וַהֲלֹא דְּבָרִים קַל וָחוֹמֶר: וּמָה אֵלּוּ שֶׁדַּרְכָּן לִזּוֹק — אֵינָן נִיזּוֹקִין, בְּנֵי אָדָם שֶׁאֵין דַּרְכָּן לִזּוֹק — עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. אֵין לִי אֶלָּא בַּהֲלִיכָה, בַּחֲזָרָה מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וּפָנִיתָ בַבֹּקֶר וְהָלַכְתָּ לְאֹהָלֶיךָ״, מְלַמֵּד שֶׁתֵּלֵךְ וְתִמְצָא אָהָלְךָ בְּשָׁלוֹם.
And are these matters not inferred a fortiori? And if those animals that typically are harmed by other animals are not harmed, due to the protection provided by the mitzva, people who typically are not harmed, as they are capable of protecting themselves, all the more so, will not be harmed due to the protection provided by the mitzva of ascending to Jerusalem for the Festival. I have only derived that one is protected when going to Jerusalem; from where is it derived that one is protected even when returning from the Temple? The verse states: “You shall roast and eat the Paschal lamb in the place which God your Lord shall choose; and you shall turn in the morning and go to your tents” (Deuteronomy 16:7). This teaches that you shall go and upon your return find your tent in peace, unharmed.
וְכִי מֵאַחַר דַּאֲפִילּוּ בַּחֲזִירָה, בַּהֲלִיכָה לְמָה לִי? לְכִדְרַבִּי אַמֵּי. דְּאָמַר רַבִּי אַמֵּי: כׇּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ קַרְקַע — עוֹלֶה לָרֶגֶל, וְשֶׁאֵין לוֹ קַרְקַע — אֵין עוֹלֶה לָרֶגֶל.
The Gemara asks: And once we derived that the merit of a mitzva protects a person even when returning, why do I need a source to teach that he is protected when he goes? This teaching could also be derived by means of an a fortiori inference. The Gemara answers: Actually, the first verse is interpreted in accordance with the opinion of Rabbi Ami, as Rabbi Ami said: Any person who has land in his possession is obligated to ascend to the Temple for the three pilgrim Festivals. And one who does not have land in his possession is not obligated to ascend for the Festivals, as the verse states: Your land, in the context of the obligation to ascend to Jerusalem for the three Pilgrim Festivals.
אָמַר רַבִּי אָבִין בַּר רַב אַדָּא אָמַר רַבִּי יִצְחָק: מִפְּנֵי מָה אֵין פֵּרוֹת גִּינּוֹסַר בִּירוּשָׁלַיִם? כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהוּ עוֹלֵי רְגָלִים אוֹמְרִים: אִלְמָלֵא לֹא עָלִינוּ אֶלָּא לֶאֱכוֹל פֵּרוֹת גִּינּוֹסַר בִּירוּשָׁלַיִם — דַּיֵּינוּ. נִמְצֵאת עֲלִיָּיה שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ.
Apropos the ascent to Jerusalem for a Festival and the performance of a mitzva with ulterior motives, the Gemara cites that which Rabbi Avin bar Rav Adda said that Rabbi Yitzḥak said: Due to what reason are there no fruits of Ginnosar, which were of the highest quality, growing in Jerusalem? Why is Jerusalem not graced with this produce? The reason is so that the pilgrims would not say: If we had ascended only to eat the fruit of Ginnosar, it would have been sufficient for us. The ascent to Jerusalem would then be performed not for its own sake.
כַּיּוֹצֵא בּוֹ, אָמַר רַבִּי דּוֹסְתַּאי בְּרַבִּי יַנַּאי: מִפְּנֵי מָה אֵין חַמֵּי טְבֶרְיָא בִּירוּשָׁלַיִם? כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהוּ עוֹלֵי רְגָלִים אוֹמְרִים: אִלְמָלֵא לֹא עָלִינוּ אֶלָּא לִרְחֹץ בְּחַמֵּי טְבֶרְיָא — דַּיֵּינוּ, וְנִמְצֵאת עֲלִיָּיה שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ.
On a similar note, Rabbi Dostai, son of Rabbi Yannai, said: Due to what reason are the hot springs of Tiberias not located in Jerusalem? It is so that the pilgrims would not say: If we had only ascended to bathe in the hot springs of Tiberias, it would have been sufficient for us. The ascent to Jerusalem would then be performed not for its own sake.
שיש לו קרקע עולה כו'. נראה הטעם בזה דעיקר מצוה של עליית רגלים לשמוח שם במצות פירות הארץ שהם הביכוים ומעשר שני ולשמח שם בהם את העני והגר והלוי באכילתן והיא עלייתן לשם שמים משא"כ מי שאין לו קרקע שלא יכול לקיים כל זה ועלייתו אינו לשם שמים ולזה נסמך כאן מפני מה אין פירות גינוסר בירושלים כדי שלא יהו עולי כו' דהיינו שלא תהא עלייתו שלא לשמה אלא לשמוח עם פירות שהביא לשם מצות ביכורים ומעשר שני הגדלים בקרקע וק"ל:
כל אדם שיש לו קרקע עולה לרגל כו'. הק' בתוס' את למ"ל ולפע"ד דהקרא מרמז בהפך דוקא מי שיש לו קרקע ומצווה לעלות לרגל הוא מובטח שלא יחמוד איש את שלו משא"כ מי שאין לו קרקע ועולה לרגל. כיון שאינו מצוה ועושה אינו מובטח בזאת ההבטחה וצריך להשמר מהיזק כי גדול המצוה ועושה ממי שא"מ ועושה ובזה מיושב נמי דמנ"ל לרבות פרתו רועה באפר דלמא דוקא מגזילת מטלטליו יהי' שמור ומנ"ל שלא יזיקו נחש וחולדה והא"ש דלמ"ל את לרבות מטלטלי' פשיטא דארצך הטפול לארצך קאמר דהא מי שאין לו קרקע מה ארצך שייך בי' וע"כ אהמטלטלי' קאי וא"כ את למ"ל ע"כ לרבות אפי' פרה חורשת כו' והשתא איכא למימר דאפי' מי שאינו מצווה ועושה נמי נשמר מהיזק אלא שאינו כ"כ שיהיה פרתו חורשת באפר וכו':
גמ' ושאין לו קרקע. וכן איתא בירושלמי ספ"ג דפאה:
כל אדם חייב לעלות לרגל בין שיש לו קרקע בין שאין לו קרקע ומ"מ יש צדדים מצד גופו שהוא פטור כגון זקן וחולה ודומיהם על הדרך שפרשנום במסכת חגיגה:
נָּשִׁים וַעֲבָדִים פְּטוּרִין מִן הָרְאִיָּה. וְכָל הָאֲנָשִׁים חַיָּבִים בִּרְאִיָּה חוּץ מֵחֵרֵשׁ וְאִלֵּם וְשׁוֹטֶה וְקָטָן וְסוּמָא וְחִגֵּר וְטָמֵא וְעָרֵל. וְכֵן הַזָּקֵן וְהַחוֹלֶה וְהָרַךְ וְהֶעָנֹג מְאֹד שֶׁאֵינָם יְכוֹלִים לַעֲלוֹת עַל רַגְלֵיהֶן כָּל אֵלּוּ הָאַחַד עָשָׂר פְּטוּרִין. וּשְׁאָר כָּל הָאֲנָשִׁים חַיָּבִין בִּרְאִיָּה. הַחֵרֵשׁ אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מְדַבֵּר אֲפִלּוּ חֵרֵשׁ בְּאָזְנוֹ אַחַת פָּטוּר מִן הָרְאִיָּה. וְכֵן הַסּוּמָא בְּעֵינוֹ אַחַת. אוֹ חִגֵּר בְּרַגְלוֹ אַחַת פָּטוּר. הָאִלֵּם אַף עַל פִּי שֶׁהוּא שׁוֹמֵעַ פָּטוּר. טֻמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוּס פְּטוּרִין מִפְּנֵי שֶׁהֵן סְפֵק אִשָּׁה. מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין פָּטוּר מִפְּנֵי צַד עַבְדוּת שֶׁבּוֹ. וּמִנַּיִן שֶׁכָּל אֵלּוּ פְּטוּרִין מִן הָרְאִיָּה. הֲרֵי הוּא אוֹמֵר (שמות כג יז)(שמות לד כג)(דברים טז טז) "יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ" לְהוֹצִיא אֶת הַנָּשִׁים. וּמִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁאֵין הַנָּשִׁים חַיָּבוֹת בָּהּ אֵין הָעֲבָדִים חַיָּבִים בָּהּ. וְעוֹד הֲרֵי נֶאֱמַר בְּבוֹא כָל יִשְׂרָאֵל לְהוֹצִיא הָעֲבָדִים. וְנֶאֱמַר (דברים לא יא) "בְּבוֹא כָל יִשְׂרָאֵל לֵרָאוֹת". כְּשֵׁם שֶׁהֵן בָּאִין לְהֵרָאוֹת לִפְנֵי יהוה כָּךְ הֵם בָּאִים לִרְאוֹת הֲדַר קָדְשׁוֹ וּבֵית שְׁכִינָתוֹ. לְהוֹצִיא סוּמָא שֶׁאֵינוֹ רוֹאֶה. אֲפִלּוּ נִסְמֵית עֵינוֹ אַחַת שֶׁהֲרֵי אֵין רְאִיָּתוֹ שְׁלֵמָה. וְשָׁם נֶאֱמַר (דברים לא יב) "לְמַעַן יִשְׁמְעוּ". לְהוֹצִיא מִי שֶׁאֵין לוֹ שְׁמִיעָה גְּמוּרָה. (דברים לא יב) "וּלְמַעַן יִלְמְדוּ". לְהוֹצִיא מִי שֶׁאֵינוֹ מְדַבֵּר. שֶׁכָּל הַמְצֻוֶּה לִלְמֹד מְצֻוֶּה לְלַמֵּד. וְנֶאֱמַר (שמות לד כד) "בַּעֲלֹתְךָ לֵרָאוֹת אֶת פְּנֵי יהוה" מִי שֶׁיָּכוֹל לַעֲלוֹת בְּרַגְלָיו לְהוֹצִיא חִגֵּר וְחוֹלֶה וְזָקֵן וְעָנֹג. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת בִּיאַת הַמִּקְדָּשׁ שֶׁאֵין הַטָּמֵא רָאוּי לְבִיאָה וְכֵן הֶעָרֵל מָאוּס כְּטָמֵא:
Women and servants are exempt from the obligation to appear before God on festivals. All men are obligated to appear with the exception of a deaf person, a mute, one who is emotionally or intellectually incapable of controlling himself, a minor, a blind person, one who is limp, one who is impure, one who is uncircumcised, and similarly, one who is old, sick, very dainty and spoiled to the extent they cannot ascend by foot. All of these eleven persons are exempt. All other men are obligated to appear before God.To explain these categories in greater detail: A deaf person is exempt even if he can speak. Even if he is deaf in only one ear, he is exempt from appearing. Similarly, one who is blind in one eye or limp in one leg, is exempt. A mute even though he hears is exempt. A tumtum and an androgynus are exempt, because there is a doubt whether they are female. A person who is half-servant and half-free is exempt, because of the side of him that is a servant.What is the source that all the above are exempt from appearing before God? Exodus 23:17 states: "All of your males shall appear"; this excludes women. And any positive commandment for which women are not obligated, servants are not obligated. Moreover, Deuteronomy 31:11 "When all Israel come to appear"; this excludes servants.The phrase "When all Israel come to appear" implies that just as they come to appear before God, so too, they come to see the glory of His holiness and the house where His presence rests. Thus it excludes a blind person who cannot see; he is exempt even if only one eye is blinded, because his sight is not perfect.That passage continues: "So that they will hear." This excludes one whose hearing is not perfect. And it states: "So that they will learn." This excludes one who does not speak, because everyone who is obligated to learn is also obligated to teach.Exodus 34:24 states: "When you ascend to appear before the presence of God." The command is directed to one who can ascend by foot and thus excludes one who is limp, old, sick, or very dainty. And we have already explained in Hilchot Bi'at HaMikdash that a person who is impure is not fit to enter the Temple. And one is uncircumcised is loathsome like one who is impure.
וכל האנשים חייבים וכו'. הקשה המל"מ והפר"ח והר"ח אבולעפיה והרא"ם פרשת וישב ז"ל דלמה השמיט רבינו ההיא דר' אמי בפסחים דף ח' דכל אדם שאין לו קרקע אינו עולה לרגל ע"כ. ולענ"ד נראה דרבינו קשיתיה קרא דיראה כל זכורך דמרבה לכולהו ולא ממעטינן אלא אותם שפסולן בגופן כאינך שהזכיר כאן וקושיא דמאחר דאפילו בחזרה שאמרו בגמרא בקל תתורץ דהוא דבהליכה עדיין לא עשה המצוה משא"כ בחזרה שלא תהיה מכשילן וכו' אך ראיתי בירושלמי דפיאה משנה א' דרבי יוסי בשם רבי יוחנן מי שאין לו קרקע פטור מן הראייה ע"כ וצ"ע:
וכן הזקן והחולה והרך והענוג כו'. טעמא דהני נראה מדברי רבינו ז"ל דהיינו דומיא דזקן וחולה דמרוב ענוגם אינם מהלכים על רגליהם בלא משענת. אך רש"י בפ"ק דחגיגה (דף ד') פירש מפנקי דאין הולכים בלא מנעל ואין אדם נכנס להר הבית במנעלו ועיין בסוגית הגמרא דמייתי ראיה מדכתיב כי תבואו לראות פני וכו' ומשמע קצת כדברי רש"י ויש ליישב לדעת רבינו ודוק. ודע דבפ"ק דפסחים (דף ח') אמרינן א"ר אמי כל אדם שיש לו קרקע עולה לרגל וכל שאין לו קרקע אינו עולה, ולא ידעתי למה השמיט רבינו דין זה. ואי משום דבפ"ק דחגיגה תנן הכל חייבין בראיה חוץ מחש"ו ולא תני להא דמי שאין לו קרקע הא ל"ק וכמ"ש התוס' שם בד"ה חוץ ומוכח מדבריהם דהא דמי שאין לו קרקע הויא הלכתא פסיקתא וכן מוכח ממ"ש בפ"ק דפסחים (דף ג') ד"ה מאליה ודברי רבינו צריכים לי תלמוד. ומ"ש רבינו דטומטום פטור מפני שהוא ספק אשה קשה דטומטום אף שהוא איש פטור מפני שהוא ערל, ועיין במ"ש התוס' בפ' הערל (דף פ"ב ד"ה התם) ודוק: