חובת ההולדה
הולדת ילדים היא מצווה מהתורה, ואף המצווה הראשונה שנזכרת בה. המשנה במסכת יבמות עוסקת בהגדרות ההלכתיות של מצווה זו: כמה ילדים יש להוליד, האם נדרש בן ובת, ועל מי מההורים מוטלת החובה לקיים אותה (המאה ה-2, ארץ ישראל).
לֹא יִבָּטֵל אָדָם מִפְּרִיָּה וּרְבִיָּה, אֶלָּא אִם כֵּן יֶשׁ לוֹ בָנִים. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, שְׁנֵי זְכָרִים. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, זָכָר וּנְקֵבָה, שֶׁנֶּאֱמַר, (בראשית ה) זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם. נָשָׂא אִשָּׁה, וְשָׁהָה עִמָּהּ עֶשֶׂר שָׁנִים, וְלֹא יָלְדָה, אֵינוֹ רַשַּׁאי לִבָּטֵל. גֵּרְשָׁהּ, מֻתֶּרֶת לִנָּשֵׂא לְאַחֵר. וְרַשַּׁאי הַשֵּׁנִי לִשְׁהוֹת עִמָּהּ עֶשֶׂר שָׁנִים. וְאִם הִפִּילָה, מוֹנֶה מִשָּׁעָה שֶׁהִפִּילָה. הָאִישׁ מְצֻוֶּה עַל פְּרִיָּה וּרְבִיָּה, אֲבָל לֹא הָאִשָּׁה. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָא אוֹמֵר, עַל שְׁנֵיהֶם הוּא אוֹמֵר (בראשית א), וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹקִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹקִים פְּרוּ וּרְבוּ:
A man may not neglect the mitzva to be fruitful and multiply unless he already has children. Beit Shammai say: One fulfills this mitzva with two males, and Beit Hillel say: A male and a female, as it is stated: “Male and female He created them” (Genesis 5:2). If a man married a woman and stayed with her for ten years and she did not give birth, he is no longer permitted to neglect the mitzva to be fruitful and multiply. Consequently, he must either divorce her and marry someone else, or take another wife while still married to her. If he divorced her she is permitted to marry another man, as it is not necessarily on her account that she and her first husband did not have children, and the second husband is permitted to stay with her for ten years. And if she had a miscarriage, he counts the ten years from the time of the miscarriage.A man is commanded with regard to the mitzva to be fruitful and multiply, but not a woman. Rabbi Yoḥanan ben Beroka says that a woman is also commanded, as the verse states with regard to both of them: “And God blessed them, and God said to them: Be fruitful and multiply” (Genesis 1:28).
ללמד את הילדים והנכדים
חובת לימוד התורה לצאצאים – לבנים ואף לנכדים – היא חובה יסודית מן התורה. הרמב"ם בהלכות תלמוד תורה פוסק שהאב חייב ללמד את בניו ונכדיו תורה, וחובה זו קודמת להוראת תלמידים אחרים (המאה ה-12, מצרים).
כְּשֵׁם שֶׁחַיָּב אָדָם לְלַמֵּד אֶת בְּנוֹ כָּךְ הוּא חַיָּב לְלַמֵּד אֶת בֶּן בְּנוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ד ט) "וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ". וְלֹא בְּנוֹ וּבֶן בְּנוֹ בִּלְבַד אֶלָּא מִצְוָה עַל כָּל חָכָם וְחָכָם מִיִּשְׂרָאֵל לְלַמֵּד אֶת כָּל הַתַּלְמִידִים אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן בָּנָיו. שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ו ז) "וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ" מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ בָּנֶיךָ אֵלּוּ תַּלְמִידֶיךָ שֶׁהַתַּלְמִידִים קְרוּיִין בָּנִים שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב ב ג) "וַיֵּצְאוּ בְנֵי הַנְּבִיאִים". אִם כֵּן לָמָּה נִצְטַוָּה עַל בְּנוֹ וְעַל בֶּן בְּנוֹ. לְהַקְדִּים בְּנוֹ לְבֶן בְּנוֹ וּבֶן בְּנוֹ לְבֶן חֲבֵרוֹ:
Just as a person is obligated to teach his son, so, too, is he obligated to teach his grandson, as [Deuteronomy 4:9] commands: "And you shall teach them to your sons and your grandsons."
[Furthermore, this charge is not confined] to one's children and grandchildren alone. Rather, it is a mitzvah for each and every wise man to teach all students, even though they are not his children, as [Deuteronomy 6:7] states: "And you shall teach them to your sons..." The oral tradition explains: "Your sons," these are your students, for students are also called sons, as [II Kings 2:3] states: "And the sons of the prophets went forth."
If so, why do the commandments [explicitly mention] one's son and grandson? To grant precedence to one's son over one's grandson, and one's grandson over the son of a colleague.
[Furthermore, this charge is not confined] to one's children and grandchildren alone. Rather, it is a mitzvah for each and every wise man to teach all students, even though they are not his children, as [Deuteronomy 6:7] states: "And you shall teach them to your sons..." The oral tradition explains: "Your sons," these are your students, for students are also called sons, as [II Kings 2:3] states: "And the sons of the prophets went forth."
If so, why do the commandments [explicitly mention] one's son and grandson? To grant precedence to one's son over one's grandson, and one's grandson over the son of a colleague.
לא להכביד על הילדים
במתח שבין קפדנות לחמלה בחינוך, עדיף היחס סבלני של הורים כלפי ילדיהם. ר' יוסף קארו בשולחן ערוך פוסק זאת להלכה ומרחיק גישה נוקשה ומדוקדקת מדי (המאה ה-16, צפת).
אסור לאדם להכביד עולו על בניו ולדקדק בכבודו עמהם שלא יביאם לידי מכשול אלא ימחול ויעלים עיניו מהם שהאב שמחל על כבודו כבודו מחול:
It is forbidden [for the parent] to make his yoke heavy upon his children and to be exacting with them about his honor, so as not to bring them to an obstacle. Rather he should forgive and avert his eyes from them; since a father who foregoes his honor, his honor is forgiven.
דיו כתובה על נייר חדש
הילדים קולטים ולומדים במהירות ובבהירות ולמידתם נחרתת היטב, ולכן הם מדומים לדיו הכתוב על נייר חדש. המשנה במסכת אבות עוסקת בהשפעת הגיל, צעיר וזקן, על איכות הלימוד ומעמיקה ביתרונות ובחסרונות של כל אחד מהם (המאה ה-2, ארץ ישראל).
אֱלִישָׁע בֶּן אֲבוּיָה אוֹמֵר, הַלּוֹמֵד יֶלֶד לְמַה הוּא דוֹמֶה, לִדְיוֹ כְתוּבָה עַל נְיָר חָדָשׁ. וְהַלּוֹמֵד זָקֵן לְמַה הוּא דוֹמֶה, לִדְיוֹ כְתוּבָה עַל נְיָר מָחוּק. רַבִּי יוֹסֵי בַר יְהוּדָה אִישׁ כְּפַר הַבַּבְלִי אוֹמֵר, הַלּוֹמֵד מִן הַקְּטַנִּים לְמַה הוּא דוֹמֶה, לְאֹכֵל עֲנָבִים קֵהוֹת וְשׁוֹתֶה יַיִן מִגִּתּוֹ. וְהַלּוֹמֵד מִן הַזְּקֵנִים לְמַה הוּא דוֹמֶה, לְאֹכֵל עֲנָבִים בְּשֵׁלוֹת וְשׁוֹתֶה יַיִן יָשָׁן. רַבִּי אוֹמֵר, אַל תִּסְתַּכֵּל בַּקַּנְקַן, אֶלָּא בְמַה שֶּׁיֶּשׁ בּוֹ. יֵשׁ קַנְקַן חָדָשׁ מָלֵא יָשָׁן, וְיָשָׁן שֶׁאֲפִלּוּ חָדָשׁ אֵין בּוֹ:
Elisha ben Abuyah said: He who learns when a child, to what is he compared? To ink written upon a new writing sheet. And he who learns when an old man, to what is he compared? To ink written on a rubbed writing sheet. Rabbi Yose ben Judah a man of Kfar Ha-babli said: He who learns from the young, to what is he compared? To one who eats unripe grapes, and drinks wine from his vat; And he who learns from the old, to what is he compared? To one who eats ripe grapes, and drinks old wine. Rabbi said: don’t look at the container but at that which is in it: there is a new container full of old wine, and an old [container] in which there is not even new [wine].
כיצד מגדלים ילדים
בתקופת התלמוד נהגו לרחוץ את הילדים, למשוח אותם בשמן, להאכילם בביצה עם כותח (חלב חמוץ), ולתת להם לשחק בשברי כלים. תיאור זה מופיע במסגרת דיון תלמודי העוסק בהקלות שניתנו לילדים ביום הכיפורים, וממחיש את גישת החכמים לצורכי הילדים (המאה ה-5 - המאה ה-6, בבל).
ומקשים: והא מותרין לכתחלה קתני[הרי מותרין לכתחילה שנינו], ואם כן אף אם יעשה לו היום אין בכך כל משמעות, שהרי הדבר מותר מלכתחילה. אלא כך יש לפרש: הנך[אלה] אותם דברים דלאו רביתיהו[שאינם לצורך גידולם], שהתינוק יכול להסתפק בלעדיהם —גזרו בהו רבנן[גזרו בהם חכמים לאוסרם], אבל הנך[אלה] אותם דברים דרביתייהו[שהם לצורך גידולם] —לא גזרו בהו רבנן[גזרו בהם חכמים]. שאמר אביי: אמרה לי אם[אמרה לי אומנתי]:רביתיה דינוקא[גידולו של התינוק] כשהוא קטן — זהו מיא חמימי ומשחא[מים חמים ושמן] למשוח אותו. גדל פורתא[מעט] — יעשו לו לאכול ביעתא בכותחא[ביצה יחד עם כותח] שהוא תבלין חמוץ מעורב בחלב. גדל פורתא[קצת] — יעשו לגידולו שיהיה לו תבורי מאני[כלים לשבור], שהוא נהנה מן השבירה. כי הא דרבה זבין להו מאני גזיזי דפחרא לבניה ומתברי להו[כמו שידענו שרבה היה קונה כלי חרס שבורים לבניו ושוברים אותם] ונהנים מכך.
העולם מתקיים בזכותם
הבל פיהם של ילדים שלא חטאו נחשב לטהור כל כך, עד שהוא שומר על קיומו של העולם. ספר הזוהר, ספר הקבלה הקנוני, מדגיש את כוחו הרוחני של הבל הפה שמקדים את הדיבור, וכאשר מדובר בילדים הלומדים תורה השפעתו הרוחנית גדולה במיוחד ומתפשטת בעולם (המאה ה-13, ספרד).
אֶלָּא, סוֹד שֶׁל הֶבֶל נִכְבָּד הוּא, וְהוּא הַהֶבֶל שֶׁיּוֹצֵא מֵהַפֶּה. וְסוֹד הַהֶבֶל שֶׁיּוֹצֵא מֵהַפֶּה נַעֲשֶׂה מִמֶּנּוּ קוֹל. וְשָׁנִינוּ, אֵין הָעוֹלָם מִתְקַיֵּם אֶלָּא בַּהֲבֵל פִּיהֶם שֶׁל תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן שֶׁלֹּא חָטְאוּ. שֶׁלֹּא חָטְאוּ מַמָּשׁ. (וקול) וְהֶבֶל נַעֲשֶׂה בְּרוּחַ וּמַיִם, וְכָל מַה שֶּׁנַּעֲשֶׂה בָּעוֹלָם נַעֲשֶׂה בְּהֶבֶל. וְסוֹד (של דבר) שֶׁהֶבֶל זֶה שֶׁל תִּינוֹקוֹת נַעֲשֶׂה קוֹל, וּמִתְפַּשֵּׁט בָּעוֹלָם, וְהֵם שׁוֹמְרֵי הָעוֹלָם וְשׁוֹמְרֵי הָעִיר. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (תהלים קכז) אִם ה׳ לֹא יִשְׁמָר עִיר וְגוֹ'.
קליות ואגוזים
כדי לעורר את עניין הילדים בליל הסדר משתדלים לסקרן אותם, לשחק איתם ולתת להם מאכלים טעימים. בהלכות חמץ ומצה, הרמב"ם עוסק במצוות סיפור יציאת מצרים שעיקרה העברת הסיפור לדור הבא (המאה ה-12, מצרים).
וְצָרִיךְ לַעֲשׂוֹת שִׁנּוּי בַּלַּיְלָה הַזֶּה כְּדֵי שֶׁיִּרְאוּ הַבָּנִים וְיִשְׁאֲלוּ וְיֹאמְרוּ מַה נִּשְׁתַּנָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה מִכָּל הַלֵּילוֹת עַד שֶׁיָּשִׁיב לָהֶם וְיֹאמַר לָהֶם כָּךְ וְכָךְ אֵרַע וְכָךְ וְכָךְ הָיָה. וְכֵיצַד מְשַׁנֶּה. מְחַלֵּק לָהֶם קְלָיוֹת וֶאֱגוֹזִים וְעוֹקְרִים הַשֻּׁלְחָן מִלִּפְנֵיהֶם קֹדֶם שֶׁיֹּאכְלוּ וְחוֹטְפִין מַצָּה זֶה מִיַּד זֶה וְכַיּוֹצֵא בִּדְבָרִים הָאֵלּוּ. אֵין לוֹ בֵּן אִשְׁתּוֹ שׁוֹאַלְתּוֹ. אֵין לוֹ אִשָּׁה שׁוֹאֲלִין זֶה אֶת זֶה מַה נִּשְׁתַּנָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה. וַאֲפִלּוּ הָיוּ כֻּלָּן חֲכָמִים. הָיָה לְבַדּוֹ שׁוֹאֵל לְעַצְמוֹ מַה נִּשְׁתַּנָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה:
He should make changes on this night so that the children will see and will [be motivated to] ask: "Why is this night different from all other nights?" until he replies to them: "This and this occurred; this and this took place."
What changes should be made? He should give them roasted seeds and nuts; the table should be taken away before they eat; matzot should be snatched from each other and the like.
When a person does not have a son, his wife should ask him. If he does not have a wife, [he and a colleague] should ask each other: "Why is this night different?" This applies even if they are all wise. A person who is alone should ask himself: "Why is this night different?"
What changes should be made? He should give them roasted seeds and nuts; the table should be taken away before they eat; matzot should be snatched from each other and the like.
When a person does not have a son, his wife should ask him. If he does not have a wife, [he and a colleague] should ask each other: "Why is this night different?" This applies even if they are all wise. A person who is alone should ask himself: "Why is this night different?"
כמה שיותר ילדים
לפי 'פניני הלכה', גם לאחר הולדת בן ובת יש להמשיך ולהשתדל ללדת כמה שיותר ילדים. הרב אליעזר מלמד מנמק את פסיקתו ומרחיב על אודות הברכה שבהוספת נפש לעם ישראל (2000, ישראל).
למרות שעל ידי בן ובת מקיימים את מצוות 'פרו ורבו' מהתורה, קבעו חכמים כמצווה מחייבת, להוסיף וללדת עוד ילדים (יבמות סב, ב), מפני שלמדנו בתורה שכך הוא רצון הבורא, שנאמר (בראשית א, כח): "וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלוֹקִים: פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ…" וכן בירך ה׳ את אבות האומה באופן מיוחד, וכפי שנאמר לאברהם אבינו: "כִּי בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ" (שם כב, יז), וליצחק אבינו: "וְהִרְבֵּיתִי אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם" (שם כו, ד), וליעקב אבינו: "וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ" (שם כח, יד). וכך הבטיח ה׳ לישראל אם יקיימו את התורה והמצוות: "וְהִפְרֵיתִי אֶתְכֶם וְהִרְבֵּיתִי אֶתְכֶם" (ויקרא כו, ט). וכן בברכת משה לישראל: "ה׳ אֱלוֹקֵי אֲבוֹתֵכֶם יֹסֵף עֲלֵיכֶם כָּכֶם אֶלֶף פְּעָמִים" (דברים א, יא). וכן על הגאולה נאמר: "וּפָרוּ וְרָבוּ" (ירמיהו כג, ג), "וְהִרְבֵּיתִי עֲלֵיכֶם אָדָם וּבְהֵמָה וְרָבוּ וּפָרוּ" (יחזקאל לו, יא), "אַרְבֶּה אֹתָם כַּצֹּאן אָדָם" (שם, לז). וכן כתב הרמב"ם (הלכות אישות טו, טז): "אף על פי שקיים אדם מצוות פריה ורביה (בבן ובת), הרי הוא מצוּוֶה מדברי סופרים שלא יבטל מלפרות ולרבות כל זמן שיש בו כוח, שכל המוסיף נפש אחת בישראל כאילו בנה עולם".
תכנון משפחה
האם לאחר הולדה של בן ובת אפשר על פי ההלכה למנוע הריון? תשובה הלכתית לשאלה מורכבת זו נמצאת בספר שאלות ותשובות מודרני שנכתב על ידי יועצות ההלכה של מדרשת נשמת (2017, ישראל).
אין גודל ׳נכון׳ או ׳אופטימלי׳ למשפחה, ומה שטוב עבור אישה אחת יכול להיות מעל לכוחותיה של אישה אחרת, וכתוצאה מכך אף מעל לכוחות המשפחה. לאחר קיום מצוות פרייה ורבייה, יש למצוא את האיזון הנכון עבורכם בהמשך גידול המשפחה- בין האידיאל הגדול של לידת ילדים והמשך בנייתו של עם ישראל מצד אחד לבין שיקולים של בריאות, פרנסה, שלום בית, סבלנות וכוחות נפש לחינוך וגידול הילדים, כולל ילדים בעלי צרכים מיוחדים. עליכם לברר, כמובן, מה הם אמצעי המניעה המותרים לשימוש על פי ההלכה.
ברכת הבנות והבנים בערב שבת
מנהג נפוץ בקהילות ישראל שבו ההורים מברכים את ילדיהם בליל שבת, בדרך כלל לפני הקידוש. הברכה מורכבת מפסוקי ברכת כהנים ופסוקי ברכה מהתורה לבנים ולבנות.
יְשִׂימְךָ אֱלֹקִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה. יְשִׂימֵךְ אֱלֹקִים כְּשָׂרָה, רִבְקָה, רָחֵל וְלֵאָה. יְבָרֶכְךָ אדושם וְיִשְׁמְרֶךָ. יָאֵר אדושם פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ. יִשָּׂא אדושם פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם.
May God make you like Ephraim and Manasseh. May God make you like Sarah, Rebecca, Rachel, and Leah. May the Lord bless you and protect you. May the Lord shine His countenance upon you and give you grace. May the Lord lift His countenance upon you and give you peace.
אמן על הילדים שלי
תפילה של אם על גידול ילדיה המבקשת עבורם חיים מלאים בתורה ומעשים טובים. תפילה זו נפוצה בקהילות ישראל ונשים רבות אומרות אותה לאחר הדלקת נרות שבת.
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה׳ אֱלֹקַי וֵאלֹקֵי אֲבוֹתַי. שֶׁתְּחוֹנֵן אוֹתִי (וְאֶת אִישִׁי וְאֶת בָּנַי וְאֶת אָבִי וְאֶת אִמִּי) וְאֶת כָּל קְרוֹבַי. וְתִתֶּן לָנוּ וּלְכָל יִשְׂרָאֵל חַיִּים טוֹבִים וַאֲרֻכִּים. וְתִזְכְּרֵנוּ בְזִכְרוֹן טוֹבָה וּבְרָכָה. וְתִפְקְדֵנוּ בִּפְקֻדַּת יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים וּתְבָרְכֵנוּ בְּרָכוֹת גְּדוֹלוֹת. וְתַשְׁלִים בָּתֵּינוּ. וְתַשְׁכֵּן שְׁכִינָתְךָ בֵּינֵינוּ. וְזַכֵּנִי לְגַדֵּל בָּנִים וּבְנֵי בָנִים חֲכָמִים וּנְבוֹנִים. אוֹהֲבֵי ה׳. יִרְאֵי אֱלֹקִים. אַנְשֵׁי אֱמֶת. זֶרַע קֹדֶשׁ בַּה׳. דְּבֵקִים וּמְאִירִים אֶת הָעוֹלָם בַּתּוֹרָה וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים וּבְכָל מְלֶאכֶת עֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא. אָנָּא שְׁמַע אֶת תְּחִנָּתִי בָּעֵת הַזֹּאת. בִּזְכוּת שָׂרָה וְרִבְקָה וְרָחֵל וְלֵאָה אִמּוֹתֵינוּ. וְהָאֵר נֵרֵנוּ שֶׁלֹּא יִכְבֶּה לְעוֹלָם וָעֶד וְהָאֵר פָּנֶיךָ וְנִוָּשֵׁעָה. אָמֵן:תפלת אבות על הבנים
ברכת הילדים בערב יום הכיפורים
בתחילת יום הכיפורים, הורים מתפללים ביתר שאת על ילדיהם ומברכים אותם בקרבת ה׳ ועשיית טוב. הרב אברהם דנציג מביא בספרו ההלכתי נוסח נוגע ללב של ברכה זו (ראשית המאה ה-19, וילנה).
המנהג לברך את הבנים קודם שנכנסין לבהכ"נ שאז כבר חל קדושת היום ושערי רחמים נפתחים והנוסח שאנו מברכים ישימך כו' ויה"ר מלפני אבינו שבשמים שיתן בלבך אהבתו ויראתו ותהיה יראת ה׳ על פניך כל ימי חייך שלא תחטא ותהי חשקך בתורה ומצות עיניך לנוכח יביטו פיך ידבר חכמות ולבך יהגה אימות ידיך יהיו עוסקות במצות רגליך ירוצו לעשות רצון אביך שבשמים ויתן לך בנים ובנות צדיקים וצדיקות עוסקים בתורה ומצות כל ימיהם ויהי מקורך ברוך ויזמין לך פרנסתך בהיתר ובנחת ובריוח מתחת ידו הרחבה ולא ע"י מתנת בשר ודם פרנסה שתהיה פנוי לעבודת ה׳ ותכתב ותחתם לחיים טובים וארוכים בתוך כל צדיקי ישראל אמן:
אנו בניך ואתה אבינו
עם ישראל נקראים הבנים של ה׳ כאשר הם מקיימים תורה ומצוות. התלמוד מכנה את קיום המצוות 'מנהג בנים' והוא מה שמאפשר קשר של אב וילדים בין עם ישראל לאביהם שבשמים (המאה ה-5 - המאה ה-6, בבל).
וּבֵין לְאַבָּיֵי וּבֵין לְרָבָא, הַאי ״בָּנִים אַתֶּם״, מַאי דָּרְשִׁי בֵּיהּ? הַאי מִיבְּעֵי לְכִדְתַנְיָא: ״בָּנִים אַתֶּם לַה׳ אֱלֹהֵיכֶם״, בִּזְמַן שֶׁאַתֶּם נוֹהֲגִים מִנְהַג בָּנִים – אַתֶּם קְרוּיִם בָּנִים, אֵין אַתֶּם נוֹהֲגִים מִנְהַג בָּנִים – אֵין אַתֶּם קְרוּיִם בָּנִים, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.
The Gemara asks: And both Abaye and Rava, what do they derive from this verse: “You are the sons to the Lord your God” (Deuteronomy 14:1)? According to the first explanation of Isi’s opinion, the exclusion of women is derived from this phrase, whereas they derive that halakha from a different source. The Gemara answers: This verse is necessary for that which is taught in a baraita: The verse: “You are the sons to the Lord your God,” indicates that when you act like sons and cleave to the Holy One, Blessed be He, you are called sons, but when you do not act like sons you are not called sons. This is the statement of Rabbi Yehuda.