ומושכין אותם להאמין בתורה שבעל פה והם מחרפין ומגדפין את בעלי הקבלה. ואין לדון את אלו בכלל אנוסים, אלא כופרים בתורה שבע”פ
…אמנם דברי הרדב”ז שנויים במחלוקת גדולה, ובדור שלאחריו כבר נחלקו בדבריו. עיין בשו”ת רבינו אליהו מזרחי סימן נ”ז שדחה שיטת הרדב”ז... ובין השאר הוכיח שיטתו מתשובת הרמב”ם בעינין מילת בני הקראים שכתב הרמב”ם דיש למול בניהם ויש ללמדם תורה, וכל עוד הם מתנהגים כלפינו כהוגן כך יש לנו לנהוג כלפיהם בכבוד הראוי, הרי דאף שעומדים הם במריים ובאיוולתם במשך שנים רבות שבהם השתדלנו עמהם והוכחנו אותם, מ”מ יש לכבדם וללמדם ולמול בניהם, וע”כ דלעולם חשובים הם כאנוסים וכתינוקות שנשבו על אף שאנו מוכיחים אותם.
…ושרש המחלוקת, דלדעת הרדב”ז חשובים הם כאנוסים רק משום שלא נתוודעו ליהדות אך משעה שיודעים הם משפטי התורה והמצוה ואינם מקבלים תוכחה דינם כגויים וכמומרים לכל דבר. אבל לדעת החולקים עליו, כל שגדל והתחנך על ברכי הכפירה לעולם דינו כתינוק שנשבה, ואין כל משמעות בדברי התוכחה שלנו שנופלים על אזנים ערלות…
הרי שהבית יוסף והרמ”א הסכימו שניהם שהקראים בזמנם אין דינם כמומרים אלא כאנוסים, הם ובניהם, ולא כשיטת הרדב”ז
… ותמה אני על שלשה גדולי עולם האגרות משה[R Feinstein] אהע”ז ח”ד סימן נ”ט, הדברי יציב [Klausenburger Rebbe] יו”ד סימן מ”ט, בשבט הלוי [R Wosner] חלק ט’ סימן קצ”ח וסי’ רנ”ט, שפלפלו כל אחד לפי דרכו וסגנונו, אך כולם ציטטו את הרדב”ז בדרך שנראה כאילו הלכה כמותו ולית מאן דפליג עליה, ולא שמו על לבם שתקיפי קמאי יש מהם שחלקו לגמרי על שיטת הרדב”ז ודעת הב”י והרמ”א עמודי ההוראה לכל בית ישראל כדעתם כמבואר.
וכבר הארכתי לעיל מה שכתבו בבנין ציון ובמלמד להועיל לדון… שבדור תהפוכות שבו יש רבים, שמחד מחללים שבת בפרהסיא, ומאידך מחזיקים בכמה מצוות ומנהגים טובים ובאים להתפלל בבית הכנסת ורואים עצמם כיהודים בני ברית לכל דבר, שוב לא אמרינן דמחלל שבת בפרהסיא הוי כעובד עבודה זרה וכגוי לכל דבר…
ולכאורה הדברים תמוהים דהלא פשוט וברור מעצם הסוגיה בחולין דשאני שבת מכל שאר המצוות, דבשאר המצוות מומר לדבר אחד לא הוי כמומר לכל התורה, ושאני שבת דמומר לחלל שבת בפרהסיא הוי כמומר לכל התורה, דשבת אות היא בין הקב”ה לעמו ישראל כמבואר בדברי הרמב”ם בסוף הלכות שבת, הרי שמעיקרא דמילתא קבעו חז”ל דאף אם מקיים כל שאר המצוות כיון דמחלל שבת בפרהסיא הו”ל כעובד כוכבים…
אמנם באמת מצד הסברא יש טעם גדול בדברי הגאונים הנ”ל, דהלא ברור ופשוט דכל הלכה זו דמחלל שבת כגוי ועובד כוכבים הוא, דלא משום עצם חומרתו של חילול שבת הוא, אלא משום דכל המחלל שבת בפרהסיא פרק מעליו עול מלכות שמים וכפר בעיקר. שהרי אף באיסור דרבנן י”א דהוי כעובד עבו”ז כמבואר לעיל וע”כ דלא משום חומרת החטא הוא. ועוד דמה בין צנעא לפרהסיא… וע”כ דאין זה אלא משום שכל המחלל שבת בפרהסיא במצח נחושה ואינו מתבייש במעשיו יצא מן הכלל וכפר בעיקר.
וכיון שכן יש מקום לטעון שדבר זה תלוי לפי המקום והזמן, ובדור תהפוכות שבו נתהפכו דרכי עולם ונהרסו מוסדות תבל, ויש הבאים לביהכ”נ תוך כדי חילול שבת ולאחר התפלה חוזרים לביתם תוך כדי חילול שבת ואבותיהם הנחילו להם תורת שקר ודברי כזבים שכך נאה וכך יאה שוב אין דינם כעובדי עבו”ז אלא כתינוקות שנשבו.
סוף דבר נחלקו גדולי עולם בשאלה זו, ובשו”ע וברמ”א מבואר שדין הקראים והצדוקים כדין תינוקות שנשבו… ויש עוד לעיין אם חילוני זמנינו דומים לקראים ולצדוקים שבימיהם.
…וידעתי שיש אומרים שבזמנינו, עידן התקשורת ההמונית, שאין לך אדם שאינו יודע שמצווים אנו עפ”י תורתנו הקדושה בשמירת השבת שוב אין לך תינוק שנשבה אלא כל המחלל שבת בפרהסיא דינו כמומר, אך לענ״ד…מסתבר שבזמנינו שכלי התקשורת נותנים תמונה מעוותת ושלילית של שומרי גחלת הדת… מסתבר טפי שדינם כתינוקות שנשבו, שהרי לדעת החולקים על הרדב”ז וכן לדעת החזו”א אין גדר זה תלוי בידיעת המצוות אלא בהכרה ובחינוך
…אבל באנשים חילוניים שכלל אינם מתכוונים לשמור תורה ואינם רואים עצמם כשומרי דת כלל, ורבים מהם כלל לא מאמינים בתורת משה אין שום צד להכשירם לעדות